הכול התחיל ב-6 ביוני 2015. ברצלונה זכתה בליגת האלופות עם תצוגת תכלית, השלימה טרבל ועל הדרך גם קיבעה את עונת 2014/15 כאחת הטובות בהיסטוריה של המועדון. בנוסף, זה היה משחקו האחרון של קפטן הקטלונים דאז, צ'אבי הרננדס, שהרגיש כי הוא לא יכול יותר לתת לברצלונה את מה שהיא צריכה בשביל להישאר בטופ, ועזב כדי לסיים את הקריירה באל סאד.
מאותה נקודה, ברצלונה ספגה מהלומות קשות בכל זירה אפשרית, בעיקר בליגת האלופות, תחת ניהולו הכושל של ז’וזפ מריה ברתומאו. הקבוצה לא הצליחה להתעלות על עצמה בליגת האלופות והובכה פעם אחר פעם, למעט אותה רמונטדה נגד פאריס, עד שהגיע ז’ואן לאפורטה וחשף את גודל המשבר, בין אם זה כלכלי או ניהולי, בו בארסה הייתה שרויה, שהגיע לשיא עם עזיבתו של ליאו מסי.
אל תוך כל הבלאגן הזה אמור להיכנס צ'אבי, עליו כבר מכריזים כמושיע של ברצלונה. לאורך השנים מאז שעזב, שש שנים סך הכול, אימנו את ברצלונה ארבעה מאמנים שונים שניסו להביא בשורה כזאת או אחרת למועדון וכולם נכשלו – לואיס אנריקה סבל משחיקה ועייפות החומר של שחקניו, ארנסטו ואלוורדה ביסס את רוב ההתקפות שלו על ליאו מסי ושיתוף הפעולה שלו עם הקליקה הוותיקה. קיקה סטיין ניסה להיות 'יוהאן קרויף הבא' ובפועל המשיך את קודמו בתפקיד. רונאלד קומאן התבסס רבות על הגבהות והתקפות מעבר, דברים בהם ברצלונה כושלת כבר שנים. אז למה שצ'אבי יצליח איפה שאחרים נכשלו?
משחקן צעיר למאמן על המגרש
בשביל לענות על השאלה הזאת צריך לחזור לתחילת דרכו בברצלונה. בעודו ילד בלה מאסיה, דוחות סקאוטינג הראו עליו שהוא ממוצע בהרבה מאוד דברים, כמו מהירות, בעיטה, הגנה ודריבלים, אבל יש שני דברים בהם הוא מעולה - ראיית משחק ומסירות. המאמנים תחתיו עבר לאורך הקריירה, מלואיס ואן חאל ועד אנריקה, ניסו לייצר לו את הפלטפורמה הראויה להציג את יכולות המסירה שלו תוך תרומה מרבית למהלך המשחק.
בעודו נער צעיר בסוף המאה שעברה, צ'אבי שיחק מעט ולמד הרבה. זאת הייתה העונה המלאה הראשונה של פפ גווארדיולה כקפטן המועדון, וצ'אבי ניצל כל רגע כדי להחכים עוד קצת ולהתפתח להיות בורג חשוב בקבוצה. מעמדת הקשר האחורי, גווארדיולה שימש כמאמן על המגרש. הוא הניע את הכדור מצד לצד, בישל, מסר, רץ, צעק - הכול כדי לגרום למשחק לזרום לפי רצונו.
שנתיים לאחר מכן, כשפפ עזב את קטלוניה כדי להכיר עוד עולמות של כדורגל ברחבי העולם, צ'אבי היה צריך למלא את מקומו. ברצלונה נכנסה לשנים קשות, בהן התקשתה אפילו לעבור סיבוב את הסיבוב הראשון בגביע המלך ונאלצה להסתפק במקומות הרביעי (פעמיים) והשישי, באחת העונות שיותר זכורות לרעה בקטלוניה.
