זה כבר כמה ימים שאירה ויגדורצ'יק שוהה במוסקבה. אחרי שהובילה בשנים האחרונות את נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית למשחקים האולימפיים, בקיץ האחרון היא חזרה מאולימפיאדת טוקיו וידעה שהסיפור נגמר ושהיא לא תמשיך לאמן אותה. היחסים בינה לבין האיגוד לא פעם עלו על שרטון בשנים האחרונות, ועוד לפני היציאה ליפן, איגוד ההתעמלות הקים ועדת איתור לבחירת המאמנים הלאומיים, שהודיעה על מינוי צוות אימון חדש לנבחרת, שלא כלל את שמה של אירה ויגדורצ'יק, כך שבגיל 57 היא מצאה את עצמה מחוץ למערכת שהחליטה לזרוק אותה.
ויגדורצ'יק עברה תקופה לא קלה. במשך ימים רבים היא ישבה ובכתה בביתה. ואז הטלפון שלה צלצל, כאשר על הקו הייתה אירה וינר, האישה החזקה ביותר בענף ההתעמלות האמנותית, שהציעה לה לאמן את נבחרת רוסיה. היא רצתה שוויגדורצ'יק תיקח אותה לגבהים חדשים, אחרי ה"כישלון" של נבחרת רוסיה שזכתה רק במדליית הכסף בטוקיו. ויגדורצ'יק, שהבינה כי נותרה בלי תעסוקה, החליטה להיענות לאתגר ויצאה למוסקבה.
בלעדי: אירה ויגדורצ'יק בראיון מרוסיה
רגע לפני שעזבה לרוסיה, אירה הלכה לפגישה עם שר התרבות והספורט, חילי טרופר, כדי לחלוק איתו את כאבה ולנסות לשנות את התמונה, בטרם תקבל את ההחלטה לעזוב את הארץ, אבל הוא בחר שלא להתערב לטענתה. אירה התאכזבה, נסעה לרוסיה לתקופת ניסיון, ובסוף קיבלה החלטה להישאר, מה שעורר סערה בענף. כאשר וינר ישבה מולה, היא לא הבינה כיצד מדינת ישראל ויתרה על מאמנת מוערכת כמוה, ובימים האחרונים ויגדורצ'יק חתמה על חוזה מול הוועד האולימפי הרוסי, כך שכעת באופן רשמי היא תהיה זו שתוביל את הנבחרת הרוסית בדרך לאולימפיאדת פאריס 2024.
לוויגדורצ'יק היו קבלות מרשימות כמאמנת נבחרת ישראל, עם מדליות כסף וארד באליפויות העולם, בנוסף לשלוש מדליות זהב, שלוש מדליות כסף, ארבע מדליות ארד באליפויות אירופה ופעמיים מקום שישי באולימפיאדות ריו 2016 וטוקיו 2020 האחרונות. ועכשיו, היא תעבוד אצל היריבות.
ויגדורצ'יק לא דיברה לפני אולימפיאדת טוקיו, לא דיברה במהלכה ולא הגיעה אפילו לעמדת הראיונות גם אחריה - אלא שעכשיו היא שוברת שתיקה בראיון מיוחד ל-ONE ובו היא מדברת על הכול: פרשת הקלטת, היחסים עם איגוד ההתעמלות הישראלי, הפרשנות של נטע ריבקין, המינוי של מריאנה ואסילבה לתפקיד המנהלת המקצועית באיגוד הישראלי בזמן שהיא עומדת בראש נבחרת אזרבייג'ן, ההצעה המפתה של אירה וינר, הפגישה המכרעת עם השר, ההחלטה לעבור לעבוד אצל היריבות ברוסיה וההבדלים בין המדינות.
“יש בי כאב, קשה לחזור למקום ממנו ברחתי”
אירה, שלום. את נמצאת במוסקבה עכשיו ומאמנת את נבחרת רוסיה. כמה זה מיוחד עבורך?
"זה אתגר. לאמן נבחרת כזאת זו זכות, כמו משהו חלומי, אחרי כל מה שעברתי. לא חשבתי שזה יקרה".
אז עכשיו את במוסקבה. איך זה מרגיש להיות שם מבחינתך? זה מרגיש טבעי?
"קשה לי לדבר על זה. עזבתי את מוסקבה ב-1979 בגיל 15 וחצי, ברחנו מאנטישמיות, ברחנו משנאה וישראל זו המולדת שלנו. מוסקבה זה משהו זר ורוסיה זה משהו זר. חזרתי לעיר בה נולדתי, כאשר בתור מתעמלת לא יכולתי להגיע לאזור הזה כי לא הייתי מתעמלת על והייתי יהודייה. כשעזבנו, אבא שלי אמר 'לא לחזור לשם לעולם'. זו טעות היסטורית שנולדתי שם, אבל אני חוזרת לכאן כדי לאמן ואני מרגישה שאני חיה בשני עולמות שונים. אירה וינר נתנה לי כבוד כמאמנת ויוצרת, כל המאמנים שנמצאים פה מכבדים אותי, כך שיש בי שמחה ועצב באותה מידה. הכול קשה לי מאוד".
מה כואב לך הכי הרבה?
