“ההורים שלי ידעו שאהיה מהנדס עוד לפני שבכלל ידעתי מה זה”, מספר ג’וש כהן וצוחק, כאילו שכח לרגע שהוא בכלל שוער כדורגל. “זה ברור לכולם אצלי במשפחה שהקריירה השנייה שלי, אחרי הכדורגל, תהיה כמהנדס”.
ובאמת, הדרך לקריירה כמהנדס די סלולה עבורו, שכן הוא כבר מחזיק בשני תארים אקדמאים, אחד בהנדסה ביוטכנולוגית והשני במדעי המחשב. אבל כרגע לפחות, הוא מוכר בעיקר בזכות התואר הנוסף שלו, אלוף ישראל בכדורגל עם מכבי חיפה.
ג'וש כהן: עד גיל 22 הרווחתי 500$ בעונה
כהן בן ה-28, היה אחד הגורמים המרכזיים לזכייה של הקבוצה באליפות בעונה שעברה, וכפי שהוא מנתח את הדברים, גם השנה האליפות צריכה להישאר בכרמל. “יש לנו את הסגל הכי טוב בליגה, טוב יותר מזה של שנה שעברה. יש לנו עומק נהדר, שלצערי נאלצנו להשתמש במלואו כבר בשלב זה של העונה בשל הפציעות הרבות, אבל כל מי ששיחק הציג יכולת טובה ואני בטוח שאנחנו הכי טובים בישראל”.
בראיון מיוחד של השוער ל-ONE, הוא מדבר על ההלם הראשוני שלו מההצעה וההגעה לירוקים, תחילת הדרך ככדורגלן בארצות הברית, השילוב של הספורט עם הלימודים, השאיפות לשחק בליגות הגדולות ביותר, האפשרות שישחק במדי הנבחרת, האובססיות שלו שגרמו למאמנים להוריד אותו מהמגרש ואפילו ה”סוד” שלו לעצירות הפנדלים, תחום בו הוא מצטיין.
שנעשה את הראיון הזה באנגלית או בעברית?
“לגמרי באנגלית”, אומר ואז מוסיף בעברית עם מבטא אמריקאי כבד: ”אני מדבר עברית לא טוב, אבל we’ll see in the future”.
עד כמה היהדות הייתה משמעותית לך ולמשפחתך בארצות הברית?
”משמעותית מאוד. חגגנו את כל החגים, עשינו מה שאפשר כדי לקרוא בעברית, היו לנו בבית ספרים בהם למדנו איך להגות מילים בעברית. היו לי גם כמה חברים יהודים בקבוצה. זה לא היה יותר מדי שכיח בעיר בה גדלתי, אבל כן היו קהילות יהודיות”.
אם כך, איך יוצא שילד יהודי טוב מסאניוויל שבקליפורניה הופך לשוער?
”כשגדלתי, כדורגל היה פופולרי בקרב ילדים. ההורים שלי מעולם לא שיחקו כדורגל ולא הבינו בזה כלום, הם פשוט ראו פרסומת ורשמו אותי לחוג בגיל שלוש. בגיל הזה לא ידעתי מה אני עושה, ראיתי כדור ובעטתי בו, אבל שם התחלתי.”
ומתי שמו לב ששוערות זה יותר התחום שלך?
”הפעם הראשונה שאני זוכר ששיחקתי כשוער הייתה בגיל שמונה, שיחקתי עבור קבוצה מקומית, לא מקצועית, ושיחקתי בין הקורות. אהבתי את זה, נהניתי ורציתי לעשות את זה שוב כנראה בגלל שהייתי טוב. היו מקרים ששיחקתי גם כשחקן שדה, אבל מאז פחות או יותר המשכתי בשער”.
יש לך תואר אליפות אחד אבל שני תארים אקדמיים, מה למדת?
