לפני שבוע הצליחה נבחרת קטאר איכשהו לסחוט תיקו 2:2 מול אזרבייג'ן בבאקו, וחזרה הבייתה במצב רוח לא מזהיר. זו לא התוצאה בה רצתה מארחת המונדיאל לסיים את השנה, וזה לא היה הקמפיין לו ייחלו השייחים כאשר אירגנו לעצמם השתתפות מדומה במוקדמות באירופה.
כן, אולי לא שמתם לב, אבל בשנה האחרונה שיחקו הקטארים מול כל הנבחרות בבית 1 במוקדמות גביע העולם באירופה. היו בו רק 5 נבחרות, והתברר שלא צריך לעבוד קשה מדי בכדי לשכנע את אופ"א להכריח אותן להתמודד עם הנסיכות העשירה במשחקי ידידות מיותרים לחלוטין מבחינתן. כבר מזמן התרגלנו למציאות בה קטאר מסוגלת להשיג בעולם הכדורגל כל מה שהיא רק רוצה מבחינה פוליטית, כולל השתלטות על המועדון הפופולרי ביותר בצרפת וקניית אירוח גביע העולם תוך ארגון מצג שווא לפיו אפשר לקיים אותו בקיץ והעברת שוחד בקנה מידה אסטרונומי לבכירי פיפ"א. גם את דייויד בקהאם הם קנו עכשיו תמורת 150 מיליון ליש"ט והפכו אותו לפנים של הטורניר. כמה משחקי רעים זה סתם כסף קטן.
למשחקים אלה היו מטרות ברורות – להעניק לשחקנים ניסיון יקר לקראת המונדיאל, להגביר את ביטחונם העצמי ולהציג לעולם את ההתקדמות המקצועית. הן לא הושגו, והכישלון היה מחפיר. במרץ "אירחו" הקטארים שלושה משחקים על אדמת הונגריה, גירדו נצחונות דחוקים מול לוקסמבורג ואזרבייג'ן וסיימו בתיקו 1:1 מול אירלנד. בספטמבר הם הובסו 4:0 מול סרביה ו-3:1 נגד פורטוגל, וכמעט נכנעו גם בלוקסמבורג. באוקטובר הגיעו שתי השפלות נוספות: 3:0 בפורטוגל ו-4:0 באירלנד. החודש שוב התעללו בהם הסרבים עם 0:4 גם בלי לשתף את אלכסנדר מיטרוביץ', ולקינוח הגיע התיקו בבאקו. בדיעבד, היו השייחים מוותרים בשמחה על "המחווה" שקיבלו מאופ"א. התוצאות הדגישו עד כמה רחוקה הנבחרת מהרמה הנדרשת בגביע העולמי, והפיאסקו מחפיר במיוחד, כי הון עתק הושקע בהכנות, אפילו לפני שהאירוח הוענק לקטאר ב-2010.
זה התחיל עוד ב-2004 כאשר נפתחה בדוחא האקדמיה אספייר. הקטארים שאפו לטפח בה כישרונות מקומיים, וגם איתרו נערים מבטיחים ברחבי העולם, במיוחד באפריקה, במטרה להשביח אותם ולאזרח את הטובים ביותר כדי שייצגו את נבחרתם. עם הזמן, מיסדה האקדמיה קשרים ענפים עם מועדונים בעולם, ואף השתלטה על מספר מועדונים באירופה, כולל אויפן בבלגיה וקולטוראל ליאונסה בליגה הספרדית השלישית. כמו כן, יש הטוענים כי דרך האקדמיה הועברו כספי שוחד כדי לקבל את אירוח המונדיאל. כאשר זה קרה, הפרוייקט הפך לשאפתני, והשייחים האמינו שיוכלו להציג ב-2022 סגל נוצץ של בוגרי האקדמיה. לצורך כך, הובאו אליה מאמני נוער בשכר גבוה, במיוחד מקטלוניה, כי השיטה של ברצלונה מצאה חן בעיני הקטארים.
הדמות החשובה ביותר בפרויקט הוא פליקס סאנצ'ס, יליד ברצלונה שמעולם לא שיחק כדורגל בעצמו כמקצוען, אך נחשב בזמנו לעילוי של ממש כמאמן נערים בלה מאסיה. הוא הוחתם באקדמיית אספייר עוד ב-2006, כאשר היה בן 30 בלבד, ועשה את כל הדרך למעלה, תוך שהוא מוכיח את עצמו בתחנות רבות. אחרי 7 שנים באקדמיה, מונה סאנצ'ס למאמן הנבחרת עד גיל 19, איתה זכה במפתיע באליפות אסיה ב-2014. אכרם אפיף, החניך הכי מתוקשר של אספייר, היה הכוכב הגדול של טורניר, כולל שער ניצחון בגמר על צפון קוריאה.
על גלי ההצלחה הזו, קודם סאנצ'ס גם לנבחרת הבוגרת ב-2017, והשייחים החליטו להעניק לו יציבות מוחלטת על מנת שיכין את הנבחרת בשקט תעשייתי לקראת 2022. זכייה סנסציונית באליפות אסיה ב-2019 סייעה לו מאוד, וגרמה לסיפוק רב במיוחד במדינה כי התחרות נערכה על אדמת איחוד האמירויות – היריבה האיזורית השנואה והמושבעת ביותר של קטאר מבחינה פוליטית. השחקנים הפכו לגיבורים לאומיים כאשר הביסו את המארחת 0:4 בחצי הגמר, בעוד הצופים המתוסכלים זורקים עליהם נעליים מהיציעים. ברבע הגמר חגגה קטאר על דרום קוריאה של סון האונג-מין, בגמר היא התעלתה על יפן עם 1:3 משכנע – והתחושה הכללית הייתה כי חלה התקדמות מקצועית משמעותית. בפועל, הייתה זו דווקא הופעה מקרית למדי שלא זכתה להמשכיות.
