אמנם היא הכירה את המשרדים הללו מקרוב, במשך שנים היא עבדה בהם, ואמנם גם היו מי שהכשירו אותה לתפקיד הזה - ועדיין, יעל ארד התרגשה אמש (ראשון) כאשר נבחרה לעמוד בראש הוועד האולימפי בישראל. אחרי שקיבלה את המפתחות מיגאל כרמי, היא נשאה בפני חברי ההנהלה שמינו אותה לתפקיד נאום היסטורי עם מסר חד וברור, בו הצהירה - מעכשיו, ההגה בידיים של הספורטאים.
המדליסטית האולימפית הראשונה של ישראל הפכה לאישה הראשונה ולספורטאית הראשונה שמכהנת כיו”ר. כן, יש לה קטע כזה, להיות ראשונה. אבל בתחילת דרכה, כפי שאמרה בנאום, היא לא הרגישה רצויה כאשר שוחחה עם מנהלי הספורט הישראלי ואף הצהירה כי “סבלה” לא מעט מהחלטותיהם של העסקנים, כך שהבטיחה לעצמה לעמוד בראש הארגון הזה ביום מן הימים, והנה זה קרה.
כעת, לאחר שנבחרה, ארד מעוניינת לשפר את היחסים עם איגוד הג’ודו, תדרוש לשלב יותר ספורטאים ונשים במערכות הניהול וקבלת ההחלטות של ארגוני הספורט בישראל, ותשאף לכוון ליותר הצלחות והישגים. עידן חדש בפתח.
“אני חושבת שאמרתי בנאום שלי את האמת של הספורטאים”, אמרה יעל ארד בראיון מיוחד ל-ONE אחרי קבלת התפקיד. “בעשר השנים האחרונות בנינו ועד אולימפי חדש, עם יכולות ניהול ותרבות ארגונית חדשה ששמה את הספורטאים במרכז, אבל אמרתי את האמת שלי ושל הרבה ספורטאים. משהו שלא נאמר הרבה שנים. בכל תחום מקצועי, כמו הצבא, משרד הבריאות או ההיי טק, זה נורא טבעי שייכנסו לתפקידים הניהוליים אנשים שהצליחו בתחום שלהם. לכן גם הנהגת הספורט בישראל, כמו הרבה מקומות אחרים בעולם, צריכה להיות בידיים של ספורטאי העבר. נכון שכל אחד שייבחר לכך צריך להיות מוכשר לזה, שיהיו לו יכולות ניהול ושיוכיח את עצמו, אבל זה מאוד טבעי וצריך להגיד את זה”.
האם זה אומר שספורטאים יגיעו לתפקידי מפתח בוועד האולימפי, או שהנטייה תהיה למנות ספורטאים לתפקידים כמו יו”ר הוועדה המקצועית לדוגמה?
“המיזוג בין אנשים שבאים עם זיקה לספורט שיושבים מסביב לשולחן כאן עם הרבה מאוד ניסיון ניהולי לבין ספורטאי עבר שצמחו בעולם הניהול, הוא הדבר הנכון. הכי חסר לי מסביב לשולחן של הנהלת הוועד האולימפי זה ספורטאי עבר ונשים. השילוב הנכון הוא הכול מהכול, הגיוון. לכן אין ספק שספורטאי עבר יזכו לתפקידי מפתח, אבל הם יצטרכו להיות בעלי כישורים כמובן”.
הצהרת שתרצי לראות בעתיד יותר מדליות והצלחות מהספורטאים האולימפיים. מה ייחשב בעינייך להישג בסוף הקדנציה שלך?
“הייעוד של הבית הזה הוא ספורט הישגי, אנחנו לא מתחמקים מזה. להפך. הייעוד שלנו הוא להביא עוד הישגים”.
כן, אבל כמה מדליות תרצי לראות בעוד שמונה שנים? אפשר להכפיל את כמות המדליות מארבע לשמונה?
“אני לא רוצה לנקוב בכמות, זה עוד מוקדם. אבל אני כן חושבת שצריך להסתכל על זה בדיוק כמו בחברה עסקית, כשאתה מסיים שנה ומסתכל על דו”ח רווח והפסד, אתה לא אומר ‘יאללה, בוא ננסה שבשנה הבאה נרוויח כמו שהרווחנו השנה’, אלא אתה אומר ‘אני רוצה לעשות יותר’. עכשיו לא תמיד אתה מצליח, אבל אם אתה לא מציב מטרה וכל המערכת שועטת קדימה ומאמינה במטרה הזו, אז כנראה שאתה לא תוכל להשיג אותה. אני כל החיים תמיד מציבה מטרות יותר גבוהות לעצמי, קודם כל לעצמי, ואחר כך אני רוצה לסחוף אחריי את האנשים שעובדים איתי”.
גם השר חילי טרופר דוגל במדיניות שאומרת שמי שיביא יותר הישגים ייהנה מתקציבים גבוהים יותר. אבל מה בעינייך באמת צריך להשתנות בספורט הישראלי?
