קיץ שלם שאוהדי מכבי תל אביב דיברו רק על שחקן אחד: גבי קניקובסקי. מהרגע בו הבינו שדור פרץ הולך, הצהובים רצו לראות על כר הדשא בבלומפילד את השחקן שעבר במחלקת הנוער ורשם עונה אדירה במכבי נתניה עם תשעה שערים ותשעה בישולים. הם ראו בו כ-’10’ המושלם, אבל המאמן דאז פטריק ואן לוון לא חשב כמו הקהל. באותם הימים הוא ממש התנגד למעבר, היה בטוח שמדובר בשחקן שהגיע לתקרת הזכוכית שלו וכי לא יוכל לשדרג את עצמו במועדון גדול.
זו לא הפעם הראשונה בה קניקובסקי נתקל במכשולים מהסוג הזה, גם אם לא היה מודע לדיבורים הפנימיים האלה באותם הימים. זו גם לא הפעם הראשונה שבעל תפקיד בכיר במכבי ת”א לא חושב שהוא מספיק טוב. הרי רק ב-2016 החל את דרכו כמו שחקנים צעירים אחרים בהשאלות. תחילה בהפועל פתח תקווה, אחר כך בהפועל עכו, עד שב-2018 נרכש על ידי המועדון מהצפון בסכום מגוחך של 350 אלף ש”ח. המנכ”ל בן מנספורד לא חשב בזמנו שקניקובסקי יצליח לפלס את דרכו לסגל של הבוגרים והסכים לוותר עליו.
קניקובסקי בראיון בלעדי על הדת ומכבי ת"א
היו לא מעט בתוך מכבי ת”א שצעקו באותם הימים איך זה הגיוני שמוותרים עליו בסכום כזה, ובכלל, איך לא דואגים להשאיר אותו כשחקן השייך למועדון. אותם אנשים היו בטוחים וגם טענו לאורך כל הדרך שמיץ’ גולדהאר עוד יצטרך לקנות אותו בהרבה כסף בעתיד. זה קרה כשלוש שנים אחרי. לא רק סכום כספי הלך למכבי נתניה כדי להחזיר את הקשר, גם עדן קארצב הועבר אליה. ואן לוון, שלא רצה בו לאורך כל הקיץ, השתכנע לקראת הסוף כאשר יונתן כהן נמכר לפיזה והמאמן סבר שקניקובסקי יכול למלא את החסר באגף השמאלי, לא העמדה החזקה שלו.
וקניקובסקי חזר. אחרי קיץ שכלל המון שמועות וניסיון לצאת לאירופה, הוא הגיע לקריית שלום ומהר מאוד תפס את המקום בהרכב. זה לא מעבר מובן מאליו, כפי שכבר פורט בכתבה שעלתה מוקדם יותר היום ב-ONE, אך אחרי שנחשפתם לראשונה לסיפור חייו החריג בנוף הכדורגל הישראלי, בטח במועדונים הגדולים, זה הזמן לקרוא את מה שיש לו להגיד בראיון העומק הראשון שהוא מעניק בקריירה שלו. גבי קניקובסקי כמו שלא הכרתם.
“אני מחויב להביא תארים למכבי ת”א. אירופה? זה קצת השתבש”
נתחיל מאיך אתה מרגיש אחרי חודשיים וקצת במכבי ת"א?
“חודשיים מאתגרים, ההתחלה לא הייתה פשוטה, אני שמח מאוד לחזור למועדון כזה ואני שמח שגם נכנסתי יחסית בצורה חלקה מעל המצופה. מקווה מעכשיו לעלות וגם הקבוצה רוצה לדהור קדימה”.
נכנסת חזק לעניינים, ישר למים העמוקים בבלומפילד מול מכבי פתח תקווה, ומאז אפשר להגיד שהפכת לשחקן הרכב. איך הייתה החוויה הזו של בלומפילד עם אלפי צופים?
”זו הייתה חוויה. אין הרבה משחקים שיש כל כך הרבה קהל. זה משהו שמאוד חסר לשחקן כדורגל בישראל. לי זה היה מאוד חשוב לחוות באמת קבוצה שרצה לתארים ויש לה קהל גדול, מועדון ששואף להיות בצמרת. ציפיתי מעצמי, ואני שמח שזה קרה, שלא ייקח לי יותר מדי זמן להתאקלם ולהיות נחמד כמו שאני, אלא ישר לקפוץ ולקחת את ההזדמנות ואני שמח שזה הצליח”.
ונראה שהקהל מאוד אוהב אותך, כל הקיץ הזה היה מלווה בכך שהם אמרו רק את השם שלך. אתה היית השחקן שהם הכי רצו.
