הערב (רביעי, 21:05) מונאקו תתייצב בהיכל למפגש מול מכבי תל אביב במסגרת המחזור ה-10 של היורוליג. כדי להבין את הקבוצה הצרפתית צריך דווקא להביט על וילרבאן ולראות את שיטת העבודה שם כמעט בכל גזרה אפשרית – ואז לעשות את ההיפך הגמור. בשורה התחתונה, המטרות של שתי הצרפתיות בליגה השנייה בטיבה העולם על הפרקט אולי זהות, אך לוח הזמנים שונה לחלוטין היות שלווילרבאן כבר יש רישיון A, ואילו הישרדותה של מונאקו בליגה הבכירה באירופה תלויה בהכרח בהצלחתה המיידית על הפרקט כבר העונה וכל זאת בתקציב שנחשב לשובר שיאים.
כמו כל סיפור בלשים טוב, החוק הראשון הוא לעקוב אחרי שביל הכסף. ומהבחינה הזו במונחים של הכדורסל הצרפתי מדובר בחתיכת שביל. בצרפת כאמור מסבירים את מונאקו דרך וילרבאן, ותקציבה של האחרונה העונה הגיע ל-15 מיליון אירו כפי שמציין העיתונאי הצרפתי של ה’ל'אקיפ’, יאן אוחנונה – הכי גבוה בליגה הצרפתית. יחד עם זאת, מבהיר העיתונאי כי מתוך הסכום רק ארבעה מיליון מוקצים לתקציב השחקנים. ומונאקו? היא כמעט והכפילה את התקציב שלה משבעה מיליון אירו ל-14 מיליון, רק שבניגוד לקבוצה מליון, מתוך ה-14 ישנם שבעה-שמונה מיליון אשר מוקצים לתקציב השחקנים, מה שהופך את מונאקו לשיאנית התקציב בצרפת.
הקצאת משאבים אינה דבר של מה בכך. המודל העסקי של הקבוצה של האחים לבית משפחת פארקר שונה באופן מהותי. התקציב של וילרבאן מחולק גם עם האקדמיה לה יש גם שיתוף פעולה עם קבוצת הכדורגל וכפי שכבר צוין, למועדון של הפארקרים יש רישיון A, כך שהנסיבות של מונאקו מחייבות אותה להיכנס לפלייאוף, וכל זאת בכדי שתוכל להשתתף ביורוליג גם בעונה הבאה בכדי להפוך למועמדת חזקה יותר לקראת ההרחבה הבאה של המפעל האירופי.
הדרך לרישיון A של מונאקו עוברת דרך הישרדות של ממש בעונה הנוכחית כפי שכבר צוין לשם כך אגב יש למונאקו ומתוך סוג של הכרח שני סגלים שונים. וילרבאן מתבססת על בסיס מקומי, כלומר סגל שברובו צרפתי כמו גם צוות האימון, אך מונאקו הלכה דווקא לכיוון של שינוי אותו היא הייתה חייבת לעשות כדי להיות תחרותית במיוחד כבר העונה.
ביורוליג מונאקו אמנם רשמה חמישה צרפתים. אך בפועל, אחד מהם לא שותף כלל (טרואר ארמל), רודי דמהי ראה 01:06 דקות על הפרקט בסך הכל, יאקובה אואטרה שיחק בשישה משחקים (08:47 דקות בממוצע), ג'רי בוטסייה שיחק בתשעת משחקיה של הקבוצה (14:16 דקות בממוצע) וליאו וסטרמן הוא למעשה הצרפתי היחיד שרואה דקות משחק משמעותיות (20:47 בממוצע לערב). אך לרוב כאמור ביורוליג, אלופת היורוקאפ המכהנת עולה לשחק עם עשרה זרים. בליגה הצרפתית הסיפור אחר לגמרי שכן חוקי הליגה מחייבים שמחצית הסגל יורכב משחקני "הום גרון".
העפלה לפלייאוף מבחינתו של המועדון, שווה לא רק כרטיס ליורוליג לעונת 2022/23, אלא גם תעניק האפשרות להרחיב אפילו יותר את הסאלה גאסטון מדיסין – אצטדיונה הצנוע של מונאקו – שהורחב השנה ל-5,000 מקומות ישיבה בכדי שיעמוד בקריטריון של היורוליג. במידה ולא יעמוד בו, החלופה היא האצטדיון באנטיב.
בצרפת מעריכים כי היות והתדמית היא הדבר שהכי חשוב למונאקו, מעבר לאנטיב בעייתי כיוון שבעוד שהגסאטון מדיסין נותן אווירה ביתית במיוחד, האזור ארינה שבאנטיב מרוחק 50 דקות נסיעה, כך שהן המרחק והן העובדה הברורה שהמגרש הביתי לא יהיה במונאקו תביא אותם למצב שבו התדמית של המועדון תיפגע. במידה והם כן יישארו בבית הרווח הרי ברור, בנוסף תהיה לזה השפעה גם מבחינת הספורט עצמו.
