אחרי שפתחה את העונה בצורה מאכזבת עם שני הפסדים בליגת האלופות של פיב״א, הפועל ירושלים מנסה להמשיך לצבור ביטחון בליגה ולהתחבר כקבוצה לאחר שהשלימה בשלב מאוחר יחסית את בניית הסגל, כאשר כעת, רגע לפני המשחק הקריטי בפולין מול סטאל אוסטרוב, האדומים עומדים בפני משוכה גבוהה בדמות מכבי תל אביב, אותה יפגשו האדומים הערב (שבת) ב-20:15 בהיכל מנורה מבטחים במסגרת המחזור ה-3 בליגת ווינר סל.
אחד השמות המסקרנים בבירה העונה הוא ללא ספק זה של ג׳יילן אדאמס, גארד בן 25 שניחן ביכולת קליעה נהדרת, אך גם מספק את הסחורה בריבאונדים, אסיסטים וחטיפות ואם יצליח להתחבר ולקחת אחריות למרות העובדה שהוא משחק לצד שון קילפטריק ורטין אובאסוהן הוותיקים ממנו, יכול להיות אחד השחקנים הבולטים בירושלים העונה והוא הוכיח זאת ב-73:68 למנרסה הספרדית למרות ההפסד, כאשר סיפק 24 נקודות, 5 ריבאונדים ו-2 אסיסטים.
כעת, לאחר שכבר הספיק להכיר את העיר ואת המועדון, ג׳יילן אדאמס התפנה לראיון עומק מיוחד עם ONE בו התייחס לציפיות שלו העונה, להסתגלות לחיים בירושלים, למקומות הבילוי המועדפים עליו בישראל, לקדנציה הקודמת שלו באירופה, לרגע הגדול שרשם במכללות, לחלום ה-NBA, לקעקועים שלו ולטרגדיה האישית שעבר.
איך אתה מרגיש עד עכשיו בישראל ובהפועל ירושלים?
״בינתיים הכל פה מדהים, הייתי קצת לחוץ בהתחלה, זו סביבת מחייה חדשה לחלוטין עבורי, אבל ברגע שהגעתי ואדם אריאל כקפטן התחיל להראות לי את הסביבה, התחברתי לצוות האימון, התחלתי לראות יותר פרצופים שונים ואני מרגיש פה בנוח, האוכל מעולה, האנשים פה נחמדים ואני משחק כדורסל בהפועל ירושלים, אז אוהבים אותי פה״.
אמרת שהאוכל טוב, יש מקום ספציפי שאתה אוהב לאכול בו או ללכת אליו?
״אני חושב שאני מדבר בשם כל הבחורים, אחד המקומות האהובים עלינו זה ׳סטיישן 9׳ במתחם התחנה, אנחנו אוכלים שם הרבה ביחד״.
למה האוהדים יכולים לצפות?
״ממני? להרבה מהלכים מלהיבים, אני אוהב לקחת שלשות גדולות, אני אוהב לקחת על עצמי ולנצח ברגעים המכריעים ב-5 דקות האחרונות של המשחק, אני אוהב לעשות דברים מלהיבים ומהלכים מנצחים כדי לעזור לקבוצה ולהביא את האנרגיה והאישיות שהאוהדים יכולים להתחבר אליהן״.
מה הציפיות שלך אישית וברמה הקבוצתית?
״מבחינתי אישית המטרה היא צמיחה, זו השנה השנייה שלי מחוץ לארצות הברית, אז אני עדיין סוג של רוקי ועדיין לומד ויש כאן שחקנים מנוסים נהדרים שיכולים ללמד אותי, אז אני צריך לצמוח מנטלית ולהתבגר קצת אולי, על המגרש ובכדורסל. הציפייה שלי מהקבוצה היא לנצח, אני חושב שאנחנו יכולים ללכת רחוק ככל הניתן וזה תלוי בנו, היחידים שיכולים לעצור אותנו זה אנחנו עצמנו. יש לנו קבוצה נהדרת של בחורים, כישרון נהדר, מאמן נהדר, יש לנו את כל החלקים שצריך, אנחנו רק צריכים לעשות את זה ולחבר אותם״.
באיזה מקום ג׳יילן אדאמס רוצה להיות?
״תמיד סימנתי לעצמי מטרה להגיע ל-NBA וזה לא עבד כמו שתכננתי, אבל הגעתי להרבה מקומות נהדרים, כולל ישראל, אז אני מאמץ את המקומות בהם הייתי ונהנה מהם״.
