נבחרת ישראל תפתח את קמפיין מוקדמות יורו 2020 מול נבחרת סלובניה ביום חמישי הקרוב (21:45) באצטדיון סמי עופר, כאשר לחוליית ההגנה שלה תהיה משימה לא פשוטה בכלל, להתייצב מול יוסיפ איליצ'יץ' מאטאלנטה, בנג'מין ורביץ' מדינמו קייב וגם מההבטחה הגדולה ביותר של ההתקפה הסלובנית, לוקה זאהוביץ'.
"זאהו הקטן" הוא כמובן בנו של אגדת העבר, זלטקו זאהוביץ'. לוקה הוא סלובני-פורטוגלי כמי שנולד בגימראייש וגדל בפורטוגל כשאביו שיחק בפורטו, בנפיקה ו-ויטוריה גימראייש. בנוסף, הוא שיחק גם בוולנסיה ואולימפיאקוס וב-12 השנים האחרונות הוא המנהל הספורטיבי של מאריבור הסלובנית, שפגשה בשנים האחרונות את מכבי חיפה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע במוקדמות ליגת האלופות.
לוקה תמיד הלך בעקבותיו. שיחק בקבוצות הילדים, הנערים והנוער של ולנסיה ובנפיקה ומחפש את פריצת הדרך בנבחרת סלובניה, כשאביו הוא מלך שעריה בכל הזמנים עם 35 (קיימת מאז 1991). אולם, את הקריירה הבינלאומית הוא סיים שנתיים לאחר רגע לא מחמיא במיוחד, כאשר התקוטט פיזית עם מאמנו סרקו קטנץ במהלך מונדיאל 2002 בדרום קוריאה ויפן ונזרק ממחנה הנבחרת ואף גרם לקטנץ לבכות מול המצלמות באחת ממסיבת העיתונאים. גם בוולנסיה ובאולימפיאקוס הוא הסתכסך עם מאמניו.
כבר כמה שנים שהוא נחשב לכישרון הגדול ביותר בסלובניה ומסומן ככוכב הבא של הנבחרת. כבר ב-2014 הוא היה מועמד לפרס הגולדן בוי של אירופה, בו זכו בעבר רפאל ואן דר וארט, וויין רוני, ליאו מסי, ססק פברגאס, סרחיו אגוארו, מריו באלוטלי, מריו גצה, איסקו, פול פוגבה, אנתוני מרסיאל, רנאטו סאנצ'ס, קיליאן אמבפה ומתיאס דה ליכט (האחרון), אבל הוא הפסיד במרוץ לראחים סטרלינג. במונחים של נבחרת ישראל, זאהוביץ' הוא המנור סלומון של הכדורגל הסלובני.
בעודו אבא טרי לבנו הבכור בן השנתיים ("כן, אני צעיר מאוד, אבל אנחנו הכדורגלנים מתבגרים יותר מהר מכולם"), זאהוביץ' לא אמור לשמש ככינור הראשון בהתקפה של נבחרת סלובניה, אבל ינסה להתחיל לבסס את מעמדו בין השחקנים הוותיקים, מקווה לערוך את הופעתו השנייה בלבד ויחפש שער בכורה במדים הלאומיים של הנבחרת הבוגרת.
בגיל 23 יש לו כבר 60 שערים בליגה הסלובנית (11 ב-18 הופעות העונה), כאשר שנה אחת בהירנביין הסתכמה ב-6 הופעות ולא נשאה פרי, והוא הכוכב הגדול של מאריבור לצד מרקוס טבארס הברזילאי הפעיל הנוצרי-ציוני. "הוא חבר טוב שלי, אנחנו מדברים די הרבה על דת ויהדות, אני לא בן אדם כל כך מאמין, אבל מכבד את כל מי שכן. שמעתי ממנו הרבה דברים טובים על ירושלים", אמר זאהוביץ' בראיון ל-ONE לקראת המשחק.
