גם בעוד שנים מהיום נזכור היטב היכן היינו ב-7 באוקטובר 2023, סביב השעה 06:30. אני יצאתי 35 דקות קודם לכן מביתי באשקלון ליום צלילות סמוך לחוף אכזיב. האזעקות הבלתי פוסקות תפסו אותי מתחת למחלף קוממיות באיילון כשהדי הפיצוצים נשמעו חזקים וקרובים. הקריינית ברשת ב' לא הצליחה לסיים משפט כאשר ההתראות לא הפסיקו לקטוע אותה. כעבור מספר דקות השגתי בשיחה את משפחתי, שעידכנה אותי ששתי רקטות נפלו ממש קרוב אלינו, אצל השכנים, כשאחת מהן פגעה בבלוני הגז והרסה את הבית. במזל רב בית אחד היה ריק ובבית השני השכנים נכנסו לממ"ד וניצלו. אצלי הנזק הסתכם בחלונות ותריסים שבורים וכמה רסיסים שיצרו חורים בקיר. קיבלתי ממשפחתי הוראה ברורה לא להתקרב לאשקלון ולהישאר בינתיים בצפון, כשבינתיים גם שם החלה מתיחות רבה.
בצהריים קיבלתי שיחה לא נעימה נוספת, הפעם מקרובת משפחתי בבריטניה, שבישרה לי שסבתנו בת ה-94 הלכה לעולמה. האמת היא שלא לקחתי את זה קשה מדי, גם מכיוון שסבתי כבר הייתה על ערש דווי וחולה תקופה ארוכה ולכן זה היה צפוי למדי, מה גם שבאותם רגעים זרמו יותר ויותר ידיעות ותמונות על הזוועות בנגב המערבי שחיזקו את הידיעה שהתעוררנו לסיוט וגימדו את מות סבתי. אבי, שהזמין מבעוד מועד כרטיס טיסה לבריטניה, נאלץ להישאר באשקלון ובטקס הלוויה הוא צפה מהבית בווטסאפ והצטרף לקדיש שנאמר בבית הקברות.
אז למה סיפרתי לכם על סבתי? כי סילביה ריפקין ז"ל נולדה, גדלה והקימה משפחה בעיר ליברפול. סבי דוד ז"ל גם היה בן העיר ואוהד נאמן של קבוצת הכדורגל האדומה שלה. את המורשת הזו הצליח להנחיל לי (עם אבי זה לא עבד, הוא לא מתחבר לכדורגל) ובמשך קרוב לשלושים שנה אני עוקב באדיקות אחר הקבוצה, טס מדי פעם למשחקים באנפילד ושר את You’ll Never Walk Alone עם רגש ולפעמים כמה דמעות.
במהלך השבת השחורה אוהדים רבים של ליברפול בארץ, בעיקר חברי חוג האוהדים הישראלי של המועדון, דאגו מאוד לחבר החוג רועי מונדר, בן קיבוץ ניר עוז, שלא נתן סימן חיים מהשעה 08:20. רק כעבור מספר ימים של דאגה וחשש הגיעה הידיעה הנוראה שמונדר בן ה-50 נרצח על ידי מחבלי החמאס זמן קצר לאחר הודעתו האחרונה. לא פחות נורא היה לגלות שהוריו הקשישים, אחותו ובנה בן התשע נחטפו וככל הנראה נמצאים בשבי החמאס בעזה. בנוסף לרועי מונדר ז"ל, נרצחו שלושה אוהדים נוספים של ליברפול: נטע אפשטיין, אודי טשרניחובסקי וסג"מ יובל יפה ז"ל.
מאז שנודע על הירצחם, לא נשמע ציוץ מהצד האדום של העיר לגדות נהר המרסי, למעט הודעה רפה ואומללה של הפרמייר-ליג הקושרת בין מותם של עזתים בתקיפות צה"ל למעשי הטבח של מחבלי החמאס בתושבי הקיבוצים, באי המסיבה והחיילים לפני שבועיים. זה מרתיח על אחת כמה וכמה כאשר התנהלות זו מגיעה ממועדון שמעבר לכך שחרת על דגלו את המשפט הידוע מהשיר של רוג'רס והמרשטיין, גם הוא ואוהדיו החשיבו ומחשיבים עצמם כנונקונפורמיסטים, ההולכים נגד הזרם, בעיקר בכל הנוגע לנאמנות לבריטניה ולמשפחת המלוכה (אוהדי ליברפול ברובם נוהגים לשרוק בוז כאשר מנגנים במשחקיהם את ההמנון, במשחקי גמר גביע או בעונה שעברה ביום ההכתרה של המלך צ'ארלס, כאשר לאחריה ניגנו בכל המשחקים באותו יום את God Save The King).
התנהלות זו הפכה למרתיחה עוד יותר כאשר היריבה העירונית אברטון הודיעה כי תנציח את חמשת בני משפחת קוץ שנרצחו בביתם בכפר עזה, שהיו אוהדי הקבוצה, עם הקרנת תמונותיהם ושמותיהם במשחק הבית הבא של הקבוצה בגודיסון פארק ואיזכור בתוכנייה. ומה לגבי ליברפול? לא רק ששמות אוהדיה לא אוזכרו לפני המשחק, גם שלט עם תמונותיהם של הנרצחים אוהדי הקבוצה שנתלה באחד מהיציעים הוסר על ידי הסדרנים. יחד עם זאת, לפני המשחק המועדון הבהיר שלא יאפשר הכנסת דגלי ישראל ופלסטין, אך ניתן היה לראות את האחרונים ביציעים ובמהלך דקת הדומיה לזכר "הנפגעים שאיבדו את חייהם במשבר בישראל ועזה" נשמעו קריאות Free Palestine לא מעטות.
אז מתקבל הרושם שאת משפחת המלוכה הבריטית לא סופרים באנפילד, אך קברניטי ליברפול והליגה האנגלית משקשקים למראה המלכים והשייח'ים של ערב הסעודית ונסיכויות הנפט והגז, שמזרימות לענף כסף רב.
אז אני, כמו אוהדים רבים של הקבוצה בישראל, מרגיש נבגד ולכן לקחתי צעד אחורה. לא צפיתי בדרבי, לא אכפת לי שליברפול ניצחה, לא הלכתי לראות מה עשו יריבותיה, לא בדקתי את המצב בטבלת הליגה והסרתי עוקב מעמודיה ברשתות החברתיות. סבתי ז"ל הייתה האחרונה ממשפחתי הקרובה שהתגוררה בעיר וכמה סמלי זה שביום שבו נפטרה ככל הנראה אני נפטר מאהדתי ל "מייטי רדז", ומאבד זיקה לעיר שמשפחתי הגיעה אליה במחצית השנייה של המאה ה-19 ממזרח אירופה, עת ברחה מפוגרומים, ותקעה יתד.
כרגע, למרבה האירוניה,יכול להיות שהדבר היחיד שישמור אצלי מעט זיקה לעיר הוא גילוי האופי ועמוד השדרה של אברטון, זו שזכתה וזוכה כל השנים לקיתונות של לעג מאוהדי ליברפול, כולל הישראלים. כמה שהחיים בלתי צפויים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
