41 שנה חלפו מאז הפעם האחרונה שמכבי נתניה זכתה בגביע המדינה, כאשר ניצחה 1:2 את בני יהודה בגמר של עונת 1977/78. אז כיכבו בנתניה מוטל'ה שפיגלר, עודד וגדי מכנס, שרגא וחיים בר, דוד לביא, משה גריאני, ברוך חסן, גדעון קליימן, אלברט גזל, גבי רוזנדורן והמאמן שמוליק פרלמן.
אותה עונה נחשבת לגדולה ביותר בתולדות מכבי נתניה, שזכתה אז בדאבל הראשון שלה ואף סיימה בראשות הבית אליו הוגרלה בגביע האינטרטוטו. זו הייתה האליפות השלישית מתוך החמש של המועדון והגביע היחיד. בחודש שעבר נקבע כי נתניה תתמודד בגמר הגביע שוב מול הקבוצה מהשכונה, בשחזור אותו גמר, כשבעיר היהלומים מפנטזים מאז על החזרת הגביע לשרון אחרי הניסיון הכושל ב-2013/14, אז נתניה נכנעה לעירוני קריית שמונה 1:0 לאחר הארכה בגמר.
מכנס: הייתה לנו קבוצה שמחה
לקראת הגמר ביום רביעי הקרוב, הפגשנו את האחים מכנס ואת גריאני במגרש בבית יצחק, אחד מתשעה בתי ספר לכדורגל של עודד מכנס, לראיון מלא נוסטלגיה, געגועים, ציפיות וחלומות על הגביע ההוא ועל הגמר הנוכחי. גדי, שמנהל תחנת דלק בנתניה, מאמן ילדים ומתגאה ("אני אומר להם כל יום שכמה שהם מקפיצים, אני עושה יותר"), גריאני מתרגש מהתמונה ("מפגש כזה עם האחים מכנס לא היה לי כל הקריירה") ויחדיו הם מתווכחים עם עודד אם כבש בנגיחה או בבעיטה את השער בגמר 78', ואז באיזו רגל.
בראיון מיוחד ל-ONE, גדי ועודד מכנס וגריאני מעלים זיכרונות ומתמוגגים, ומדברים על הסיכויים של סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה להוביל את מכבי נתניה לזכייה שתחזיר את המועדון לימי הזוהר, ההבדלים בין התקופות, מספרים על התחושות לקראת המשחק, ומיישבים את הסוגיה על השער המצמק של בני יהודה.
עודד, איך הרגשת כשבני יהודה שוב הגיעה לגמר מולכם, מה עלה לך בראש?
"למען האמת, ברור שהעדפנו את בני יהודה על מכבי ת"א. מצד אחד זה עשה לנו טוב, מצד שני בני יהודה קבוצה מאוד חזקה, זו לא הקבוצה של לפני 41 שנה".
מה קורה בימים האלה ברחובות בנתניה? כמה העיר באמת בטירוף לקראת הגמר?
גריאני: "אני חבר של האוהדים בנתניה, אוהדים רוצים כרטיסים בכל מקום ויש ביקוש ענק".
עודד: "אצלי בבית יש שני אוהדים שרופים, אז אנחנו קנינו כרטיסים כבר ביום הראשון של המכירה. מרגישים את האווירה בבית כבר הרבה זמן".
איך אתם מעריכים את מאזן הכוחות בגמר?
גדי: "50 – 50".
עודד: "הקבוצה שתהיה יותר שקטה ורגועה, היא זו שתניף את הגביע".
אפשר להשוות בין דראפיץ' וברדה לבין אבוקסיס?
עודד: "לשתי הקבוצות יש מאמנים יוצאים מן הכלל, אבל לא הם יכריעו את הגמר, אלא מי שיהיו על הדשא, בעיקר שחקני ההכרעה והשוערים. אלו שני הפרמטרים לניצחון".
