ההישגים הגדולים של הנוער והצעירה במונדיאליטו והיורו, בהתאמה, שינו את נקודת המבט של האוהד הישראלי על מוסד הנבחרות. נוכח גילויים ראשונים של הצלחה, הסתבר שאפשר לחוש כלפי אוסף שחקנים בכחול-לבן רגשות נוספים פרט לציניות וביקורתיות רעילה. השילוב בין ההבטחה שגלומה בשחקנים צעירים להצלחה סנסציונית בהווה מוטט את כל חומות הביקורתיות שהתעבו במהלך השנים בין האוהד לגוף שמייצג אותו בעולם הגדול. זה לא ייעלם בקרוב. הרבה אחרי ששחקני הנוער יעברו לנבחרת הצעירה ואלו מהצעירה יתחיילו בבוגרת, המותגים הללו, "נבחרת הנוער" ו"הנבחרת הצעירה", יישארו מקודשים. בקיץ אחד הם מצאו את הדרך להשתחל אל הלבבות האטומים וייקח הרבה יותר מקיץ אחד עד שיסתלקו משם.
ויש את הנבחרת הבוגרת, שעדיין מחפשת את האירוע המכונן שיגדיר מחדש את היחס של האוהד הישראלי כלפיה. זה הרגל ישראלי לראות כמעט בכל קמפיין מוקדמות הזדמנות חד־פעמית רק כדי להפוך כל כישלון לאסון, אבל נדמה שבקמפיין מוקדמות יורו 2024 כל הכוכבים באמת הסתדרו. זהות היריבות, התיאבון שגדל באופן בלתי נשלט בעקבות ההצלחה של נבחרת הנוער והנבחרת הצעירה - הכל מוכן לשבירת התקרה הגבוהה מכולן. הרנסנס בשכבות הגיל הצעירות מרמז על כך שדווקא כדאי להתאזר בסבלנות ושהעתיד יהיה בהכרח טוב יותר, אך מי שמחכה מאז 1970 לא יכול פשוט להמשיך לחכות.
בהשוואה לתמימות הנעורים של הנבחרות הצעירות, בולט עוד יותר הסיאוב של הבוגרת, שאינטריגות על גבי אינטריגות מונעות ממנה להציג את הגרסה האולטימטיבית שלה. הנבחרות הצעירות לא רק הצליחו, הן הציגו גרסה טהורה של המשחק - הן לא סתם היו טובות, הן היו הטוב ביותר שהיה לנו להציע, ולתדהמת כולם הסתבר שזה מספיק מעל ומעבר. הנבחרת הבוגרת, להבדיל, מגיעה עם רגל קשורה מאחורי הגב. ארבעת החלוצים שזומנו לסגל הם לא שחקני הרכב, וחלקם אפילו לא קרובים לראות דשא.
המשחק מול רומניה, שהפסד בו יהפוך את המקום השני לכמעט בלתי מושג, הוא רגע האמת בהימור ה"אול-אין" שלקחו יוסי בניון ואלון חזן באופן בניית הסגל. אם יצליחו, הם לא סתם יצליחו - אלא בדרך שלהם, שתי ציפורים במכה אחת. גם יעשו משהו שאף אחד לא עשה לפניהם, וגם בלי לוותר על מילימטר מהעקרונות שלהם. אם זה יקרה, אולי אפילו ערן זהבי יסכים לישון עם שניהם בחדר. אם לא, יישאר שם רק עץ, בלי ציפורים, ובהשוואה לפריחה של הנבחרות הצעירות, הוא ייראה עירום אפילו יותר מבכל הכישלונות הקודמים.
נבחרת הנוער והנבחרת הצעירה הצליחו בזכות ה"ביחד", בכך שהתגלו כשלם שגדול מסך חלקיו. לסך החלקים של הנבחרת הבוגרת, להבדיל, נדמה שאין בכלל סיכוי להיות שלם. יש יותר מדי חורים. דרוש גיבור אחד. הגיוני שזה יהיה מנור סולומון, אבל אולי בסוף זה יהיה בכלל איזה דין דוד. בניון וחזן הרי חושבים שזה אמור להספיק.
