בגיל 29 מצא עצמו ניב אנטמן ללא קבוצה. השוער, שגדל בצור שלום ומשם עבר למחלקת הנוער של מכבי חיפה ובהמשך שיחק בליגת העל עם הפועל חיפה, סומן עוד מגיל צעיר כאחד משוערי העתיד של הכדורגל הישראלי, והדבר גם מקבל ביטוי מתבקש בתור היותו בן של אחד מהגדולים ביותר ששיחקו כאן, גיורא אנטמן. ניב נפרד לאחרונה מהפועל רעננה ומחפש את היעד הבא, ואחרי שרשם הופעות בליגה הבכירה וגם ניסה את מזלו בכדורגל ההולנדי, הוא רוצה בעיקר יציבות וקבוצה שתאמין בו ותעניק לו את המושכות בין הקורות.
תווית ‘הבן של’ משמשת כמשקל כבד על הכתפיים בעולם הספורט. יש לא מעט כאלו שדווקא בגלל הייחוס המשפחתי, לא תמיד מקבלים צ’אנס אמיתי להוכיח בזכות עצמם ומדקדקים בהם עוד יותר. גם במקרה של ניב הדבר דומה. עוד כשהיה צעיר זיהו בו את הפוטנציאל כשאביו גיורא, שוער הנבחרת בעבר שכיום משמש כמאמן שוערים, היה זה שליווה אותו לכל מקום. בשנה שעברה שימש ניב אנטמן כקפטן הפועל רעננה, כשאחיו אופק ענד את הסרט בין הקורות של הפועל עכו במקביל. האב היה גאה.
ניב אנטמן, נשוי לשיר ואב לאמה בת השנתיים וחצי, מספר בראיון ל-ONE על היתרונות והחסרונות בלהיות ‘הבן של’ בכדורגל הישראלי, מספר מה לא עבד בעברו, מדוע נפרד מרעננה, מציב מטרה להמשך וגם מספר על המודל לחיקוי שלו. “בימים אלה אני שומר על כושר וכבר שלושה שבועות מתאמן עם רובי שפירא, ומחכה לטלפון שבאמת משהו ייפתח עבורי ואני כן אחתום בקבוצה בקרוב”, הוא מספר. בעונה האחרונה, אגב, שמר על שער נקי ב-13 משחקים מ-34, עם אחוזי ספיגה מהנמוכים בליגה.
איך זה קרה שמצאת את עצמך בלי קבוצה?
”היו לי הצעות בקיץ אבל לא משהו שכלכלית חשבתי שהוא משתלם והעדפתי לחכות למשהו טוב יותר. גם בליגת העל הייתה אופציה שנפלה ומצאתי את עצמי לצערי בלי קבוצה אחרי עונה טובה כקפטן בהפועל רעננה, לא משהו שייחלתי לו אבל אני אופטימי. מקווה שמשהו ייפתח ואחזור לדרך המלך”.
למה זה לא המשיך ברעננה?
”הייתי שלוש שנים ברעננה, מהן שנתיים בליגת העל שהייתי צריך לקבל את ההזמנות ולצערי לא קיבלתי, ועוד עונה בלאומית שמבחינה אישית הייתה טובה מאוד. שם אסף צור עדיין שייך למועדון וברגע שהוא חזר מהשאלה לא רצו להישאר גם איתי וגם איתו והשיקולים הם שלהם ולצערי דרכנו נפרדו (לאחר מכן אסף צור חזר בהשאלה לאנורתוזיס, י.ב). תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לרעננה ומי יודע אולי בעתיד כן אחזור לשם לבמה המרכזית”.
מה לא עבד ברעננה? די מדשדשים בלאומית.
”אני חושב שהמועדון לא היה סבלני עם גל כהן, כי נתנו לו את המושכות והזדמנות לעשות דברים טובים וגם הצגנו כדורגל שוטף, פשוט התוצאות פחות היו טובות בהתחלה ולא הייתה סבלנות ואני בטוח שאם הייתה כזו, יחד עם תקציב וביטחון כמו שיש עכשיו בשנה הזו ברעננה, אז כן דברים היו מצליחים. הסיקו מסקנות מהר מדי. אחר כך כשאלדד שביט הגיע עשינו תוצאות טובות ונשארנו בליגה. עם קצת יותר סבלנות היינו מצליחים”.
“רק בישראל להיות ‘הבן של’ זו מילת גנאי”
סומנת כאחד משוערי העתיד, מה לא עבד בדרך?
”בגיל 23 שיחקתי 20 משחקי ליגה בהפועל חיפה והייתה לי עונה טובה שלאחריה ציפיתי לעשות את קפיצת המדרגה במועדון. יואב כץ החליט אחרת והחתים שוער זר. באותו הרגע החלטתי לעזוב. ניסיתי את מזלי בחו”ל, שם דברים לא ממש הסתדרו וזה לאו דווקא היה קשור אליי. הייתה לי לאורך הדרך קבלת החלטות פחות טובה שהובילה אותי לסיטואציה הזו. אני חושב שבגלל שאני אנטמן והבן של גיורא זה משהו שמקצועית קידם אותי, אבל כנראה שבישראל להיות ‘הבן של’ זה לא משהו שרואים בעין טובה, רק פה זו מילת גנאי”.