גריאני: "מכבי נתניה עם חומר השחקנים שיש לה עשתה מעל ומעבר בעונה הזאת, באמת, תענוג להסתכל על הקבוצה. אני בתור אחד מהצד שלא הולך להרבה משחקים, רואה שנתניה עושה עונה נהדרת בלי שמות מפוצצים ובלי תקציב מפוצץ. אם הם ייקחו את הגביע, צריך להוריד את הכובע בפני המאמנים ואייל סגל. הכרתי אותו כשהוא רצה לקחת את מחלקת הנוער כשאימנתי שם, הם צוות מעולה והקבוצה מעניקה לצוות את מה שהם ציפו".
סגל עצמו השווה את דראפיץ' לשמוליק פרלמן ז"ל מבחינת הזהות והחיבור לנתניה, אתם מסכימים איתו?
גריאני: "יש בזה משהו".
גדי: "סלובו נתנייתי. אם מאמן שבא לאמן את נתניה נותן 100 אחוז, אז הוא נותן 200 אחוז. כשביום ראשון בבוקר הוא יוצא להסתובב בעיר והוא רואה את התושבים שבאים אליו ומחבקים אותו, מה שאנחנו קיבלנו בזמנו כשרק היינו מחכים ליום ראשון לצאת לעיר ולקבל את הנשיקות והחיבוקים ומי חשב בכלל על הכסף, זו התמורה למה שהוא עושה בנתניה".
היום השחקנים מקבלים תהילה כמו שאתם קיבלתם?
גריאני: "אני לא חושב".
גדי: "אני לא מרגיש את זה, אין שם שחקנים נתנייתים כמעט".
עודד: "הייתי מנתח את זה אחרת. האוהדים הצעירים של נתניה לא יכולים לדעת ולחוש את מה שהיה לפני 41 שנה. ארבע האליפויות שלקחנו וכדומה. הם חיים את הרגע ומאושרים, כתוצאה ממה שיש, לא יכול להיות יותר. אם נתניה תזכה זה יחזיר אותה למעמד של קבוצה גדולה. נתניה מועדון גדול בזכות חמש האליפויות ולקחה גביע, זה המעמד שלה. היא התרחקה מהמעמד הזה כבר הרבה שנים ולא זכתה בשום דבר. אני חולם על אליפות".
בעידן הזה של סגל, או עם דראפיץ' וברדה, נתניה יכולה לפנטז על אליפות?
עודד: "קשה לי לענות על זה. סלובו ושי מסוגלים כי הם מאמנים מהטובים בארץ, אבל לגבי סגל אני בספקות מבחינת התקציב שאפשר להעמיד. בסופו של דבר זה כסף ואני לא יודע אם יש אפשרות כלכלית כזאת".
גריאני: "כשאנחנו לקחנו את כל מה שלקחנו, כולל מה שעשינו באינטרטוטו, כולנו היינו שחקני בית. היחידים שבאו מבחוץ היו ויסוקר וגבי רוזנדורן ז"ל ואותי הביאו מטבריה כשהייתי ילד בן 17".
עודד: "ודוד פיזנטי בא מחדרה".
גריאני: "בסדר, הוא בא אחרי זה. כולנו צמחנו ממכבי נתניה, לא היו זרים ולא היה תקציב, אבל היה חומר שחקנים כשרוני והכל בא בבת אחת עם אותו מאמן שאימן אותנו בנוער ועלה לבוגרים. הכל דפק יותר משעון שווייצרי טוב".
עודד: "אי אפשר להשוות בין התקופות".
אף שחקן מנתניה היום לא יכול היה לשחק אצלכם? נגיד עלי מוחמד.
עודד: "לא יודע".
גריאני: "עודד לא עונה, אני אגיד לך – יש הרבה שחקנים גדולים שבאו אחרינו לנתניה ולא היה להם מקום אצלנו בקצה של הספסל”.
לא היה מקום על הספסל אפילו לפאטוס בצ'יראי בעונה כזאת?
