30.7.2020. אחרי אליפות תשיעית ברציפות עם הדחה מביכה מליגת האלופות מול ליון ויכולת שמשאירה טעם חמצמץ, יובנטוס עושה צעד חסר תקדים. תודה ושלום מאוריציו סארי – ברוך הבא אנדראה פרילו. התקוות היו גדולות, הרומנטיקה הייתה באוויר, אבל הכדורגל וההישגים? הם נשארו הרחק מאחור. 9 שנות הגמוניה ביאנקונרית מוחלטת בארץ המגף הגיעו לסיומן עם עונה איומה ונוראה במושגים של מה שהתרגלנו לראות ממי שנתפסה בעיניי רבים כאלופה הנצחית, כשליטה הבלעדית של הענף בארץ המגף, שבמשך כמעט עשור נראתה בלתי פגיעה.
משחקי הליגה האיטלקית ישודרו בערוץ ONE2 למנויי HOT, סלקום TV ופרטנר TV.
בהנהלת הגברת הזקנה הבינו שאחרי גניבת המקום הרביעי במחזור הסיום ועוד הדחה מביכה מליגת האלופות, הפעם בשמינית הגמר, אין מנוס משינוי. מי ששילם את המחיר הוא כמובן אנדראה פירלו, שלא הגיע מוכן לאתגר שעמד בפניו (ולא באשמתו), ובמקומו מינתה ההנהלה את האיש שאפשר לומר עליו הכל, חוץ מחסר ניסיון – מסימיליאנו אלגרי. המאמן הוותיק, שהוביל את יובה לחמש אליפויות רצופות ושני גמרי ליגת האלופות בתקופת הזוהר של המועדון, הגיע לקדנציה שנייה כדי להחזיר אותו לימיו הגדולים. כדי להשכיח כמה שיותר מהר את חרפת העונה האחרונה. המסע שלו מתחיל ב-19:30 מול אודינזה בחוץ.
מי הפייבוריטית לזכות באליפות איטליה?
הקיץ שהחייה מחדש
הקיץ שעבר על הכדורגל האיטלקי עורר מחדש במידה מסוימת את התקוות מיובנטוס. האזורי זכתה ביורו, הרבה בזכות שיתוף הפעולה בין ה-”BFF” של הכדורגל העולמי, לאונרדו בונוצ’י וג’ורג’ו קייליני, שמעולם לא נראו טוב יותר ביחד. פדריקו קייזה נכנס לתודעה גם של מי שלא עוקב אך ורק אחרי הכדורגל האיטלקי ועם יורו אדיר גרם ליובה להתמודד עם לא מעט הצעות אסטרונומיות שהוצעו על שירותיו, כולן כמובן נידחו על הסף. אפילו פדריקו ברנרדסקי המושמץ נראה כמי שפורח מחדש תחת רוברטו מנצ’יני. אז האם אלגרי יכול להיאחז בכל אלה? לפחות על פי פתיחת העונה הנוכחית, נראה שכן.
“יש לנו סגל מעולה, נעשה אולי רכישה אחת בחלון, אבל לא יותר מזה. אנחנו סומכים על הסגל הזה”, כך אמר המנהל המקצועי החדש של יובנטוס, פדריקו צ’רוביני, במסיבת העיתונאים בפתיחת העונה. אותו רכש עליו דיבר צ’רוביני הגיע בדמותו של מנואל לוקאטלי, עוד אחד מגיבורי היורו ושחקן שנמצא בפנקסים של הגברת הזקנה כבר למעלה משנה. לוקאטלי, שמיצב את מעמדו בשנותיו בססואולו כאחד הקשרים האחוריים האיכותיים בסרייה א’, הוכיח בקיץ שהוא שווה גם את הרמות האלה, הרמות אליהן יובנטוס שואפת, הוכיח שהוא האיש שיכול לשדרג את חוליית הקישור הבינונית משהו של הגברת הזקנה, יש שיגידו עקב אכילס של הקבוצה לפחות בשלוש השנים האחרונות.
