למרות ההפסד הכואב והדרמטי לצסק”א מוסקבה, מכבי תל אביב שוב הוכיחה שהעונה יש כאן משהו אחר, שונה מכל השנים האחרונות (להוציא את זו שנעצרה באמצע בכל אופן). הסגל של האלופה הישראלית הרבה יותר עמוק, איכותי ואולי הכי חשוב – מאוזן. בכל עמדה כמעט יש מחליף ראוי ובדקות קשות זה כבר לא סקוטי ווילבקין נגד העולם.
הקו האחורי עם ווילבקין, קינן אוואנס וג’יימס נאנלי מאוד מסוכן והרכש מהפועל חיפה מסתמן כפגיעה של הצהובים עם הבאת זר מהליגה, כפי שידעו לעשות זאת היטב בעבר. מקדימה ג’יילן ריינולדס ואנטה ז’יז’יץ’ שני שחקנים מאוד שונים וגם כאן יש ליאניס לא מעט אופציות לשנות ולגוון את הסגנון תוך כדי תנועה, או משחק יותר נכון לומר. דריק וויליאמס ממשיך להוכיח שהוא שחקן טופ יורוליג והעונה, עם סגל כזה, אם מכבי לא תהיה בשמינייה זה לא יהיה פחות ממחדל.
מלבד היכולת יש גם את פרמטר החיבור הקבוצתי. קשה לפספס את ההשתלבות של הזרים החדשים, שפת הגוף משדרת שהם מרגישים בבית, בינתיים בכל אופן, אך גם לזה יש משקל חשוב. כמובן שעדיין יש עוד הרבה אלמנטים לשיפור, אבל אם האלופה הישראלית תשמור על יציבות במשחקי הבית זה בהחלט אמור להספיק לפחות להגעה לשמינייה הראשונה, כשהעונה גם מקום ברביעייה והשגת ביתיות זו משימה בהחלט אפשרית.
בראייה רחבה יותר של יריבות מכבי ביורוליג יש כאן אולי אפילו הזדמנות לייצר עונה היסטורית, אריות היבשת כבר לא כאלה אריות. צסק”א חבולת הפציעות כבר הרבה יותר פגיעה, ריאל מדריד רחוקה מהשיא, אנדולו אפס פתחה מזעזע, ברצלונה כבר הפסידה בהיכל, פנאתינייקוס לא בכיוון, באסקוניה איבדה כל כיוון ודווקא אולימפיאקוס ומילאנו הפכו לחזקות ביותר בשלב הזה. העונה כמובן עוד ארוכה, אבל אם מכבי תמשיך להתחבר ותשיג את האופי הדרוש, השמיים הם באמת הגבול העונה, אולי הזדמנות שלא תחזור בקרוב.
הכתוב הוא טור דעה.
