במשך שלושה שבועות, הנהלת מכבי תל אביב עבדה על דבר אחד - להוביל למצב שבו אצטדיון בלומפילד יהיה מלא ככל האפשר למשחק מול לאסק. 12 אלף הצופים שהגיעו אמש (חמישי) לחזות בהפסד 1:0 מול האוסטרים, הם אולי הדבר המרכזי שמיץ' גולדהאר צריך להסתכל עליו הבוקר. הקונפרנס ליג הוא מפעל מתנה עבור הצהובים, מקום נוח להשיג נקודות דירוג והישגים בזירה בין-לאומית. אמש זה לא היה כישלון, כי הכישלון כבר התחיל מזמן. אמש זה פשוט היה סיבה ותוצאה. הקהל לא הגיע כי הוא מרגיש שהמועדון שלו איבד את הדרך. הקבוצה שלו הפסידה ליריבה מהמקום ה-11 בליגה האוסטרית, כי למרות השינויים שברק יצחקי עשה, בסוף אי אפשר לתפור חתכים עמוקים עם פלסטר.
ככל שקולו של מיץ' גולדהאר לא נשמע בכלל אל מול הסיטואציות האחרונות אשר מתרחשות במועדון שלו, כך מכבי ת"א החזקה והגדולה שהוא בנה, נעלמת. כוח ההרתעה כבר לא קיים, האופי המנצח כבר לא בנמצא, הדקה ה-89 אמש היא התגלמות כל מה שרע במכבי ת"א של התקופה האחרונה. מועדון שנראה כי בכל הנוגע לצד המקצועי (למנות מאמן!) פשוט איבד את דרכו. אם ברק יצחקי צריך לאמן את מכבי ת"א בפעם הרביעית מאז פיטוריו של פטריק ואן לוון, וזאת אחרי פגרה של 20 ימים, וכפי הנראה ימשיך לעמוד על הקווים גם במשחקים הקרובים, אז מה הפלא שכך זה יסתיים?
יצחקי: היינו עדיפים, לוקח אחריות
מכבי ת"א תהיה בשלב הפלייאוף של הקונפרנס ליג בסוף חודש פברואר, היא תקבל שם יריבה קשה מאוד וסביר מאוד להניח שתודח. היא גם כפי הנראה הייתה מודחת בשמינית גמר הקונפרנס, אף אחד לא חשב אחרת, רק שאם הייתה מנצחת אמש בבלומפילד היא הייתה מגיעה לסשן המשחקים הבא שלה עם עוד ארבע נקודות דירוג ובערך עוד שני מיליון אירו. יחי ההבדל העצום. זה לא רק משחק שזרק הצלחה בהווה לפח, זה גם משחק שעוד ישליך על העתיד, ובאמת שלאסק אתמול עשתה הכול כדי לא לנצח. בערך 65 דקות עד שהיא התחילה לנסות ולאתגר את מכבי ת"א.
היא חילקה מתנות במחצית הראשונה שכאשר מכבי ת"א מחלקת, היא מוציאה מהן שלושה כדורים מהרשת שלה. אבל במצב הנוכחי, במועדון שכבר כמה שבועות טובים משדר חוסר אופי משווע, הצהובים פשוט המשיכו להחמיץ ולהחמיץ עד שבדקה ה-89 הגיע המסמר שסגר את חלום העלייה האוטומטית לשמינית הגמר. כמה מפתיע (או שלא) שהגול הזה היה פשוט העתק לשער של אושר דוידה מהדרבי. שוב כדור שמרחף באוויר, שוב לואיס הרננדס שמפספס אותו, ושחקן שרץ כל הדרך כדי להכניע את דניאל פרץ.
