נבחרת ישראל הגיעה הערב (שישי) לקלגנפורט למפגש מול נבחרת אוסטריה, כאשר עוד לפני המשחק, המאבק על המקום השני בבית שמוליך למשחקי ההצלבה בדרך למונדיאל הוכרע. סקוטלנד ניצחה בחוץ את מולדובה והבטיחה את המקום השני, כך שהמאבק הערב בין אוסטריה לישראל הפך למאבק על המקום השלישי.
האוסטרים, בקמפיין כושל, איבדו סיכויי ועניין ולראיה הקרחות ביציעים. על כר הדשא התפתח משחק בקצב נמוך, אבל פתוח לחלוטין, כאשר שתי הנבחרות שיחקו משוחרר. מצד אחד ראינו מספר מצבים לאוסטרים בהתקפות מעבר, שלא נוצלו להבקעת שער, ומצד שני דווקא ישראל עלתה ליתרון מכדור חופשי של ניר ביטון, שנעזר בחומה האוסטרית שהסיטה את הכדור לרשת. השער העלה אותנו ליתרון במחצית יחסית שוויונית, שנתנה לנו פרספקטיבה מלאה לכך שאנחנו נבחרת לא פחות טובה מסקוטלנד, ובוודאי מאוסטריה, עם ירידה למחצית ביתרון ועם אופטימיות לקראת המחצית השנייה.
עם פתיחת המחצית השנייה, האופטימיות מהמחצית הראשונה הפכה לפסימיות מוחלטת. הנבחרת נמשכה יתר על המידה אחורנית ונתנה לאוסטרים להחזיק בכדור ולסכן את שערו של אופיר מרציאנו. בסופו של תהליך האוסטרים חזרו למשחק בבעיטת עונשין מ-11 מטרים לאחר הכשלה מיותרת של סאן מנחם ברחבה, שעלתה לישראל בספיגת שער שוויון בשלב מוקדם מאוד של המחצית השנייה.
פרנקו פודה, מאמנה של אוסטריה, ביצע שינוי פנימי במערך האוסטרי במחצית השנייה, כאשר היה לאוסטרים יתרון מספרי שעזר להם להשתלט על מרכז המגרש, בלי תגובה טקטית של רוטנשטיינר על כר הדשא. מצד שני, התקפת מעבר של ישראל זיכתה אותנו בקרן שהניבה שער יתרון מנגיחה של דור פרץ, שהחזיר אותנו למשחק בגדול, אך כמה שניות לאחר מכן האוסטרים השוו לאחר חוסר ריכוז של ההגנה הישראלית.
בעיטה ממרחק של לואיס שאוב האוסטרי ותגובה די איטית של אופיר מרציאנו, שהיה במשחק טוב היום, הביאו לשוויון במשחק. האוסטרים המשיכו את המומנטום החיובי מבחינתם וכבשו את השער השלישי, שוב פעם דרך מרכז ההגנה הרכרוכי שלנו, עם הסתננות של שאוב שכבש את שערו השני במשחק והעלה את האוסטרים ליתרון קליל שנמשך בהתפרקות עם שער רביעי של האוסטרים.
השער האחרון הושג בעיטה ממרחק ותגובה איטית של מרציאנו, שחשפה בפעם המי יודע כמה את הבעיות של הכדורגל הישראלי: משחק ההגנה הקבוצתי הכושל בכלל וחוליית ההגנה בפרט שווילי רוטנשטיינר היה אמור לתקן ולשדרג, אך הם רק החמירו בתקופתו, כאשר במוקדמות היורו ישראל סיימה במקום החמישי מתוך שש נבחרות ובקמפיין הנוכחי, כאשר נותר משחק אחד מול איי פארו, נבחרת ישראל ספגה 19 שערים, נתון בלתי נתפס.
נתון בולט נוסף – רוטנשטיינר לא מגיב בזמן למתרחש על כר הדשא ולשינויים המתבקשים דבר שמתבטא בקיבעון עם שיטת שלושת הבלמים שלא מצליחה לאורך שלושה קמפיינים ברציפות ותגובות מאוחרות תוך כדי משחק בגזרת החילופים או גם בשינויי מערך מתבקשים שלא קורים. למרות שהמשחק היום היה לפרוטוקול, מבחינת ישראל המשחק הערב היווה תמונת מראה אמיתית למצב בו אנחנו נמצאים במאבק מול שתי נבחרות דוגמת סקוטלנד ואוסטריה.
אנחנו לא מצליחים בהגרלה הכי נוחה על הנייר להגיע למקסימום המתבקש וכמובן שסגל השחקנים הישראלי הרחב שעומד בפני המאמן מחייב אותנו להוציא הרבה יותר מכל הבחינות, מה שלצערי לא קרה בפועל. אני נמצא בצד שמאמין מאוד בכדורגלן הישראלי וחושב שהגרלה בבית נוח כפי שקיבלנו, כבר לא נזכה לקבל בעתיד. חבל שלא השכלנו לנצל זאת וברור לי באופן ודאי שסגל השחקנים מחייב אותנו ליכולת ולתוצאות יותר טובות ממה שאנחנו מקבלים.
לצערי במבחן המציאות עדיין לא מצאנו בקמפיינים האחרונים את הצוות המקצועי המתאים שיחזיר את הנבחרת לקדמת הבמה, כזה שיחזיר את ההרתעה בעיקר במשחקי הבית כפי שהיה בעבר וכמובן להתוות דרך לטווח ארוך בלי התעלמות מהטווח הקצר, כולל גם קבלת החלטות קשות – הצערת הסגל בצורה הדרגתית לצד החלטות נכונה לקראת העתיד הקרוב והרחוק בלי שיקולים חיצוניים.
מה שצריך להוביל אותנו זה קודם התווית דרך נכונה, עם האנשים הנכונים ובפוזיציות משמעותיות שיגבירו את הסיכוי שלנו לעשות את קפיצת המדרגה המתבקשת. מה שקורה בפועל גורם לנו במקרה הטוב לדשדש עם עמידה במקום בלי התקדמות אמיתית לעבר השדרוג המצופה והמתבקש. המצב חייב להשתנות, רק עם שינוי שיגיע ממקבלי ההחלטות, אך השאלה אם הם מבינים לקראת איזה מהלכים הכדורגל הישראלי צריך לצעוד, אחרת נמשיך לעמוד במקום עם חלומות שלצערי לא יצליחו להתממש. אנחנו צריכים אנשים בתפקידי מפתח עם תעוזה, חזון ואמונה שיחזירו לנו את החיוך ושמחת החיים בכל מה שקשור למדים הכחולים לבנים.