האיש שישדרג את החוליה החלשה
35 מיליון האירו שישולמו על לוקאטלי (הגיע בהשאלה עם חובת רכישה שתחל בעוד שנתיים) אמורים להצדיק את עצמם. מדובר בשחקן שהצטיין בכל הפרמטרים ההגנתיים בסרייה א’ בעונה, ובפער – 2.05 חטיפות לעומת 1.21 בממוצע לכל השחקנים בליגה, 2.89 תיקולים לעומת 1.69, 75.2 אחוזים בתיקולים מוצלחים לעומת 57.1 בממוצע בליגה. אבל מעבר לפן ההגנתי, לוקאטלי אמור להוסיף ליובה את מה שהיה חסר לו אולי יותר מכל –שחקן שרוצה את הכדור במרכז השדה ויודע מה לעשות איתו. אצל רוברטו דה זרבי בססואולו הכל עבר דרכו.
לוקאטלי נגע הכי הרבה בכדור בליגה (3,167 נגיעות) ומסר הכי הרבה מסירות שהגיעו ליעדן (2,589). הוא קשר שיודע לקדם את המשחק כשצריך, להרגיע ולהניע את הכדור כשצריך ובנוסף – גם לאיים על השער, את זה ראינו בצמד הנפלא שלו מול שווייץ ביורו האחרון, עם גול אחד שמציג הצטרפות יוצאת מן הכלל לרחבה, וגול שני בבעיטה מחוץ לרחבה. הוא ללא ספק החבילה המושלמת, ולכל אלה יש להוסיף שהוא בסך הכל בן 23. לגברת הזקנה יש הרבה שנים ליהנות ממנו.
אז בהגנה המצב בסך הכל סביר, לפחות מבחינת מרכז ההגנה, אך באגפים יש ליובנטוס בעיה קשה. אלכס סנדרו הרבה מעבר לשיא ולא בטוח שלוקה פלגריני שחזר מהשאלה בגנואה יהיה תחליף ראוי לברזילאי, שבינתיים מקבל את הקרדיט מאלגרי. בצד ימין עושה רושם שהמאמן ימשיך עם חואן קוודראדו, מנקודות האור בעונה החשוכה של יובנטוס אשתקד, כשגם מתיאה דה שיליו שחזר מהשאלה בליון ומוערך מאוד ע”י ה’מיסטר’ (אלגרי) בהחלט נלקח בחשבון, אך גם כאן מדובר בברירת מחדל שטרם הוכיחה את עצמה ביובה. דנילו, ששיחק בעונה שעברה בעיקר כבלם שלישי, ימשיך ככל הנראה להיות הכלבויניק בהגנה גם אצל אלגרי ויוכל לספק פתרונות.
טריו שמצית את הדימיון, עונת המבחן של דיבאלה
במשחק ההכנה של יובה מול אטאלנטה בשבת שעברה אוהדי יובה חזו לרגע שיכול לספק להם לא מעט מקום לאופטימיות. כדור קרן לאטאלנטה, וויצ’ך שצ’סני הודף אותו לכריסטיאנו רונאלדו שמוסר ימינה לקייזה, האחרון המשיך בכדור רוחב בנגיעה לפאולו דיבאלה והכדור ברשת. בשניות ספורות, יובה הוכיחה שאיכות בחלק הקדמי זו כנראה הבעיה האחרונה של הקבוצה הזאת. השלישייה הזאת, קייזה-רונאלדו-דיבאלה, שווה בעונה טובה (ובריאה) סקור של קבוצה שלמה.