מה היתרונות והחסרונות בלהיות הבן של?
”מבחינת היתרונות, אבא שלי מהמאמנים המובילים בארץ ובפן המקצועי היה לי תמיד ממי ללמוד. אם זה חוות הדעת ואת זה שהיה לי איתו שיח אחרי משחקים בפן המנטלי והמקצועי. לצערי ‘הבן של’ בפן השלילי זה שזו דמות מאוד דומיננטית בכדורגל שאולי בעלי מקצוע לא רצו להיכנס לזה מלכתחילה או לאמן אותי כי אני הבן של גיורא מסיבות כאלה ואחרות. מאמנים ראו באבא שלי דמות דומיננטית ופחות רצו להיכנס לזה”.
והוא באמת דומיננטי?
”אני אגיד לך איך זה בא לידי ביטוי. כל המאמנים היו מתייעצים עם אבא שלי ומבקשים חוות דעת על שוערים. ברגע שהוא צריך היה לתת חוות דעת עליי, מבחינה מקצועית וכולם ידעו את היושר המקצועי שלו, אז ישר הרימו גבה לגבי זה שאני הבן שלו, זה משהו שכנראה גם פגע בי בדרך. גם אח שלי אחרי שנתיים טובות בעכו שהיה קפטן גם הוא מצא את עצמו בלי קבוצה, אז אני לא חושב שזה צירוף מקרים אלא משהו שיש הקשר לאבא שלנו”.
כמה אתה מתייעץ איתו?
”ברור שאני מתייעץ וחוות הדעת והביקורת שלו חשובה לי. גם עכשיו בימים אלה שאני בלי קבוצה ואני מנסה למצוא את מקומי אז תמיד יש עם מי לדבר ועצה נכונה והוא מרגיע אותי”.
“הראש שלי רק בכדורגל, מי שתיקח אותי תזכה”
ניב אנטמן גם חושב קדימה. בשנים האחרונות עוד ועוד כדורגלנים מכינים את עצמם ליום שאחרי מבחינה כלכלית, וכך עשה גם הוא כשברשותו שני סניפים של רשת השייקים והמשקאות rebar, אך מסתמן שזה היה משהו שתקע עבורו מקל בגלגלים לאחרונה. “המזל נפל בחלקי ויש לי שני סניפים, אחד בקריית חיים ואחד בבית חולים רמב”ם, וזה משהו שחשבתי עליו תמיד ליום שאחרי הכדורגל”, מספר. “הרי תמיד כדורגלנים נשארים אובדי עצות אחרי שהקריירה מסתיימת. יש את הנפילה והבום של היום שאחרי, דאגתי לי לפינה לעתיד, אבל ארבע קבוצות הקיץ שרצו אותי פשוט איכשהו זה נפל כי מישהו או הבעלים אמר ‘הראש של ניב לא בכדורגל הוא בעסקים’, עם 4 קבוצות זה פשוט נפל לפני שנכנס למשא ומתן. חשוב לי להגיד שהראש שלי בכדורגל ב-200 אחוז, יש לי את השותפים שלי שמנהלים את הדבר הזה ואני רעב לחזור לשחק ובטוח שכל קבוצה שתיקח אותי פשוט תזכה”.
הכנת את עצמך לרגע שלא תשחק.
”לא ציפיתי שבגיל 29, הגיל האופטימלי מבחינה פיזית ומנטלית, להיות בלי קבוצה, אבל הכנתי את הקרקע ליום שאחרי. יש את אשתי שמנהלת לי את העסק ושותף נוסף שמנהל, אני מתאמן עם רובי שפירא ובכושר מצוין ומחכה לחזור למסלול”.
זה בטח מתסכל שבגלל העניין הזה דברים נפלו.
”זה מאוד תיסכל אותי שזו הסיבה, כי מקצועית אין בעל מקצוע שיגיד שאני לא מתאים לרמות הכי גבוהות ולליגת העל. זה נפל על העניין הזה שהוא לא מקצועי וזה מה שחבל לי. יש לי מה לתרום ואני בגיל שהוא השיא ומאמין בלב שלם שבכל קבוצה שאחתום היא תרוויח”.
אתה מאמין שהמקום שלך הוא בליגת העל?
”חד משמעית כן. עם רעננה הייתה מטרה לעלות ליגה ולצערי זה לא הצליח אבל המקום שלי הוא בליגת העל ואני בטוח שאגיע לשם”.
מה דעתך על מצב השוערים בארץ?
