על חורבות אצטדיון קרית אליעזר שבחיפה כבר הקימו בניינים חדשים. מי שיחפש זכר לימים עברו, לא ימצא אפילו פיסת דשא אחת שמזכירה את המגרש ההיסטורי שצמח שם קודם. וכבר מזמן שאין שם המונים בסמטאות, אין שאגות שמרעידות את המבנים או זרקורים שמאירים את השמיים באמצע הלילה. במקום שחקנים ששווים מיליונים יש אדמה ששווה מיליונים, אבל עד עצם היום הזה הזיכרון נשאר. אין אחד שהיה חלק מהכדורגל הישראלי בשנות ה-90 ולא זוכר את ה-0:5 של מכבי חיפה על מכבי תל אביב, אי שם ב-26 בפברואר 1994.
25 שנה. היום לפני 25 שנה מכבי חיפה לקחה את אחת מהאליפויות הגדולות בתולדותיה. גם אם היא עדיין לא זכתה בה באופן רשמי אחרי המשחק ההוא, כל בר דעת ידע באותו הלילה שהירוקים חיסלו את היריבה הכי גדולה שלהם במאבק על התואר ושהסיפור סגור. ב-90 דקות הקרב הזה הפך משוויון מוחלט בנקודות, לפער שהיה קשה לסגור. זה היה קונצרט, הצגה, קריעה. וזה היה המשחק הגדול ביותר בתולדות מכבי חיפה, עם הקבוצה שלדעת רבים היא הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי.
“אייל ריחף על המגרש כמו שישו הלך על המים”
שתי היריבות האלה נאבקו על כל תואר אפשרי באותן שנים. חיפה זכתה בגביע של 1993 על חשבונה של הקבוצה מתל אביב ורצתה להתקדם לתואר הגדול ביותר עונה לאחר מכן, עם כוכבים רעבים כמו השוער רפי כהן, הבלם אלון חרזי, רומן פץ, אריק בנאדו, המגן שלימים הפך למאמן מכבי חיפה מרקו בלבול, המגן השני משה גלאם, איתן אהרוני, רוני לוי ששיחק במרכז הקישור, סרגיי קנדאורוב, איבן גצקו שהיה חילוף מנצח, ראובן עטר, אלון חזן, אייל ברקוביץ’ הצעיר שעשה קסמים, אלון מזרחי הסקורר ומחליפו שי הולצמן בהתקפה. כל אלה הפכו למכונה משומנת תחת המאמן גיורא שפיגל, זה שטען גם השבוע כי "כל הקרדיט על המשחק הזה מגיע רק לשחקנים, לא לי".
באותו המפגש, עמדה מול החיפאים קבוצה חזקה לא פחות עם המאמן אברהם גרנט, שפתח בין היתר עם השוער שורה אובארוב, הבלמים אלכסנדר פולוקארוב ואמיר שלח, הקשר ניר קלינגר, איציק זוהר, סיריל מקנאקי ואבי נמני, והחלוץ אלי דריקס. בדקות הראשונות הם יזמו וניסו לכבוש, אבל ככל שהזמן עבר הם הבינו את גודל הטרגדיה.
"במשחק הזה הכל התפוצץ", אמר אלון חזן. "זה היה משחק מטורף, באמת. כמה שבועות לפני כן היה באזז גדול בגלל הקלאסיקו בין ברצלונה לריאל מדריד שהסתיים ב-0:5. קצת לפני המשחק ישבנו עם כולם באימון של הנבחרת, כולל השחקנים של מכבי תל אביב, וצחקנו שאולי זה יקרה גם בקלאסיקו שלנו בארץ. האמת? לא האמנו שזה באמת ייצא ככה. לצערם, הם נפלו על קבוצה עם פוטנציאל שהתממש באופן מלא ומושלם. הגענו למשחק העונה כשמשחק רדף משחק וניצחון רדף ניצחון, כל השחקנים שלנו היו ברמה הכי גבוהה שיש והרגשנו עוצמה ששידרה לנו שאף אחד לא יכול עלינו. ידענו שאם נעלה ונצליח לכבוש כבר בהתחלה, זה יהפוך לכדור שלג. וכשיצאנו למגרש, הכל התחבר בול כמו שרצינו".
שחקני מכבי חיפה התישו את היריבה בקריית אליעזר. כבר משריקת הפתיחה של יצחק בן יצחק אייל ברקוביץ' חילק מסירות. לגלאם, למזרחי, לקנדאורוב. בדקה התשיעית הוא יצא להתקפה מתפרצת נוספת מהאמצע, ושוב התלבט למי למסור. עטר היה מצד שמאל שלו, מזרחי מצד ימין, אבל הפעם הוא החליט דווקא לעשות פעולה אחרת. בזמן שכולם ציפו למסירה, הכדור שלו הלך לשער. שטוח, מדויק. 0:1.