"לעזוב את הארץ, את המשפחה, את המתעמלות, לא לאמן בעברית, לא לתת את הידע שלי לישראליות ולא להעלות את דגל ישראל גבוה. חתמתי מול הוועד האולימפי הרוסי על החוזה שלי, שם יש סעיף נורמלי ותקין שאומר שאני חייבת ללבוש בגדים עם סמלים של רוסיה, וביקשתי מהם לתת לי זמן כי מאוד קשה לי עם זה. קשה לי ללבוש את המדים שלהם בשלב הזה, למרות שבתוכי אני יודעת שאתן הכול כדי שהבנות האלה יצליחו כי אני מאמנת בנשמה. תמיד חששתי שלא אוכל לאמן במדינה אחרת, אבל הם קיבלו אותי כל כך יפה, כך שיש לי הרבה תשוקה אחרי שסבלתי במשך שנים. ראיתי כל כך הרבה שנאה של הפקידים והעסקנים, שנים הייתי בבתי המשפט רק כדי שתהיה לי הזכות לאמן בארץ, ודווקא פה קיבלתי חום ואהבה. אני רואה בכל בוקר מתעמלות שבאות כדי ללמוד ממני את הידע שישראל החליטה לא לקחת. בישראל יש עסקנים שגומרים לנו את הספורטאים והמאמנים".
היו לנו הרבה ראיונות בעבר, אבל הפעם אני שומע את הקול שלך, הוא סדוק ויש לך דמעות. איך את מתארת את מה שעובר עלייך? את שבורה מכל מה שעברת?
"אני לא שבורה, אני מאוד כואבת את מה שעברתי ושאני צריכה לעזוב את הארץ בשביל לאמן. אני בשיא, הנבחרת של רוסיה זה שיא והתנאים פה זה שיא. זה לא צחוק, זה המון לחצים, אני צריכה להוכיח את עצמי. אירה וינר לא סתם בחרה בי, אבל יש בי כאב ללא גבול".
“הטענות נגדי? זה פארסה, הכול סיפורים”
ויגדורצ'יק ידעה יחסים מורכבים עם האיגוד הישראלי בשנים האחרונות. היא זומנה לשימוע לפני פיטורים בתקופתו של היו"ר רזי פלד, שהודח, ועד היום מתנהל הליך משפטי בנושא, לאחר שהוציאה צו מניעה להליך פיטוריה ונשארה. לאורך כל הקדנציה האחרונה שלה כמאמנת הנבחרת, היא המשיכה להגיע לדיונים הללו. בין היתר זומנה לוועדת משמעת לא פעם ולטענתה לא קיבלה מהאיגוד את כל התנאים הדרושים מבחינתה לנבחרת.
בנוסף, לפני אולימפיאדת טוקיו אירה ויגדורצ'יק גזרה על עצמה שתיקה, לאחר שהתפרסמה בתקשורת קלטת בה היא נשמעת תוקפת לכאורה את לינוי אשרם בשיחה פרטית לפני שזכתה במדליית הזהב האולימפית. בבדיקה שערכנו התברר כי הקלטת, שהופצה לפני אולימפיאדת טוקיו עם דבריה של אירה ויגדורצ'יק, הייתה ערוכה באופן מגמתי במטרה לפגוע באירה, בעת שהייתה בשיאן של ההכנות לקראת המשחקים האולימפיים עם נבחרת ישראל והושגה למעשה בהאזנת סתר. תזמון ההפצה של אותה קלטת גם היה מתוכנן כדי לנסות לפגוע בה. כעת, אירה ויגדורצ'יק מגיבה לראשונה לפרשת הקלטת וחושפת מה קרה מאחורי הקלעים ביחסיה מול האיגוד.
אירה, רוסיה כמובן זו אחת מהנבחרות הטובות ביותר בעולם, אם לא הטובה שבהן. איך קיבלת את זה שהאיגוד החליט בוועדת האיתור שלו לפני אולימפיאדת טוקיו שהוא לא רוצה שתמשיכי לאמן את נבחרת ישראל?
"את זה שאני לא צריכה להמשיך לאמן שמעתי מהאיגוד עוד שנה לפני כן. לא קיבלתי את כל המתעמלות שרציתי, הושפלתי בעיתונות אבל קמתי והמשכתי לאמן, כמעט כל שבוע האיגוד העלה אותי לוועדת משמעת ובין היתר זה היה גם בגלל בן זוגי שנסע איתי לתחרות וישב בקהל אחרי שנתן בהתנדבות מלאה אימוני כושר והכין אוכל לנבחרת, היה מאמן מאיטליה שאני שילמתי לו מכיסי מהפרסומות שעשיתי למען ההישג של מדינת ישראל ועליתי לוועדת משמעת בגלל שהוא ישב בקהל באליפות אירופה, כל הזמן קראתי בתקשורת עד כמה אני רעה, זכיתי במשפט והמשכתי לאמן במשך ארבע שנים תחת צו של בית משפט ויום לפני הנסיעה לאליפות אירופה הגעתי לבית המשפט מול האיגוד כי הם לא הסכימו לשום פשרה. זה מה שאני עברתי, בזמן שהבאתי שתי אליפויות אירופה בחמש שנים ומדליות נוספות".