”בשנה הזו במיוחד יש יותר שוערים ישראלים בליגה, זה משהו מבורך מאוד ואני חושב שמדינות כמו סרביה וסין שלקחו החלטה שבמדינה יהיו רק שוערים מקומיים, זה עושה רק טוב. השוער הישראלי הוא שוער טוב וצריך להאמין ולדחוף אותו. לצערי יש עדיין כמות גדולה של זרים ואפשר לצמצם אותה. אני גם לא בעד העניין של המתאזרחים. ג’וש כהן מצוין ודניאל טננבאום מעולה, אבל שוק השוערים הישראלים הוא טוב וחבל לפספס את זה. אלו שקיבלו את ההזדמנות, אם זה אריאל הרוש, אופיר מרציאנו או בוריס קליימן, אז גם עשו קריירה טובה. צריך לתת צ’אנס, תראה את דניאל פרץ שלקח את ההזדמנות בשתי ידיים ומכבי תל אביב רק תרוויח מזה בגדול”.
במבט לאחור, היית עושה דברים אחרת?
כן, חד משמעית. כשסיימתי בהפועל חיפה קיבלתי דרכון זר והייתי נעול לצאת לחו”ל למרות שבגיל צעיר קיבלתי הצעות להיות שוער ראשון בליגת העל, אבל קיבלתי החלטה לצאת לחו”ל ומסתבר שזו הייתה החלטה פחות טוב מבחינה מקצועית, כי כשהגעתי להולנד היו דברים שפחות קשורים לכדורגל ופחות שיחקתי והייתי צריך את שנת הפריצה בליגת העל ולצאת מהבמה המרכזית. להסתכל אחורה לא יקדם אותי, אלא רק עכשיו לעתיד איך עושים את הדברים טוב יותר וחוזרים לגלגל ומצליחים”.
מה לא עבד שם בהולנד?
”חתמתי בקבוצת דורדרכט בליגה השנייה. כשנסעתי לשם גיליתי שהשוער שנמצא איתי הושאל מהליגה הראשונה ויש לו סעיף בחוזה שהוא חייב לשחק. זה נהוג בהולנד אבל אני לא ידעתי את זה ומסתבר שגם הסוכן שלי לא. בסך הכול שיחקתי עשרה משחקים, למרות שבשני משחקים הייתי נגד פיינורד בגביע ונגד ספרטה רוטרדם מהליגה הראשונה היום. נגד פיינורד זה משחק מול 60 אלף איש, חוויה יוצאת דופן ומשהו שאזכור אותו, אבל לא שיחקתי מספיק משחקים כדי להותיר חותם. חזרתי לארץ והייתי צריך להמציא את השם שלי מחדש”.
מה התוכניות הלאה בכדורגל?
”בגלל שכרגע אין לי קבוצה אני מצפה לחתום קודם כל, אני שחקן חופשי אז יכול להצטרף גם עכשיו וגם בינואר ולעשות שוב את הדבר שאני אוהב, ובטוח שברגע שאחזור האופציות ייפתחו לי. חתמתי חוזה עם ויקי ואסף ואקנין ובטוח שהם יכולים לדחוף אותי קדימה. הכל תלוי בי, אני רק צריך את המאמן והמועדון שיאמין בי ובטוח שתוך שנה אוכל לחזור לבמה המרכזית וליגת העל”.
מה החלום?
”יש לי דרכון זר, החלום הוא לא לצאת לחו”ל שוב ולא ויתרתי על זה. מבחינתי כרגע המטרה היא ליגת העל, אני בטוח שאוכל להגיע ולשחק במכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע, זה רק עניין של לשחק שנה רצוף ולחזור לעצמי, אבל לשחק בשלוש הגדולות”.
מי המודל לחיקוי שלך?
“בעולם מבחינתי זה פיטר שמייכל מאז ומתמיד”.
עוד אחד שבנו מתמודד עם תווית ‘הבן של’”.
“כן והוא מוכיח את עצמו. יש לא מעט כאלו בכדורגל, כמו מילאן לדוגמה שיש שלושה דורות, או הבן של זינדין זידאן שהוא שוער שגם שיתף איתו פעולה בריאל מדריד, ככה שזה לא משהו חדש”.
בארץ מסתכלים על זה בעין שלילית כמו שאתה אומר.
”כן, בארץ לא רואים את זה בעין טובה”.
מה המסר לקבוצה הבאה שלך?
”אני חושב שקבוצה, שחקן או מאמן שמצליח זה אחד שיודע לנטרל רעשי רקע ואם מישהו יאמין בי מקצועית כל המסביב לא מעניין. מי שייקח אותי יודע מה אני שווה, הוכחתי את עצמי. יש לי הופעות בליגת העל, 80 הופעות בליגה הלאומית, עשיתי דבר או שניים בקריירה, שיחקתי דרבי מול 30 אלף איש ובפיינורד מול 60 אלף ביציעים, לא שכחתי כדורגל ובטוח שמי שייקח אותי יקבל מה שהוא רוצה ומעבר. גם מקצועית וגם אישיותית בחדר הלבשה. יש לא מעט מאמנים שאימנו אותי וכולם יכולים להעיד על זה”.