“אנחנו לא במהפכה, אנחנו בהתפתחות. עשינו התפתחות גדולה מאוד וצריך להמשיך בה, להעז להציב מטרות, להעז להגיד שגם אנחנו נהיה יותר טובים. אם אנחנו הקברניטים לא נעז, לא נצהיר ולא נחשוב - זה לא יקרה. אני מאמינה בעולם של מטרות ויעדים, וזאת הדרך”.
עד היום תפקיד היו”ר היה יותר ייצוגי, האם את תהיי יותר מעורבת?
“קודם כל אתה לא צודק, כי צבי ורשביאק ויגאל כרמי היו מאוד מעורבים וידעו על כל מה שקרה בוועד האולימפי. אנחנו מנהלים את הארגון הזה באופן יום-יומי, בצורה מאוד אינטנסיבית, יודעים על כל מה שקורה וגם גילי לוסטיג כמנכ”ל תמיד משתף ומתייעץ, ויגאל כרמי היה פעיל, רק שהוא היה שונה בהתנהלות שלו מול התקשורת. אני מתכוונת להמשיך בקו הזה. יש פה שני ראשי חץ - יש את ראש החץ התאגידי שצריך לטפל בארגון הזה ולדאוג שיהיה יציב, ויש את הצד ההישגי עם ההון האנושי - ואת שניהם צריך לנהל ואנחנו נעשה את זה”.
דיברת בישיבת ההנהלה הראשונה שלך על כך שהמדינה צריכה להפנות יותר תקציבים לנוער. מבחינת ההחלטות והמדיניות, איך את רואה את הכיוון שאליו הולך משרד התרבות והספורט ביחס שלו כלפי הספורט האולימפי?
“אני חושבת שעוד מוקדם לדבר על זה. משרד הספורט הוא משרד טוב עם רצון גדול לפתח, הם מבינים שצריך להביא יותר כסף למאמנים, לצעירים ולתשתיות. בסופו של דבר אנחנו משלבים ידיים. הרבה פעמים קל ללכת לכיוון ההישגי ולא להסתכל על התשתיות, אבל אני רואה שחילי טרופר מבין שבמשרד חייבים להגדיל את התשתיות, את המתקנים ואת החסכים האלה שבמשך שנים לא טיפלו בהם. יש לי קשרים טובים עם הנהגת המשרד, אנחנו רואים הרבה דברים באותה עין ואנחנו נעבוד ביחד”.
האם תרצי לראות גם הגדלה של המענקים מהמדינה על זכייה במדליות אולימפיות כדי לעודד הישגיות?
“אני חושבת שהגענו לרמת מענקים מדהימה. הספורטאים הם סוג של ‘ילדי מבחנה’ שמקבלים הכול. נערה כמו לינוי אשרם, העתיד שלה מובטח כיום, כמו כל ספורטאי אחר שזוכה במדליה אולימפית, וזה מצוין. יש הרבה משאבים שצריכים להפנות ליעדים אחרים ולהמשיך להעניק לספורטאים שלנו את התנאים הכי טובים כדי להצליח. אנשים שהכי טובים בעולם במה שהם עושים צריכים לקבל את כל התמיכה לה הם זקוקים”.
כאשר יגאל כרמי נבחר לתפקיד היו”ר לפני תשע שנים, הוא בא ואמר “הגעתי לכאן אחרי מאבקים קשים ואחרי שנבחרתי החלטתי שהגיע הזמן לאחד את השורות ולעבוד ביחד”. היחסים עם ענף הג’ודו, שזה דווקא הענף שאת הגעת ממנו, הם לא טובים. האם גם את תפעלי לאחד את השורות ולשים את המחלוקות בצד כדי להביא הצלחה?
“הג’ודו הישראלי מאוד קרוב לליבי וחשוב. למשה פונטי יו”ר האיגוד יש הרבה זכויות בג’ודו הישראלי, גם כמאמן וגם כיו”ר. נבחרתי ליו”ר הוועד האולימפי, אבל אנחנו מאותו הכפר ואין לי ספק שנעבוד ביחד. אני אגלה לך סוד, הוועד האולימפי ואיגוד הג’ודו כבר עובדים לא מעט ביחד, ונמשיך לעשות זאת. הבית הזה פתוח והיד שלי מושטת לשיתוף פעולה. נעשה הכול לטובת הספורט בישראל והספורטאים בישראל”.
לסיום, היה נראה שהתרגשת מאוד מהבחירה בך, למרות שזה היה די צפוי. איך עבר עלייך יום האתמול?
“היום הזה היה סיום של מסע מאוד מרגש מבחינתי. אחרי טוקיו הייתה תחושה כבר שהדברים הולכים לקרות, אבל זה היה מרגש מכמה סיבות. קודם כל, בגלל הפרידה מיגאל כרמי, שהלכנו דרך ארוכה ביחד, והוא איש יוצא דופן שפינה את מקומו עבורי באצילות ובהליך מרגש עם חברות גדולה. חוץ מזה, אני מקבלת הרבה שנים תמיכה ציבורית אבל בשבועות האחרונים אני מקבלת הרבה אהבה, כך שלעמוד בראש הוועד האולימפי ולהגשים יעד שאני חולמת עליו הרבה שנים בכזאת אחדות, לצד ספורטאים שעבדתי איתם, החברים שהיו איתי לאורך השנים והמשפחה שלי, זה היה רגע מרגש”.