באותו זמן החלו להיערם ביקורות על צ'אבי, שקיבל את הספרה 6 עם עזיבתו של איבן דה לה פנייה. בעיתונים קראו לו “הסרטן של בארסה”, אמרו עליו שהוא רק מניע את הכדור מצד לצד ולא תורם שום דבר למשחק ההתקפי, בנוסף להיותו שחקן הגנה סביר. הכישלון של אותם שנים גרם למבקרים לשכוח לרגע שמדובר באחד השחקנים היותר חכמים שיצאו מלה מאסיה, וקראו להוציא אותו מההרכב.
הגעתו של פרנק רייקארד ב-2003, יחד עם רכישות מצוינות כמו של רונאלדיניו באותו הקיץ וסמואל אטו בקיץ שאחריו, גרמו לפריחה מחודשת במועדון. המעבר של צ'אבי לעמדת הקשר המרכזי רק הטיבה עמו, כי פתאום הבינו כמה המסירות שלו הן מצרך נדיר שנחוץ לקבוצה ששואפת לשחק בשיטתו של קרויף, עם כדורגל יפה בכל מחיר, שהגיעה לשיאה עם תואר אירופי ראשון מאז 1992 וגביע אלופות שני בארון.
שנתיים לאחר מכן, הקפטן לשעבר והמנטור של צ'אבי הגיע לאמן את ברצלונה אחרי עונה אחת בקבוצת המילואים, אותה הוא העלה מהליגה הרביעית. סגנון המשחק שהביא את גווארדיולה התבסס על אחזקת כדור מקסימלית, הרבה תנועה וניצול הגאונות של אנדרס אינייסטה, ליאו מסי וצ'אבי שהיוו את הבסיס לטיקי טאקה המפורסם. באותה עונה, “המושך בחוטים” בישל 20 שערים בלה ליגה, במה שנחשב עד לשנה האחרונה לשיא כל הזמנים בעונה אחת, כולל ארבעה בישולים ב-2:6 המפורסם על ריאל מדריד.
ההצגה של צ'אבי בברנבאו
מאותו הרגע, לא היה עוררין על מיקומו של “המושך בחוטים” כאחד הקשרים הטובים ביותר אי פעם בכדורגל. גם כשהגיעה דעיכה קבוצתית קלה וגם כשאיבד את המקום בהרכב לאיבן ראקיטיץ' ב-2014, תמיד היה על מי לסמוך שיעלה וייתן את המסירה הנכונה או הסבסוב הנכון כדי לנצח משחק. מאז שעזב, אחד החסרונות הגדולים של ברצלונה הוא הנעת הכדור הבלתי פוסקת שלא מניבה אף תוצאה. אינייסטה וניימאר איישו את התפקיד לקצת זמן לצידו של מסי, שהמשיך להיות השחקן היוצר היחיד בסגל עד העונה. אולי הגעתו של אחד המוסרים בכל הזמנים יצליח לשנות את זאת.
פפ וקרויף כמשל על הקווים
כמאמן, צ'אבי מנסה להנחיל את אותה מחשבה שהייתה לו כשחקן בכל הקריירה: "השחקנים צריכים להבין שהכדור הוא לא פצצה, הוא אוצר. הדבר הכי יפה בכדורגל זה שהכדור נמצא אצלך ואתה יכול ליצור איתו". המטרה של צ'אבי, לפני הניצחון, היא ששחקניו ייהנו לעלות על המגרש ולשחק כדורגל. דבר שלכאורה נשמע טריוויאלי, אבל בלי הנאה, קשה מאוד גם לניצחונות להגיע.
על הנייר, שיטת המשחק של צ'אבי מבוססת על הטוטאל פוטבול של יוהאן קרויף. 11 שחקנים על המגרש, 11 שחקנים שיודעים להניע את הכדור ולנוע בלעדיו. הליגה הקטארית לא אמורה לשקף לנו יותר מדי את מה שיקרה העונה בברצלונה, אבל אפשר ללמוד הרבה דברים על פילוסופיית המשחק של הספרדי ותרגומה על המגרש.