"בכל משחק שהיה לי נגד מכבי תל אביב שמו עליי את עמית לוי שישמור אותי אישית. דווקא במשחק הזה הם החליטו לשנות ולתת לנועם שוהם לשמור אותי. זה עלה להם ביוקר", טען ברקוביץ'. "האווירה הייתה מטורפת מסביב וכל מי ששיחק היה יוצא מן הכלל. זה לא רק אני, היינו מכונה משומנת".
חזן, ששיחק לצידו בקישור, תיאר היטב את מה שעשה הקוסם. "כולם כבר הכירו אותנו וידעו למה לצפות, אבל הדבר היחיד שבאמת הפתיע במשחק הזה היו הכדורים שחילק ברקוביץ'. אמנם אני יהודי ואני לא נוהג להשוות את זה, אבל באותו היום אייל ריחף על המגרש כמו שישו הלך על המים. בשום שלב הוא לא היה שבע. ב-0:1 אייל שיגע אותנו ורצה את השני, ב-0:2 את השלישי, ב-0:3 דחף אותנו לרביעי, ב-0:5 רצה עוד אחד. וזה לא נגמר".
כמה דקות אחרי השער הראשון שלו, רוני לוי נתן מסירה חזקה קדימה לעברו של ברקוביץ'. אף אחד מבין שחקני מכבי תל אביב לא ציפה שהוא ידלג מעל הכדור, ובעצם הפעולה הזו ישאיר את אלון מזרחי לבד מול השוער. הכדור עבר מתחת לרגליים שלו ובין שלושה שחקני הגנה, עד שלבסוף הגיע אל האווירון שהכניע את אובארוב עם בעיטה לפינה הרחוקה. 0:2 גדול.
"הדבר שאני לא אשכח מהמשחק הזה, זה הבישול של אייל", שיתף אלון מזרחי. "זה היה השחקן הכי גדול בכדורגל הישראלי, עד כדי כך שהוא בישל גם בלי לגעת בכדור. הייתי קורא לאייל 'האיש עם העיניים האחוריות', זה היה הכינוי שלו במגרש. הוא היה רואה את כל המגרש, גם את מה שנמצא מאחוריו, ויודע מה קורה שם בכל רגע. במהלך הזה הוא השאיר אותי בעצם מול אובארוב וכל מה שנשאר לי זה לגלגל לפינה".
"זה היה הבישול הכי גדול בקריירה שלי", קבע ברקוביץ'. "ראיתי את התנועה של אלון קדימה מאחורי הגב שלי, אמרתי 'עדיף לעזוב', פתחתי רגליים וזה הגיע אליו. לאלון הייתה את התנועה הכי טובה של חלוץ אי פעם, הוא רץ לכדור עוד לפני שהוא הגיע אליי. בישלתי ככה עוד כמה פעמים במשחקים אחרים, אבל אף פעם זה לא יצא ככה. זה היה מטורף איך שזה עבד".
“הפעם הראשונה שהרגשתי את קריית אליעזר רועד”
בדקה ה-30 הגיע גם השלישי. הפעם אמנם ברקוביץ' היה מעורב באופן מינורי במהלך, אבל בשער הזה היה קסם מיוחד ושונה. ראובן עטר קיבל ממנו מסירה לכיוון יציע ג’, הסתבך עם הכדור באגף השמאלי, שלושה הקיפו אותו, הוא כמעט כבר נפל אל הדשא, ופתאום משום מקום הוא חילץ את הכדור וירה אותו לחיבורים מקצה הרחבה. בום.
זה היה שער אדיר של האיש עם התלתלים, שהותיר את פולוקארוב, שוהם וקלינגר המומים מאחור. "זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את קריית אליעזר רועד אחרי שער שכבשתי", אמר עטר. "התוצאה הייתה 0:2 ופשוט רציתי להיות שותף לחגיגה. התעקשתי על הכדור, כל אחד שם סמך על השני ואני ניצלתי את זה. הרבה אמוציות היו גם במאבק וגם בבעיטה".
במחצית השנייה, כשלעטר נגמר האוויר, איבן גצקו עלה מהספסל. הסופר-סאב האולטימטיבי של אותה העונה רץ לעומק, קיבל כדור אדיר מברקוביץ' שהפעיל אותו ובנגיעה גצקו שלח את זה פנימה ועשה 0:4. לקראת הסיום הגיע גם השער החמישי, ממסירה נהדרת של קנדאורוב למשה גלאם שנעץ את המסמר האחרון. 17 אלף צופים נותרו בהלם.