הקיץ הזה בירושלים הסגל נבנה מאוחר, יש חשש שזה יפגע בקמפיין שלכם בליגת האלופות של פיב״א?
״לא, אני חושב שנהיה בסדר, אני חושב שיש לנו מספיק זמן לעבוד. ברור ששיחקנו רק משחק אחד עד עכשיו ויש לנו עוד עבודה לעשות, אבל אני חושב שנהיה בכושר נהדר בהמשך. בסופו של דבר יש לנו מאמן נהדר שדורש מאיתנו להיות תחרותיים ואגרסיביים, כולם מבינים שאנחנו משחקים חזק כרגע ואני חושב שיש לנו את הכישרון שיפצה על כמה מהדברים שעדיין לא הספקנו לעבוד עליהם כראוי ולאורך זמן בקדם העונה, אבל אני חושב שנצליח להתחזק״.
הייתה לך קדנציה קצרה בצרפת ועכשיו הגעת לישראל, מה גרם לך להחליט להגיע לכאן?
״בהתחלה זו הייתה הזדמנות נהדרת בגלל ההיסטוריה שמאחורי ירושלים, מבחינתי זו הייתה האופציה הכי טובה שהייתה לי. זה היה הצעד הכי הגיוני בגלל שיטת המשחק של אורן עמיאל, סגנון השחקנים שהחליטו להביא, אני חושב שהם הכי מחמיאים למשחק שלי וזה היה הכי הגיוני להגיע לכאן״.
במה לדעתך התקופה בצרפת תעזור לך בירושלים העונה? מה למדת שם?
״אני חושב שסגנון המשחק, סגנון המשחק שונה לגמרי ממה שיש בארצות הברית, זה יותר מבני, משחק של ריצות והוצאה לפועל מול הקבוצה היריבה, בארצות הברית הכדורסל מבוסס יותר על יכולות אישיות לשבור מגנים בדריבל ואז לייצר וכאן רוצים קודם כל לייצר יתרונות במשחק ואז לנצל את זה, צריך לחשוב הרבה יותר במשחק״.
איך התחושה לשחק עם שחקנים בקליבר של אנתוני בנט, ת׳ון מייקר ושון קילפטריק שמחזיקים בעבר ב-NBA?
״זה נהדר להיות בקבוצה כזאת עם הרבה כישרון, בייחוד כפוינט גארד שאתה יכול להזיז את הדברים כמו שאתה רוצה ולהוביל את השחקנים למקומות בהם אתה רוצה שיהיו, אז זה נהדר בשבילי לשחק עם הבחורים האלה שגדלתי וראיתי אותם משחקים. שיחקתי עם ת׳ון מייקר לפני שנים במחנה, אז האפשרות הזאת להתאחד ולשחק עם שחקנים בקליבר הזה זה חלום שמתגשם כגארד״.
בהתחשב בהיכרות המוקדמת שלך עם ת׳ון, תספר לנו משהו משוגע עליו
״משוגע? וואו אין לי מושג, אני יכול לספר לך על המפגש הראשון שלי עם ת׳ון, היינו במחנה ׳טופ 100׳ של נייקי, אני הייתי בשנה הראשונה שלי בקולג׳ והוא היה שנה מתחתיי אם אני זוכר נכון, אבל הוא היה השחקן הכי טוב במדינה למרות שלא ידעתי מי הוא כי לא ראיתי אותו לפני כן, אז הוא היה בקבוצה שלי והוא עשה לי חסימות, אבל במקום להסתובב ולהיכנס לצבע הוא זרק מחצי מרחק, והוא עשה את זה כמה פעמים ואמרתי ׳אתה הבחור הכי גבוה פה, תיכנס לטבעת ואני אתן לך את הכדור׳ והוא אמר ׳לא, אני לא נכנס לטבעת, אני זורק שלשות׳. אז אמרתי ׳אוקיי, מה שתגיד׳ ואז התחלתי לתת לו כדורים והוא קלע את השלשות ואז חיפשתי פרטים עליו כשחזרתי לחדר ואמרתי לעצמי ׳וואו, לעזאזל, ת׳ון מייקר הזה הוא השחקן הכי טוב במחנה׳, אז זה היה נחמד, כי לא ידעתי מי הוא ואיך הוא משחק ומשם ידעתי שהוא סנטר לא שגרתי״.