צ'אבי הוא מאמן שמתאים את עצמו ליריבה ומטרתו היא שהשחקנים יבצעו במדויק את הדברים עליהם עבדו באימונים במהלך השבוע. אם היריבה פותחת במערך עם שני חלוצים, הוא יפתח עם שלושה בלמים. במידה וזה לא המצב, הוא ידבוק ב-4:3:3 הקלאסי אותו שיחק בברצלונה כל חייו. הקו המנחה לפיו הספרדי פועל הוא אותו קו שגווארדיולה דבק בו מההתחלה - הכדור צריך להיות בשליטה. בלעדיו, אין שערים.
אפשר למצוא הרבה נקודות לדמיון בין פילוסופיות האימון של שני הקפטנים לשעבר של ברצלונה. הלחץ הבלתי פוסק אחרי הכדור, ההתקפות, המערך, הרבה קווים מנחים שצריכים לבוא לידי ביטוי במשחק ודקדקנות בפרטים הקטנים, בין אם זה סגירת נתיב מסירה של שחקן יריב עד להרמת הראש לכל כיוון כדי למצוא את השחקן הפנוי על המגרש.
למרות כל זאת. צ'אבי הוא לא גווארדיולה והסיטואציות אליהם השניים הגיעו בברצלונה הן שונות בתכלית. גווארדיולה קיבל שלישיית התקפה מפוצצת כישרון עם תיירי הנרי, אטו ומסי, קישור מלהיב בהובלתם של צ'אבי ואינייסטה ובלמים ברמה הגבוהה ביותר כמו קרלוס פויול ורפא מארקס, כשעוד היה לו את הפריבילגיה להעזיב את רונאלדיניו ודקו מהקבוצה.
סגל גמיש ושיטה מהבית
צ'אבי מגיע לסיטואציה בה הסגל הוא שילוב בן ותיקי המועדון וכוכבי האקדמיה, כשבתווך נמצאים כמה משחקני הרכש היקרים בהיסטוריה של הכדורגל העולמי שלא הצליחו להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי לאורך זמנם במועדון. לא ברור כמה הקפטן לעבר יצליח בעונתו הראשונה, אבל הסגל הנוכחי, למרות שהוא לא מרשים, יכול להשתלב יפה מאוד אל תוך השיטה שלו.
כלי התקשורת בברצלונה מדברים רבות על כך שצ'אבי יחזיר את הקבוצה להשתמש ב-4:3:3 המפורסם, למרות שהמועדון לא מתאים לכך עקב המחסור הקשה בשחקני כנף איכותיים, בעיקר בצד ימין. הכדורגל היצירתי שצ'אבי ינסה להציג, שמבוסס הרבה על מסירות קצרות וחיתוכים פנימה של שחקן או שניים לאותו כיוון, יכולות לגרום לשחקנים כמו מרטין בריית’וויט, פרנקי דה יונג, ממפיס דפאיי וקוטיניו לפרוח ולגרום להם לרגע להרגיש כאילו הם משחקים בנבחרות שלהם, או שמא בקבוצותיהם הישנות.
היתרון בשיטה של צ'אבי, בניגוד לאיך שברצלונה שיחקה עד כה, היא חוסר התלות בחלוץ מרכזי כסקורר. כפי שהוא נוהג להסביר, החלוץ בשבילו הוא רק אמצעי בדרך לשער, ולא האמצעי החשוב ביותר. לכן, שחקן שיודע לתת את הכדור המדויק במקום הנכון בזמן הנכון, כמו ממפיס או קוטיניו, יכול לשמש כחלוץ מזויף, בזמן שאוסמאן דמבלה ואנסו פאטי יהיו בכנפיים וישתמשו ביכולות הכדרור שלהם במידת הצורך.
