אליפות ארצות הברית הפתוחה הלכה לדניל מדבדב, מדליית הזהב לאלכסנדר זברב, גביע דייויס לנבחרת רוסיה ו’רק’ עוד שלושה גראנד סלאם לנובאק ג’וקוביץ’. אבל עם כל הכבוד הפעם לג’וקר הסרבי, שכנראה בעוד כמה חודשים גם יעלה לפסגת המייג’ורים, בשנה הנוכחית שהיא גם שנת המהפכה של הדור הבא, הוא קצת פחות הסיפור.
אחרי שנים של שליטה אבסולוטית, שהתארים נזללו בזה אחר זה על ידי שלושת הענקים (סטן ואורינקה ואנדי מארי הפריעו פה ושם, אבל נעלמו), 2021 הייתה שונה בהרבה. אמנם הייתה רק זכייה אחת בתואר גראנד סלאם שלא חתום על אחד מג’וקוביץ’, פדרר ונדאל, אבל הפציעות הקשות של השניים האחרונים הפכו את העונה ואת הסבב לפתוחים ותחרותיים בהרבה.
כמובן שזה גם הגיל שמשפיע והשחיקה, אבל אחרי שדומיניק תים היה היחיד בארבע שנים האחרונות קצת הפריע להם, נדמה שהפעם זה כבר הרבה יותר רציני ולא רק שהמהפכה החלה, היא כבר בעיצומה ובענק. מפנה להם את הבמה? אפילו נדאל הגדיר זאת כך: “מספיק לקרוא להם הדור הבא, הם כבר הדור הנוכחי”. רק לשם תזכורת, חגיגת התארים של השווייצרי, הספרדי ובהמשך הסרבי החלה אי שם כבר ב-2005.
איך זה יקרה אם נובאק זכה גם השנה בשלושת מייג’ורים מתוך ארבעה? זו הייתה שנה מדהימה אבל הראשון בעולם, אבל סוף השנה ובעיקר מאולימפיאדת טוקיו העידה על סדקים גם אצל הסרבי הבלתי-שביר. ספק אם בשל הנהלים של החיסונים הוא יהיה באליפות אוסטרליה בתחילת השנה הבאה, אבל גם אם כן הוא לראשונה אחרי הרבה שנים לא יגיע כפייבוריט לטורניר שהוא כ”כ אוהב וחגג בו בעבר כבר תשע פעמים, זה כבר אומר הכל. מה שבטוח, הולכת להיות שנה עוד יותר מרתקת.
טור דעה.