הוא מבחינתך באמת צריך לשחק הסנטר או יותר כפאוור פורוורד?
״ללא ספק סנטר, אני חושב שכשהוא כן מסתובב לטבעת יש לו כוח הרתעה עצום, קייזר גייטס יכול לשחק כ-4 ואנתוני בנט הוא 4 כי יש להם את הזריקות וגם את היכולת לכדרר אם הם לא יכולים בסוף לזרוק. בסגנון המשחק שראינו מקבוצות עד עכשיו, כשת׳ון עושה את זה אז הוא פנוי לגמרי לזריקה״.
האם השלשה המדהימה שקלעת במדי UConn נגד סינסינטי שכפתה הארכה היא הרגע הגדול ביותר שלך עד כה בקריירה?
״עד כה אני מניח שכן, כי זה הוביל אותנו גם לזכייה באליפות המחוז והכניס אותנו לטורניר, אז כן, בינתיים זה הרגע הגדול ביותר שלי״.
עבדת עם ראיין פאנון בביי הוקס, התייעצת איתו לפני שהחלטת להגיע לירושלים?
״כן, בוודאי, הוא היה איתי בליגת הקיץ כשירושלים ניסתה לצרף אותי והוא אמר לי על המסורת של הקבוצה וסיפר לי על המאמן והצוות והמשאבים שיש פה, הוא אמר לי שיהיה לי את כל הדברים הקטנים שצריך כדי להצליח, נגיד לא הייתי הולך למקום שאין בו אמבטיות קרח, דברים קטנים שדואגים לגביהם בטח כשהולכים למקומות שלא מכירים, אז הוא ללא ספק נתן לי את הכלים האלה והוא גם מאמן בצורה דומה ממה שהוא עשה כאן, אז אני מכיר חלק מהדברים״.
היו מחשבות לפני שהחלטת לחזור לאירופה?
״הפועל ירושלים הייתה הקבוצה היחידה מחוץ לארצות הברית שבאמת עניינה אותי, הייתי בין חוזים למחנה אימונים נוסף, אבל הצעד הזה היה הכי הגיוני, לבוא לפה, יש כאן ליגה נהדרת וקבוצה נהדרת שמושכת הרבה עניין, אז זה בהחלט חלק גדול מהמעבר״.
אתה רואה את עצמך נשאר בירושלים לאורך זמן?
״אם תהיה אפשרות וזה יהיה הגיוני אז אני לא אתנגד להישאר כאן, ברור״.
חתמת חוזה ל-10 ימים עם ניו אורלינס, למה זה לא עבד כדי להמשיך שם?
״חתמתי על חוזה למחנה האימונים איתם ואז הלכתי לליגת הפיתוח״.
לירושלים יש קהל אוהדים גדול, איך החיבור הזה עובד מבחינתך בינתיים?
״אני אוהב את זה, גם ב-UConn תמיד הייתי איש של הקהל ויצרתי אינטראקציה עם האוהדים, כילד הייתי משתגע כשהייתי רואה קליעות גדולות. כשאנשים משלמים לראות אותי או באים כדי לראות אותי אז אני מנסה ליצור אינטראקציה איתם ולייצר רגעים מיוחדים, כי אני יודע כמה משמעותי זה יכול להיות לאנשים מסוימים״.
היית ב-UConn וגם דורון שפר ונדב הנפלד הישראלים שיחקו שם, שמעת על זה?
״שמעתי על זה שהייתה תקופה שכולם בישראל צפו בהם משחקים ב-UConn, זה משוגע, אבל אני צעיר מדי כדי לדעת יותר עליהם״.
מה החלום הגדול ביותר שלך?
״החלום הגדול ביותר שלי הוא בראש ובראשונה לפרנס את המשפחה שלי, שתהיה לי את האפשרות להגיד לאמא שלי שהיא לא צריכה לעבוד יותר ולהגיד לאבא שלי שהוא לא צריך לעבוד יותר ולפרנס אותם, זה החלום הגדול ביותר שלי ומעבר לזה אני חולם לחתום על חוזה ב-NBA ושתהיה לי את החולצה עם השם שלי עליה, אחרי שזה יקרה הכל כבר יכול לקרות ואני אקבל ואעריך את הכל, כאשר אדע שהמשפחה שלי מסודרת חלום הילדות שלי מומש הכל כבר יכול לקרות, אבל אלה שני הדברים שאני צריך לדאוג להם״.