“לי זו הייתה מחמאה גדולה, שמועדון כזה גדול והקהל במיוחד. זה תמיד כיף לשחקן שמעודדים אותו ותומכים בו, זו התחושה הכי מדהימה שיש. אני כשחקן צריך להחזיר להם על המגרש. אני מחויב להביא תארים למכבי ת”א ולרוץ על הכול ומקווה שנעשה את זה”.
נחזור קצת לקיץ, הייתה לך מטרה לצאת לאירופה. אתה יודע להגיד היום איפה זה התפספס?
”המטרה של כל שחקן וגם שלי היא לצאת לאירופה. זה לא הצליח. לא היו לי את ההצעות שאני רוצה, אפילו לא היו הצעות בכלל למען האמת, זה קצת אכזב אותי אחרי עונה כזו. רציתי לצאת וזה קצת השתבש. לא ציפיתי לזה, אבל יש דברים מתגלגלים והכול לטובה. מכבי ת”א, עכשיו כשאני פה בבוגרים ולא בנוער, מבחינת הסדר והשאיפות שלה, אני לא חושב שזה נופל מקבוצות באירופה, במיוחד שאנחנו במפעל אירופי ואתה רואה קבוצות כמו טוטנהאם לצידנו, אני שמח מאוד”.
אבל אני דווקא כן זוכר דיווחים שהיו לך הצעות ממקומות כמו טורקיה ופולין, לפחות ככה קראתי בתקשורת, מה מנע מזה לצאת לפועל?
”בסוף אני פה בארץ, זה אומר הכול כי אם הייתה לי הצעה באמת טובה, שחקן ישראלי לא היה מפספס את זה. כך שאם הייתה הצעה, הייתי יוצא. ברגע שזה לא היה מספיק בשביל המועדון (מכבי נתניה) ולא היה ממש פרקטי, אז לא יצא לפועל כלום”.
אני פגשתי את פטריק ואן לוון בסוף חודש יולי, שזה בערך חודש בדיוק לפני שעשו את העסקה עליך, ופגשתי מאמן שלא היה שלם לגבי המעבר שלך. הוא חשב שהגעת לתקרת הזכוכית שלך בנתניה ואני יכול להגיד לך שבאותם הימים, הוא לא חשב שצריך להביא אותך. דעתו השתנתה אחרי שנאמר לו שאתה יכול לשחק גם בכנף, ואז יונתן כהן נמכר ואני חושב שגם איתך למעשה, השיח הרציני, התרחש ממש ביממה האחרונה של המו”מ. היית מודע לכל הדברים האלה?
”לא הסתכלתי על קבוצות. זה היה יותר החלטה שלי מאשר מי שרצה אותי או משהו כזה. לא ידעתי מה קורה במכבי ת”א. היו דיווחים שפטריק פעם רב איתי, לא פגשתי אותו בחיי, ככה שזה לא הזיז לי. אני רציתי לעשות החלטה טובה כדי להתקדם מקצועית. מבחינתי זו הייתה החלטה נטו שלי ולא באמת רציתי להקשיב לרעשים”.
בנתניה סיפרו שביום שבו הודעת להם שאתה בוחר ללכת למכבי, היית בכלל אמור לחתום על חוזה חדש עם אייל סגל. זה נכון?
”כן, היו 24 שעות די מטורפות. הייתי אמור לחתום שם, אבל היו כמה דברים שאני רציתי שמכבי ת”א יעשו והם באמת עשו בשבילי, ובסופו של דבר לא הייתי יכול לסרב לדבר כזה. עכשיו כשאני רואה בכל משחק קהל וכל שבוע שני משחקים, אני ממש שלם וכיף לי להיות פה, אני שמח שעשיתי את המהלך הזה”.
למה דווקא מכבי ת"א ולא מקום אחר בישראל? היו שמועות על באר שבע למשל.
”זה מקום שהייתי בו, אני מכיר את הסדר, את השאיפות. גם אם מכבי תהיה פחות טובה, השאיפות תמיד יהיו לניהול טוב ולכוון גבוה, ואירופה תמיד מטרה. לא הייתה לי מחשבה אחרת אפילו”.
האם לפני המעבר למכבי, חוץ מברק יצחקי, מישהו ממכבי דיבר איתך?
”לא. רק ברק. הקשר שלי עם ברק היה שיחה אחת לפני החתימה. הכול היה מול הסוכן. אני לא אוהב לדבר עם קבוצות לפני שאני מגיע כי זה לא נראה טוב לדעתי. אז ביקשתי שרק הסוכן שלי ידבר (דודו דהאן)”.