"אין למאריבור הרבה שחקנים שאתה לא מרגיש אותם כל המשחק, אך ברגע נתון יכולים לכבוש שער מחצי הזדמנות. זאהוביץ' גולר ואי אפשר לקחת את זה ממנו. אין שחקן שדומה לו בכלל בסגל של מאריבור", אמר עליו סינטיהו סלליך בעבר, כשהוא נעדר מהמשחק מול הפועל ב"ש במוקדמות ליגת האלופות.
לפני הגעתו לישראל, זאהוביץ', שהיה מועמד לבית"ר ירושלים והפועל באר שבע בחלון ההעברות האחרון, מספר ל-ONE על החיים בצלו של אביו, היכרותו עם הנבחרת דרך החברים הישראלים, הכדורגל הישראלי כפי שהשתקף במשחקים מול מאריבור, עתידו האישי וכמובן התקווה להגיע ליורו.
לוקה, כמה באמת היית קרוב למעבר לישראל בינואר?
"בינואר בית"ר והפועל באר שבע רצו אותי, הסוכן שלי אמר שזה אולי עוד יקרה, אבל הוא הפסיק לדבר איתי על זה אז הבנתי שזה כבר לא יקרה. אני לא יודע אם אגיע לישראל בעתיד, אני לא חושב, מתרכז רק במאריבור ובנבחרת סלובניה".
זה משהו שאתה רוצה בשלב כזה של הקריירה שלך?
"היו דיבורים בעבר, אבל אני מקווה רק לשחק טוב עד סוף העונה ואז נראה מה יקרה בקיץ. אני לא יודע אם זה יהיה עדיין רלוונטי. יש עוד כמה חודשים עד החלון הבא. אם אשחק טוב בטוח שאעבור, אבל אני לא יודע לאן".
שיחקת כילד בספרד ובפורטוגל, היית מחוזר על ידי ולנסיה, ריינג'רס, סמפדוריה, איינטרכט פרנקפורט, פורטונה דיסלדורף, אפילו לגיה ורשה ולך פוזנאן – אתה לא מעדיף לעבור למדינות כאלו ישירות מאשר לעבור בישראל בדרך?
"כמובן שאני רוצה לשחק בקבוצות שאבא שלי שיחק, אבל אם אחשוב על זה יותר מדי זה יוציא אותי מהמסלול. אני מקווה שאמקסם את היכולות שלי ואגיע לאן שאני רוצה. אני לא רוצה להגיד שם של מועדון מסוים, שיחקתי שם כילד, אבל אני לא מקווה לשחק באחד מהמועדונים".
אתה חולם להגיע להגיע להישגים של אבא שלך, אתה מסוגל ליותר?
"אין לי חלומות יותר. יש לי מטרות, עכשיו אני רוצה להיות אלוף סלובניה עם מאריבור. אני לא חושב על העתיד בכלל, אני מתעורר כל יום בתחושה שאני רוצה להיות הכי טוב היום ולאן שהחיים יקחו אותי, אהיה שמח עם המשפחה שלי. אני לא חושב על עוד כמה שנים, אני לא חושב על מחר אפילו, חושב רק על היום".
איך קורה שילד בן 23 מדבר ככה?
"שום דבר לא קרה, ככה אני. אני מאמין שאם אתה עושה את הטוב ביותר שלך כל היום, דברים טובים יקרו לך וזאת המנטליות שלי".
לא היה קשה לגדול בבית כזה עם כל כך הרבה ציפיות?
"יש ממני המון ציפיות, אבל למדתי מזה הרבה במהלך השנים, התבגרתי הרבה ולמדתי לקבל החלטות טובות יותר. הכי טוב זה פשוט לקבל את זה, לחיות את החיים שלך ולא לחשוב מה אומרים עליך אחרים. כשהייתי צעיר הרגשתי לחץ להיות כמו אבא שלי, היום אני לא מרגיש שום לחץ. אני מגיע ראשון לאימונים ועוזב אחרון, משקיע יותר מכולם וככה עושה את שלי. אני מאמין שאם אהיה טוב באימונים כל השבוע אז אהיה טוב בשבת. לחץ זה דבר שאתה שם בראש שלך. כשהגעתי לקבוצה הראשונה בגיל 18 בסלובניה היה עליי לחץ, אבל כשהתחלתי לשחק הבנתי שהלחץ היחיד הוא לתת גולים לקבוצה שלי".