למרות שהייתה לך תקופה בצרפת, עדיין כל הנושא של לשחק מחוץ לארצות הברית די חדש לך, מה אתה יכול לספר על זה?
״השנה שלי בצרפת הייתה קשה כי צרפת שונה מאוד מבחינת האוכל, אף אחד לא מדבר את אותה השפה כמוך כי יש להם את השפה שלהם. כשאתה מחוץ לפאריס זה שונה, אבל זה קשה שאין אפשרות לתקשר באמת ואז הקורונה הגיעה אז לא היה קהל וכלום וזה היה קשה, אבל העצה שהייתי נותן לרוקי אחר זה לעשות מחקר מסוים לפני שיוצאים לשחק מעבר לים, לבחון את הקבוצה, המיקום, האוכל, השפה ופשוט לוודא שאתה חותם בקבוצה שיש בה חבורה של אנשים טובים, אני חושב שזה מה שהפך את הזמן שלי כאן להרבה יותר קל, גם מבחינת שאר השחקנים וגם מבחינת הצוות שאני יכול לסמוך עליו ולהרגיש בנוח לדבר איתם על הכל. אנחנו כאן כבר חודש וחצי ואני מרגיש שאני יכול לדבר כאן עם כל אחד על כל דבר ואם יש לי בעיה מסוימת הם ידאגו לעזור לי, כולם כאן גם מדברים אנגלית, נחמד פה, שקט ואפשר לצאת לתל אביב וללכת לחוף או משהו בסגנון, אז זה נחמד״.
יש עוד קריירה ארוכה לפניך, כשאתה מנתח על היכולות שלך כרגע, מה הכי היית רוצה לשפר?
״אני חושב שאני באמת רוצה לשפר רק את קבלת ההחלטות שלי, כפוינט גארד, בגלל הגובה שלי אני מחויב לשחק כפוינט גארד בהרבה מהקבוצות שהייתי בהן, אני רק רוצה להשתפר בהחלטות שאני מקבל, לדעת איזה מהלכים לבצע, מתי לבצע אותם, לצמצם את איבודי הכדור ופשוט לוודא שכולם שמחים ובמקום הנכון״.
אני רואה שיש לך הרבה קעקועים, מה עומד מאחוריהם?
״יש לי קעקוע על כל היד השמאלית, יש לי אחד על הבטן, אבל לשון קילפטריק ולאנתוני בנט יש יותר קעקועים ממני, אני חושב שכל הקעקועים הם מזמנים שאני אוכל לזכור כל אחד מהם, לכל קעקוע יש סיפור. יש לי קעקוע שאומר ׳תחשוב חיובי׳, זה משהו קטן שעשיתי כי עברתי פציעה, נחתתי לא טוב על הרגל והייתי צריך לפספס את החלק האחרון של העונה האחרונה שלי בקולג׳ וזה היה זמן חשוב כדי לנסות להרשים בתקווה להגיע ל-NBA. נפצעתי והייתי צריך להיות בחוץ לחודש, אבל כאחד השחקנים הבולטים בקבוצה הבחורים היו צריכים אותי שאתמוך בהם ואעודד אותם, אז הייתי צריך להיות מנטלית במקום של חשיבה חיובית ולתת לבחורים פרצוף חיובי שהם יכולים לסמוך עליו, כאחד המנהיגים על הפרקט הייתי צריך להיות מנהיג גם על הקווים וזאת הייתה תקופה קשה. יש לי קעקוע של אחי הקטן טרנס קלארק שנהרג בתאונת דרכים וקעקעתי אותו עליי כי רציתי שהשם שלו ימשיך לחיות לנצח אז כשההורים שלי רואים אותי על הפרקט הם רואים גם אותו, אז אני מקווה שהשם שלו ימשיך לחיות לנצח. יש לי קעקוע שכתוב עליו רוקסברי, זה מאיפה שהגעתי, גדלתי והתחנכתי שם, זה בבוסטון, יש שם כמה אזורים שונים קטנים, רוקסברי, דורצ׳סטר, מטאפן, וכולם גאים מאוד באזור שלהם. יש לי עוד קעקוע שיש בו הרבה פרטים, אבל זה שעון ובאותו זמן יש בחור שהולך בנתיב מסוים ויש לו שתי דרכים ללכת, או בסולם רגיל בדרך קשה או דרך קשה עם נחשים וסדקים בדרך וזה אומר שאפשר ללכת בדרך הקלה, או לעבוד קשה ולהתגבר על הכאבים והקשיים, עם עבודה קשה והתמדה, אז תשיג את המטרה האמיתית שזה הסטטוס הזה שאומר שאתה הבוס הגדול עכשיו בגלל ההחלטות שקיבלת״.