“כאב לי כשאמרו שאני לא מספיק טוב במכבי. המשכתי קדימה, ובסוף אני פה”
היית בזמנו מהשחקנים הבודדים שבן מנספורד ויתר עליהם, מה גרם לך לא לעשות את הדרך של שחקנים אחרים כמו יונתן כהן ומתן חוזז, דן גלזר שהיו צריכים שנתיים השאלה. זה היה מוזר, עד כדי כך שבעונת האליפות הראשונה עם איביץ', עשיתי ראיון עם דור מיכה בסיום העונה ושאלתי אותו, מי מבין שחקני הבית של מכבי הוא הכי מחכה לראות בעונה הבאה בקריית שלום. התשובה שלו הייתה גבי קניקובסקי. הוא היה בטוח שכל הזמן הזה היית מושאל. איך הרגשת באותם הימים גם לעזוב וגם לחיות עם התחושה הזו שבעצם ויתרו עליך?
”לא הייתה כל כך מלחמה עליי. האנשים שהיו פה לא תפסו או לא ראו בי כחלק מהרוטציה וזה לגיטימי מאוד, לי כשחקן צעיר היה מאוד חשוב לשחק וזה לא משנה איפה, ירדתי ליגה עם הפועל עכו, בהפועל פ”ת בליגה הלאומית, היה חשוב לי באמת לשחק ובמכבי זה קצת מתעכב כי משאילים אותך ולא תמיד זה יכול לקרות. זה כאב לי קצת, לא אשקר, כשאומרים לך שאתה לא מספיק טוב או שלא רוצים אותך זה תמיד כואב, אבל המשכתי קדימה ובסוף כן חזרתי לפה”.
והנה מגיע הקיץ הזה ושני שמות שכולם דיברו עליהם, וגם עזבתם בערך באותו הזמן את מכבי ת”א, היו אתה ומאוויס צ’יבוטה. מה אתה מרגיש באותם הימים שפתאום השמות שלכם בכותרות, שחקנים שוויתרו עליהם ומכרו אותם? מה לדעתך מכבי ראתה בך שגרם לה להחזיר אותך?
”אני חושב שהם ראו שחקן בשל יותר. כשעזבתי פה לא הייתי כוכב גדול, הראיתי ניצוצות. אני חושב שהם רצו שחקן בשל יותר ועם ה-DNA של מכבי ת”א, ואחרי קיץ כזה שעזבו שחקנים שהיו להם, אז אני חושב שזה התאים להם וזה גם התאים לי, אז החיבור הזה נעשה”.
בסוף חזרת, והעונה הזו עד עכשיו היא אכזבה מאוד גדולה בליגה, לצד הצלחה יפה מאוד באירופה. אבל בליגה זה מקום תשיעי ובמרחק שמונה נקודות מהפסגה. זה לא המקום של מכבי ת”א.
”זה לא המקום של מכבי ת”א, אבל לשפוט ולהגיד אכזבה זה אפשר להגיד בסוף העונה. מכבי ת”א עברה הרבה דברים בקיץ, מאמן עזב, זה לא משהו שגרתי, במיוחד במועדון כזה. מי שרואה את המשחקים האחרונים רואה קבוצה מאומנת, לוחצת ומשחקת טוב יותר, אומנם התוצאות לא מגיעות אבל אם נמשיך כך נראה את מכבי בצמרת”.
אתה יכול להסביר למה יש הבדל כזה גדול בין הקמפיין האירופי שלכם למה שקורה בליגת העל?
”באירופה המשחקים יותר פתוחים, הקבוצות באות לשחק כדורגל. פה בארץ קבוצות באות מולנו, ואתה יודע, בשבילם זה לחכות כל השבוע ולהתכונן למכבי ת”א. זה ‘בוא נראה להם לשחצנים האלה’, ו’רק לא נספוג’, ‘בוא נעקוץ אותם’, בשבילם 0:0 זה בסדר והעיקר לא לקבל בראש, ובאירופה זה אחרת, אז אנחנו באים יותר לידי ביטוי. בליגה זה קשה, אבל אנחנו מתחילים למצוא פתרונות לאט לאט”.
המשפטים האלה של ‘בוא נראה לשחצנים’ זה משפטים שאתה מכיר מהקבוצות הקודמות?
”כן, ברור. כשאתה בא מול מכבי ת”א, כל שחקן, אתה יכול לשאול אותו, מחכה כל השבוע. פתאום יש קהל. זה משחקים שאתה מחכה להם. כל העונה אין את זה. אין קהל ואין טלוויזיה ואין תקשורת שבאה ורואה את זה. כשחקן כדורגל זה טבעי שתבוא ותיתן יותר”.
מה לא עבד עם פטריק ואן לוון שבסוף הוביל לזה שהוא בבית?
