כאשר מגיע לאוזניו של כל אדם על פני כדור הארץ שם העיר מילאנו שבאיטליה, מיד עולה האסוציאציה של אופנה, סטייל, רגש ויופי. כדוגמת החיים עצמם כך גם הכדורגל נראה בעיר לאורך השנים עם שפע של אופנה ויופי כמו מאלדיני, קאקה ונסטה. עושר של סטייל ואלגנטיות כפירלו, באג׳יו, זלאטן ורונאלדו ששיחקו בשתי הקבוצות וכמובן עומס של רגש ותשוקה בדמותם של גאטוסו, אינזאגי, ויירי וזאנטי.
גם כיום, המצב הוא דומה. בצד הכחול שחור תחת שרביטו של אנטוניו קונטה הקבוצה משחקת בצלמו של המאמן שלה - מלאה בתשוקה, שופעת בשחקני טופ עולמי בקישור וכל שחקן שהביאו בקיץ מתאים בינגו להרכב, לשיטה ולמערך של דון אנטוניו. מעבר לכביש, בצד האדום שחור הגיע לאמן את הקבוצה מרקו ג׳אמפאולו שאימן אשתקד בסמפדוריה ושבה את לב צופי הכדורגל האיטלקי עם סגנון יפה של הנעת כדור בכל מחיר, דווקא במערך בעייתי ליצירת שליטה בהנעת הכדור בחלק הקדמי. לכן ולמרות היופי, התוצאות לא היו בשיאן אף על פי שהיה לו את מלך השערים (פאביו קוואליארלה) וחלק קדמי מצוין שלא נופל ממה שקיים כיום במילאן, והוא הגיע אשתקד רק למקום התשיעי בטבלה.
כל אלה מתנקזים לקראת הרגע הגדול הראשון של העונה שמחכה לנו כבר ביום שבת ב-21:45, במחזור הרביעי של הסרייה א', כאשר אינטר המושלמת והיחידה לה תשע נקודות מתוך תשע אפשריות, תפגוש ברוסונרי למשחק שעליו הומצאה הקלישאה, “לדרבי חוקים משלו”. המשחק ישודר בשידור חי בערוץ ONE2.
אינטר בפסגת הליגה אחרי 0:1 מול אודינזה
לשם כך, ננתח מבחינה מקצועית את מאזני הכוחות בדרבי ונתחיל כמובן במאמנים. מצד אחד קונטה שדוגל במערך של 5-4-1 מעוין בקישור כשהכדור בשליטה שלו. בהגנה עובר למערך של 5-4-1 בקו אחד כך שהקשר התוקף (במחזור האחרון מול אודינזה היה זה מתיאו פוליטאנו), יורד מדרגה, יוצר "קו 4" בקישור ומותיר את רומלו לוקאקו לבדו למעלה. זה נותן מעלה נוספת לכך שלהגנה של קונטה פתאום יש שני שחקני הגנה בכל אגף, דבר שהוא די שונה מרוב המאמנים, כי מבחינת ההיגיון מאמן אמור להעדיף יותר שחקני אגף כשהוא תוקף, מניע ומרווח, והצורך בשני שחקניו על הקו פחות קריטי בעת התגוננות.
כדי שזה יעבוד מבחינה התקפית, סטפנו סנסי שעושה כניסות אדירות מהקו השני של הקישור פנימה (כך כבר כבש פעמיים העונה בליגה), צריך להיות אופציה תמידית באמצע-שמאל (בין קוואדוו אסמואה ולוקאקו) ומנגד, פוליטאנו חייב לשחק גם הוא יותר באמצע-ימין (בין קנדרבה שחזר לחיים אצל קונטה ללוקאקו) ואז יוכלו שניהם לבצע את הכניסה פנימה עם רגל הפוכה ולייצר מצבי הבקעה לטובת הקבוצה שלהם.
בנוסף, קונטה שמעבר לתשוקה המדבקת שלו שעוברת יופי לשחקנים על כר הדשא, בטח בעונה הראשונה בקבוצה (לקח אליפות גם עם יובה וגם בצ׳לסי בעונתו הראשונה), חייב לשדרג את המשחק שלו ואפילו ״להעתיק״ מגספריני שבאטלנטה, מהסיבה שבהתקפה יש לו רק שחקן אחד על כל אגף, אחד הבלמים צריך לצאת קדימה ולעזור התקפית ולייצר יתרון מספרי וכך בדיוק גם נכבש השער במשחק האחרון נגד אודינזה בבית - דייגו גודין הבלם יצא קדימה והשתתף בהתקפה והכניס כדור מצוין לסנסי שעמדת המוצא שלו הייתה בדיוק בין אסמואה מהקו השמאלי ללוקאקו והתנועה שלו לעומק יצרה את השער.
