בדיוק לפני 50 שנה התחילה מזרח גרמניה באופן רשמי וסודי בתוכנית "14.25", שמטרתה הייתה להאדיר את תדמיתה ואת הפרסטיז'ה של המשטר הקומוניסטי. הדרך: מאות מדענים שפוצצו את האתלטים בטסטוסטרון וסמים אנאבוליים, ומאות נוספים שניסו לפצח את השיטה איך לא להיתפס. כיוון שהוועד האולימפי דאז הכשיר מעבדה אחת בלבד במזרח גרמניה לנתח את תוצאות הבדיקות, ונתן למדינה לבדוק את עצמה, אף אחד באמת לא נתפס. כשנפתחו הארכיונים של השטאזי ב־1993 התברר שמאות אתלטים נתנו בדיקות מלוכלכות. התוצאה: מזרח גרמניה הפכה לאימפריה ספורטיבית, הקורבנות היו האתלטים עצמם שהושבעו לשקר וסבלו במשך שנים מבעיות רפואיות חמורות ובעיקר מבעיות פסיכולוגיות.
הרשויות במזרח גרמניה אירגנו, כמובן, נוהל מסודר לגבי היקף הרמאות והסימום ומי אמור להשתתף בהם. הם חילקו את הענפים ל"ספורט 1" (כאלה שיכולים להביא תהילה אולימפית כמו שחייה ואתלטיקה קלה) ו"ספורט 2" (כל השאר שלא זכו להתייחסות ותקציבים). המדינה גייסה מאות סטודנטים מכל רחבי מזרח גרמניה והשקיעה בהם הון וידע, בעיקר באיך לרמות את השיטה כדי לזכות במדליה.
4 צפייה בגלריה
"איבדנו תקווה". גסין וולטר (שלישית מימין) בשיא העולם של רביעיית השליחות ב-1984
(צילום: ullstein bild/ullstein bild via Getty Images)
אין פיצויים
בנייר הרשמי נכתב כי הסמים יינתנו רק לבני 16 ומעלה, אבל אז מצאו המדענים כי ההשפעה הספורטיבית הגדולה ביותר היא על נערות בגיל ההתבגרות. מחקרים גילו שהגיל הממוצע של מי שקיבל סמים ממריצים היה 12.98 וכי טווח הגילים נע בין 5 ל־17. 98 אחוז מהספורטאים שנחשפו לתעשיית הרמאות בעודם קטינים סבלו מהפרעה נפשית כרונית וטראומות. האחוז באוכלוסייה הכללית עומד על 42. בניירות הארכיון ניתנה הסיבה להחלטה לתת סמים גם לילדות ונערות: "בגרות ביולוגית".
הספורטאים והספורטאיות היו נס: למרות שמזרח גרמניה מנתה רק 17 מיליון תושבים, היא דורגה שנייה במצעד המדליות באולימפיאדות מונטריאול ומוסקבה. ההישגים שלהם היו כלי תעמולתי לשיטת חיים סוציאליסטית ולעבודה קשה. כ־1,600 מהם עדיין בחיים ומבקשים מהמדינה פנסיה קבועה של מאות יורו בחודש כדי לפצות אותם על הניסויים שנערכו בגופם, אך הם נדחים על הסף. ההחלטה האחרונה בעניין התקבלה במארס בבית המשפט בלייפציג, שדחה את הבקשה של שייט קאנו על בסיס העובדה ש"לא היה מדובר ברדיפה פוליטית".
4 צפייה בגלריה
סבלה ממחלות. השחיינית ריקה רייניש
(צילום: ullstein bild/ullstein bild via Getty Images)
חלק מהמדענים, הדוקטורים, המנהלים, המאמנים והפוליטיקאים שהיו שותפים לסימום נידונו לעונשים קלים, וחלקם המירו אותם עבור קנס. "חלק מהאנשים איבדו אמון ותקווה אחרי הפסיקה האחרונה נגדנו", אומרת גסין וולטר, אצנית מזרח גרמנייה שסוממה החל מגיל 17, והייתה שותפה למדליית זהב במרוץ 100X4 מטר באליפות אירופה ב־1982 ולשיא העולם ב־400X4 שנתיים לאחר מכן. "התחושה של רובנו היא שהמדינה משחקת על זמן, מחכה שנמות". בכנס שנערך לאחרונה בברלין, התברר שהתוכנית של המדינה אכן עובדת. הכנס, שאורגן להכרת מצבם ושמיעת עדותם של הקורבנות התקיים ב"קמפוס לדמוקרטיה" בברלין. עד האיחוד, הבניין הזה היה ידוע כקזינו הקצינים במטה הראשי של השטאזי.
הרבה מדינות, קומוניסטיות וקפיטליסטיות, רימו עם סמים בספורט, אבל אף אחת מהן לא עשתה את זה כמדיניות ממשלתית ותחת השמיכה החשאית של השטאזי. נערים הושבעו לשמור על סודיות, לילדות נאמר שהן מקבלות ויטמינים סודיים ואסור להן לספר על כך לאף אחד, אפילו להורים. רוב הספורטאים בכלל לא ידעו שהם מקבלים חומרים אסורים. "הם בגיל שהם לא צריכים לדעת הכל", אמר בזמנו מנפרד אוולד, שר הספורט של מזרח גרמניה ואחד הרשעים הגדולים בפרשה.
4 צפייה בגלריה
הרבה מדינות, קומוניסטיות וקפיטליסטיות, רימו עם סמים בספורט, אבל אף אחת מהן לא עשתה את זה כמדיניות ממשלתית
(צילום: Simon Bruty/Getty Images)
דיכאונות וחרדות
השחיינית ריקה רייניש שברה שלושה שיאי עולם, כולם ב־100 מטר גב באולימפיאדת מוסקבה, וזכתה בשלוש מדליות זהב. היא הייתה אז רק בת 15. שנה לאחר מכן, ולאחר שהתפתחו אצלה מחלות וציסטות בצוואר הרחם, אמה הכריחה אותה לפרוש. היא עברה מספר הפלות מאז ועדיין סובלת מבעיות רפואיות. אבל לפחות הבעיות שלה גלויות, ניתנות לאבחון ולטיפול. הרבה ספורטאים נרמסו פסיכולוגית בגלל שהושקו בסמים אסורים. חיו בבלבול לגבי זהותם המינית, היו דו־קוטביים, וסבלו מדיכאונות וחרדות. כשביקשו פיצוי, המדינה ביקשה מהם להוכיח שלא מדובר אצלם במחלות תורשתיות. יורג סיברס, שחיין בן 17 ממגדבורג, נמצא מת בתחתית הבריכה בינואר 1973. השלטונות הסבירו להורים שהוא מת משפעת. סיברס קיבל זריקה חודש לפני כן.
"הבגידה הכי גדולה שאני מכירה היא לא הבגידה של הגיל והתוצאות הרפואיות והפסיכולוגיות שנאלצנו לחיות איתם כבוגרים", אמרה רייניש, "אלא הבגידה שהם לא נתנו לנו לדעת אם אנחנו שווים מדליה גם בלי הסמים".