הבעיה המרכזית בברצלונה מאז ומעולם הייתה ההגנה, וצ'אבי לא מסתיר זאת כנקודת תורפה גם אצלו. בשיטת הלחץ בה הוא דוגל, רוב השחקנים נמצאים מטר מאחורי השחקן אותו הם אמורים ללחוץ, במטרה להחזיר את הכדור. זה אומר שהשחקנים צריכים להיות מספיק ערניים בהגנה ומספיק מהירים כדי למנוע מצבים מסוכנים אצל היריבה. בסגל הנוכחי, שילוב של שני בלמים לא מהירים, דוגמת ג'רארד פיקה לצד אריק גארסיה או סמואל אומטיטי, לא בא בחשבון (בעיקר בגלל היכולת של הצרפתי). לכן, ככל הנראה, נראה את פיקה או גארסיה לצד רונאלד אראוחו כשהוא משמש כבלם שנשאר מאחור.
הקישור של צ'אבי הוא בדיוק מה שכל מאמן שהגיע מלה מאסיה יכול לחלום עליו - אסופת שחקנים כישרוניים שנולדו לשיטה של בארסה. באל סאד, הוא השתמש לרוב בקשר אחורי אחד שיכול לשחק גם מקדימה בעת הצורך, כמו שהיה בצעירותו. את התפקיד הזה יכולים למלא סרחיו בוסקטס, דה יונג ואולי גם ניקו בעתיד, כשמקדימה הבמה תתפנה לגאבי, פדרי וריקי פוץ' שעתידים להיות הפנים של המועדון בשנים הקרובות.
כאן כדי לבנות לטווח הארוך
הרבה אגדות עבר התחילו להציף את שוק המאמנים בשנים האחרונות. חלקם הצליחו יותר, כמו פפ גווארדיולה ודייגו סימאונה, וחלקם הצליחו פחות, כמו אנדראה פירלו ופרנק למפארד. ההבדל בין כל הארבעה לצ'אבי הוא אימון בליגה גדולה כמשרה ראשונה במועדון פאר אירופי. בעוד השניים הראשונים השפיעו על קבוצותיהם כבר מהרגע הראשון, השניים האחרונים ניסו להשאיר חותם ללא הצלחה ופוטרו אחרי תקופה יחסית קצרה, שכללה גם זמן התאקלמות במקומות בהם אין זמן לזה.
צ'אבי גם מגיע לסיטואציה יחסית מיוחדת למאמן בברצלונה. הוא לא מגיע כדי לזכות בתארים העונה, אלא כדי לזכות בתארים בעונת 2022/23 והלאה. המטרה שלו היא להוציא את המיטב מהסגל הנוכחי, בידיעה שהכיס ריק מכסף בשביל חיזוק, כדי להתוות את הדרך בזמנים טובים יותר. כל ההתחלות לא היו מוצלחות, כמו של גווארדיולה בזמנו, אבל צ'אבי היה זה שאמר לו שעם השיטה הזאת הם יכבשו את אירופה, והם אכן כבשו.
ובכל זאת, אפשר לדמיין. אחת האגדות היותר מוכרות מהמיתולוגיה היוונית היא של המלך מידאס, בה הוא ביקש מהאלים שכל דבר שהוא יגע בו - יהפוך לזהב. צ'אבי הוא מסוג האנשים הללו, שכל דבר שהם נגעו בו עד כה הפך לזהב. בין אם זה השער הראשון שלו בקבוצה בהופעת הבכורה הרשמית, עד למסירות עם עין עקומה או הבעיטות החופשיות המושלמות, בין אם זה ה-93% אחוזי דיוק במסירה ועד לסבסוב הקטן כדי להשתחרר מהלחץ.
השילוב של צ'אבי וברצלונה הוא מיסטי, שמיימי, כזה שנועד לקרות מאז שהיה ילד באקדמיה. הוא האיש שכולם רוצים לראות על הקווים, כולל לאפורטה שהשתכנע לא להביא אותו לקבוצת המילואים קודם. ובכל זאת, צ’אבי נשאר שקול, בודק את כל הכיוונים, תמיד עם הראש למעלה. עכשיו הכדור אצלו, וכולנו מחכים בכיליון עיניים לראות את המהלך הבא שיבצע.