”בארצות הברית למדתי הנדסה ביוטכנולוגית ומדעי המחשב באוניברסיטת סן דייגו. הלימודים נמשכו חמש שנים כאשר במקביל גם שיחקתי בקבוצת הכדורגל של האוניברסיטה”.
קיבלת תשלום מהאוניברסיטה עבור הכדורגל?
”הייתה תוכנית לשחקני כדורגל, כל אחד קיבל מלגה של 500 דולר לשנה. אם היה לך מזל זה כיסה את עלות הספרים והמחברות שלך כי זו אוניברסיטה יקרה. זאת מלגה, אבל בקושי אפשר לקרוא לזה כך. כן, זה מה שהרווחתי עד שסיימתי את הלימודים בגיל 22”.
לאחר הלימודים שיחקת בליגה השנייה בארה”ב, עד כמה הופתעת כשמכבי חיפה פנתה אליך?
”זה היה שוק. לא ציפיתי לזה, ידעתי שהשם שלי עלה בישראל, אבל לא חשבתי שזה רציני ושייצא מזה משהו. יום אחד, נדמה לי שזה היה יום שלישי, קיבלתי שיחה שזה קורה ושזה רציני, ומבחינתי זאת הייתה הזדמנות אדירה. משם הכול זז מאוד מהר.”
“בארה”ב הקהל מגיע בעיקר בשביל הבידור, בישראל זה ניצחון זה הכול”
היית בישראל לפני שבאת לכאן כדי לשחק?
”כן, באתי עם המשפחה בגיל 15, פחות או יותר ב-2007 כדי לבקר. היינו קודם בהרצליה כי היו לנו חברים שם שחגגו בת מצווה, ביקרנו גם בתל אביב, ירושלים וירדנו לאילת. זה היה טיול נהדר”.
שיחקת עם דקל קינן, שגם המליץ עליך. כמה שמחת להגיע לישראל?
”שמחתי, התלהבתי, אבל גם פחדתי לבוא למכבי חיפה. דיברתי עם דקל על איך זה כאן, הוא תיאר לי איך זה, אבל זה שונה לגמרי כשמישהו מספר לך ביחס למה שאתה חווה באמת בעצמך”.
כשאתה אומר שקשה לתאר את התחושה, אתה מדבר על הקהל או המקצועיות?
”החוויה של להיות כדורגלן כאן בישראל שונה לחלוטין מארצות הברית. מעל הכל ההבדל הוא האוהדים, אבל גם התקשורת ותשומת הלב שאתה מקבל, הציפיות מהמאמנים וההנהלה, זה שאתה צריך להיות הכי טוב שלך כל הזמן ולהשתפר. בארה”ב הקהל מגיע בעיקר בשביל הבידור, רוצים ליהנות, בסופו של יום אם אתה מנצח או מפסיד פחות חשוב להם, הם רק רוצים לבלות. כאן, ניצחון זה הכול. רוצים שתצליח, הקהל מאחוריך במאה אחוז וזה שינוי גדול”.
נלחצת מהמשחק הראשון בסמי עופר מול 30 אלף צופים?
”בארה”ב האצטדיון הכי גדול ששיחקנו בו הכיל כ-11,000 צופים, לרוב הרבה פחות. כמובן שהייתי לחוץ בפעם הראשונה. למזלי המשחק הראשון היה בחוץ בצרפת מול שטרסבורג בליגה האירופית. ראיתי שם קצת את האווירה ואת האוהדים, וזה עזר לפני שראיתי את המשחקים הגדולים יותר כאן בישראל”.
ואת הופעת הבכורה שלך ערכת דווקא מול מכבי ת”א בבלומפילד, כשגיא חיימוב נפצע, איך זה היה להיכנס דווקא באמצע משחק העונה?
”זה היה מפחיד, התרגשתי אבל ניסיתי להישאר רגוע. ידעתי שאני עולה לעשות מה שאני עושה כבר שנים רבות, ושאני יודע את העבודה. לא רציתי לתת ללחץ להשפיע עליי. אמרתי בראש שאני צריך לסמוך על עצמי”.
