אליאל פרץ הפך העונה לאחד הליגיונרים הבכירים של הכדורגל הישראלי באירופה. הקשר בן ה-25 פתח את עונתו השנייה בוולפסבורגר האוסטרית בכושר מצוין והוא כבר רשם לא פחות מארבעה שערים ושלושה בישולים בליגה, כשהקבוצה שלו ושל החלוץ תאי בריבו, ממוקמת באופן מפתיע מאוד במקום השני לאחר שבעה עשר מחזורים.
אחרי תקופה לא פשוטה בעונה שעברה, אשר גרמה לו להיעדר בחצי השני של העונה, פרץ לא הרים ידיים. הוא עבר שיקום לא פשוט בישראל, כדי לחזור בשל ומוכן יותר לעונה הנוכחית, מה שהוכיח את עצמו. כעת, בראיון מיוחד ל-ONE, הוא מדבר על מסלול הקריירה השונה, מה לא עבד במכבי ת"א בה גדל, הליגה האוסטרית והזימון לנבחרת ישראל שלא התרחש.
אליאל, מה עובד לך השנה שלא עבד בשנה שעברה?
"אני חושב שהתחלתי דווקא טוב את השנה שעברה. אמנם לא הייתי שחקן הרכב בחצי השנה הראשונה, אבל הייתי מעורב בליגה ובגביע ועברנו גם שלב באירופה. אח"כ חזרנו מהפגרה ונפצעתי. החצי השנה השנייה הייתה לי קשה, כי נעדרתי מהמגרשים קרוב לחמישה חודשים. היה לי שבר בכף הרגל במסרק החמישי. סובבתי את הרגל אחרי האימון השני בחזרה מהפגרה. חזרתי לאימונים במרץ ואחרי שבועיים שוב נפגעתי וגמרתי את העונה".
מה עובר בראש?
"סיטואציה לא פשוטה. בפציעה הראשונה הייתי חזק ואמרתי לעצמי שזה מבאס, אבל זה קורה. בפעם השנייה לקחתי את זה קשה. אתה מבין שאתה צריך להשלים עם זה שסיימת את העונה וזה משהו שלא קרה לי עוד, ועוד בחו"ל. בפציעה הראשונה בת הזוג הייתה איתי ובפציעה השנייה שלי הייתי לבד. הייתי חזק וידעתי שהעונה אחזור מוכן וחזק יותר. ארזתי את הדברים, נסעתי לארץ ופה עשיתי את השיקום והניתוח. ככה שלא נשארתי באוסטריה לבד".
לא חשבת על לחזור לארץ?
"לא. אני לא אחד שמוותר. שיחקתי בעונה שעברה גם בליגה האירופית וגם בליגה וראיתי שאני מתאים לרמות האלה. לא היה לי את הקטע של לחזור כזה מהר. לא רציתי להרגיש תחושת פספוס. אמרתי לעצמי שאמשיך עוד עונה, אעשה עונה יותר טובה ובעיקר יציבה. עד שיצאתי אני לא ממהר לחזור. המעבר מאוסטריה לליגה גרמנית, ספרדית, איטלקית וכו' יכול להיות יותר מהיר. את הליגה בארץ לא באמת סופרים אם אתה לא במכבי חיפה ולא במכבי ת"א, שגם משם אתה רואה כמה קשה לצאת".
היו קבוצות שרצו אותך בקיץ בישראל?
"כן. הייתה התעניינות. הסוכן דיבר איתי על כל מיני קבוצות, אבל זה לא שאמרתי לו תראה מה הם אומרים, בוא ננסה לקדם את זה וכו'. אמרתי שאני לא מעוניין לחזור לארץ, שאני רוצה לסיים את החוזה שלי פה ואז לראות מה קורה".
הקבוצה גם רצתה שתישאר?
"ייאמר לזכותם שכן. ישבנו ביחד, הייתה לנו שיחה וסיכמנו שאנחנו ממשיכים כרגיל. אמרו לי שרוצים לראות אותי יותר מצליח מאשר בעונה הקודמת".
ואז מגיעה העונה השנייה, ואפשר להגיד שהפכת לבורג מאוד משמעותי בוולפסבורגר.
"התחלתי את האימונים, ידעתי שאני פותח דף חדש ושהשנה הראשונה הייתה שנת התאקלמות. ידעתי שיש לי שנה אחרונה בחוזה ובאתי הרבה יותר מוכן וחזק בראש. הדברים גם הסתדרו".
כמה משמעותית הייתה ההצטרפות של תאי בקיץ?