נאיבית, לוזרית, חסרת דרך, הכל מתאר בצורה נכונה את מכבי ת"א של העונה הזו. אפשר להמשיך ולסקור את הטעויות, אפשר לחזור אל החלטות שנלקחו בקיץ על שחקנים מסוימים, אפשר לתהות למשל על למה המנהל המקצועי של המועדון משחק שוב עם שלושה בלמים בקבוצה שנבנתה לשחק 4:3:3, ומה זה בעצם אומר על כל הקיץ שלה, אבל כל אלה יהיו הנחה גדולה מדי למיץ' גולדהאר ולג'ק אנגלידיס. הבעלים שנהנה ממטריית ההגנה הרחבה ביותר שיש. בצדק, יש יגידו, אחרי שלקח מועדון שהיה במשך שנים ארוכות לבדיחה של ממש, ששום תהליך שניסו בו לא הצליח, ושינה את פניו לגמרי. הוא הרים את הסטנדרט וחרט על דגלו מוטו מאוד פשוט: "ריצת מרתון ובלי קיצורי דרך".
אלא שבעוד פחות מחודש תהיה זו שנה מלאה מאז פוטר גאורגיוס דוניס ממכבי ת"א. יש כבר 330 ימים מאז ולמכבי ת"א אין עד לרגע זה מאמן, שמקצועו הוא לאמן כדורגל (סטארטאפ של ממש). פטריק ואן לוון היה מנהל מחלקת נוער שהוזז לתפקיד. ברק יצחקי הוא מנהל ספורטיבי שהורד לקווים. אין יותר קיצור דרך מזה, זו חתיכת פרישה מהמרתון. לא לנצל את שלושת שבועות הפגרה כדי למנות מאמן זה פארסה שאין יכולת להסביר. הצהובים קיבלו כאן מתנה גדולה כמו הקונפרנס ליג. שלושה שבועות שלמים להשלים תהליך שהתחיל עוד שבוע לפני כן, אבל כשלו.
פה נניח אי אפשר כבר להסית את האש למקומות אחרים, הרי ידוע שהחלטות בנושא המאמן נופלות אצל גולדהאר וג'ק אנגלידיס. אז הקנדי אולי לא מחפש בעצמו את האיש, אבל אם נציגו לא מסוגל לספק את הסחורה, אז מה בעצם שווה כל הארגון הזה כשמגיעים לבחירת אחת העמדות המשמעותיות ביותר בקבוצת כדורגל? שאלתי את השאלה הזו את יצחקי, האם מיץ' גולדהאר באמת עדיין מחויב למכבי ת"א, כי התחושה בעת האחרונה היא שלא, וכך הוא ענה: "מיץ' מחויב מאוד למכבי ת"א, תאמין לי. גם מיץ', גם ג'ק וגם אני עובדים מאוד קשה כדי למצוא מאמן אבל לא הכל תלוי בנו ונקווה למצוא את המאמן המתאים שיבוא וייקח את הקבוצה הזו קדימה".
אלא שכעת מכבי ת"א נכנסת לחודש עמוס משחקים. בכל כשלושה ימים יהיה משחק וגם אם העבודה הקשה עליה מדבר יצחקי תניב מינוי בימים הקרובים, המאמן שיגיע עומד לצעוד לתוך סיטואציה כמעט בלתי אפשרית והמשחקים האחרונים מוכיחים שהבעיות במכבי ת"א עמוקות הרבה יותר מאשר רק המאמן. עד שיושג התיקון הרצוי, ניתן להעריך שמאבק אליפות כבר לא יהיה בהישג יד, ובמצב כזה עומד להסתכם במאבק על אירופה בעונה הבאה.
השורה התחתונה היא שגולדהאר לכל הפחות חייב להשמיע את קולו. לשלוח מסר, לנסות ולשדר שהנושא תחת שליטה, אם לא להגיע פיזית בעצמו לישראל, אז להסביר בעצמו איך קרה הדבר הזה. סרטון של 45 שניות שיופץ במדיה של המועדון, איזשהו אקט סמלי שלא דורש ממנו יותר מדי. זה המינימום שמגיע לקהל הגדול של מכבי ת"א. הרי ההפסד מול לאסק עוד איכשהו יישכח בעוד כמה ימים, אך הריח הרע שמלווה את כל העונה הזו של מכבי ת"א, לא.