עודד: "הוא חלוץ נהדר, אחד הטובים שבאו לנתניה בשנים האחרונות, כי הרבה שנים לא היה חלוץ גדול. אבל אני לא יודע כי יש גם את דיא סבע ואחמד סבע, היו שחקנים גדולים, אבל מה שאפיין אז את הקבוצה והפך אותה לחזקה זה שכולנו כמעט גדלנו במחלקת הנוער, המועדון היה בנפשנו וההצלחה של נתניה הייתה הדבר הכי חשוב לנו. נתניה אז הייתה קבוצה גדולה וזכתה בארבע אליפויות, גם הפועל באר שבע במושגים של קבוצה גדולה שזכתה בשלוש ברציפות, אנחנו זכינו בארבע אליפויות ב-10 שנים. ואם לא אליפות זה מקום שני או שלישי, כל עונה להתמודד, אתה מכיר הרבה קבוצות כאלה? אני לא חושב".
גדי: "פעם היה כתוב על החומה של מכבי נתניה – עיר ללא רחמים – מה המשמעות של זה? קבוצה שהייתה נכנסת, כבר בכניסה של העיר עוד לפני שהתחיל המשחק, סליחה על השחצנות, כבר היינו מובילים 0:2. היינו כמו קבוצת כדורסל, לכל אחד הייתה משבצת משלו באצטדיון הקופסה ואת התפקיד שלו, שם הוא נתן יותר מ-100 אחוז, כל אחד עשה את העבודה שלו ולא נכנס למשבצת של האחר. היום אין את התיאום הזה שהיה בינינו. עוד דבר שאני רוצה להגיד. היום שחקן חוטף כדור בגוף, הוא נופל מת. אצלנו לא היה דבר כזה, היינו קשוחים, היינו יודעים שאם אנחנו נפצעים יש עוד חמישה שישה שחקנים מחכים להחליף אותנו על הספסל. מי נתן הזדמנות לשחקן אחר לשחק? אף אחד לא ויתר על ההרכב. מתוך 11 שחקנים אולי אחד שניים היו יכולים להיות חלשים, היינו מחפים אחד על השני".
את מי אתם מסמנים כשחקנים המרכזיים בנתניה לקראת הגמר ואת מי הם הכי צריכים לעצור?
עודד: "הכי חשוב הוא דני עמוס. לשוער יש משמעות מאוד גדולה בגמר, בטח בהארכה אולי ובפנדלים. וכמובן בצ'יראי, יחמיר היקה וגיא מלמד – שלושה שחקנים שעל פי משחקם, כושרם, רגישותם זה מה שיכריע את הגמר ושלא יהיו לחוצים. בסופו של דבר מה שמכריע גמרים זה פעולה אישית בודדת של שחקן ועצירה של שוער. לבני יהודה יש שוער מצוין כמו לנתניה, התקפה קטלנית כמו לנתניה, צריך לשמור את כולם – את יאקוב סילבסטר, את מאוויס צ'יבוטה אם ישחק, דור ג'אן".
גדי: "אני חושב שזה גם עניין של טקטיקה. אם נתניה לא יפלו בפח שאבוקסיס מתכנן להם, כי הוא בטח יתן להם לתקוף ולתקוף ואז ייצא למתפרצות כמו שהוא ניצח אותנו במשחק הראשון בליגה, אם נתניה לא תתפתה לזה יכול להיות בסדר. נתניה צריכה להשאיר את השחקנים שלה מאחורה, לא להתפתות לעלות יותר מדי קדימה, לפחות שלושה-ארבעה מאחורה מוכנים למתפרצות של בני יהודה. אם ככה יהיה, יש מצב שאפשר שיהיה לנצח את בני יהודה".
גריאני: "הקבוצה צריכה להיות ביחד כמו אגרוף ולא כמו אצבע אחת (מסמן עם הידיים). אני לא מבין ב’טקטיקות שמקטיקות’, אם נהיה יותר ברחבה של היריבה אז הכדור לא יהיה ברחבה שלנו. יהיה פחות מסוכן. זה כל הסיפור של הכדורגל. ככה שמוליק ז"ל גם לימד אותנו, שהכדור יהיה רחוק מהשער שלנו. לכו תתקפו. שתי הקבוצות שוות ממש".
הסיפור המרגש של עודד מכנס, הפנייה למרים פיירברג
אז לקחתם דאבל, הייתם הקבוצה הכי גדולה שהייתה לנתניה, מה היה הקסם שלכם כקבוצה?
