דקה 82 בחצי גמר ליגת האלופות בקאמפ נואו. ברצלונה מוליכה 0:2 מול ליברפול, וליאו מסי ניגש לכדור חופשי ובביצוע אומנותי מבקיע גול שהתברר בהמשך כשער העונה באירופה, אותו חגג בשיא התשוקה. "אני אעמוד בהבטחה שלי לאוהדים", הוא בטח חשב לעצמו באותו הרגע, כשבהמשך החמצות נוראיות של חבריו להתקפה לא ביאסו אף אחד מיושבי האצטדיון חוץ מאותו. הארגנטינאי ידע למה הוא קבר את פניו בין הידיים בסיום אותו הניצחון.
אחרי עונת שיא מבחינה אישית, בה היה הטוב בעולם ללא עוררין עם מספר שערים עוצרי נשימה, קפטן ברצלונה שלא ניצלה את העובדה שמנצ'סטר סיטי ויובנטוס עפו ואת הידיעה שאייאקס וטוטנהאם נחותות בהרבה, לא הצליח להגיע לגמר הצ'מפיונס. האליפות שהוא חתום עליה יותר מכולם כבר הובטחה ומזל שכך, כי גם בגמר הגביע חבריו שהיו שבורים מנטלית קרסו תחת הלחץ ושער מצמק של הפרעוש לא הספיק אפילו לדאבל.
הפרעוש מתחזק: אימון הכוח של ליאו מסי
מסי יודע שהציפיות ממנו ומבארסה גדלות כל שנה ושהאוהדים שכבר שבעים מזכיות קלילות בליגה רוצים לראות את הגביע עם האוזניים הגדולות, חרף העובדה שהשגת התואר המקומי קשה לא פחות. את הכלים יש לו, ואפשר לומר שהוא אפילו משתפר מדי שנה בהיבטים מסוימים במשחק שלו, אבל בדיוק כמו עם הנבחרת שלו, המזל בכמה משחקים מאוד קריטיים פשוט לא לצידו. בנאום שלו בהצגת השחקנים המסורתית בפתיחת העונה, הפרעוש הבטיח שגם השנה הקבוצה מתכוונת להילחם על כל התארים, והוא עצמו, שיגיע רעב מתמיד, יכול להגיע 'על הדרך' לשלל הישגים.
מסי הוא כבר הכובש הבכיר של ארגנטינה, ברצלונה ושל הליגה הספרדית בהיסטוריה. כל שער שיוסיף העונה רק יקשה על הבאים אחריו, אבל לפניו ניצבים שני אתגרים לא פשוטים שיצריכו ממנו לא פחות מנס כדי שיישברו העונה. הארגנטינאי עדיין מפגר אחרי כריסטיאנו רונאלדו ב-15 שערים בליגת האלופות, ובהתחשב בעובדה שהפורטוגלי עדיין משחק יהיה קשה להדביק את הפער בעונה אחת בלבד. בנוסף, כדי להפוך למלך השערים בהיסטוריה של גביע המלך, חסרים לו 30 כיבושים כדי להדביק את הפער מתלמו זארה.
אז אילו הישגים הוא בכל זאת יכול להשיג כבר העונה? ובכן, אחרי מספר שלושערים מרשימים בחוץ אשתקד, הגיע מסי ל-33 כאלו בליגה, אחד פחות מרונאלדו שכבר עזב את ספרד. קשה להאמין שבעונה הקרובה מספר 10 לא יגיע להישג המרשים. כמו כן, אם הפרעוש יזכה העונה בדאבל לפחות, הוא ישווה את שיאו של ראיין גיגס כשחקן עם הכי הרבה תארים עבור מועדון אחד, כשטרבל ישבור את שיאו של הוולשי שעומד על 36 כאלו. דני אלבס עם 40 תארים בסך הכול בקריירה מוליך את הרשימה ההיסטורית, ושיאו לא בסכנה, לפחות העונה.
דמות נוספת שהארגנטינאי המחונן רודף אחריה היא פלה, שכבש לא פחות מ-643 שערים במדי סנטוס – הכי הרבה כיבושים של שחקן עבור קבוצה אחת בהיסטוריה. לקפטן בארסה יש במאזנו 603 עבור הקטאלונים, וכשבעונה ממוצעת הוא כובש מעל 40 שערים, נראה שאם לא יקרה משהו חריג העונה הוא ישיג עוד שיא יוקרתי למדי וישים את האגדה מאחריו, כאשר ספק אם השיא הזה אי פעם יישבר. אגב, בליגת האלופות מסי כן מחזיק בשיא הכיבושים עבור קבוצה אחת, עם 112 שערים בבארסה לעומת 105 של רונאלדו בריאל, הישג שנרשם בעונה החולפת.