קונטה, שלהבדיל מהמערך שהוא כל כך דבק בו מגוון בסגנון המשחק שלו, לא דוגל בהנעת כדור בכל מחיר ואין לו בעיה לשחק משחק ישיר. הקבוצה שלו לוחצת גבוה, ובטח שהיא תעשה זאת ביום שבת כאשר יפגוש בקבוצה שתנסה להניע מולו בכוח, מה שלא קרה עד כה העונה.
מבחינת ג׳אמפאולו שדוגל במערך של 4-3-2-1 (שיטת עץ האשוח), שדווקא כן מאמין בהנעת כדור כמעט בכל מחיר למרות שאין לו שחקני אגף בהתקפה, ולכן אפשר לראות שהוא מתקשה ביצירת מצבים ואפשר לראות שסטטיסטית הקבוצה שלו בעטה בשלושת משחקי הליגה (נגד אודינזה, ברשיה, וורונה) רק 8 בעיטות למסגרת בכל המשחקים ביחד. במשחק האחרון נגד ורונה כל הבעיטות למסגרת (4) היו במחצית השנייה, רק אחרי ששינה מערך ל 4-2-3-1, כאשר הכניס את אנטה רביץ׳ בכנף שמאל ויחד עם סוסו (שהכי סובל מההגעה של ג׳אמפאולו, כי נדרש לשחק באמצע ולא במקומו הטבעי בקו ימין) הצליחו לחבר מספר מצבים שלא היו כלל בחצי הראשון.
פרנק קסייה, שהיה בעונה שעברה מהמובילים בקישור של מילאן הפך אצל ג׳אמפאולו לסוג של שחקן אמצע-ימין שכל הזמן נמצא מעבר לקו הכדור ועם הגב למשחק, מה שמקשה עליו לבוא לידי ביטוי כשהקבוצה תוקפת. הקאן איכשהו נשאר באופן מוזר חלק אינטגרלי בהרכב של מילאן, שחקן שבעמדה קדמית כמותו חייב לתת מספרים ולמרות שיותר מעונה שהוא לא דומה למה שמצפים ממנו, פותח ומשחק אצל כל מאמן אפילו לפני סוסו ופאקטה. מבחינה הגנתית מילאן לא תמיד לוחצת גבוה ועוברת למערך של 4-4-2 כך שסוסו נשאר עם פיונטק למעלה, ודווקא הגנה כמו אצל קונטה נותנת אופציה של שני שחקנים בכל אגף הגנתית. בסגנון המשחק של ג׳אמפאולו כדאי לו לעבור לשחק את ה-4-2-3-1 כמו בחצי השני נגד ורונה אם הוא רוצה להצליח לחבר משהו מבחינה התקפית בדרבי או לשחק על כדורים ארוכים על פיונטק מה שלא סביר שיקרה.
מה שעוד מעניין ומראה את השוני הגדול בין המאמנים, הקבוצות ומדיניות הרכש שלהן - זה מה שקרה בקיץ. קונטה הגיע והביא איתו את לוקאקו להתקפה, מתחתיו את אלכסיס סאנצ׳ס כאופציה במקום לאוטרו ופוליטאנו המצוינים. לקישור צירף את בארלה וסנסי כתוספת לברוזוביץ׳, גליארדיני, וסינו וואלרו, ובהגנה צירף את דייגו גודין האורוגוואי המנוסה ואת לזארו, מגן עם פוטנציאל מהופנהיים וביראגי - מגן שמאלי מפיורנטינה (היחידים שעדיין לא קיבלו הזדמנות בהרכב משחקני הרכש).
אפשר לראות שהוא צירף בסכום של כ-120 מיליון אירו שהושקעו בעיקר בשחקני הרכב, להבדיל מהיריבה העירונית שהשקיעה ברפאל לאאו החלוץ הפורטוגלי שהגיע מליל, תאו הרננדס (מגן שמאלי עם פוטנציאל גדול) שהגיע מריאל מדריד, בנאסר וקרוניץ׳ הקשרים שהגיעו מאמפולי שירדה ליגה. דוארטה הבלם שהגיע מפלאמנגו ורביץ׳ בהשאלה עם אופציית רכישה מפרנקפורט הגיעו בסכום כולל של כ-80 מיליון יורו, אך כולם בתחילת העונה משמשים כשחקני ספסל. הסכום אגב לא כולל את רביץ׳ עליו יש אופיצית רכישה ב-40 מיליון אירו. אך דון ג׳אמפאולו באופן מוזר לא מאמין ולא נוטה להשתמש בשחקנים האלה ובמחזור האחרון נגד ורונה ביצע רק חילוף אחד במשך 90 דקות.
אז אחרי כל אלה נותרה רק התחזית למשחק עצמו: למרות צמד הבלמים (רומאניולי ומוסאקיו) והשוער (דונארומה) האדירים של מילאן, יש מיס-מאצ' ענק במאבק בין פוליטאנו של אינטר לרודריגס המגן השמאלי הלא מספיק טוב של מילאן, מה שיוביל לבסוף לניצחון חלק של הנראזורי. ההימור? 0:3 למוליכת הטבלה שתישאר מושלמת.