האם דמיינת שכך הקריירה שלך במכבי חיפה תתפתח?
”לא יכולתי לדמיין התחלה כזאת, זה די הזוי איך שהכול קרה כל כך מהר, זאת הייתה הזדמנות מדהימה והצלחתי לנצל אותה. לא הייתה לי תמונה בהתחלה לגבי איך ומתי ההזדמנות תגיע, אני מאושר שהייתי מוכן ברגע האמת”.
“הייתה ירידת מתח קלה אחרי הזכייה באליפות. אנחנו מבינים זה את זה טוב יותר”
בעונה שעברה מכבי חיפה זכתה באליפות אחרי עשר שנים רעות, מה לדעתך עשה את ההבדל בעונה הזאת?
”רק בדיעבד אפשר להגיד מה עשה את ההבדל, והיום ניתן להבין שהשינוי מורכב מהרבה מאוד פרטים קטנים. רגעים רבים במהלך העונה שמתורגמים לאליפות בסופו של דבר. מעל הכל זו הייתה מנטליות קולקטיבית שאפשרה לזכות בתואר, באנו למשחקים בהרגשה שאנחנו האלופים אבל צריכים להוכיח את זה ולהילחם על זה, אף אחד לא ייתן לנו מתנות. הגישה עשתה את ההבדל ובסוף הכול התחבר”.
איך העונה התחילה עבורך ביחס לעונה שעברה, אחרי שזכית בשחקן העונה?
”זה היה כבוד להיבחר. כמובן שזה מוסיף מעט לחץ, אבל זה כבוד גדול ומשהו שתמיד שאפתי אליו. הפוקוס שלי היה לשמור על אותה רמה של הסיום החיובי בעונה שעברה, ולהתרכז בתהליך ולא בתוצאה. כשאתה זוכה בתארים זה קשה שלא לחשוב על זכייה בתארים נוספים, אבל אם רוצים להשתפר – צריך לחשוב על התהליך ואיך להשתפר אפילו באחוז אחד בכל אימון, ולא לחשוב על זכייה באליפות נוספת”.
בתקשורת נאמר לאחרונה שבמשחקים הראשונים של העונה אתה מגלה יכולת פחות טובה, ממה זה נובע?
”אחרי פגרת הקיץ לוקח קצת זמן לחזור למסלול. הקיץ הייתה ירידת מתח קלה אחרי הזכייה באליפות, והיה צריך להתפקס מחדש על התהליך והפרטים הקטנים. כמובן שגם צריך להתרגל לשחקנים חדשים. הקבוצה סבלה מהרבה פציעות ושינויים בהרכב והכול התחבר לכדי אתגרים חדשים. לא בהכרח הצלחתי להתמודד מול אותם אתגרים בצורה שהייתי רוצה, אבל למדתי מזה והשתפרתי. עכשיו מבחינה אישית וקבוצתית כבר יש יותר תיאום, אנחנו מבינים אחד את השני טוב יותר, בתקווה שזה ימשיך להביא תוצאות”.
יש לך מאזן מדהים של עצירת ארבעה מחמישה פנדלים בעונה שעברה, איך עשית את זה?
”עצירת פנדלים זה גם עניין של מזל אבל צריך לקרוא את הסיטואציה וללמוד כל מה שאפשר בהכנה למשחק. חשוב להיות החלטיים בבחירת הפינה שאליה אתה קופץ. זה הכול ביחד וככה זה עובד, לפעמים יש לך מזל ולפעמים לא”.
שמעתי שאתה לומד את היריבה, אומרים שאתה גאון בניתוח יריבות לפני המשחק.