עודד: "אם אוהדי נתניה היו יודעים שהקבוצה שלנו הייתה מתמודדת מול בני יהודה בגמר, הם היו יכולים לבוא למשחק רגועים. היינו קבוצה אלופה, הכי חזקה בליגה, שלקחה את כל התארים האפשריים. בני יהודה עלתה ליגה, הפערים היו גדולים, גמרנו את הגמר תוך רבע שעה. זאת הייתה קבוצה שמחה, משחקת כדורגל התקפי, קבוצה שאף פעם לא שבעה מגולים. תמיד רצינו להבקיע יותר. היה קשה מאוד לנצח אותנו וידענו תמיד שאי אפשר לעצור אותנו".
גריאני: "שמעתי את איציק ויסוקר בהרצאה בקורס מאמנים והוא הסביר להם מה זה מכבי נתניה ההיא, הוא אמר שאם אז הייתה ליגת האלופות כל עונה היינו בשלב הבתים, ברמה הכי גבוהה. היינו קבוצה כשרונית, כולם חברים בפער גילאים קטן, זה היה חיבור שאי אפשר היה להסביר אותו".
גדי: "לא היו לנו נקודות תורפה בכלל. אנחנו ידענו תמיד מה אנחנו עושים על המגרש, כשהחלטנו שאנחנו מנצחים אז ניצחנו. כל שחקן ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות ואנחנו כולנו ידענו שאנחנו צריכים לעבוד כדי להביא את הכדורים לעודד ולדוד לביא ברחבת ה-16 והם כבר היו מבקיעים את השערים".
מה עוד אתם זוכרים מהתקופה ההיא?
גריאני: "את הבחור עם המשאית והזקן מפרדס חנה שהיה כותב את השמות שלנו על הגשרים. רוב האנשים של המועדון כבר לא בחיים, 41 שנה עברו".
גדי: "עודד מקודם הזכיר לי שאני בישלתי לו את הגול הראשון בגמר. שכחתי, קורה, עברו הרבה שנים מאז. אני זוכר שבדקה ה-89, אחרי שרצתי הרבה על המגרש ושמרתי על אורי לוזון, שהיה שחקן מצוין של בני יהודה והיה בכושר מעולה, נתפסו לי השרירים ויוסי זאנה נכנס במקומי. אחרי חצי דקה הוא עשה פנדל על אהוד בן טובים, שצמצם ל-2:1 ואחרי כמה דקות כבר זכינו בגביע".
בראיון שעשינו ב-ONE לקראת הגמר עם שחקני העבר של בני יהודה – אבינועם מליחי, יורם אורנשטיין ורמי לוי – חלקם טענו שהשער של בן טובים הובקע בדקה ה-44 בכלל.
גריאני: "איזה גול? של בני יהודה? בסוף המשחק, הם כנראה היו במשחק אחר".
גדי: "הגול שלהם הובקע בדקה ה-89, כולם כאן באותה דעה".
עודד: "הגמר הזה נגמר בדקה ה-15 בשער של גריאני ואני לא אומר את זה בגלל שאני רוצה חס וחלילה להפחית מהכבוד של בני יהודה. אחרי השער שלו המשחק היה גמור, החזקנו בכדור כמה שרצינו ויכולנו להבקיע עוד שערים, והחמצנו, הם כבשו שער כבוד רגע לפני הסיום. לאף אחד באצטדיון לא היה ספק".
גריאני: "אולי הם חושבים שזאת הייתה הדקה האחרונה של המחצית הראשונה והתבלבלו עם המחצית השנייה".
עודד: "תדאג ליישר את ההדורים עם בן טובים, אני מקווה שהם מרגישים טוב".
כפי שקרה בראיון הנגדי, צלצלנו לבן טובים כדי לשמוע את הגרסה שלו לשער שלו, אבל לא היה מענה.
גריאני: "הם לא זוכרים כבר כלום, נו, עזוב אותם, בוא נמשיך".
מספרים שאוהדי בני יהודה הגיעו עם כרכרות לאצטדיון רמת גן, איך זה היה נראה אז?