”בסוף שופטים מאמן לפי ניצחונות או תוצאות וזה לא קרה. הפסדנו יותר מדי בשביל מכבי ת”א. דברים לא עבדו. לא יודע לשים את האצבע כי הייתי פה חודש. גם לי זו הייתה התאקלמות. אין לי משהו מיוחד. בשבילי זה עניין של תוצאות שלא הגיעו ומישהו צריך להיות אשם, אבל הוא לא אשם לבד, ברור שגם אנחנו אחראים על המצב”.
היו הרבה תלונות על האישיות של פטריק, שהוא קשה מדי, שהוא לא פתוח לרעיונות טקטיים אחרים, שלמאמנים מאוד קל לשחק נגדכם כי הוא צפוי. איך ראית את הדברים?
”לכל מאמן יש את הפילוסופיה שלו ואת הדרך שלו. לפעמים זה פחות מתאים או יותר מתאים, אבל זו הדרך שלו ושחקנים צריכים להתאים עצמם אליו, בסוף זה לא הצליח”.
הוא הלך מפה אחרי חמש שנים. הוא אפילו לא הגיע להיפרד מכם. קרה לך דבר כזה בעבר?
”האמת שכן, קרה לי. קשה להיפרד, במיוחד שבסוף הייתה אווירה לא כל כך טובה. לגיטימי. צריך להרים את הבן אדם. הוא בן אדם בסופו של דבר”.
“אנשים יסתכלו עליי ברחוב ויגידו ‘הוא משחק בשבת אז הוא לא דתי’. בכדורגל “הוא דתי מאוד, הוא בא עם כיפה וציצית”
אחד הדברים שהוא עשה זה גם למחוק את כולם מהאינסטגרם, אבל לך אין אינסטגרם. כדורגלן בליגת העל בלי אינסטגרם. למה?
”אני נמנע מזה כי אני לא אוהב את ההתעסקות בכל המדיה ובכל הדברים האלה. הרבה אנשים מסתובבים עם הפנים ברצפה. זה בזבוז של זמן לדעתי במקום להתעסק בדברים חשובים. אני כן בטלפון, אני לא מנותק, אבל אני חושב שהאינסטגרם זה קצת משהו שמפריע לי, ואני לא רוצה להיות חלק מזה”.
מה דעתך על חלק מחבריך שכל דבר הם מתעדים באינסטגרם, כולל את החיים הפרטיים עם בנות הזוג וכדומה?
”אני חושב שזה הדור פשוט. אי אפשר להתחמק מזה. אנשים חלק מזה. מה שהם מסתכלים באינסטגרם ורואים חיים מושלמים, לפעמים זה קצת שקרי. זה הדור. הרבה אנשים אומרים לי ‘בוא תעשה, בוא תפרסם’, אבל אני מעדיף לא לפרסם כלום ולהיות מי שאני, במיוחד בעולם שבו שחקני כדורגל זה מאוד להראות את עצמך. מאוד חשוב לי דווקא להתכנס בעצמי ולהיות שחקן כדורגל, אבל מעבר לזה גם להיות בן אדם רגיל בחוץ”.
איך אתה מגדיר את עצמך, דתי? דתי לאומי? שומר מסורת?
”אני יהודי. אנשים יסתכלו עליי ברחוב ויגידו ‘הוא משחק בשבת אז הוא לא דתי’. בכדורגל “הוא דתי מאוד, הוא בא עם כיפה וציצית”, חשוב לי לעשות את ההשתדלות. בבית אלמד תורה ואלך לשיעורים, אבל כשאני פה אני פה. לפעמים זה מתנגש וקשה, אבל אני מנסה לעשות את ההשתדלות שלי באופן מקסימלי”.
איך אתה מנהל את אורח החיים שלך מאז המעבר למכבי? מה אתה עושה כשיש אימונים ביום שבת, או נסיעות לבתי מלון בשבתות?
”קודם כל, עברתי ליפו אז אני הולך ברגל לאימונים. שבתות זה משהו שלא חוויתי וזה מאוד קשה. זה היה אחד הדברים שבאמת ניסיתי לשים את האצבע כשבאתי לפה, דיברתי עם ברק וניסיתי להסביר לו שלא אכפת לי מכסף או מכלום, רק מהשבת. לפעמים זה כן נתקע אחד בשני וזה קשה לי מאוד. עכשיו יש לנו חודש בלי משחקים בשבת אז זה טוב. לקריית שמונה למשל נסעתי ביום שישי. מה שאפשר לעשות באים לקראתי ויש פה עוד הרבה שזה חשוב להם. זה חדש לי שזה מתנגש, אבל אין מה לעשות, אני עושה השתדלות במה שאני יכול”.
זה אחד הדברים שלא אמרת מפורשות מקודם, אבל בעצם על זה התעכבתם במשא ומתן. היה סיפור עם זה.