”אני משתדל להפחית את הזמן שאני מקדיש לזה. כרגע אני מבין שיותר חשוב להתרכז באיך שאני רוצה לשחק ואיך אנחנו רוצים לשחק כקבוצה, ושהיריבה תתמודד עם זה ולא אנחנו איתה. לפעמים אני לומד איך היריבה נוהגת לתקוף, אבל אני מנסה לא לחשוב על היריבה יותר משעה בשבוע, כי אם אחשוב יותר מדי זה ישנה את המנטליות שלי ואחשוב עליהם במקום על מה שאני צריך לעשות”.
איך התרגלת לכל השינויים שקרו ממשחק למשחק בצל הפציעות בקבוצה?
”כשיש שינויים בהרכב זה לוקח זמן להתרגל, צריך לעשות התאמות. אני לומד איך לשחק עם כל אחד לפי החוזקות והחולשות שלו. המטרה היא לעבוד עם הבלמים והמגנים שאיתי, לדעת איך להשתמש בחוזקות של כולנו ולצמצם את החולשות של כולנו”.
אתה חושב שמכבי חיפה של העונה טובה יותר מזו של העונה שעברה?
”כן, אני חושב שבכל עונה צריך לבנות על מה שעשית בעונה הקודמת, אבל להמשיך להשתפר ולהוסיף עוד חלקים לפאזל. הרבה מהעוצמה שלנו נובעת מהעומק שלנו, וחבל שהיינו צריכים כל כך הרבה עומק בגלל הפציעות, אבל זה היה המצב. הרבה שחקנים הוכיחו את עצמם וכיום יש לנו עומק ושחקנים שיכולים לתת לנו את האקסטרה כשאחרים פצועים או סתם כשלא הולך טוב”.
אתה מרוצה מההגנה של הקבוצה העונה?
”כן, אני מרוצה כרגע. ניסינו הרבה דברים שונים, חלק עבדו טוב וחלק פחות. נדמה לי שכבר שישה שחקנים שיחקו כבלמים העונה וכל אחד היה טוב ונתן מעצמו. אני מאוד גאה בזה. גם המגנים עשו מהלכים חשובים וניצחנו עבורנו משחקים”.
מה לדעתך הסיכויים שלכם לזכות באליפות שנייה ברציפות, והאם לדעתך למכבי חיפה יש את הסגל הטוב ביותר בליגה?
”אני חושב שיש סיכוי גבוה לזכות בק טו בק. ברגע שזכינו באליפות יש ‘מטרה’ על הגב שלנו, אבל כמו שאמרתי, אני חושב שאנחנו קבוצה חזקה יותר ועמוקה יותר, וגם יש לנו יותר ביטחון שהרווחנו מהזכייה באליפות. אני חושב שהסגל שלנו הוא החזק בליגה. בהתחלה לא השגנו את התוצאות שרצינו, אבל אם מסתכלים עלינו במגרש ורואים את רמת המשחק והתמונה הגדולה, אני חושב שאנחנו קבוצה טובה מאוד, הכי טובה בארץ”.
החוזה שלך מסתיים בקיץ. אתה רוצה להישאר במכבי חיפה?
”אני אוהב להיות פה, אני אוהב את חיפה, אני כרגע במשא ומתן עם הקבוצה, צריכים לפתור את זה. אני כן רוצה להישאר ואוהב להיות פה אבל נראה מה תהיה האופציה הכי טובה לעתיד שלי. אני אוהב את האווירה פה, מרגיש כמו בבית, בקבוצה ובעיר”.
איפה המשא ומתן עומד כרגע, בהתחלה, קרוב לסיום?
”מעדיף שזה יהיה ביני לבין המועדון”.
“נבחרת ישראל מתקדמת. זימון? זה משהו שאני חושב עליו”
יש לך רצון לשחק בליגה גדולה יותר, או שאתה שמח מהקריירה בישראל?