גדי: "כן, הם באו עם סוסים, הכל היה צבוע כתום, הייתה אווירה חבל על הזמן".
גריאני: "בסיום המשחק צבעו את הסוסים כבר בצהוב".
גדי: "כשאנחנו חגגנו לא ראינו כלום מסביב. האצטדיון היה מלא מפה לפה. ראיתי אז ביציע אנשים מנתניה שבחיים לא באו לראות כדורגל".
עודד, מה עובר לך בראש לקראת הגמר? כמה אתם מתרגש?
"כשאני עליתי לגמר ב-78' ידעתי שהפערים גדולים ואסור לנו לחזור בלי הגביע בגלל שתי סיבות. אחת, כי בשנת 1952 אבא שלי ז"ל שיחק בגמר נגד מכבי ת"א והפסידו, זה מאוד הציק לי. שתיים, הייתי ילד בן 13 ונסעתי לבלומפילד, עוד גמר בין נתניה למכבי ת"א שמנצחת וזוכה בגביע ואני חוזר הביתה באוטובוס בוכה. כשעליתי לגמר בר"ג אמרתי לעצמי שהפעם זה לא יקרה. לשמחתי עמדנו במשימה, כבשתי מהר ואז גם גריאני. הכיף הגדול שלנו היה שזה הגביע חזר על גג האוטובוס עם אוהדים על הגג כל הדרך לנתניה בכביש החוף. נסענו לאט והגענו לכיכר העצמאות בנתניה וחגגנו עם הגביע".
בשבוע הבא הדמעות יהיו של עצב או של אושר?
"לא יודע, מאז הייתי בגמר נוסף והפסדנו לעירוני קריית שמונה וחזרנו עצובים. אני מקווה שכמו שאני חשבתי שחייבים להחזיר את הגביע לנתניה, גם השחקנים חושבים, אני לא יודע מה עובר להם בראש".
גריאני?
"אני זכיתי בכל גמר שהשתתפתי, עם מכבי ת"א זכיתי אחר כך בעוד שני גביעים. אם נתניה רוצה גביע היא חייבת לתת לי דקה לשחק".
איך ייראה הבוקר של ה-15.5, איך תרגישו באותו יום?
גדי: "אני כבר הרבה שנים מחוץ לעניינים, אין לי כבר את המתח וזה, אבל ברור שאני רוצה שנתניה תזכה בגביע".
גריאני: "יאללה מספיק, בפעם הבאה שיש גמר שיקראו לצעירים, עוד פעם יראיינו אותנו? שיקחו כבר גביע, מספיק".
עודד: "שחקני מכבי נתניה, ברגע שהם עולים לגמר, הם צריכים לדעת דבר אחד: אם הם יקחו גביע הם ייכנסו להיסטוריה של מכבי נתניה. אם לא ייקחו, אז זה עוד משחק בדרך. נתניה זה מועדון גדול בזכותי, בזכות גריאני, גדי ועוד הרבה אחרים, אבל 41 שנה אחרי עדיין מדברים על זה. הכל ברגליים שלהם. מישהו זוכר שנתניה הייתה בגמר והפסידה לק"ש? זה לא מעניין. אם היו זוכים, אז היום לא היית מראיין אותנו. אם הם רוצים להיות אלו שמובילים את המועדון למקומות שהוא היה בהם, חייבים לזכות. אני אשמח שיביאו לי אותו קצת הביתה".
לסיכום, מה אתם רוצים לומר לקראת הגמר?
עודד: "צריך להגיד למרים פיירברג שתכין את הבמות לחגיגות בכיכר".
גריאני: "למה להכין? שלא תפרק את הבמה של יום העצמאות".
גדי: "כן, שתשאיר את הבמה".
עודד: "אז שתזמין את הזמרים".
את שלמה ארצי אולי?
גריאני: "לא, נו, את איך קוראים לו. זה שחזר בתשובה, ששר "נה נה נה מכנס בני לם", מה מי זה? נו זה שהיה עם אריה דרעי. בני אלבז! שתביא את בני אלבז".