היו יחסים לא טובים. היה לך שימוע באיגוד עוד לפני כמה שנים בתקופת רזי פלד שבגללו תבעת את האיגוד לקבל פיצויים, הייתה את פרשת הבעיטה, היו תלונות אנונימיות נגדך כולל לאיגוד העולמי, הגעת לוועדות משמעת, בקמפיין הזה התלוננו שעשית אימון בחו"ל בלי אישור של השב"כ, שיצאת מהמלון של הנבחרת בלי אישור כדי לבקר את בן זוגך אילן אזבי שהיה בבית מלון אחר בזמן מגפת הקורונה, היה שימוע על כך שהיו מצלמות בבניין שבו המתעמלות שלך התגוררו לפי דרישת ההורים. מי עשה לך את זה? חיפשו אותך? מי לא רצה שתהיי באיגוד ההתעמלות ואיך את מסבירה את כל זה?
"עכשיו הגעתי לנבחרת רוסיה, אני בתפקיד המאמנת, ופה יש איגוד שמשתחווה בפני המאמנת ותפקידו לתת את כל הכלים, ולא לקבוע דברים מקצועיים. בישראל בכל איגוד יושבים אמא, אבא ועסקנים שחלקם לא ראו אותי ולא הכירו אותי מעולם. איך אני אסביר את זה? ב-2016 הייתה ועדה ובסוף לא מצאו כלום עם המתעמלות כי לא היה מגע. המצלמות שהיו מחוץ לדירה הוצבו באישור של ההורים ובידיעה של הבנות מתוך דאגה, ופה ברוסיה אני נמצאת במקום שכולו מוקף במצלמות מכיוון שחייבים לשמור על הבנות. הטענות לגבי בן זוגי, שהיה באותה קפסולה ובצוות האימון, ולא נתנו לו לנסוע, זה פארסה. זה הכול סיפורים".
איך זה שתמיד לפני כל משחקים אולימפיים יש פרשה חדשה שמתפוצצת בכותרות ענק לגבייך, ובסוף זה מסתיים בלי כלום? למה זה תמיד קורה לך?
"זה קורה לי כי אני היחידה שתמיד אומרת את מה שאני חושבת. אף פעם לא נבחרתי כמאמנת, לא מטעם מרכזי הפועל ולא מטעם מרכז מכבי, אלא בזכות ההישגים שלי. ברור לחלוטין שאנשים שעושים את זה הם כאלה שלא רצו שלמדינת ישראל יהיה הישג. בי לא ניתן לפגוע, אני עזבתי ועברתי למדינה אחרת עם המון כאב לצד שמחה, ואני עושה את זה, אבל ההישג של המדינה נפגע מרוב הקנאה בי ומכך שהאיגוד איפשר את זה. אף מאמן בעולם לא עבר את מה שאני עברתי. לא יכול להיות שאני קיבלתי נבחרת ובתוך שלושה חודשים נאמר לי על ידי יו"ר האיגוד, שהוא פרסומאי, שאני צריכה לצאת לאליפות העולם עם הנבחרת שלי. פרסומאי לא יכול לנהל את המאמנים, האיגוד היה צריך להיות מקצועי. הוא לא יכול לעשות את זה ואחרי זה לומר שאני לא מקצועית. עברתי סבל במשך שנים, והמשכתי לבוא ולאמן".
“בחיים לא דיברתי נגד לינוי אשרם. בלי פסיכולוג ועו”ד לא הייתי שורדת את התקופה הזאת”
לפני שיצאת לטוקיו פורסמה קלטת שלך שאומרת שללינוי אשרם אין קלאסה. כל המדינה הייתה על הרגליים, אחר כך התברר שהקלטת הזאת ‘בושלה’ לאחר שמישהו הקליט אותך לפני כמה שנים. מה הרגשת כשזה פורסם בתקשורת?
"קודם כל, זו הייתה האזנת סתר שהיא אסורה. זו שיחה פרטית עם אדם פרטי מלפני חמש שנים, ריכזו שם מיליון דברים. אני בחיים לא דיברתי נגד לינוי אשרם. אני חושבת שהיא ספורטאית על, מתעמלת על ואני מסבירה את זה גם פה ברוסיה. לא הייתה לנו, ואני לא יודעת מתי תהיה, כזאת מתעמלת למדינת ישראל. כשאני מדברת על בנאדם ואומרת 'קלאסה', זה לא מה שאתם חושבים, כי זה היה לטובת לינוי אשרם. זה היה נגד הסיטואציה שקרתה, והסברתי כי עד שהרוסיות עושות תנועה, לינוי אשרם כבר עושה מיליון תנועות. הרצון לפגוע, לפרש ולהשתמש בזה, זו פארסה. אני כבר לא התייחסתי לזה, התעסקתי בהבאת ההישג. האזנת סתר היא מעשה נבזי שנועד לפגוע בי ובנבחרת, בדיוק אחרי אליפות אירופה ואחרי מדליה במינסק. התעסקתי לא רק בזה, אלא גם בכך שהשופטים היו נגד נבחרת ישראל, כאשר המאמנת האזרית, שהיא משום מה בעיני האיגוד טובה יותר מכל המאמנים הישראלים, היא זאת שדאגה שישראל לא תקבל ציונים".
רגע, את אומרת שהמנהלת המקצועית של איגוד ההתעמלות הישראלי, מריאנה ואסילבה, היא זו שדאגה שנבחרת ישראל לא תקבל ציונים טובים?