”כן, היה סיפור עם זה. באתי לחתום ואמרתי לברק שזה משהו שמאוד חשוב לי. הוא באמת הבין ובא לקראתי. אחרי שהצלחנו לגשר את העניין הזה אז לא היה לי ספק שאבוא לפה.
כמה זה קשה? יש שני קניקובסקי במהלך השנה?
”זה קשה, אבל צריך לחיות בעולם הזה ובאמת לחוות ולהיות בן אדם. אם תתנתק אז מה הקטע? אז אתה לא חווה כלום ואין קשיים ואין אתגרים. זה משהו שאני לומד ואני מנסה לשפר את זה. זה חוויה מטורפת. אני לא שני גבי. אני גבי בשני המקומות. אבל זה אתגר לא פשוט, אבל זה כיף”.
נושא השבתות הוכנס לתוך החוזה כסעיפים בחוזה? שלא יבוא מישהו במקום ברק יצחקי ויגיד שהוא לא מכבד את זה?
”לא, זה לא בחוזה, זה דברים שאני מאמין שיישארו פה”.
איך בעצם אתה מגיע לכדורגל? הרי אם היום זה לא פשוט, בגילאים של ילדים ונוער אין ממש אופציה. המשחקים תמיד בשבת בבוקר.
”לא הייתי אברך אם לא הייתי בכדורגל, אורח החיים שלי בטח היה שונה לחלוטין ולא בכדורגל. כל האחים שלי שיחקו, היו טיפה יותר טובים ממני, לקחתי את זה לרמה מעל והמשכתי את זה. נהניתי מזה. היה לי פשוט מדהים ודברים התגלגלו. בהתחלה כילד לא שיחקתי בשבת. לא שיחקתי משחקים וכשהייתי בן 12 או 13 הגעתי למכבי ת”א צפון וכל השנה רק התאמנתי, היה רק משחק אחד ששיחקתי וזה היה הדרבי. ישנתי אצל מישהו בצפון ת”א, זה המשחק היחיד ששיחקתי בכל השנה ואז היה איחוד אז ברגע שהיה שבת, חזרתי לרעננה. שיחקתי רק משחקי בית. הייתי הולך ברגל ובמשחקי חוץ לא הייתי משחק. שנה אחרי זה המועדון קצת עזר לי איפה שהוא היה יכול. לאט לאט דברים התגלגלו והסתדרו וכשחזרתי למכבי זה היה הסעיף היחיד שרציתי – לא כסף ולא כלום – שידאגו לי לשבתות עד לסוף הנוער וזה החזיק”.
יש בזה קצת מעבר. אתה הרי חי אורח חיים דתי ובוא נגיד שההתנהלות במגרשי כדורגל ובקבוצות כדורגל, יש בה אתגרים לא פשוטים. למשל השפה, צורת הדיבור, היא לא הכי גשמית ורוחנית, יש המון לשון הרע שאתה מנסה להימנע מזה.
”ברור שאני מנסה להימנע. זה מקיף אותי וזה השיח בחוץ והשיח לא תמיד נעים וטוב לדעתי אבל צריך להתמודד עם זה”.
גם בחרת להתחתן בגיל מוקדם.
”כן, אבל לא בגלל הדת, פשוט חשבתי שזה היה הזמן המתאים, כיף ללכת למסע הזה עם מישהי”.
אם לא הכדורגל היית לומד בישיבה?
”לא לא, אני חושב שהייתי עושה צבא ואז לא יודע מה”.
אחרי הכדורגל אתה תפנה לדברים כאלה של לימודי תורה?
“אני לא חושב בכיוונים האלה כרגע, כל כולי בכדורגל ואני פה”.
לצד כל זה אם אני מסתכל על הקיץ והשאיפות שלך לצאת לחו"ל, יהיה מאוד קשה, ואולי אפילו בלתי אפשרי, לשכנע קבוצה באירופה או אפילו להסביר לה את הדברים שמגיעים איתך. זאת אמרת, לך תסביר עכשיו לקבוצה בגרמניה שאתה בשבתות לא נוסע.
”בחו”ל זה יותר קל כי יש את כל העניין של מראית עין. יש הלכות שבחו”ל זה יותר קל. נכנסתי לכל העניין הזה ובדקתי כשרות, דיברתי עם שחקנים, עם הסוכן שלי והבנתי שזו לא בעיה. זה לא היה מונע ממני לנסוע. הייתי מסתדר. כשהייתי בנוער אמרו לי ‘איך תעשה את זה, איך תצליח?’ (לשמור שבת ולהיות כדורגלן) והנה אני פה”.