”כילד כמובן שאתה צופה בטלוויזיה וחולם לשחק במונדיאל או בפרמייר ליג, אם כדורגלן אומר לך שזה לא החלום שלו הוא משקר לך. צריך גם לראות מה הכי טוב לקריירה שלי ואיפה אהיה הכי שמח. לא חושב שזה עדיף להיות ברמות הגבוהות יותר אם אתה לא שמח, צריך לבדוק איפה יהיה לי ולבת זוגי הכי טוב ולבחור את הקבוצה לפי זה”.
אתה תבקש סעיף שחרור לקבוצה באירופה?
”נראה מה הפרטים של החוזה בהמשך”.
אחרי הפרישה אתה תרצה לדעתך להמשיך לחיות בישראל?
”הכול פתוח. ישראל, ארצות הברית. דיברנו על הנושא של הלימודים שלי, הרבה גם תלוי בנושא של עבודה ובת זוגי ומשפחתי”.
אתה חושב שתמשיך במקצוע שלמדת אחרי הקריירה בכדורגל, או שתישאר בענף?
”אני נוטה להתבדח עם משפחתי שהכדורגל זו הקריירה הראשונה שלי, והנדסה זו הקריירה השנייה. אני לא ממהר, אבל כשזה יגיע זו תהיה הנדסה”.
האם ראית את המשחקים של נבחרת ישראל?
”התעדכנתי בתוצאה, אבל לא צפיתי במשחק עצמו”.
אתה חושב לפעמים לשחק עבור נבחרת ישראל?
”כן, זה משהו שאני חושב עליו. ראיתי מה הנבחרת עשתה, אני יודע שהייתה אכזבה שלא העפלנו לגביע העולם, אבל הנבחרת משתפרת”.
לפי חוקי פיפ”א, כדי לשחק בנבחרת אתה צריך להישאר בישראל חמש שנים.
”נכון, אלו החוקים לגבי המצב הספציפי שלי. כדי לשחק בנבחרת אצטרך להיות תושב ישראל במשך חמש שנים רצופות. כמובן שזה משהו שאני חושב עליו ולוקח בחשבון”.
איך חיית בצל הקורונה, התגעגעת לחברה שלך?
”זה היה קשה, במיוחד בהתחלה, כי אף אחד לא ידע מה בטוח ומה לא, הרבה אנשים נכנסו לבידוד והיה קשה לטוס. זה היה מאוד קשה, הייתי לבד ובתקופה הזאת ניסיתי כמה שאפשר להתרכז באימונים, כי בזה כן יכולתי לשלוט”.
לחברה שלך הייתה תאונת אופניים, מה קרה בדיוק?
”פגעה בה מכונית בזמן שרכבה, היה קשה להתמודד עם זה, גם מהבחינה הפיזית, לעזור לה להתמודד עם זה, וגם מבחינה רגשית. זה לא קל לחזור מפציעה כזאת ולהרגיש בטוח שוב בכביש וליד מכוניות שוב”.
כרגע היא כאן בישראל?
”כן, היא באה לפני חודשיים וגרה איתי בישראל”.
אפשר לצפות לטבעת בקרוב?
”נראה לאן זה הולך (צוחק)”.
אומרים ששוער צריך להיות משוגע, אבל אתה נראה די רגוע. איך אתה מצליח להישאר כל כך קול?
”אני בהחלט מסכים עם ההצהרה הזאת לגבי השוערים. לכולנו יש קצת שיגעון, לחלק קצת יותר, אבל לכל אחד זה בדרך ייחודית. לרוב אני רגוע במצבי לחץ ואני מרוכז בקבוצה ובלהיות מוכן, אבל באימונים יש מקרים שאני ממש מתעצבן. זה מאוד נדיר אבל זה קורה ואני דואג שיידעו שאני כועס. בנוסף, חלק מהשיגעון שלי הוא שאני ננעל על משהו שאני רוצה לשפר, זה סוג של OCD. אני יכול לעבוד שעות אחרי האימון על אותו דבר ולא מצליח להפסיק עד שאני פותר את זה. בסופו של דבר יוצא שהמאמן מכריח אותי לרדת מהמגרש”.