"נכון, לחלוטין. אני לא יודעת איך היא ממשיכה להיות מנהלת מקצועית בישראל. היא כתבה אחרי אליפות אירופה בוורנה נגד הציונים שקיבלנו ואלה שהפכו אותנו לאלופי אירופה. יצאנו מהתחרות, והיא, בתפקיד רשמי, לועגת לנו וצוחקת עלינו, על רחלי ועל התרגיל שלנו, במקום לברך אותנו. אני מספרת את זה ליו"ר האיגוד והיא ממשיכה כרגיל, אבל מוזר שלה לא קראו לוועדות משמעת על זה. איך זה ייתכן כזה דבר?".
מאיפה הגיעה הקלטת ש’בישלו’ לך? את יודעת מי עשה את זה?
"אני לא רוצה לדבר על זה. אני הגבתי על הקלטת וזהו, זה נגמר. אם מעניין אתכם מי עשה את זה, תחפשו מי ‘בישל’ את זה".
איך עברת את התקופה הזאת?
"אם לא הייתי מחזיקה עורך דין צמוד או פסיכולוג מטעם הוועד האולימפי, לא הייתי שורדת את התקופה הזאת. התעסקתי בלשרוד נפשית ופיזית".
כמה זה צילק אותך נפשית?
"שום דבר. אי אפשר לפגוע בי נפשית. העצב והכאב קרובים, אבל לא יותר מזה. כואב לי שהקשו עליי להביא הישגים".
איך זה להתנהל מול האיגוד הישראלי כל הזמן בהליך משפטי, כאשר עבדת בצו שיפוט זמני והדיונים עדיין ממשיכים ברקע? אני מניח שזה יוצר הרבה חיכוך, בטח עם ההנהלה באיגוד ההתעמלות.
"הנהלת האיגוד תפקידה לספק את הצרכים של המאמנים והספורטאים, אבל היו"ר ביזה אותי בעיתונות והחליט החלטות בשמי, כך שהגנתי על שמי ועל המקצוענות שלי דרך בתי המשפט. מעולם לא ביקשתי להיות בבית המשפט, אבל כל הזמן הגנתי על שמי. אני מגיעה לבית המשפט ושומעת רק דברים רעים עליי".
איך הייתה ההתנהלות מול הפסיכולוג בזמן שעברת את מה שעברת?
"לא עבדתי בשביל האיגוד או בגלל האיגוד, אלא בשביל מדינת ישראל. זו שליחות. לכן זה מאוד כאב לי. תפקיד פסיכולוג הספורט הוא גם לחזק את המאמן וגם את המתעמלות. עו"ד אמיר רוזנברג נתן לי תקווה שבמשפט בישראל יש צדק. התחננתי בפני האיגוד לסיים את הפרשה וביקשתי את הזכות לאמן, הם משכו אותי שנה וחצי עם הפשרה בזמן שהמשכתי לשלם כסף מכיסי, אבל לא הייתה בסוף שום פשרה".
"באיזו נבחרת בנות משלמות על האוכל? קניתי כדורים בעצמי למתעמלות"
שמעתי שהיו לך טענות גם כלפי האיגוד, על זה שבאיגוד לכאורה לא דאגו למתעמלות למוניות בשעת לילה מאוחרת אחרי האימונים, כך שהזמנת הסעות על חשבונך. התלוננת שלא דאגו להן למזון בזמן ששכרו להן דירה, כך שבן הזוג שלך, אילן, הוא זה שהכין ארוחות על חשבונך. התלוננת שלקחו לך את מאמן הבלט שהבאת וסילקו אותו מהארץ לכאורה. באיגוד אמרו שנתנו לך תנאים טובים והשקיעו כספים רבים. אז מה נכון? מה היה שם באמת?
"הזמנתי מוניות ל-15 מתעמלות, לא ראיתי משכורת ושילמתי מכיסי, יש חלק שהוחזר ויש חלק שלא רצו להחזיר. באיזה נבחרת בנות משלמות על האוכל? איפה ראית שבן זוגי צריך לנסוע על חשבונו לקנות אוכל לכולן? יום אחד נכנסתי לאולם וראיתי את המתעמלות יחפות, שאלתי מה קרה ואמרו שסיימנו את המלאי של נעלי-חצי. אני הלכתי וקניתי כדורים בעצמי למתעמלות".
למה זה קרה?
"אני לא יודעת, אבל זה לא צריך לקרות, כי יש מספיק כסף. לא יכול להיות שנביא מורה לבלט מאיטליה שתורם ידע ויש לו חלק גדול בהישג, ואני משלמת מכיסי את השכר שלו. הוא נזרק כמה פעמים בבושת פנים, האיגוד לא רצה אותו. כל הזמן כשהייתי מתכתבת עם האיגוד, לא קיבלתי הודעות 'בהצלחה' ולא הודעות של 'מה את צריכה?', רק הודעות שאומרות 'אם נראה אותו, תעלי לוועדת משמעת'".
באיגוד אומרים שנתנו לך הרבה כסף.
"מה זה נתנו לי כסף? זו המדינה שנותנת כסף, לא הם".
כן, אבל מה קורה אם המדינה לא נותנת מספיק תקציבים לענף, ואי אפשר לתת לכולם את כל מה שהם רוצים?
"בוודאי שיש כסף. יש מספיק תקציבים, הם מחולקים גם לאיגוד באותו הצינור. תפקיד האיגוד הוא לדאוג לתנאים, למצב הנפשי של הספורטאים והמאמנים, לכבד אותם ולהיות איתם בשליחות. מה הם נתנו? הם לא נתנו כלום. מדינת ישראל האהובה שלי נתנה ואני הייתי בשבילה למען הדגל".