"אני חושב שזה דבר מבורך וזו זכות. לשחק לבד בחו"ל זה לא קל. אנחנו אנשים יהודים ומאמינים, יש את השבתות והחגים. מעבר לזה אנחנו לא נמצאים בעיר מרכזית כמו וינה שיש בה מה לעשות. זה כיף שיש איתך מישהו מאותה המנטליות, אותה השפה. תאי גם איש מאמין, אנחנו ביחד בחדר וצוחקים. לפעמים יש נסיעות של חמש או שש שעות למשחקים באוטובוס ופתאום יש איתך ישראלי וזה כיף. גם במגרש, יש לנו חיבור טוב יותר מאשר שיש לי עם החלוץ השני כי באנו מאותה הארץ. אני חושב שאם הוא היה נמצא איתי פה בשנה שעברה אפילו, זה היה יותר קריטי, בגלל הסגר הארוך. אני חושב שגם עבורו, בשנה הראשונה שהוא יוצא לחו"ל, טוב שיש לו מישהו שיעזור לו בהתאקלמות ויכיר לו מקומות".
פרץ עזב את ישראל כאמור עם פתיחת העונה שעברה. למרות שהיה מהשחקנים הבולטים בקבוצת הנוער, הוא לא הצליח להטביע חותם בקבוצה הבוגרת, כאשר הוא נשלח להשאלות בבני יהודה ובהפועל חדרה, שגם רכשה אותו ודרכה הוא יצא לחוויה האירופית באמצעות סוכנו גלעד קצב.
דיברת על כך שלא סופרים ממש את הליגה הישראלית אלא רק בגדולות, אבל אתה את ההכרה שלך קיבלת בכלל בהפועל חדרה.
"כן. עשיתי מסלול שונה. תשמע, ממכבי ת"א ומכבי חיפה יותר קשה לצאת לחו"ל אפילו. לא כי השחקנים שם לא טובים, אלא כי המועדונים רוצים יותר כסף ולמועדונים בחו"ל יש תפיסה לא לשלם על שחקן ישראלי סכום שהוא מופרך. בגלל זה רואים בשנים האחרונות שאין הרבה שחקנים שיוצאים משם. זה משהו מוכח, אני לא מדבר על סמך השערות. במכבי ת"א לא התאקלמתי, לא שיחקתי מספיק ולא הראיתי את עצמי. הייתי צריך ללכת לחדרה להוכיח את עצמי".
זה משהו שיושב בראש? הרי אמרת לא פעם שרצית להיות במכבי ולהוכיח את עצמך. אולי שחקנים שגדלו במכבי מבינים שאפשר לצאת מקבוצות אחרות?
"זה נכון שאמרתי שאני רוצה לחזור למכבי בזמנו כשהייתי מושאל בבני יהודה ובשנה הראשונה בחדרה, כי זה טבעי. אתה רוצה לחזור לשחק במועדון גדול שמתחרה על תארים. בתור אחד שגדל שם רציתי את זה, אבל אני לא פסלתי את האפשרות להגיד: "רגע, אולי זה לא המקום בשבילי. אני צריך ללכת למקום אחר בשביל להצליח". כי בסופו של דבר, אם הם לא האמינו שאני יכול לעשות את זה אצלם, אז זה לא אומר שאני לא יכול לעשות את זה”.
“האמנתי בעצמי שיש לי את היכולת לעבור לקבוצה אחרת ולעשות את זה שם. היום אתה רואה שחלק מהשחקנים שיוצאים לחו"ל, הם לא בהכרח מהקבוצות הגדולות. אם זה מנור סולומון, ליאל עבדה, שחקנים מאשדוד, מהפועל חיפה. אתה רואה שלצאת ממכבי חיפה או מכבי ת"א זו לא הדרך היחידה. אם אתה מספיק טוב, מכל קבוצה תוכל לעשות את המעבר הזה. אני חושב שאנשים מבינים שאפשר לעשות את המעבר לאירופה מבלי לתת את השנה שנתיים הללו במועדון גדול".
איך אתה מנתח את מה שקרה לך במכבי? מי אשם?
"אני לא חושב שאני אשם. בסופו של דבר הם אלו שהחליטו למכור אותי או להשאיל. אני חושב שבמשחקים ששיחקתי ובתקופה שהייתי, כן הייתי טוב. פשוט אלו היו תקופות שלא לקחנו בהם תארים ואז בא בן מנספורד והחליט לעשות שינויים. זה בסדר גמור, זה לא משהו רע. אני שמח היום על איפה שאני נמצא, אני שמח שזה קרה כי אחרת לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. אם קבוצה אחת אומרת לך שהיא לא מאמינה בך או שאתה לא מספיק טוב, זה לא בהכרח אומר שזה נכון. סיימנו את זה בדרך יפה וכל אחד המשיך לדרכו".
לא יצאת לחו"ל כאיזה כוכב גדול. גם היום, השם שלך לא ממש בכותרות ביחס לליגיונרים אחרים.