על היכולות של קייזה אין עוררין, גם לא על המספרים של CR7, כשסימן השאלה הגדול הוא פאולו דיבאלה. בשנים האחרונות דיבאלה הרגיל את אוהדי יובה לרוטינה מסוימת – עונה אחת גדולה, אחריה חושך. אחרי שזכה בתואר שחקן העונה בסרייה א’ תחת סארי, החיבור של הארגנטינאי ופירלו לא עבד מהרגע הראשון. תוסיפו לזה פציעות וסאגה מתמשכת סביב חוזהו ותקבלו שחקן שנראה במשך עונה שלמה צל של עצמו וסיים עם חמישה שערים ושלושה בישולים ב-26 הופעות בכל המסגרות. ייבול דל למדי, אבל מי שמכיר את ‘לה חויה’ יודע שזה לא אומר שום דבר לגבי מה שאנחנו יכולים לראות ממנו העונה, ולפחות על פי ההכנה, נראה שהוא חוזר לחיים תחת אלגרי.
ב-2017/18 דיבאלה סיים עם 22 שערי ליגה, עונה לאחר מכן חמישה בלבד. ב-2019/20 כאמור סיים כשחקן העונה ובעונה שעברה לא היה קיים. אז לפי הסטטיסטיקה – זה צריכה להיות העונה שלו, אבל אצל דיבאלה, כמו אצל לא מעט שחקנים, היכולת תלויה לא מעט במצב הרוח. בכל קיץ עולות מחדש השמועות על עתידו, אבל דיבאלה דואג לחזור ולהזכיר שהוא מעוניין להאריך את חוזהו ביובנטוס. הוא פשוט רוצה לזכות להערכה שלדעתו לה הוא ראוי. הימים בהם הוכיח זאת היו בעיקר תחת אלגרי. אם נקבל את פאולו דיבאלה ההוא, דיבאלה שמתרכז בכדורגל, שרוצה לשחק כדורגל, הוא ללא ספק יהיה “רכש” לכל דבר עבור יובנטוס בעונה הזאת.
כאן כדי להישאר?
אי אפשר שלא להתייחס לרונאלדו כשמדברים על יובנטוס. זה קיץ שנה ברציפות שהעננה הזאת מרחפת מעל המועדון. אחרי שלוש עונות, אפשר לומר שעד כה מה שכונה “פרויקט רונאלדו” מוגדר כאכזבה גדולה. הפורטוגלי כמובן את המספרים שלו נותן, ובענק, כשהוא שובר כל שיא אפשרי, מגיע ל-101 שערים ב-133 הופעות (היחס הכי טוב בהיסטוריה של הגברת הזקנה), אך משהו בשפת הגוף שלו בעונה שעברה נתן ליובה את הסימן לבאות שהיא הולכת לעוד קיץ מסובך בגזרה שלו.
אם מסתכלים על התמונה כולה, עושה רושם שליובנטוס לא הייתה בעיה להיפטר מרונאלדו בקיץ הזה. “רונאלדו אכן נתן מספרים גדולים בשנים שלו כאן, אבל המספרים שלו לא מציגים את התמונה כולה” אמר צ’רוביני בתחילת העונה כנשאל על עתידו של הפורטוגלי. לא ברור האם השמועות על מעברים אפשריים לפ.ס.ז’ וריאל מדריד הגיעו ממקורביו של הכוכב, אך הוא מיהר להכחיש אותן. רונאלדו כנראה הבין שביובה אין לו את הקרקע הנוחה להשיג את הדבר לשמו הגיע – זכייה בליגת האלופות. אבל עושה רושם שגם אין לו יותר מדי ברירות אחרות, כשבניגוד למסי, הוא מסיים את חוזהו בקיץ 2022. מעניין יהיה לראות לאן יתפתחו הדברים. האם בגיל 36 רונאלדו יאריך את חוזהו, כשיובנטוס לבטח תעשה הכל כדי לא לאבד אותו בחינם. זו סאגה שעלולה להשפיע על הקבוצה בהמשך.