הנושא של בריאות הנפש בספורט לא היה משהו שנהגו לדבר עליו עד לשנים האחרונות, איך אתה מרגיש לגבי כל הנושא הזה?
״אני חושב שזה חשוב מאוד, בעיקר מה שאני יכול להתחבר אליו זה כשאנשים באים ממקומות אחרים ומשאירים את הכל מאחור, זה הלם אמיתי ותרבותי, בהרבה מקומות הבדלי השעות יהיו מגוחכים כמו 7 שעות. בשבילי זה 7 שעות, אז הרבה פעמים אני רגיל בארצות הברית ללכת לאימון ב-10 ולחזור הביתה לטלפון ויש לי הרבה הודעות מהמשפחה ומחברים, אבל עכשיו אני חוזר הביתה ובודק את הטלפון שלי אחרי האימון ואין הודעות כי כולם ישנים, או שמתי שאני מתכונן לישון אז החברים מתקשרים אליי, אז יש הרבה עניינים סביב זה כשנוסעים מעבר לים כמו שחייבים לעשות כי אנחנו צריכים לעבוד, אז זה בודד וצריך להתרגל לזה או להתבגר מהר, ללמוד איך להסתדר לבד, אבל זה עושה את הכל יותר קל כשיש איתך חבורה נהדרת של בחורים שאתה יכול לבלות איתם מחוץ למגרש ו׳להרוג׳ את הזמן שלך לבד״.
מי המודל לחיקוי שלך בחיים ובכדורסל?
״בחיים זה אבא שלי, ללא ספק, הדרך בה הוא מתמודד עם הכל, הוא תמיד מוכן לסיטואציה הבאה, מקווה לטוב ביותר ומתכונן לגרוע מכל, זה משהו שאני רוצה להיות מסוגל גם לעשות, להתמודד עם דברים כמו שהוא עושה עם המשפחה, אני רוצה להיות מסוגל לעשות את אותו הדבר. בכדורסל אני לא באמת יודע לענות על זה, אבל אני אגיד שהמודל לחיקוי שלי הוא שבאז נאפייר, הוא בחור שהלך ל-UConn והגיע מרוקסברי, מבחינת כדורסל הוא הראשון שראיתי כילד כשהלכתי לטורנירי כדורסל בשכונה וראיתי אותו על המגרש והוא קלע את כל הנקודות, הוא גרם לנו להשתגע ונתן את הנעליים שלו למישהו, כולנו הערכנו אותו ורצינו להיות כמוהו, הוא עשה את זה, התחיל בטורנירים כמו כולנו, עבר מהמכינה ל-UConn ועזר להם לזכות בשתי אליפויות וזה היה משוגע. כשהוא נבחר בסיבוב הראשון בדראפט זה היה אחרי שלברון ג׳יימס התלהב ממנו וצייץ עליו, זה מטורף, זה הבחור מהחצר האחורית והשחקן הכי טוב בעולם מחמיא לו בצורה הזאת.
“הוא עשה את זה וזה היה חלום שהוא הפך למציאות והפך לאפשרי, באותה צורה בה אני עשיתי את זה ב-UConn, הוא פשוט השיג את זה טרנס קלארק שנהרג בתאונת דרכים וקעקעתי אותו עליי כי רציתי שהשם שלו ימשיך לחיות לנצח אז כשההורים שלי רואים אותי על הפרקט הם רואים גם אותו, אז אני מקווה שהשם שלו ימשיך לחיות לנצח. יש לי קעקוע שכתוב עליו רוקסברי, זה מאיפה שהגעתי, גדלתי והתחנכתי שם, זה בבוסטון, יש שם כמה אזורים שונים קטנים, רוקסברי, דורצ׳סטר, מטאפן, וכולם גאים מאוד באזור שלהם. יש לי עוד קעקוע שיש בו הרבה פרטים, אבל זה שעון ובאותו זמן יש בחור שהולך בנתיב מסוים ויש לו שתי דרכים ללכת, או בסולם רגיל בדרך קשה או דרך קשה עם נחשים וסדקים בדרך וזה אומר שאפשר ללכת בדרך הקלה, או לעבוד קשה ולהתגבר על הכאבים והקשיים, עם עבודה קשה והתמדה, אז תשיג את המטרה האמיתית שזה הסטטוס הזה שאומר שאתה הבוס הגדול עכשיו בגלל ההחלטות שקיבלת״.