מי המודל שלך בכדורגל?
"אין לי מודלים, אני מנסה להיות הכי טוב שאני יכול להיות".
גם לא אבא שלך?
"זה לא שאני לא רוצה לדבר על זה, עניתי שאני רוצה להיות הכי טוב שאפשר".
אולי בגלל ההתנהגות שלו בנבחרת לקראת סוף הקריירה? למדת במקרה הזה איך לא להתנהג?
"אנחנו לא מדברים על הדברים האלה, הוא נותן לי לקבל את ההחלטות שלי בעצמי. הוא נותן לי טיפים, בעיקר על המגרש, מה לעשות ולא לעשות, איך לבעוט. מחוץ למגרש הוא סומך עליי שאעשה את הדבר הנכון".
זה היה בזמנו סיפור גדול תוך כדי המונדיאל, אתה זוכר מזה משהו?
"אני מכיר את הסיפור, הייתי ילד בן 6-7 ולא דיברנו על זה. אנחנו לא מדברים על זה גם היום. אנשים אומרים שהוא זלזל במאמן, אנשים אחרים אומרים אחרת, אבל אם הוא לא מדבר על זה גם אני לא אדבר".
אם נתמקד בעבודה של אביך כמנהל ספורטיבי, יש לו קשרים טובים בישראל, הביא למאריבור כמה שחקנים ישראלים בעבר.
"אני לא יודע אם אבא שלי הביא אותם בעצמו, אני לא מדברים על עסקים וכדורגל, בבית אנחנו אבא ובן ומדברים על משפחה ולא על כדורגל".
מה זאת אומרת?
"זאת החלטה שלנו. הקשר בינינו טוב, אבל בגלל התפקידים שלנו אנחנו שומרים על כדורגל ומשפחה בנפרד, מקפידים על זה".
“היה לי קשר טוב עם הישראלים במאריבור, מכיר גם זהבי ובניון”
מה למדת על הכדורגל הישראלי מהמשחקים מול ב"ש, מהמפגשים של מאריבור מול מכבי ת"א בעבר?
"לב"ש יש אצטדיון נחמד, אוהדים חמים. הייתי מאוד צעיר אז, הא לא לא, הייתי בסגל מול מכבי ת"א, נגד מכבי חיפה הייתי צעיר. מול מכבי היה מתח עם הפלסטינים ושיחקנו בקפריסין וזה היה יתרון גדול בשבילנו. למכבי ת"א הייתה קבוצה מעולה, ערן זהבי היה מצוין, אבל תודה לאל שעברנו. אני זוכר את טוני וואקמה, זוכר שב"ש קבוצה דינמית ומצוינת, משחקת כדורגל פתוח ואת השאר אני יודע מהשיחות עם דודו ביטון. הישראליות טובות בבית, גם ב"ש, אבל בחוץ הן לא היו משהו".
מכיר שחקנים מנבחרת ישראל היום?
"כרגע אני לא מכיר הרבה שחקנים חוץ מהחברים שלי, אני מכיר את זהבי כמובן ואת יוסי בניון שכבר לא משחק כי הוא היה שחקן גדול. זוכר רק כמה שחקנים מבאר שבע, אבל אני לא זוכר את כל השמות. אני זוכר את מאור מליקסון הקפטן".
את מי אתה הכי זוכר ששיחק במאריבור מבין הישראלים? סלליך, דודו ביטון, קבהא, אינברום.