“אנחנו קבוצה אחרת ממה שהתחילה העונה. חזר המכביזם”
אמרת שזה אכזב אותך מאוד אחרי העונה שעשית, תשעה שערים ותשעה בישולים, הובלת את הליגה עם חילוצים לשחקני קישור התקפי, מבחינה אישית, מה אתה הכי צריך לשפר במשחק שלך?
“אכזב אותי מאוד. שחקנים שלא עשו את המספרים האלה ואת הסטטיסטיקות האלה יצאו ביותר קלות. לא הבנתי למה זה קורה לי. אבל דברים מסתובבים. הכול לטובה בסוף. אני לא יכול להסביר את זה כי בסוף לא יצאתי ואני לא יודע למה. אין לזה סיבה כזו או אחרת. אני חושב שהמאמן שהיה לי בעונה שעברה, ריימונד אטוולד, שיפר אותי בדברים כל כך משמעותיים במשחק שלי ובגלל זה כל כך רציתי לצאת כי ממנו קיבלתי כל כך הרבה ולא ראיתי איפה שאני יכול לקבל יותר. רציתי לחוות משהו אחר ולהשתדרג עוד מבחינה מקצועית. להישאר במכבי נתניה? אני והוא הגענו למקסימום ביחד. רציתי ללמוד משהו אחר ולחוות משהו אחר וזה לא קרה”.
למה הוא פוטר מנתניה?
”אני לא יודע למה זה קרה אבל היו כבר כמה רעשים. עצוב לי קצת שהוא הלך. הוא הכי השפיע עליי בקריירה. מה שהוא עשה במכבי נתניה, באמת, זה מדהים. האימונים, הגישה שלו, תמיד לדחוף, תמיד עוד. לא חוויתי מאמן כזה עוד”.
מי הדמות שהכי השפיעה עליך בחיים?
”אני חושב שאשתי. להיות אשת כדורגלן זה לא פשוט. אנשים חושבים, אם נחזור לאינסטגרם, שזה הכול חופשות ולבוא למשחקים. אבל אחרי הפסדים תמיד היא שם, תמיד היא דוחפת אותי ורוצה שאמשיך. גם כשהגעתי למכבי ת”א זה לא נגמר פה, זה תמיד עוד. זה לא מובן מאליו ואני שמח שיש לי מישהו כזו שיכולה לדחוף אותי לקצה”.
מעבר לקבוצות שאתה משחק בהן, אתה רואה כדורגל, עוקב אחרי ליגות אחרות?
”כן, פה ושם”.
מי השחקן שאתה הכי מעריך?
”סטיבן ג’רארד. גדלתי עליו, גדלתי בבית של אוהדי ליברפול. זה בן אדם שנותן הכול בכל משחק. נותן את הלב. זה משהו שאני חושב שכל שחקן צריך לעשות, לתת עד הסוף הכול למועדון שאתה שייך לו”.
נחזור רגע למכבי. לאן לדעתך אתם הולכים כקבוצה אחרי הפגרה הזאת? תצליחו לחזור למאבק האליפות?
“אני חושב שמי שראה את הדרבי יודע למה לצפות. אנחנו קבוצה אחרת ממה שהתחילה העונה. קבוצה רעבה, תוססת, משחקת כדורגל, מגיעה למצבים, עשינו הכל חוץ מלנצח. אני שמח שקצת חזר להיות איזה מכביזם במכבי ת”א. אנחנו צריכים לעשות רצף ניצחונות ובאמת לחזור לצמרת. אני בטוח שנחזור למאבק האליפות. תמיד כשהייתי בקבוצות אחרות וראיתי את מכבי עם פתיחת עונה כזו, איכשהו הם תמיד הגיעו לשלישייה הראשונה ואני מאמין שנעשה את זה”.
יצא לך לצפות בכדור שארנסטס שטקוס לוקח לך בדרבי?
”וואו, הלכתי לחגוג כבר. אני לא יודע איך הוא הצליח להתעופף ככה. הוא נתן משחק מדהים וכל הכבוד לו”.
זה היה משחק חריג. 90% מהזמן הכדור היה במרחק 30 מטר מהשער של הפועל ת"א ועדיין נגמר 1:1. איך זה קרה?
”יצאנו כאילו הפסדנו. בחדר הלבשה בסיום היינו כל כך מבואסים, הייתה אכזבה מטורפת. שמע, שני כדורים עברו על קו השער ואתה כבר לא יודע מה לעשות. לפעמים אתה יוצא מהמשחק ואומר שעשית הכול וככה הבורא רצה, שייגמר 1:1. הטעות שעשינו בדקות הראשונות עלתה לנו ביוקר ואת זה נצטרך לשפר. תמיד להיות מרוכזים בכל המשחק. אנחנו משחקים כל כך פתוח וקבוצות מחכות למתפרצות האלה”.