איגוד ההתעמלות קיבל תקציבים ולא העביר לך את כל מה שהיה צריך לתת?
"בוודאות שהוא לא העביר. אבל זו לא הבעיה. אני שאלתי איך יו"ר שהוא פרסומאי קובע למאמן לאן לצאת להתחרות. ואיך יכול להיות שהחבר שלו ינהל את הנבחרת ויקנה כרטיסים לתחרויות בלי לדבר איתי, כאשר אחרי זה אני מואשמת שבזבזתי כספי מדינה כי הם בוטלו? במקום לדבר על מדליה, עליתי לוועדות משמעת והפכתי למושפלת. אם מאמן לאומי נבחר על ידי נציג הפועל או מכבי, זה לא בסדר".
"האיגוד רצה לפגוע בי, היו הרבה רגעים משפילים, מביכים וכואבים"
הם לא רצו בהצלחת הנבחרת?
"הם לא רצו בהצלחה שלי".
מי רצה לפגוע בך?
"אני לא צריכה להגיד מי. מבחינתי, זה האיגוד. צלצלתי לכמה חברי הנהלה, אבל הם לא ידעו בכלל מי אני ועל מה הם הצביעו".
מה היה הרגע הכי כואב לך?
"היו הרבה רגעים משפילים, מביכים וכואבים. הכי מביך זה שאני צריכה ללכת לאמן ברוסיה, איך קורה כזה דבר שמאמנת כמוני נזרקת מהמדינה שלו? יש יותר מביך מזה?".
איך היחסים שלך עם אירה וינר? באיגוד לא אהבו את זה שהיא תקפה את ישראל ואת הזכייה של לינוי אשרם, ובסוף היא עוד לוקחת אותך לעבוד איתה, אבל אני הבנתי שהיית אצלה בהדלקת נרות חנוכה בבית.
"אנחנו יהודים בסופו של דבר ואנחנו שומרים על המסורת, כך שהייתי אצלה גם בקבלת שבת. היא ידעה שאני לא ממשיכה בארץ וברגע שהסתיימה האולימפיאדה היא שאלה אם אני מוכנה לבוא לנסות. זה מאוד החמיא ומאוד הפחיד באותה מידה, לקח לי זמן לקחת על עצמי את התפקיד ולעזוב את הארץ. נלחמתי כדי להישאר, אני רוצה להישאר בארץ ולחיות בארץ, אין שום דבר יקר יותר מבחינתי מאשר נבחרת ישראל - אבל אם האיגוד הישראלי לא חושב שאני יכולה לתרום, אני רוצה להמשיך לאמן וליצור".
נבחרת רוסיה תמיד שואפת רק לזהב. מה הציפיות ממך ברוסיה?
"אלה לא ציפיות ממני, אלה ציפיות מעצמם. רק זהב, זה מה שהם רוצים מעצמם".
איך הגדרת התפקיד שלך ברוסיה?
"הם לא הגדירו ואין פה הגדרות. אירה וינר היא המאמנת הראשית, היא קובעת, וכולנו עובדים לצידה. אני כרגע נמצאת עם שלוש נבחרות מלאות של בנות, שכולן הן אלופות עולם ואלופות אולימפיות. לא פשוט לאמן 15 בנות שהן אלופות עולם. גם בצוות יש אלופות עולם. יש חיבור תרגילים שגם רחלי בתי עבדה עליהם ותרמה את חלקה עבור הנבחרת".
הגעת לשיא הקריירה שלך, כמו שאברם גרנט הגיע לאמן את צ'לסי בכדורגל. בעתיד, אם מדינת ישראל תקרא לך לדגל, תרצי לחזור?
"בוודאי. מה זה לחזור? אני גרה בארץ ואמשיך לחיות בארץ".
לכמה זמן תהיי ברוסיה?
"החוזה מתחדש כל שנה ובגדול חתמתי מול רוסיה להכין אותם לאולימפיאדת פאריס".
"הבת שלי מאמנת גדולה, היא לא רצתה להיות שותפה לכל מה שמתרחש באיגוד הישראלי"
למה הבת שלך, רחלי, לא רצתה לאמן את נבחרת ישראל?
"תצטרכו לשאול אותה. היא מאמנת גדולה, מחברת גדולה והיא לא רצתה להיות שותפה לכל מה שמתרחש באיגוד הישראלי לדעתי, אבל תשאלו אותה. עכשיו היא מחברת תרגילים לרוסיה, פינלנד, ברזיל וארצות הברית, והיא עושה זאת באושר".
את שמחה שהיא הולכת בדרכך?
"אני שמחה מזה שהיא יותר מוכשרת ממני, כמו יתר המתעמלות שלי שהן מוכשרות מאוד".
בשנה הבאה תצטרכי להגיע עם נבחרת רוסיה לאליפות אירופה בתל אביב. את אדם אמוציונלי, מה תרגישי כשתיכנסי לאולם?
"לא יודעת. אני אמוציונלית, אבל אני פרקטית. אני לא חושבת על זה. אני רק חושבת איך אני נכנסת לאולם מחר בבוקר ותורמת יותר ויותר".
“בכיתי אצל טרופר והוא אמר לי ’אין מה לעשות, אסור לערבב פוליטיקה בספורט’”
שר התרבות והספורט או מישהו אחר מהארץ הרים לך טלפון לשאול מה קרה ואיך אירה ויגדורצ'יק, המאמנת המעוטרת, הגיעה פתאום לאמן את נבחרת רוסיה במקום את ישראל?