“אני מצפה מרונאלדו לא רק לשערים, אלא לקחת יותר אחריות מאשר בשלוש העונות האחרונות, אז הוא שיחק עם שחקנים מנוסים יותר. אני מצפה ממנו לשמש דוגמה”, כך אמר מסימיליאנו אלגרי כשנשאל על הפורטוגלי. המילים של המיסטר לא הגיעו משום מקום. המספרים המטורפים שלו העמידו בצד את כמות המשחקים הבלתי מבוטלת בהם לא רונאלדו נראה מיואש, חסר אונים ובעיקר עצבני בעיקר בסיום העונה שעברה. פירלו לא הצליח להתמודד עם זה וכל האווירה סביב הפנומן גרמה באופן ישיר לאי שקט שהיה סביב הקבוצה, שלא הייתה רגילה לאירועים מן הסוג הזה בשנים הקודמות. ההתמודדות של אלגרי עם רונאלדו, אותו כבר אימן בשנתו הראשונה ביובה (הפחות מוצלחת של רונאלדו מבין השלוש), היא ללא ספק אחד האתגרים הכי גדולים של המיסטר המנוסה. הוא יהיה חייב להצליח איפה שפירלו כשל, לפחות בסוגיה הזו.
היהלום החדש
ואי אפשר שלא לדבר על קייזה. זו צריכה להיות העונה בה כוכב נבחרת איטליה ביורו האחרון יהפוך לכוכב הכי גדול של יובנטוס. נכון שבסגל שכולל את רונאלדו ודיבאלה מדובר במשימה לא פשוטה, אך ממי שנרכש מפיורנטינה ב-40 מיליון אירו, וכמי שצ’לסי רצתה לשלם עליו 100 מיליון אירו בקיץ האחרון, מצופה להיות האיש שיסחוב את התקפת הביאנקונרי לפחות עשור קדימה. על פניו, יש לו את כל שק היכולות כדי לעשות את זה.
את העונה שעברה סיים קייזה עם מספרים נהדרים של 14 שערים ו-10 בישולים בכל המסגרות. יש שיגידו שבקבוצה שבה רוב הכדורים באופן טבעי הולכים לכיוונו של מספר 7, מדובר במספרים נפלאים. הווינגר הצליח לעשות את השידרוג הסטטיסטי שלו במעבר לקבוצה גדולה וכעת, עם מאמן מנוסה על הקווים ועם דיבאלה שאמור לסייע לו לקבל קצת יותר כדור באזורים נוחים, אנחנו אמורים לראות קייזה טוב יותר אפילו ממה שראינו ביורו האחרון. אם זה יקרה, זה יהיה עוד צעד בדרך שלו להפוך למנהיג של יובנטוס בשנים האחרונות, כפי שמצופה ממנו להיות.
על הנייר, זו צריכה להיות העונה של יובנטוס. אחרי שנים של כישלונות צורמים וכשנראה שאף אחת לא באמת תצליח לדגדג העונה בזירה האירופית את האנגליות ופ.ס.ז’, המטרה המרכזית של הגברת הזקנה היא קודם כל להחזיר הביתה את מה שהיה שייך לה בתשע השנים שקדמו לעונה האחרונה, הלא הוא גביע הסקודטו, כשכל דבר אחר ייחשב לאכזבת ענק בקרב כל מי שקשור בליבו לגברת הזקנה.
זה עדיין רחוק מלהיות מושלם, אבל זה בהחלט הולך ונראה טוב יותר. החורים במקומות מסוימים בסגל עדיין קיימים, אך עליהם אמור לכפות אלגרי, שהוכיח את עצמו בעבר כמאמן שיודע להפיק את המקסימום מהמינימום, בטח כשמסביב רוב הקבוצות עושות קולות של היחלשות, בדגש על אינטר שאיבדה את צמד הכוכבים הבכירים שהובילו אותה לאליפות הקלילה אשתקד – רומלו לוקאקו ואשרף חכימי. האם זה יספיק? את זה הזמן יגיד, אבל דבר אחד בטוח – עונה נוספת שבה הקבוצה לא תיתן את הטון במאבק כבר לא תעבור בשתיקה.