מה עושים אצלכם כדי לשפר את משחק ההגנה? אתם מזכירים קצת את נבחרת ישראל. הרבה איכות מקדימה, אבל כל משחק שווים ספיגה.
”זה משהו שצריך לשפר ואנחנו עובדים עליו. זה לא רק ההגנה זה כל הקבוצה. אם נסתכל בעל שלושת המשחקים האחרונים, ספגנו גול בכל משחק, זה משהו שהוא גם די שיפור כי הלחץ יותר טוב, הסוויץ’ אחרי איבוד יותר טוב. יש דברים קטנים שעושים שינוי”.
איך אתה מרגיש עם העמדה בצד שמאל? למרות שתחת ברק, וראינו את זה בדרבי וגם באירופה, הוא קצת שינה והזיז אותך לאמצע?
”האמת שגם נגד קריית שמונה הייתי יותר חופשי באמצע, בצד לדעתי יש שחקנים יותר עם אופי לשחק שם כמו טל בן חיים, אילון אלמוג ומתן חוזז, הם שחקני קו ב-DNA שלהם והם יותר מתאימים. אני פחות יכול לבוא לידי ביטוי כמו באמצע”.
ושוב זה מחזיר אותי לאירופה. שם ההגנה שלכם הרבה יותר יציבה ואתם נמצאים מרחק ניצחון ביום חמישי הבא ממקום בשמינית גמר המפעל.
”אני חושב ששוב משחקים נגדנו פתוח ואנחנו חוזרים קצת אחורה, ואולי יותר מאורגנים ויותר שמים על זה דגש. בליגה אתה צריך רק לתקוף ומסתגרים נגדך, אז אתה פתוח יותר ויותר קל לעצור אותך. באירופה אתה יותר מחושב ובגלל זה סופג פחות”.
“נוטים לזלזל בקונפרנס וזה עצוב. יש שם כמה מפלצות”
איך אתם רואים את הקונפרנס ליג כקבוצה? אתה התחלת לשחק בו בשלב הבתים, היו לך כמה משחקים טובים מאוד כמו בהלסינקי בחוץ, אבל אתה יודע שכאן בתקשורת ובכלל בארץ יש מאין זלזול כזה כי זה המפעל השלישי, ויש בו הרבה קבוצות שהן קטנות ולא מוכרות.
”ישראלים אוהבים לזלזל. אם זה לא ברצלונה אז אנחנו לא שווים כלום, אם אנחנו לא במונדיאל אז אנחנו לא שווים כלום. זה קצת עצוב כי יש במפעל הזה את טוטנהאם ורומא ומפלצות. אבל אנשים לא מבינים את זה, אולי זו הרמה שלנו. אם נגיע לשמינית הגמר זו הצלחה מטורפת. השאיפות זה ליגת האלופות, ברור, אבל אנחנו כרגע לא שם. להיות בקונפרנס ליג ולהצליח זה הצלחה, באמת, וצריך לשים את זה על הדעת”.
אתם שולחים כל שבוע מועמד לקטגוריה אחרת של מצטיין. פריצה היה שחקן המחזור, אתה היית מועמד לזה, מתן חוזז היה שער המחזור, דניאל פרץ היה הצלת המחזור. המפעל מאיר לכם פנים.
”זה היה מרגש להיות מועמד. לפני חודשיים שיחקתי רק בליגה. פתאום להיות במפעל הזה ועם קבוצות כאלה. אני קורא ברשימה ורואה את הארי קיין. נוטים לזלזל בזה וזה עצוב כי המשחקים לא פחות חשובים מהליגה. באמת כל קבוצה בישראל רוצה להיות באירופה ופתאום כשאנחנו שם אז מזלזלים בנו. אני לא יודע איך אפשר לזלזל. אולי התקשורת והאוהדים חושבים שזה לא אטרקטיבי. כרגע אנחנו נמצאים שם. גם הנבחרת לא מגיעה לשום מפעל כבר הרבה זמן. כרגע אולי זה הלבל שלנו וצריך לעשות את המקסימום שם”.
מה התחושה בקבוצה לקראת לאסק?
”עוד לא נכנסו לפרטים של המשחק. אנחנו מתאמנים די קשה השבוע כדי להחזיר את כל מה שהוצאנו בפגרה. אבל כולם יודעים כמה זה חשוב למועדון וגם לקהל. אני חושב שהקהל קצת הוריד גז מהמפעל הזה אבל הוא מאוד חשוב למועדון, הכסף שנכנס, זה לא מובן מאליו. לעשות צעד כזה ופתאום אולי לפגוש קבוצה אטרקטיבית זה יכול להיות הישג מאוד גדול”.