"מתוך כבוד לשר חילי טרופר, הוא הראשון שהגעתי אליו למשרד ואמרתי לו שאני עוזבת עם הרבה כאב. בכיתי אצלו והוא אמר לי 'אין מה לעשות, אסור לערבב פוליטיקה בספורט'. הספורט שלנו כולו פוליטיקה, אבל אין מה לעשות".
אני מבין את זה שאסור למדינה להתערב בהחלטות מקצועיות של איגודים, אבל הוא לא ניסה לעזור ולהרים טלפון אפילו כדי לנסות לפשר? בכל זאת, מאמנת ישראלית עוזבת למדינה אחרת. באיזו תחושה יצאת מהפגישה איתו?
"בתחושת אכזבה וכאב. אמרתי את זה להרבה אנשים בתפקידים בכירים והבנתי שהם לא מתכוונים לעשות עם זה כלום, ומאוד הפתיע אותי שאני נמצאת פה חודש ופתאום יש בארץ כזאת פליאה. מה ציפו? ברוסיה, למאמנת הראשית יש זכות להזיז או לפטר מאמן, אבל אותו המאמן שהביא מדליות מקבל פנסיה, משכורת מהמדינה ומיד עובר לבית ספר להתעמלות ועובד שם. מביך להגיד את זה, אבל התחננתי בפני האיגוד לקבל כסף עבור הסתגלות אחרי שאעזוב את התפקיד שלי בנבחרת ישראל. אם לא הייתה לי את ההצעה הזאת ואת התעוזה לעזוב לרוסיה, מה מאמנת כמוני הייתה צריכה לעשות? להישאר בלי משכורת? שאלתי את יעל ארד 'מה אני עושה?' לפני שהיא נבחרה ליו"ר הוועד האולימפי, והיא אמרה לי 'נו מה לעשות, תפתחי חוג'. אמרתי לה 'גם כשאני פותחת חוג, אני תלויה באיגוד, כי לא אקבל ציוד בלי מימון של המרכזים ואני לא יכולה לרשום את הבנות לתחרויות בלי האיגוד'. אז אי אפשר להגיד שהספורט פה לא פוליטי. אני צריכה לשאול את עצמי ממה אני מתפרנסת מחר, אחרי כל מה שנתתי מגיל 24 לטובת הספורט הישראלי?".
איך מדינת ישראל מרשה לעצמה לאבד מאמנת שהולכת לרוסיה, מעצמה גדולה שהיא היריבה הכי גדולה שלנו?
"כל עוד לאיגודים ולעסקנים תהיה אפשרות לנהל את הספורט, ככה זה יהיה. אין מדינה שמכבדת את עצמה כשהשר או הוועד האולימפי לא יושבים בוועדת האיתור של בחירת המאמנים. שר הספורט נותן כסף, בלי יכולת להתערב? איפה קיים כזה דבר? איך הפועל ומכבי יקבעו את גורל המאמנים והספורטאים?".
אז זו בעצם החלטה פוליטית של מרכזים לא לתת לך להמשיך לאמן?
"בוודאי. שני המרכזים נכנסו לשנאה כלפיי כי אני נלחמת נגד הדבר הזה. אני לא מתאימה לעסקנות, כי אני לא עובדת בשביל העסקנים שיקבעו לי איך לאמן ויפגעו בשמי או במדינת ישראל. ברוסיה רצו מאמן שיתרום להישגים, הכול מסודר ואף חבר הנהלה לא יכול להגיד למאמן איך לאמן ואיפה להתחרות. אומרים לי 'הצבענו שאסור', על בסיס מה הם הצביעו והחליטו? הם אנשים פרטיים ואישיים".
את מרגישה שנזרקת לכלבים?
"לא, אני זכיתי להרים את דגל ישראל, לאמן וליצור. לא ויתרתי בחיי על כלום, אבל עכשיו ויתרתי על אהבתי הכי גדולה. ויתרתי על דגל ישראל, על הים, על אמא שלי בת ה-92 שהשארתי בארץ, על השפה העברית, על הבנות הישראליות - כי אני רוצה להמשיך לאמן. כמות הדמעות שירדו לי, אני לא זוכרת משהו כזה. כשהייתי צריכה להגיע להחלטה לעזוב את ישראל, הרגשתי כאב שאני חושבת שחוויתי אותו מעט מאוד פעמים, בסדר גודל כמו של מות אבי".
“זו מתנת אל לקבל נבחרת כמו רוסיה, הגישה פה מקצועית”
ויגדורצ'יק עלתה לישראל כאשר הייתה נערה. בגיל 22 החלה לאמן, וכיום היא בת 57. ממרום שנותיה, היא מסתכלת על התהליכים בספורט הישראלי והיא מלאת ביקורת. על הפרשנות של נטע ריבקין, על ההחלטה להביא לארץ מנהלת מקצועית כמו מריאנה ואסילבה שעובדת באזרבייג'ן ועל היחס כלפי המאמנים בישראל. עכשיו, כשהיא ברוסיה, היא גם מקבלת פרופורציות על דרך הניהול בספורט הישראלי.
אירה, עד כמה השינוי שעשית הוא משמעותי עבורך?