זה קרה, בין היתר, כי לשחקנים אין ניסיון אמיתי מחוץ לאסיה. בקטאר ידעו כי שילוב שחקנים מובילים בליגות התחרותיות באירופה עשוי לשדרג מאוד את יכולותיהם, ונעשו ניסיונות רבים "לייצא" את בוגרי אספייר המצטיינים, במיוחד לספרד. אכרם אפיף היה אמור להוביל את הדרך כאשר ליהטט במדי אויפן בליגה השנייה בבלגיה ועבר לוויאריאל ב-2016 כאשר היה בן 19. "אני שואף להיות אחד הכוכבים הגדולים של הליגה הספרדית ולשחק בליגת האלופות, ומקווה שקטארים רבים יבואו אחריי. אנחנו חייבים ללמוד לקראת גביע העולם, כי זו תהיה במה חשובה מאוד עבור הכדורגל הקטארי", הוא הצהיר אז. המציאות הייתה שונה. אפיף לא שיחק דקה במדי ויאריאל, בילה כמה חודשים כושלים בספורטינג חיחון, וחזר בסופו של דבר למולדתו כדי להצטרף לאל סאד. אף קטארי לא הגיע לספרד בעקבותיו.
בדוחא נהנה אפיף לשתף פעולה עם צ'אבי – הקשר המיתולוגי תחילה שיחק איתו על הדשא, וב-2019 מונה למאמנו. גם הבאתו של הגאון מברצלונה היוותה חלק מהותי מהאסטרטגיה הקטארית לקראת המונדיאל, והוא העניק לה יוקרה ספורטיבית ולגיטימציה פוליטית. "אין לו מגבלות. הוא כישרון אדיר, ואמרתי לו המון פעמים עד כמה אני מעריך אותו. הוא יכול לשחק בכל מקום בעולם, והכל תלוי בו", התפייט צ'אבי על אפיף, אבל מילותיו היו מוגזמות. הקיצוני השמאלי התחבולן עדיין משחק באל סאד, וכושרו דווקא ירד בהדרגה גם במונחי הליגה הקטארית.
שמות גדולים ממשיכים להגיע לליגה הקטארית – האחרון שהצטרף לרשימה הוא חאמס רודריגס שמאס בצורך להתאמץ באירופה. כוכבי עבר נוהרים גם לתפקידים באקדמיה, והמנהל הספורטיבי נכון לעכשיו הוא חלוץ העבר האוסטרלי האגדי, טים קייהיל. אלא שזה לא ממש עוזר להגשים את השאיפות. אף בוגר אספייר לא הפך לשחקן משמעותי אפילו ברמה האסיאתית, ואף צעיר אפריקני לא התאזרח כדי לסייע למאמץ הלאומי בגביע העולם. המתאזרחים שכן הגיעו מבחוץ הם שחקנים אלמוניים שלא מוכרים כלל לחובב כדורגל ממוצע ברחבי העולם. המצליח ביותר קיבל את הכינוי רו-רו – זהו בלם פורטוגלי שהצטרף לליגה הקטארית עוד ב-2011.
הקשרים הפוליטיים נתנו לסאנצ'ס אפשרות להציג את הנבחרת בכל קצוות תבל. ב-2019 השתתפה קטאר בקופה אמריקה, שם סיימה את שלב הבתים עם נקודה בודדת מ-3 משחקים. היא הייתה אמורה להשתתף גם במהדורה האחרונה של הקופה אמריקה, אך ויתרה בגלל מגפת הקורונה ונסעה במקום זאת בקיץ האחרון לאליפות צפון אמריקה, הגולד קאפ. ההופעה הייתה סבירה יחסית עם ניצחונות קשים על הונדורס ואל סלבדור, והפסד לארצות הברית בחצי הגמר, אך היכולת לא הרשימה בלשון המעטה – וזה רק הודגש בסתיו הנוכחי עם התבוסות הכואבות באירופה. בדוחא מפנימים שהמאמן הקטלוני לא מצעיד את קטאר קדימה לקראת גביע העולם, אלא בדיוק להיפך – חלה נסיגה.
כסף יכול להשיג הרבה מאוד דברים, אבל הפרויקט שמטרתו לבנות מהיסוד נבחרת תחרותית למונדיאל הראשון בהיסטוריה של קטאר התברר כשאפתני מדי – בערך כמו ההבטחה להקים אצטדיונים שיאפשרו את האירוח בחודשי הקיץ החמים. אם לא יקרה משהו חריג, קטאר תהיה מועמדת ברורה לסיים את הטורניר בעוד שנה אחרי שלושה משחקים בלבד, בדומה לדרום אפריקה – המארחת היחידה עד כה שלא שרדה את שלב הבתים. מצד שני, לא כדאי לזלזל במאמצים שאפשר להפעיל מאחורי הקלעים. שם, במחשכים, אפשר אולי לקנות גם כרטיס לשמינית הגמר.
