היה ברור שסלטיקס יגיעו ככה למשחק השלישי מול גולדן סטייט (בו ניצחו 100:116): יותר אגרסיביים ועם יותר אנרגיות לעומת הפאסיביות שליוותה אותם במשחק השני. הם קלעו נהדר בתחילת המשחק, הקהל דחף, הם ניצלו כל סנטימטר וקילוגרם מהיתרונות שיש להם בגובה ובפיזיות על פני גולדן סטייט. אבל הם לא דרכו על גולדן סטייט, לא הצליחו להביס.
סטף קרי נכנס למשחק לאט, אחריו קליי תומפסון ואנדרו וויגינס, ולכמה דקות גם ג'ורדן פול (השליטה של פול על הגוף שלו כשהוא מכדרר זו שירה בתנועה). גולדן סטייט שוב חזרה אחרי רבע שלישי חזק. אבל אז ראינו מבוסטון את מה שיהפוך אותה אולי לאלופה: חוסן מנטלי נדיר לקבוצה כל כך צעירה בפלייאוף, יכולת של אלופים להתכופף אבל לא להישבר. גולדן סטייט רגילה לראות קבוצות נשברות מול הארסנל ההתקפי שלה כשהיא מתחילה לזרוק ולקלוע זריקות בלתי אפשריות. בוסטון לא נשברה. ההגנה שלה ברבע הרביעי הזכירה למי שעוד זקוק לתזכורת שמדובר בהגנה היסטורית.
אנחנו חוזים בסדרה הזו בהרבה תצוגות משחק מרהיבות. אל הורפורד ודרק ווייט במשחק הראשון, ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום משתלטים על רבעים. אם עד עכשיו היתה איזו שהיא טענה כלפי סטף קרי לפיה הוא לא מגיע לסדרות גמר, הרי שקרי של שלושת המשחקים הראשונים פשוט עושה מהטענה הזו בדיחה. דריימונד גרין ממשיך להראות שאפשר להשפיע באופן מקסימלי על המשחק והכרעתו עם תרומה מינימלית בדפי הסטטיסטיקה.
אבל המנצח הגדול של סדרת הגמר עד עכשיו נמצא בה רק ברוחו. סטיב קר ואימה יודוקה הם שני תלמידים של פופוביץ', ומה שאנחנו רואים פה הוא לא רק תצוגות כדורסל קבוצתיות וחסרות אגו, ולא רק שני מועדונים למופת עם שחקנים שהם בני אדם, ולא רק כוכבים גדולים שמוכנים להיות הפנסים שיאירו על השחקנים האחרים בקבוצה, אלא שאנחנו רואים פה בעיקר עבודות אימון עם טביעת אצבע של מאמן, של מנהיגים שהשחקנים שלהם מאמינים בהם ומוכנים ללכת אחריהם.
יודוקה הפתיע במשחק הראשון כשהחליט לשחק בקצב של גולדן סטייט, לשים את סמארט בהגנה על גרין, ולעצור בכל מחיר את משחק התנועה והסלים במעבר של קרי וחבריו. קר ענה במשחק השני עם ויתור על תוכנית המשחק הרגילה והרבה יותר פיק אנד רול של קרי עם הגבוהים, יודוקה הגיב עם חילוף גבוה לפיק אנד רול, ובעיקר שיחק את רוב הרבע האחרון עם שני הגבוהים (וויליאמס והורפורד) והפך את ההגנה של בוסטון לבלתי חדירה כמעט. בהתקפה יודוקה הורה שוב ושוב על חדירה לצבע. בוסטון קלעה 52 נקודות בצבע (גם בגלל משחק חלש ונרפה של וויגינס, לוני וגרין בהגנה), והראתה שאפשר להתקיף את גולדן סטייט במשחק עומד, שם ההגנה של בוסטון הכי בולטת.
עכשיו תורה של גולדן סטייט ותורו של קר לפתור את המשוואה שהציבה לפניו בוסטון במשחק מספר שלוש. השאלה היא איך בדיוק אתה אמור לפתור את הבעיה של גובה וכוח, ואיזה עוד שחקן יצטרף לתומפסון וקרי כדי להשתוות לשלישיה של בוסטון שייצרה 77 נקודות (30 בצבע) במשחק השלישי.
"אני מקווה שהוא יהיה בסדר. אני בטוח שהוא יעשה הכל כדי לשחק במשחק הבא. הוא הזהות של הקבוצה שלנו", אמר תומפסון אחרי המשחק על קרי. גולדן סטייט יכולה למתוח את השחקנים שלה בכמה סנטימטרים, ולהוסיף להם מסה של שרירים, אבל הסיכוי היחיד שלה לסדרה הזו ייפול ויקום על ההצלחה של הצוות הרפואי שלה להכשיר את סטף קרי להמשך הסדרה.
