נכון, ארווין קומאן עשה היום (רביעי) מעשה שלא הרבה מאמנים בליגת העל נוהגים לעשות בשנים האחרונות – לקח אחריות. אבל אסור לשכוח שההולנדי הגיע לקבוצה בה הבעיות והבלאגן חורגים הרבה מעבר לגבולות המגרש והמצב אליו הגיעה בית”ר נבע מלא מעט סיבות נוספות, שלאו דווקא קשורות למאמן.
אין ספק שמעל הכול הבעיה הגדולה ביותר של הקבוצה היא מקצועית, כי אם החבורה מהבירה תמשיך לשחק כדורגל כמו שהיא משחקת מתחילת העונה, היא צפויה להיאבק בתחתית על חייה. כל זה כשאין בעלים, כשהמצב הכלכלי לא ברור ועוד מדברים על שחרורים בינואר. נדמה כי בית"ר נלחמת על חייה גם במגרש וגם מחוץ למגרש.
הרבה סיבות הובילו את בית"ר ירושלים לאחת העונות החלשות מאז עזיבתו של ארקדי גאידמק (והיו לא מעט שנים קשות, אפורות), אבל נדמה שהפעם המועדון נמצא ממש בתחתית, תרתי משמע. אז אחרי שהמאמן כבר לא פה, אספנו את הסיבות העיקריות שהובילו למצבה הנוכחי בבירה, הן מקצועית והן כלכלית:
ארצות הברית
לפני תחילת ההכנות לקראת העונה הנוכחית, חוגג רצה לקחת את הקבוצה לסבב משחקים בארצות הברית כדי לאסוף כסף עבור המועדון, זה פגע מאוד בהכנות המקצועיות של הקבוצה, כולם התעסקו רק בזה וזנחו את הבעיות עם הרכש שלא הגיע. מה קרה בסוף? לא הייתה טיסה והמועדון היה צריך בתוך ימים לסגור מחנה אימון ולנסוע עם סגל לא מושלם למחנה אימון בחו"ל.
בית”ר ירושלים – ברצלונה
עוד חלום שהתנפץ, אבל הסיפור עם בארסה היה בעיקר סיפור על התדמית של בית"ר. ההתעסקות במשחק מול הקטלונים היה חסר פרופורציות, כל המועדון התעסק אך ורק במשחק, לא התעסקו בכלום חוץ מהמשחק, השחקנים לא הבינו מתי המשחק, אם ליאו מסי מגיע או לא מגיע, עצרו בינתיים את הרכש כי רצו לדעת כמה כסף ייכנס לקופת המועדון, אבל בשורה תחתונה – האירוע בוטל. בארסה לא הגיעה וארווין קומאן, שהתפטר בעצמו, נשאר עם סגל שחלם לשחק מול מסי, אבל לא מוכן למשחק מול חדרה. "זו הייתה תקופה שהתעסקנו רק בברצלונה, שמענו את המילה ברצלונה אולי 200 פעם ביום", הודו במועדון.
מכת פציעות
בית"ר סבלה מתחילת העונה ממכת פציעות קיצונית והרשימה ארוכה, זה לא תמיד תירוץ כי כל הקבוצות סובלות מפציעות, אבל בבית"ר הסגל לא משופע בשחקנים איכותיים, כך שכל פציעה של שחקן הפכה למשמעותית מאוד. להלן הרשימה: עמית כהן, לירן רוטמן, רועי הרמן, אוראל דגני, אביאל זרגרי, מרקו יאנקוביץ’, ניב זריהן, ירדן שועה, ג'וסואה מחיאס וגליאופילו האסלביינק. חלק נפצעו לתקופה ארוכה, חלק נעדרו משניים-שלושה משחקים, אך זה הפך את קומאן ללוליין שבכל פעם היה צריך למצוא תחליף לשחקן כזה או אחר, לפעמים הציב שחקנים בעמדות חדשות עבורם לגמרי.
כישלון הזרים
התפוקה של אדווין ג'אסי, ריצ’מונד בואצ'י, האסלביינק ויאנקוביץ' מתחת לכל ביקורת. בבית"ר כל כך התלהבו (בעיקר חוגג) מהגעתם של ג'אסי ובואצ'י ודיברו עליהם כשוברי שוויון, אך בינתיים הם לא מספקים את הסחורה, הם לא הצליחו למצוא את מקומם בשיטה של קומאן והם פשוט לא טובים, אם הם לא ישתפרו ויביאו מספרים, מצבה של בית"ר יהיה רע מאוד. לגבי קאמסו מארה, הוא גם הגיע באיחור וגם בינתיים מזכיר יותר את אייס קרים שהפך לבדיחה בבית"ר ירושלים. ועוד נקודה, במועדון ביקרו בחריפות את ההתעסקות בסקאוט בן ה-19, אולי בצדק ואולי שלא בצדק, אך צריך לחכות עם הביקורות או הפרגונים לסיום העונה. בינתיים זה נראה לא טוב, הפקרות של ממש.
הגעת בלם זר באיחור ניכר
חודשיים דיברו בבית"ר על כך שצריך להגיע בלם. הקבוצה לא כבשה שער אחד במחנה אימון שלם, במשחקי גביע הטוטו לא כבשה שערים וכל מה ששמענו זה שצריך להגיע בלם, שמחכים לבלם, שתכף יגיע בלם. אחת הבעיות הגדולות של בית"ר העונה היא שאין לה בלמים, מלבד אוראל דגני ואופיר קריאף, שעושה את העבודה בצורה טובה, הקבוצה הייתה חייבת להביא בלם זר וזה היה צריך להיות בעדיפות עליונה, אבל זה לקח המון זמן.