הנושא של בריאות הנפש בספורט לא היה משהו שנהגו לדבר עליו עד לשנים האחרונות, איך אתה מרגיש לגבי כל הנושא הזה?
״אני חושב שזה חשוב מאוד, בעיקר מה שאני יכול להתחבר אליו זה כשאנשים באים ממקומות אחרים ומשאירים את הכל מאחור, זה הלם אמיתי ותרבותי, בהרבה מקומות הבדלי השעות יהיו מגוחכים כמו 7 שעות. בשבילי זה 7 שעות, אז הרבה פעמים אני רגיל בארצות הברית ללכת לאימון ב-10 ולחזור הביתה לטלפון ויש לי הרבה הודעות מהמשפחה ומחברים, אבל עכשיו אני חוזר הביתה ובודק את הטלפון שלי אחרי האימון ואין הודעות כי כולם ישנים, או שמתי שאני מתכונן לישון אז החברים מתקשרים אליי, אז יש הרבה עניינים סביב זה כשנוסעים מעבר לים כמו שחייבים לעשות כי אנחנו צריכים לעבוד, אז זה בודד וצריך להתרגל לזה או להתבגר מהר, ללמוד איך להסתדר לבד, אבל זה עושה את הכל יותר קל כשיש איתך חבורה נהדרת של בחורים שאתה יכול לבלות איתם מחוץ למגרש ו׳להרוג׳ את הזמן שלך לבד״.
מי המודל לחיקוי שלך בחיים ובכדורסל?
״בחיים זה אבא שלי, ללא ספק, הדרך בה הוא מתמודד עם הכל, הוא תמיד מוכן לסיטואציה הבאה, מקווה לטוב ביותר ומתכונן לגרוע מכל, זה משהו שאני רוצה להיות מסוגל גם לעשות, להתמודד עם דברים כמו שהוא עושה עם המשפחה, אני רוצה להיות מסוגל לעשות את אותו הדבר. בכדורסל אני לא באמת יודע לענות על זה, אבל אני אגיד שהמודל לחיקוי שלי הוא שבאז נאפייר, הוא בחור שהלך ל-UConn והגיע מרוקסברי, מבחינת כדורסל הוא הראשון שראיתי כילד כשהלכתי לטורנירי כדורסל בשכונה וראיתי אותו על המגרש והוא קלע את כל הנקודות, הוא גרם לנו להשתגע ונתן את הנעליים שלו למישהו, כולנו הערכנו אותו ורצינו להיות כמוהו, הוא עשה את זה, התחיל בטורנירים כמו כולנו, עבר מהמכינה ל-UConn ועזר להם לזכות בשתי אליפויות וזה היה משוגע.
“כשהוא נבחר בסיבוב הראשון בדראפט זה היה אחרי שלברון ג׳יימס התלהב ממנו וצייץ עליו, זה מטורף, זה הבחור מהחצר האחורית והשחקן הכי טוב בעולם מחמיא לו בצורה הזאת. הוא עשה את זה וזה היה חלום שהוא הפך למציאות והפך לאפשרי, באותה צורה בה אני עשיתי את זה ב-UConn, הוא פשוט השיג את זה והוכיח שזה אפשרי והוא גם חוזר לבוסטון כל הזמן ונותן בחזרה לשכונה, הוא נותן לכולם תקווה בצורה ישירה, זה לא ׳היי, תראו מה שבאז עשה׳, הוא חוזר ומספר על התהליך שהוא עבר, הוא עבר הרבה אמוציות כדי להגיע לאן שהוא הגיע, הוא הפך את זה ליותר נגיש וניתן להשגה מבחינת כולם״.
כשמסתכלים על היורוליג העונה רואים שם גארדים כמו מייק ג׳יימס, שיין לארקין, סקוטי ווילבקין, עמנואל מודיאיי, שבאז נאפייר, את כל הבחורים האלה שהם שולטים במשחק, איך אתה רואה את זה שבחורים בקליבר שלהם שולטים ביורוליג?
