איזה משחק נהדר היה לנו בדרבי ד’איטליה – הכי קצבי שיכול להיות. יובנטוס גברה 1:2 על אינטר בתום משחק מלא בתשוקה, שלושה שערים של שחקנים ארגנטינאים ומעל הכול חילופים מנצחים של מאוריציו סארי לעומת חילופים חלשים של אנטוניו קונטה בצד הכחול-שחור.
נתחיל עם יובה של סארי. המאמן שטען כי הוא לא ראה אף משחק של אינטר, עשה התאמות לקראת המפגש מולה במשך יותר משלושה שבועות, כאשר נטש את ה-4:3:3 הקלאסי שלו ועבר ל-4:4:2 יהלום במרכז השדה, וזה מה שהפך קבוצה ששבעה מכמות התארים והאליפויות בשנים האחרונות לקבוצה רעבה שיש לה מה להוכיח על כר הדשא ושמתאימה את עצמה ליריבה - דבר לא שכיח מצד הגברת הזקנה.
יובנטוס מנצחת 1:2 את אינטר וחוזרת לפסגה!
בנוסף, יצר סארי תבנית משחק של לחץ שהובילה את אינטר לשחק דווקא על צד שמאל (45% מניסיונות ההתקפה של הנראזורי היו מצד שמאל) של קוואדוו אסמואה המסורבל והפחות מוכשר משחקני אינטר, כשבנוסף חשפו ביובנטוס (אחרי שלואיס סוארס וברצלונה עשו זאת קודם בליגת האלופות) את החולשה של דייגו גודין מבחינת המהירות הלקויה והטיפול בכדור פעם אחר פעם.
במצב של 1:1, העלה סארי מהספסל את “הבן האהוב” שלו – גונסאלו היגוואין הכול כך מושמץ, אך בהגדרתו של המאמן הוא נחשב לחלוץ מושלם - כוח, מהירות, חזון, טכניקה, סיומת. חלוץ שייתן הכול גם מהספסל (שזה אומר שער ניצחון במשחק מהחשובים ביותר של המאמן שלו בקריירה, כמו נגד נאפולי), וכן הכניס גם את רודריגו בנטאנקור, שלטעמי הוא הקשר הטוב ביותר ביובנטוס, שיידע להכניס לו את הכדור כמו שצריך אחרי משחק צירופים נהדר דרך המרכז, דבר שמאוד קשה לייצר, במה שהוביל לשער הניצחון של הביאנקונרי.
בנימה אישית – מישהו חכם פעם אמר לי (לופא קדוש ז״ל שכידוע היה אבי) ש’אם אתה בוודאות יותר טוב מהיריב שלך - תשחק כמוהו ואתה כנראה תנצח’ - וזה בדיוק מה שעשה סארי כאשר דאג לעבות את הקישור בדיוק כמו היריבה שממול, וכשיש לך את כריסטיאנו רונאלדו משוחרר ושמח יחד עם פאולו דיבאלה שהפך לשחקן רעב שרק רוצה להוכיח שהוא שייך להרכב, יחד עם האסטרטגיה הנכונה למשחק, קיבלנו פתאום יובה אחרת לגמרי.
מן הצד השני, אינטר של קונטה שיכולה לתרץ ובצדק את העובדה שלהגיע ולנצח את יובנטוס אחרי משחק סופר קשה מול ברצלונה המצוינת בחוץ במהלך השבוע האחרון ועוד עם יום מנוחה פחות מהיריבה - יניב יתרון משמעותי לגברת הזקנה מטורינו. אך בלי קשר לזה, המארחת במשחק יכולה הייתה להשיג הרבה יותר במשחק הזה אם קונטה היה פועל אחרת בניהול המשחק.
הדבר בא לידי ביטוי בחילוף של סטפאנו סנסי שנפצע וקונטה היה חייב להכניס את רוברטו גליארדיני שהוא קשר 50-50 פנטסטי ועדיף בהרבה על מתיאס וסינו שעלה והיה חלש מאוד, כאשר מהרגע שנכנס יובה החלה לשלוט במרכז השדה די בקלות. בטח בחילוף של מתיאו פוליטאנו שנכנס דווקא במקום לאוטרו מרטינס שהיה הטוב ביותר בחלק הקדמי של אינטר, ואילו רומלו לוקאקו לא היה מספיק טוב במיוחד במחצית השנייה כשאינטר בנתה בעיקר על התקפות מעבר ומתפרצות, ולכן היה עדיף שני שחקנים מהירים עם דריבל טוב כמו פוליטאנו ולאוטרו ולא פוליטאנו ולוקאקו.
מעבר למתפרצות, לפוליטאנו, שעלה מאוחר מדי לטעמי, יש את האופציה לשחק כשחקן ורסטילי גם באגף ימין וזה יכל לגרום לאינטר לשחק את ה-5:4:1 במקום המעוין בקישור ובקווים (בדיוק כפי שעשה מול מילאן), מה שהיה נותן לה יתרון מספרי באגפים מול יובה ששם באחד-מול-אחד כפי שהיה במשחק יש לה עדיפות (חואן קוודראדו עם קור הרוח שלו עדיף בהרבה על אסמואה המסורבל ואלכס סנדרו באופן כללי טוב מדנילו דאמברוזיו, אך הפעם היה משחק די מאוזן בין השניים).
מהלך שכזה היה מקשה מאוד על יובה שהתאימה את עצמה לאינטר והייתה צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש, אך זה כאמור לא קרה וקונטה יצטרך להבין שכדי לשבור את ההגמוניה של יובנטוס, אותה הוא התחיל בעצמו לפני שמונה שנים ושהוא כל כך מכיר מקרוב, הוא יצטרך לחשוב קצת יותר מחוץ לקופסה, כי כבר כולם יודעים באיזה אופן ודרך הקבוצה שלו משחקת ולפעמים גורם ההפתעה, אפילו לפרקים מסוימים במשחק כזה או אחר, יוכל לעשות את ההבדל מקבוצה טובה או טובה מאוד לקבוצה שגם זוכה בתארים.