הבלם מחאיס הגיע באיחור ניכר וזה פגע מאוד בקבוצה, זה חיבל בהכנות והרס לקומאן את הבריאות. בבית"ר מספרים כי העיכוב נבע מכך שניהלו שני מו"מ עם בלם סרבי מאיטליה ועם בלם ספרדי, הם היו בעדיפות עליונה, אבל חוגג סירב לשלם להם סכומים גבוהים והעסקאות נפלו כל פעם מחדש. באיחור משמעותי נוצר הקשר עם ג'וסואה מחיאס וחוגג אישר אותו, בינתיים הבלם פצוע עם מרפק שבור בוונצואלה ואפשר לומר שבית"ר לא בנתה כראוי את השלד של הקו האחורי.
אביאל זרגרי
אחת הבעיות העונה קשורה בטירוף שהיה בקיץ סביב אביאל זרגרי. חוגג שם על השחקן תג מחיר שרק פגע בו, חוגג בלבל את הילד שהיה על המסלול הנכון, פתאום זרגרי ראה שמדברים רק עליו, הסכומים שנזרקו לאוויר לא היו שפויים, זה היה נראה כאילו שמעמיסים על השחקן הרבה יותר ממה שהוא מסובל לסחוב על עצמו. הפציעה שלו בגב לא תרמה, זרגרי שעליו בנו מאוד העונה לא מצליח לחזור ליכולת של שנה שעברה וזה משפיע מאוד על היכולת הכללית של בית"ר עד כה.
שינוי שיטת מכירת המנויים
מה ניסו בבית"ר ירושלים לעשות עם שיטת מכירת המנויים החדשה, רק הם מבינים. האוהדים היו מבולבלים, התוכנית קבעה שצריך להיות חבר בית"ריסט כדי לקנות מנוי, שילבו כמה מסלולים: בית"ריסט, וי.אי.פי, פרטנר, ולזה הוסיפו רכישת מנוי בתשלומים עם משחקי חוץ ומשחקי בית, עם ילדים ובלי ילדים, לשלם על כל כרטיס חמישה שקלים או שלא, בקיצור, מודל עסקי שנחל כישלון אדיר. אחרי כמה שבועות, בבית"ר הבינו את סדר גודל הכישלון עם מכירה של 800 מנויים בלבד, אז החליטו לשנות את השיטה והחלו למכור מנוי במחיר של 850 ש”ח ליציע הצפוני. זה היה מאוחר מדי, זה היה אחרי שבית"ר כבר נראתה רע במשחקים ולכן זה גם לא התרומם. בית"ר נחלה כישלון חרוץ במכירת מנויים, כשהכמות עומדת היום על כ-1,800 מנויים, וזו הקבוצה שמתיימרת להיות "הקבוצה של המדינה".
מלחמה עם לה פמיליה
לא המלחמה בארגון פגעה בבית"ר, אלא יותר הפיצול שנוצר בין האוהדים. הדבר הגיע לידי כך שכולם שכחו שיש פה קבוצה שצריכה את הקהל שלה מאחוריה. גם עם בעלים קודמים הייתה מלחמה בלה פמיליה, אבל זה לא הגיע לידי כך שיש חרמות, מאבק בין אוהדים ומכות בין אוהדים. לארגון לה פמיליה יש חלק גדול בבלאגן ביציעים, בעיקר אחרי אירועי בלומפילד, אך לצד זה יש גם את החלק של הנהלת בית"ר במאבק, שלא נוהל נכון והלך למקומות של פילוג בקרב האוהדים, מקצועית וכלכלית. זה פגע ישירות בבית"ר.
חוגג מעביר את הקבוצה לנאמן
אחת הסיבות לחוסר השקט בבית"ר הייתה סביב הבעלים, משה חוגג. ההחלטה שלו שלא להשקיע יותר במועדון ולהעביר את הקבוצה לנאמן יצחק יונגר הוכיחה שבעל הבית של בית"ר ירושלים נמצא בקשיים כלכליים, והדבר השפיע מאוד על המערכת, גם על השחקנים וגם על קומאן. כולם הרגישו שמפקירים אותם, שהמועדון למכירה ועתיד השחקנים לוט בערפל. לעובדה שחוגג הפסיק להשקיע במועדון יש לזה חלק באיך שבית"ר נראית גם בפני עצמה וגם בפני העובדים שלה.
"המשחק הגדול": המעצר של משה חוגג
זו המכה האחרונה והמפחידה ביותר עבור בית"ר ירושלים, אם יש לזה קשר לכישלון המקצועי נדע בעוד כמה מחזורים. מאז המעצר של חוגג, בשני משחקים בלבד בית"ר, אספה נקודה אחת (מול חדרה). אבל גם כששחקנים אומרים שהם יודעים לעשות את ההפרדה, זה קשה ולא תמיד בשליטה. השחקנים נמצאים במקום עבודה רעוע, זה משפיע עליהם בין אם הם מודים בזה ובין אם לא. בית"ר חייבת יציבות כלכלית ובעלים רציני, גם כדי שהשחקנים יוכלו (בלי ציניות), להתעסק רק בכדורגל.