״מבחינתי אני חושב הרבה על הבחורים האלה כשחקנים שנמצאים על הסף של להצליח גם ב-NBA, שיצאו כדי להראות מה הם שווים כי ב-NBA הם לא לברון ג׳יימס, לא פול ג׳ורג׳, אבל יכולים להביא הרבה כישרון, כל השחקנים שהם בחירה רביעית או חמישית ויושבים על הספסל ב-NBA, הם כולם מוכשרים, אז כשהם מגיעים לאירופה וזוכים להיות השחקנים המובילים בקבוצה שלהם הם יכולים להראות כמה כישרון יש להם, אבל אני חושב שזה גם מראה כמה טוב הארגון שהם משחקים בו כי הרמה ללא ספק גבוהה״.
אתה חושב שעמנואל מודיאיי ושבאז נאפייר יצליחו להסתגל לכדורסל האירופאי ולעשות את מה שמייק ג׳יימס, שיין לארקין וסקוטי ווילבקין עשו באירופה?
״אין לי ספק לגבי זה, בוודאות, שניהם יודעים לשחק ויש להם את כל מה שצריך כדי לעשות את זה ולהצליח. אני חושב שהיכולת להגיע מלוס אנג׳לס, סקוטי ווילבקין ושיין לארקין הפכו את זה לסוג של טרנד לבחורים שאומרים ׳אוקיי, הסיטואציה שלי אולי אומרת שאני לא אסתדר ב-NBA׳ אבל אפשר להגיע לכאן ועדיין לקבל את מה שאני רוצה, הקהל והכל כאן יפה, אז אולי זה לא הולך ב-NBA, אבל אפשר לבוא ולהוביל קבוצה ביורוליג זה כמעט שווה ערך, אותה כמות קהל, אותה אהבה. האוהדים כאן מדהימים, האוהדים באירופה זה משהו אחר בצורה הכי טובה שיש״.
מה החוויה הכי אמוציונלית שלך?
״ברור שלא נהניתי להפסיד לקרשיאקה, אבל זה היה הפסד שאני כן מוכן לקבל. אני חושב שאחרי שקלעתי את השלשה שעזרה ל-UConn להגיע ל-NCAA, שם הפסדנו לקנזס, בה אגב שיחק בחור נוסף מרוקסברי, וויין סלדן (שזכה עם עירוני נס ציונה ביורופקאפ בעונה שעברה), אז להפסיד את המשחק הזה בטורניר שתמיד חלמתי להגיע אליו זה היה עצום מבחינתי. ידעתי שהרבה מהבחורים עוזבים ושאני צריך לעבוד על המשחק שלי כל יום כדי שאהיה מוכן לקיץ הבא להנהיג את הקבוצה, אז זה היה אמוציונלי מבחינתי, זה הפסד שחוויתי שהיה בסופו של דבר לטובה כי הצלחתי לתעל את זה לכיוון חיובי״.
לצד הקעקוע האמוציונלי של אחיך הקטן, יש לך עוד קעקוע שנותן לך השראה ועוזר לך?
״יש לי קעקוע שאומר ׳הברכה אולי מתעכבת, אבל אף פעם לא נדחית. זה היה בשנה השנייה שלי בקולג׳, הייתה לי עונה נהדרת כבחור צעיר ורציתי להיכנס לדראפט בעונה הזאת אבל סובבתי את הקרסול שלי בצורה די רעה, אז לא יכולתי לעבוד יותר מדי במהלך הקיץ, אז זו הייתה אכזבה גדולה מבחינתי, אבל אז עשיתי את הקעקוע הזה, אני לא יודע אם ראיתי את זה איפה שהוא, אבל זה הופיע ונשאר איתי מאז, ׳הברכה אולי מתעכבת, אבל אף פעם לא נדחית׳, זה אומר שכל עוד תמשיך לעבוד קשה לכיוון המטרה שלך, לאלוהים יש את הדרכים שלו, הוא ימצא את הדרך, אז אולי תצטרך להתגבר על מכשולים, אז זה ללא ספק הקעקוע הזה״.
מי הג׳וקר בקבוצה?
״כנראה אני״.
אז איך אתה מותח את הבחורים?
״אני לא מותח אותם, אבל אם המצב רציני מדי אני אגיד משהו מצחיק שיגרום לכולם לצחוק ואני תמיד אשגע את הבחורים ואצחק איתם. אני תמיד מצליח להפוך את הרגע למשוחרר יותר״.