"זו מתנת אל לקבל כזאת נבחרת. פה אף אחד לא אומר לבן זוגי לא להיכנס לאימוני הנבחרת, כי פה יודעים שבנאדם צריך חיים ויש לו זכות לחיות ולהיות במצב רוח טוב. אני כל שנייה נשאלת מה אני צריכה, אמרתי לגברת וינר מה אני צריכה, לא הספקתי למצמץ וכבר קיבלתי את זה. אף אחד לא בא ואומר לי 'אין כסף, יש כסף'. אומרים 'קחי, תעבדי'. זו גישה מקצועית".
לפי מה שאת אומרת, ההבדל בגישה הוא שמיים וארץ. הספורט הישראלי רשם הישגים גדולים יחסית בטוקיו, אז השאלה היא האם הוא באמת מתקדם?
"בוודאי שהוא מתקדם. המאמנים עובדים מבוקר עד לילה, ולכן אני לא מבינה איך מביאים את מריאנה ואסילבה, שנמצאת בניגוד עניינים כי היא באזרבייג'ן. אני לא קיבלתי את אותם התנאים שקיבלו המתעמלות האישיות, שקיבלו אוכל בווינגייט והן לא משלמות עליו, והמתעמלות שלי שילמו על האוכל".
כן, אבל אמרו שאת לא רצית לעבור לווינגייט. שם יש חדר אוכל, הכול מסודר והכול עובד. למה לא רצית להעביר את הנבחרת לשם?
"בחולון יש את האולם היחיד במדינה שנבנה לטובת ההתעמלות האמנותית, שהוא אולם ולא אוהל. יש תקציב לזה, כמו שמשלמים לווינגייט. הבנות לא מתחרות באוהל, הן מתחרות באולם. לינוי אשרם התאמנה באוהל ועברה הרבה בעיות עם תרגיל הסרט, כולל באולימפיאדה, בגלל האוהל".
את רואה סיכוי לחזור לאמן את נבחרת ישראל, או שהסיפור כבר נגמר לדעתך?
"איך אני יכולה לא לרצות לחזור? זה הבית שלי. עבדתי בתנאים שאף בן אדם אחר לא היה עומד בהם, מתוך אהבה מטורפת למקצוע ולדגל".
“נטע ריבקין פרשנה את אליפות העולם ואמרה ‘הקבוצה הזאת לא יכולה להגיע למשחקים האולימפיים’. בכל מקום אחר מחמיאים”
מה היה הרגע הכי משמח מבחינתך בשנים האחרונות?
"הכי מרגש היה להיות אלופות אירופה בקייב, איפה שנהרגו אלפי יהודים. מעבר לזה, כשהגענו למקום השישי באליפות העולם ב-2019 וזכינו בקריטריון האולימפי, אחרי שאף אחד לא האמין שהנבחרת תעשה זאת. הרי נטע ריבקין פרשנה את אליפות העולם ואמרה 'הקבוצה הזאת לא יכולה להגיע למשחקים האולימפיים'. בכל מקום אחר מחמיאים בפרשנות, אבל אתם שמעתם אותה?".
למה נטע ריבקין הייתה נגדך? זה היה מקצועי או לא מקצועי?
"האם אתה חושב שזה מקצועי לפרשן ולא להזכיר את המאמנות רחלי ונועה, ואת המוזיקה המיוחדת? תשאל את נטע ריבקין. אני לא צריכה לתת הסברים, אני נותנת עובדות. איך יכול להיות שפרשנית ישראלית פוגעת ומזלזלת בנבחרת ישראל בזמן שהיא מפרשנת?".
במשך הרבה חודשים סירבת להתראיין. מה קרה עכשיו שפתאום הסכמת לדבר על הכל?
"זה בגלל שאני סגרתי אתכם ראיון והסכמתי לזה. האמת שגם עכשיו לא רציתי להתראיין, אבל פרסמו דברים בלי אישורי ומכיוון שאני חושבת שהייתם בין אלה שתמכו בי בתקופה כל כך קשה, זו הסיבה שאני סיפרתי לכם את מה שעברתי".
כן, אבל השגת הישג גדול באולימפיאדת טוקיו. למה שתקת? היית מאוכזבת מהמקום השישי?
"לא יכולתי להיות מאוכזבת. הנבחרת שקמה, היא קמה מאשפתות. נלחמתי לקבל בנות, אחר כך לא היה לי מספיק זמן לעבוד איתה והנבחרת הזאת עברה דברים מטורפים. במדינות אחרות על גמר אולימפי ומקום שישי משלמים הון ועושים מהמאמנים ומהספורטאים אלים".
המקום השישי זו התקרה של נבחרת ההתעמלות הישראלית, או שאפשר לעבור את זה?
"בוודאי שזו לא התקרה. נכנסנו לגמר ממקום רביעי ודיברתי עם האיגוד והתחננתי לעשות פעולות שצריך היה לעשות כדי שהשופטים יבינו שלמדינת ישראל חשובה גם הנבחרת. חשוב היה שהמדינה תשדר שהיא מעוניינת בהצלחת הנבחרת. כשהאיגוד מחליט לפני המשחקים האולימפיים שהוא לא רוצה את המאמנת, זה משדר לעולם שהמדינה לא מעוניינת בזה".
זאת אומרת שגם ההחלטה שלא לתת לך להמשיך לאמן את נבחרת ישראל פגעה בהצלחה שלה?