מטריד אתכם שאתם נמצאים בסך הכל תשעה ימים מהמשחק החשוב מול לאסק ואחר כך יש משחק קשה מאוד מול הפועל חיפה, ועדיין אין מאמן לקבוצה?
”את השחקנים בחדר הלבשה לא ממש, באמת כל אחד מרוכז במקסימום וכל מי שיהיה בעמדה נלך בדרך שלו. אם זה יהיה ברק אז ברק, ואם מאמן אחר אז מאמן אחר. אנחנו באים לכל אימון כדי לראות איך אנחנו יוצאים מהמצב הזה”.
הייתם רוצים שיצחקי יהיה המאמן הקבוע?
”כרגע הוא שם והוא עושה עבודה טובה מאוד, אנחנו נראים טוב במשחקים האחרונים. הוא הביא רעיונות ושינה מחשבה. אנחנו צריכים להביא תוצאות”.
“כשמודיעים לי שאני בחדר כושר אחרי אימון ‘בוא לנבחרת’, לא יודע איך רצו שנגיב”
אני כאילו תוהה מה זה אומר שאתם ככה מדברים על ברק ועל השינוי שהוא עושה, אימונים ושיטה, מה זה אומר בעצם על מי שהיה לפניו אם יש כזה פער? כי ברק הרי לא מאמן באמת.
”אני הייתי פה חודש תחת פטריק, אז לא יודע לשים את האצבע, אבל החשיבה שונה. הוא יותר פתוח. הוא יותר מבין את השחקנים. פטריק היה עם הדרך שלו וזה בא לידי ביטוי”.
מה היעד האמיתי שמכבי ת"א יכולה להשיג העונה?
”קודם כל לחזור להיות מכבי ת”א שקבוצות מפחדות ממנה, לחזור להיות בצמרת ולרוץ על כל התארים, אולי זה קשה, אבל יש המון נקודות במגרה. יש עוד הרבה מה לעשות בעונה הזו”.
היית בערך 24 שעות בנבחרת, יש לך איזושהי מסקנה שלך מהזמן הקצר איתם?
“הייתי חצי יממה. זה זימון שני שלי. גם בפעם שעברה החלפתי מישהו. אני לא בורג מרכזי שיכול להגיד מה לא עובד ומה קורה. יש כבר את האנשים שלהם ואת ה-DNA של השחקנים. אני פחות יכול להגיד. אני לא במקום הזה”.
וילי דיבר איתך?
”היה שיח מאוד קצר”.
הוא לא אהב את זה שהתאמנתם בקריית שלום ביום של הזימון וגם דיבר על זה.
”הוא דיבר על זה, אבל כשמודיעים לי שאני בחדר כושר אחרי אימון “בוא לנבחרת”, לא יודע איך רצו שנגיב. שלא נתאמן ולא נהיה חלק מהקבוצה? במיוחד שיש כל כך הרבה שחקנים בסגל הרחב. ברור שנתאמן עם הקבוצה שלנו. זה היה קצת מוזר”.
מה היעד האישי שלך?
”אני רוצה לממש את הפוטנציאל שלי, לעשות את המקסימום איפה שאני נמצא בכל מקום. לצאת ולחוות דברים אחרים בהמשך. שפות חדשות, אתגרים חדשים. אני חושב שהרבה ישראלים באמת מתאימים לרמות הגבוהות, אולי קצת המנטליות לפעמים משבשת שם, אבל אני חושב שאני יכול להצליח. כרגע אני לא חושב מעבר, אני צריך להיות בכאן ועכשיו ולעשות את המקסימום”.
חתמת על חוזה ארוך, עם אפשרות להאריך אותו, בלי סעיף שחרור. נניח ותגיע הצעה, איך תתנהל?
”אני חושב שגם דור פרץ וגם יונתן כהן הוכיחו שיש שינוי מגמתי פה, שכן רוצים לתת לשחקנים לפרוח ולצאת. אנחנו נצטרך שתהיה הצעה שמתאימה למועדון ולשחקן ואני מקווה שזה באמת יגיע למצב כזה”.
אחיך גם כדורגלן (יאיר, בלם ברעננה). לאן הוא יכול להגיע להגיע?
“יש לו פוטנציאל מאוד גבוה. הוא יותר גבוה ממני, הוא משחק בלם. הוא צריך להשתפר כמו כולם. קצת קשה לו ברעננה כי משחקים שם בונקר”.
יש לכם חלום לשחק ביחד?
”זה החלום שלו. אולי בנבחרת. אנחנו חמישה אחים שכולם שיחקו והם היו טובים, אבל רק אנחנו המשכנו מזה לקריירה”.