מונאקו מתנהלת שונה כאמור, אך התחושה היא שהגישה של כולם היא "אול-אין". כולם שותפים למאמץ המלחמתי, החל מהנשיא סרגיי דיאדשקו שמביא כסף מהבית והרבה (עליו למעשה מתבסס המודל הכלכלי של המועדון), דרך הספונסרים שעוזרים עד כמה שאפשר כמו פדקום (אך לא באופן משמעותי) וכלה בממשלה שגם אליה עוד נגיע. בצרפת מספרים כי דיאדשקו האוקראיני פשוט מאוהב במשחק הכדורסל ונחשב לתלמיד של המשחק ואין זה משנה מה מקור כספו היות והנוסחה במקרה שלו מאוד פשוטה: הוא אוהב כדורסל ואוהב להצליח כך שהוא מוכן להוציא את הכסף.
וילרבאן מנסה לבנות מודל עסקי של ממש שייצר הכנסה, ומנגד במונאקו יש נשיא עם המון כסף, חסויות בסכומים צנועים וכאן נכנסת גם הממשלה שעוזרת לפתח את המועדון. "אול אין" אמרנו כבר? כששיפצו את הסאלה גאסטון מדיסין במונאקו הממשלה שילמה על זה מאחר שאצטדיון הכדורגל נמצא באזור גם כן והיכל הכדורסל הינו רכוש הממשלה, לכן היא שילמה על השיפוץ. לצד כל אלו ישנם כמובן גם את סיפור הצלחתו של הג'נרל מנג'ר של המועדון, אולקסיי אפימוב, שזוכה להערכה בצרפת.
ההצלחה של אפימוב הולכת עם הצלחתה של מונאקו יד ביד, כמו סיפור אהבה מוצלח, בעושר ובעוני (היחסי, כן?). הוא הוביל את המועדון לקדמת הבמה לצרפת, מהליגה השנייה לראשונה ויחד עם זבזדן מיטרוביץ' הם הובילו את מונאקו לליגה הבכירה, ולאחר שמיטרוביץ' פוטר מווילרבאן הוא חזר למונאקו ויחד עם אפימוב הובילו אותה לזכייה היסטורית ביורוקאפ. בצרפת מייחסים לאפימוב תכונות של אדם עם חוש עסקי מפותח שיודע לזהות הזדמנויות וכזה שרוב החלטותיו נכונות ואת אלו שלא – הוא יודע איך לתקן. כשצריך הוא מתנהל בצורה רגועה בשוק השחקנים ולעיתים יודע גם להיות אגרסיבי. ההימורים שלו מצליחים והדוגמה הכי עדכנית היא זו של דונטה הול.
הול הגיע למונאקו בתור שחקן שאמרו עליו שכל שהוא יודע לעשות זה להטביע ולקפוץ, אך בצרפת דווקא השיח הוא על הפוטנציאל ההגנתי עם דגש על יכולת להגן על הטבעת שמשך את עינו של ה-GM שהביא גם את סשה אובראדוביץ' למונאקו בעונת 2019/20. לצד כל סיפורי הזוהר שאפימוב הביא עימו יש את ליאו וסטרמן (שסבל לאורך הקריירה ממכת פציעות הזויה שכמעט וגרמה לו לאבד את רגלו) וכמובן את גולת הכותרת: מייק ג'יימס, לאחר שצסק"א ויתרה על שירותיו באופן סופי בקיץ האחרון. השניים אקסים של צסק"א ומסתדרים היטב, אך בכל הנוגע לאחרון עם שאר חבריו לקבוצה השיח בצרפת אומר שלא כולם מרוצים מבחירת הזריקות שלו. יחד עם זאת, במונאקו ידעו בדיוק למה הם נכנסים עם ג'יימס. הציפייה ממנו היא שיהיה גם שחקן קלאץ'.
מונאקו מגיעה להיכל עם מאזן של חמישה ניצחונות אל מול ארבעה הפסדים וכשהיא נחשבת לקבוצת פלייאוף, כזו שאור הזרקורים מופנה אליה בטח לאחר הגעתם של ג'יימס, דונטאס מוטיונאס, וסטרמן וברוק מוטום המנוסים. בנוסף אליהם ישנו גם את עניין החיזוק בדמותו של דווין בייקון שהוסיף עוד פיזיות ואתלטיות שבין כה וכה היו בשפע והפכו את הקבוצה של מיטרוביץ' למסוכנת הרבה יותר, כפי שלמדה צסק"א מוסקבה שהובסה ב-17 הפרש בסאלה גאסטון מדיסין.