"היחס לנבחרת ולמאמנת פגע, היחס של המנהלת מאזרבייג'ן פגע. בעולם ידעו שאנחנו לא הכי חשובים לאיגוד. זו לא שמועה, אלא דברים מפורשים שנאמרו. בכל כניסה לאימון חשבתי איזה כתבים מחכים לי, מה כתבו עליי בעיתון, איזו ועדת משמעת יעשו לי והתעסקתי בכל המסביב. עכשיו אני רוצה רק יצירה והצלחה, ולחזור כמה שיותר מהר לארץ".
לאן היה אפשר להגיע בטוקיו?
"היינו יכולים להתמודד על מדליה, אבל ברור שלא היו נותנים לישראל לזכות בשתי מדליות כי לינוי זכתה קודם. אבל ברוך השם שיש לנו מדליית זהב בענף הזה, לינוי היא ההמשך של החלום שלי, איילת זוסמן המאמנת שלה גדלה אצלי בבית וזו המתעמלת הראשונה שלנו. לי זה היה ברור היה לגמרי שלא ניתן לקבל עוד מדליה אבל אולי יכולנו לסיים במקום הרביעי".
כמה היית מאושרת מהזכייה של לינוי אשרם במדליית הזהב?
"בתחרות אין לי תחושה של אושר, יש לי תחושה של מחויבות כי הייתי צריכה להתמודד עם הלחץ ולהעמיד את המתעמלות שלי לפני הגמר. אחרי התחרות, לא היה בי אושר גדול יותר מזה שלינוי זכתה במדליית זהב אולימפית בהתעמלות אמנותית למדינת ישראל, סוף פסוק".
לינוי אשרם צריכה להמשיך אחרי ההישג הזה?
"אני לא צריכה לייעץ לה. היא מספיק חכמה בעצמה, יש לה מאמנים שעובדים איתה והיא תיקח החלטה טובה".
יש עוד מתעמלות שיכולות לעמוד על פודיום מתוך ההיצע שיש בישראל?
"מדינת ישראל מאוד חזקה עם מתעמלות מאוד חזקות. גם ברוסיה הן נחשבות למתחרות חזקות. לחלוטין".
מה את חושבת על מה שאירה וינר אמרה לגבי הזכייה של לינוי אשרם בזהב?
"לא התעמקתי, לא קראתי וזה בכלל לא מעניין. אני מדברת פה הרבה על לינוי אשרם, נותנת אותה כדוגמה בפני המתעמלות ואנחנו מדברים על המתחרים. אני לא מתעסקת בעניין של רוסיה ואיך שהם רואים את זה".
למה את הכי מתגעגעת עכשיו?
"לנכדות שלי, לאמא שלי, לחוף הים ולאנרגיה של ישראל".
"ארץ נהדרת? לעשות סאטירה כאשר משקרים על מה שקורה בספורט? לא".
את חושבת איזו דמות יעשו לך עכשיו בארץ נהדרת?
"לא. אני חושבת שכל התוכניות האלה פגעו בענף, פגעו בי, הציגו אותו לא נכון ואחרי זה כבר ירדו לפסים אישיים. זו תביעה".
אבל זו סאטירה, בכוונה מקצינים כל דבר.
"סאטירה זו דרך הומוריסטית להראות משהו רע. לעשות סאטירה על הצבא בו חיילים מתים בשביל שנחייה, או לעשות סאטירה על מדליית זהב כאשר משקרים על מה שקורה בספורט? לא. אף אחד לא אומר כלום על זה שעושים שקילות בג'ודו, אבל אם בא אליי אבא של מתעמלת צעירה ושואל 'באמת תשקלי אותה כל הזמן?' אז זה עשה רע. ספורט והישגים לא צריכים להיות בסאטירה. יש הבדל בין הומור לסאטירה, יש הבדל בין הומור לירידה על אישיות של בן אדם".
לסיום, איזה מסר יש לך להעביר?
"צריך ליצור שינוי חקיקה שתשנה את ההתנהלות של האיגודים, כדי שיעבדו לטובת המאמנים והספורטאים. צריך לחזק ולשנות את מעמד המאמן, את מעמד האיגודים והעסקנים. זה הכול. אני מתגעגעת וכואבת, למרות שקיבלתי זכות ענקית לעבוד עם הנבחרת הכי חזקה בעולם".
שר התרבות והספורט, חילי טרופר, מסר: “לא נגיב”.
נטע ריבקין מסרה בתגובה: “אין לי עניין להגיב”.
רזי פלד מסר בתגובה: “מאחל לנבחרת ישראל והצוות החדש שיביאו משב רוח טוב והצלחה גדולה במשימות שלפניהם”.
מאיגוד ההתעמלות נמסר: “קצת פרופורציה: לא אירה ויגדורצ'יק הביאה את שתי מדליות הזהב האולימפיות של ישראל בטוקיו - אלא דווקא המאמנים הנפלאים איילת זוסמן וסרגיי וייסבורג. אחרי שנים כה רבות כמאמנת נבחרת ההתעמלות האמנותית, תקופה בה התחלפו באימון נבחרות ישראל בכדורגל ובכדורסל כחמישה מאמנים בכל ענף - מן הראוי שאירה תבין, עם כל הכבוד, ויש כבוד כלפיה, שאין לאף אחד טאבו על התפקיד אותו מילאה. איגוד ההתעמלות העניק לאירה ולחניכותיה את התנאים המעולים ביותר עליהם ניתן לחלום. זו האמת היחידה ואין בילתה”.