שווה להזכיר שיאים נוספים שהארגנטינאי כבר מחזיק בהם וספק אם ינופצו אי פעם, כמו 91 שערים בשנה קלנדרית אחת, זכייה בארבעה כדורי זהב ברציפות וחמישה בסך הכול (השישי בדרך?) ושיא של לא פחות משש נעלי זהב, כאשר בשלוש מהן הוא זכה ברציפות בעונות האחרונות. גם שיא הניצחונות בברצלונה ובליגה הספרדית שייך למסי שעבר את צ'אבי ואיקר קסיאס בהתאמה, והבעיטות החופשיות אותן שיפר פלאים בעונות האחרונות עזרו לו להפוך למבקיע הבכיר בהיסטוריה של הבלאוגרנה ושל לה ליגה במצבים נייחים.
מספר 10 הגיע לציוני דרך נאים נוספים בעונה החולפת כשהגיע ללפחות 40 שערים ב-10 עונות רצופות, כבש את הפנדל ה-50 שלו בליגה (רונאלדו מוליך עם 61) ועבר את אנדרס אינייסטה בכמות ההופעות בבארסה עם 687 משחקים בסך הכול לעומת 674 של הספרדי. בקטגוריה הזאת צ'אבי עדיין מוליך עם 767 כאלו, והארגנטינאי יוכל לעבור אותו רק במהלך עונת 2020/2021.
מעבר לשיאים, אלו המטרות האמיתיות של מסי:
הוא אולי לא חושב על כך בכל יום, אבל עמוק בפנים מסי יודע שהוא ייזכר כאחד הגדולים גם אם יפרוש עכשיו, והיצר התחרותי שבו הוא אמנם לא גלוי אבל בהחלט קיים – והוא רוצה להיזכר כשחקן הגדול ביותר ששיחק את המשחק. הדחות כואבות וטראומתיות על חודו של שער הוא רשם בשתי העונות האחרונות מהאלופות מול ליברפול ורומא, כשגם בשנים המוקדמות יותר בקריירה העשירה שלו פספס כמה גביעי אירופה עם הפסדים בהפרש של גול בודד כמו מול אתלטיקו מדריד ואינטר. הפעם, במיוחד אחרי הפספוס העצום אשתקד, הארגנטינאי יודע שהמון מונח על כתפיו.
אם המכות בנבחרת לא מספיקות, הפרעוש נשבר אשתקד מנטלית גם ברמת המועדונים והיה לו מעט מאוד זמן לאסוף את עצמו. את העונה הנוכחית הוא יתחיל בלי יותר מדי הכנה, אבל הקבוצה שלו כן עשתה רכש ממוקד בעמדות שהיו בעייתיות ב-2018/19 ונתנה לו את הכלים להצליח. את היצירתיות ואת לקיחת המושכות מובן מאליו שיביא, אבל שחקני בארסה צמאים גם למנהיגות שבו, לטירוף מאותם ימים של קרלס פויול, דבר שעד עכשיו קרה עם מסי רק במספר מצומצם יחסית של משחקים.
עם זאת, בקופה אמריקה האחרון משהו השתנה. עם סגל חלש להחריד לצידו הארגנטינאי ניסה לקחת את המושכות אך שוב סבל מאותו חוסר מזל בדמות פגיעות שלו בקורה מספר פעמים מול ברזיל, החמצות איומות של חבריו ונאיביות מצידם ושריקות שנויות במחלוקת לרעת נבחרתו. בעניין האחרון, הדם הדרום האמריקאי שלו בעבע במשחק חסר החשיבות מול צ'ילה והוא הורחק (שלא בצדק) לראשונה במשחק רשמי, אבל אולי אותו כרטיס אדום ובמיוחד ההתבטאויות שבאו אחריו וגרמו להשעייתו מהנבחרת לשלושה חודשים, יבואו לטובתה של ברצלונה.
אלופת ספרד תרוויח מזה לא רק כי הוא יפספס מספר משחקי ידידות חסרי חשיבות עם האלביסלסטה בפתיחת העונה, שהיו מעמיסים עליו, אלא בעיקר כי נראה שעכשיו, בקיץ האחרון, מסי סוף סוף יצא מהאדישות שלו. יחד עם סוארס, גריזמן, דה יונג ואולי ניימאר, השחקן הטוב בהיסטוריה של ברצלונה ינסה להוביל אותה גם העונה לטרבל, לנפץ עוד ועוד שיאים כמו שרק הוא יודע ואולי, רק אולי, ילך לו קצת יותר טוב בקופה אמריקה הבא ב-2020 והוא סוף סוף יוכל לסמן וי על הדבר היחידי שחסר לו בקריירה, דבר שהוא היה מקריב זכייה בכל תואר קבוצתי בשבילו – גביע עם הנבחרת.
