הפארסה, שהובילה לכך שלא יחולק השנה פרס ישראל בתחום הספורט, הותירה המומה גם את לי קורזיץ - אחת משלושת המועמדים הסופיים לקבלת הפרס יחד עם אריק זאבי וענת דרייגור.
"בימים האחרונים פנו אלי מהתקשורת לתגובה בקשר לפרס ישראל, שלא ידעתי בכלל שאני מועמדת", כתבה קורזיץ בפוסט ארוך שהעלתה היום (שישי) לפייסבוק. "דבר ראשון שחשבתי: 'איזה קטע, בדיוק לפני 20 שנה הדלקתי משואה ביום העצמאות בהר הרצל ועדיין זוכרים אותי".
"שלחו לי את הכתבה ושם היו תמונות של המועמדים, התמונה של אריק עם עלי הזית מאתונה החזירה אותי בשנייה לאחד הרגעים המצמררים שהיו לי. אריק זוכה במדליית ארד באולימפיאדה ויציע שלם עם דגלי ישראל שרים את התקווה. מגן דוד ושני פסים כחולים המסמלים אותנו העם היהודי מול כל העולם. ניצחנו בזכות אריק שהצליח בספורט ורק ספורטאי אינדיבידואלי מבין ויודע שבשביל לנצח צריך חיבור של כל כך הרבה דברים. ברגע שמפסידים - הספורטאי אחראי לתוצאה ואין את מי להאשים".
כזכור, הוועדה, בראשותו של אבי נימני ובהשתתפותם של רותם ישראל, פרופ' אבי מויאל וקרן לייבוביץ, לא הגיעה להסכמה ולכן הוחלט כי פרס ישראל בתחום הספורט לא יחולק בשנת תשפ"ג.
"בספורט יש כל כך הרבה דברים טובים וגם רעים, כמו בכל דבר, אבל מרגיש לי מגוחך שלא יהיה שום נציג ספורט בפרס ישראל בגלל שחברי הוועדה לא החליטו מי הוא", המשיכה קורזיץ. "הלוואי והם היו חושבים על הילדים ובני הנוער שיושבים בבית ומעריצים פוליטיקאים או אושיות טיקטוק, שזה לגמרי בסדר. אבל גם ספורט חשוב בפאזל של החיים. אני מבקשת שתתנו לנוער ולדור העתיד משהו אחר".
"תאפשרו לילדים להסתכל בטלוויזיה ולשאוף. גם להגיע יום אחד לפרס ישראל על העבודה הקשה לאורך השנים. תראו להם שכן סופרים פה ספורטאים עם מוסר עבודה וחלומות. שמייצגים את כל מה שעומד מאחורי דגל ישראל ושירת התקווה בימים כאלה של פילוג ואלימות".
"לא הייתי ארבע פעמים אלופת עולם אם לא הייתי מפסידה בתחרויות במשך 20 שנה. זכיתי להבין שעבודה קשה, כאב וסבל זה חלק מהעניין של להיות בן אדם. לסיכום: אין יותר ראוי מאריק זאבי".