"סלליך, ביטון, מרוואן קבהא, היינו חברים טובים, לא מדברים כל יום, אבל בימי הולדת וכאלה אנחנו מדברים. היה לי קשר טוב עם הישראלים. שכחתי גם את אור אינברום. הישראלים שונים מהסלובנים, לא בצורה רע, אבל התחברנו טוב. שיחקתי הכי הרבה עם קבהא, אבל היה לי קשר טוב עם כולם".
דיברת איתם לקראת המשחק בישראל?
"עדיין לא דיברתי איתם על המשחק של הנבחרות, אבל בטח עוד נדבר על זה. דיברתי עם קבהא, סלליך וביטון על בית"ר, אמרתי לדודו שיש סיכוי שאגיע לארץ".
אתם מאמינים שאתם מסוגלים לנצח כאן?
"בטח שאנחנו יכולים לנצח בישראל. היו לנו תוצאות רעות במשחקים האחרונים, אבל המאמן החדש שלנו מתיאש קק יביא מנטליות של ניצחונות, לא רק בחוץ בישראל, אלא מול כל קבוצה. אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה וזאת המנטליות שלנו".
גם להעפיל ליורו 2020?
"אנחנו מסוגלים להעפיל ליורו. יש לנו קבוצה מצוינת, ניתן את הכל, ואני מקווה שזה אומר שנוכל להעפיל. אני מאמין ביכולת שלנו כקבוצה להעפיל".
אל תשכח שיש בבית גם את נבחרת פולין עם רוברט לבנדובסקי, קשישטוף פיונטק וארקדיוש מיליק.
"מיליק, פיונטק ולבנדבוסקי הם חלוצים מצוינים, לפולין יש נבחרת מצוינת, אבל גם לנו יש נבחרת טובה ואנחנו רוצים לנצח גם אותם כדי להעפיל ליורו".
את מי אתה מחשיב כשחקנים הטובים ביותר אצלכם?
"יאן אובלאק בשער, חשוב מאוד שהוא חזר, ורביץ' מדינמו קייב, איליצ'יץ' מאטאלנטה ויש עוד כמה כישרונות טובים".
אתה מצפה מעצמך להיות אחד מהשמות האלה גם בעתיד? בקרוב?
"נראה מה יקרה. אני מקווה שהמאמן יתן לי ביטחון ואני אעשה הכל בשביל להצליח. אני רוצה להוביל את הנבחרת כמו אבא שלי ולהיות הקפטן של הנבחרת".
איך זה מסתדר עם העובדה שחשבת בעבר ברצינות לייצג את פורטוגל לפני כמה שנים? למה בחרת בסלובניה? אמרת אז באחד הראיונות שאתה מרגיש יותר פורטוגלי מאשר סלובני.
"בעבר הייתי צעיר, שיחקתי בליגת האלופות והיו שיחות לגבי זה, אבל בסוף בחרתי בסלובניה. גרתי שם 12 שנה זה הרבה זמן ובסלובניה כמעט ולא הייתי, גם היום אני מרגיש פורטוגלי לפחות כמו סלובני. אני שמח שבחרתי סלובניה. זה הרגיש לי הכי נכון, לפורטוגל הייתה קבוצה טובה, הם שיחקו אז בגמר היורו עד גיל 21 והייתי צריך לחכות שהדור הזה יסיים את חלקו, אבא שלי שיחק בסלובניה ואני רוצה לעשות היסטוריה עם המדינה הזאת".
אתה חושב שזה היה משנה את הקריירה שלך בצורה קיצונית?
"אני לא חושב על זה היה משנה את הקריירה שלי, אני לא חושב על זה בכלל. שמחתי שהם זכו ביורו 2016, הייתי שמח, אבל אני שמח יותר לייצג את סלובניה".
אמרת שהחלום הכי גדול שלך - לשחק בליגת האלופות ולא הזכרת את הנבחרת בכלל.
"זה לא בא על חשבון השני, אם אתה משחק טוב בליגת האלופות כנראה שתהיה בנבחרת שלך, אני מקווה להשיג דברים רבים בקריירה בשני המפעלים".