בדיעבד סיפר גלאם: "ידענו שלשער החמישי תהיה משמעות גדולה. זו לא תוצאה שכיחה וזו לא תוצאה ששוכחים. הייתה לי תחושה שזה יגיע ממני כי לקראת הסוף גיורא עשה שינוי טקטי ושלח אותי לשחק יותר מקדימה. וכשזה הגיע, אי אפשר היה לתאר את כל הרגשות שחוויתי. בכל פעם שמדברים איתי על זה, גם חצי יובל לאחור, אני עוצר רגע ואומר לעצמי 'לא ייאמן, השתתפתי בחתיכת משחק אם זוכרים אותו עד עכשיו’. הייתי בטוח שאחרי 10 שנים זה יישכח או שיהיה עוד קרב על אליפות שיסתיים עם תוצאה שכזאת, אבל מסתבר שטעיתי. דבר כזה עדיין לא קרה מאז".
השוער רפי כהן גם כן היה שותף לחוויה. אחרי כמה הצלות בפתיחת המשחק, הוא אמנם נותר מחוסר עבודה בהמשך, אבל נהנה מכל רגע. "הייתי מאחורי כולם וזו הייתה חוויה מדהימה להסתכל על המשחק הזה. כל העונה שחקני מכבי תל אביב נשפו בעורפנו, זה היה ממש מרדף כמו של חתול ועכבר, אבל אחרי ה-0:5 לא היה להם סיכוי לדגדג אותנו. נתנו הצגות בכל משחק, ובפעם ההיא? זו הייתה הצגה מברודווי".
"זה היה המשחק הכי גדול שלנו באותה העונה", קבע מזרחי. "ידענו שאם ננצח את המשחק אז האליפות תהיה שלנו, אבל לאורך כל העונה ידענו גם שנשבור שיאים. זו הייתה עונה היסטורית ועשינו דברים יפים גם בזירה האירופית ביחד. זה היה דור של כוכבים. הבקענו המון, כשאני לבד כבשתי 28 שערים באותה העונה, וזכינו בהמון נקודות".
"אני לא יודע למה דווקא את ה-0:5 הזה זוכרים, אבל ברור שזה היה משחק גדול", סיכם הקוסם. "ההרגשה שניצחנו שם ביחד הייתה מדהימה ומספקת. בחדרי חדרים היינו רבים הרבה בינינו, אבל על המגרש? תמיד עבדנו ביחד. זה היה הסוד שלנו".
"זה היה משחק משהו משהו", הוסיף סרגיי קנדאורוב ששיחק במרכז הקישור ועד היום חולם על חזרה לארץ. "דיברתי עם יענקל'ה שחר, אמרתי שאני מוכן לבוא מתי שיגיד. אין לי בעיה לחזור לכדורגל בישראל, אני אשמח. עם רומן פץ אני עוד בקשר, אנחנו עובדים ביחד, הוא מנהל האצטדיון בחרקוב ויש לי בית ספר של ילדים באצטדיון שלו. איבן גצקו באודסה, זה 900 קילומטר ממני ולא דיברנו לאחרונה, אבל עם כולם אני משתדל לשמור על קשר. עברנו בחיפה תקופה יפה ומשחקים גדולים, וזה היה משחק יפה".
“מכבי תל אביב של 1994 לעומת היום? הקבוצה של אז – בפער”
רבים טוענים שבעונה הנוכחית מכבי תל אביב עשויה לזכות באליפות בלי הפסד, אבל הירוקים לא ממש מתרגשים מזה. "אי אפשר להשוות את התחרותיות שאנחנו התמודדנו איתה לזו של היום. בזמנו היו קבוצות ברמה גבוהה והליגה הייתה מעניינת יותר. חוץ מזה, אם משווים את מכבי תל אביב של 1994 לעומת מכבי תל אביב של היום? הקבוצה של אז לוקחת בפער", ציין משה גלאם.
גם האווירון מסכים איתו: "מכבי תל אביב של היום לא מתקרבת ליכולות של הקבוצה שאנחנו התמודדנו איתה. כל שחקן שם היה שחקן ענק".
המשחק הזה מלפני 25 שנה הפך לסמל האליפות של 1993/94 במכבי חיפה, זו שהפכה לקבוצה של המדינה והמשיכה לרשום תוצאות מדהימות לאורך כל הדרך, עד לשריקה האחרונה. היו שם 0:4 ו-1:6 על הפועל חיפה, 0:4 ו-1:5 על בית”ר ירושלים, 1:5 על בני יהודה, 0:5 על צפרירים חולון, 2:4 על מכבי נתניה ו-0:6 על הפועל פתח תקווה. הירוקים פשוט דרסו כל יריבה שעמדה מולם וסיימו עונה מלאה של 39 משחקים בלי אף הפסד. ולמרות זאת, המשחק נגד מכבי תל אביב הוא הזכור ביותר מאותו המסע. בזכות "העיניים האחוריות" של ברקוביץ', התנועה של מזרחי, הנחישות של עטר והקבוצה שהלהיבה את כל המדינה.