"אני לא שולט בזה. אני לא אחד שמרבה לדבר בתקשורת, אבל בעונה שיצאתי מחדרה עשיתי מספרים מדהימים ולא היו דיבורים סביב זה. בסופו של דבר, אני לא מחפש שירימו אותי בתקשורת ויגידו שאני כוכב. אני עושה את מה שאני עושה הכי טוב, לא מחפש להיות מוערך על ידי התקשורת אלא על ידי אנשי מקצוע, שזה הכי חשוב. צריך לשאול אתכם בתקשורת למה אני לא מוזכר. אני לא מתעסק בזה למען האמת".
אבל אולי השקט הזה טוב עבורך?
"לי הוא עושה טוב. שאתה הולך לחתום בקבוצה, אתה לא מסתכל כמה פעמים כתבו עליך בעיתון. מי שרוצה להחתים אותך בקבוצה מסתכל על נתונים של גולים, בישולים ודקות משחק. זה מה שחשוב".
אתה מוערך?
"אני חושב שכן. מצד כל מי שראה אותי משחק, מצד הקבוצות שהייתי בהן".
ובנבחרת? כמה ציפית לקבל זימון?
"לאור היכולת שאני מציג והמשחקים שאני משחק, אני חושב שכן היה צריך להסתכל על זה וכן ציפיתי להיות שם. התבאסתי, אבל זה בסדר ואצטרך לעבוד יותר קשה ולהראות שאני ראוי. אם דיברו איתי? בכלל לא. למען האמת, אני לא יודע אם וילי עקב".
איך הליגה האוסטרית? מדברים לא מעט פעמים על ההשוואות.
"אם נדבר מקצועית, זה לא סוד שהליגה פה היא ליגה שלא מעט קבוצות בה משתלבות במפעלים האירופיים ובנוסף שחקנים מתקדמים פה לליגות הגדולות. זו ליגה יותר נחשבת מישראל. כל שנה שלוש או ארבע קבוצות מתמודדות באירופה: יש את זלצבורג שהיא בכלל ברמה אחרת ומגיעה רחוק. יש את ראפיד וינה ולאסק לינץ. אותנו, שבשלוש השנים האחרונות עשינו דברים יפים באירופה. בארץ חוץ ממכבי ת"א ומכבי חיפה, אין אף קבוצה שהגיעה למסגרת אירופית. וזה עוד במקרה טוב, כי בד"כ רק קבוצה אחת מצליחה. במסגרות האירופאיות, אתה נחשף ליותר סקאוטים".
"מבחינת הרמה, יש שוני כי זה לא אותו סגנון של כדורגל. הסגנון בארץ הוא הרבה יותר הגנתי או טקטי. הסגנון פה הוא יותר התקפי, יותר לחץ גבוה וכדורגל של שערים. פחות סגנון של עשרה שחקנים מאחורי הכדור כל הזמן ולפחד להפסיד. גם הקצבים שונים. מבחינת איכות יש כאלה עם איכות יותר טובה ויש פחות טובה".
אבל אתה מבין למה אומרים שחלוצים ישראלים מצליחים באוסטריה בגלל שזו ליגה קלה כביכול?
"זה לא רק הישראלים. כל שחקני ההתקפה פה חשופים לתת יותר גולים. אם בארץ שחקן מגיע להזדמנות או שתיים במשחק, פה מגיעים לשלוש או ארבע הזדמנויות מסוכנות. הזדמנויות נוחות אני קורא לזה. הכדורגל פה הוא יותר פתוח. אני לא יודע למה אנשים נוטים לזלזל בזה, אבל זה נטו סגנון משחק. אני שומע הרבה אנשים שמדברים שהליגה האוסטרית היא קלה: אז לא, זה לא נכון. אנשים אוהבים להמעיט. שון עשה פה 31 גולים וזה משהו שלא יחזור. אני אומר לך את זה בתור שחקן בקבוצה. זה קורה לא בזלצבורג אפילו. זלצבורג מכרה השנה את דאקה ללסטר ב-30 מיליון אירו והוא הבקיע 22 גולים. הולאנד נמכר לדורטמונד ושון במלכות השערים היה אז מעליו. במה הולאנד ודאקה שונים מבריבו, וייסמן או חלוץ אחר?"
אבל עד עכשיו מצליחים שם חלוצים מישראל. כמה זה מאתגר יותר להצליח כקשר?
"אין ספק שזה יותר מאתגר. הכדורגל פה יותר דינמי ומרחבה לרחבה. הקצבים שונים, אבל אתה יודע? אני מסתכל על הליגות הגדולות והכדורגל האוסטרי גם נחשב לכדורגל שמשוחק בקצב גבוה, ככה שזה מכין אותי לרמה הבאה".
כמה שון הוא אגדה בוולפסבורגר? הרי אתה נמצא שם כל יום.
"עבורם הוא אליל. הוא נתן פה עונה מטורפת והוא העסקה הכי גדולה שהייתה להם. בסך הכול זה מועדון קטן שלפני ארבע שנים היה מתמודד על ההישארות ואולי על הפלייאוף העליון לפעמים. אני אומר לך שאם לא הקורונה, הם גם היו מקבלים עליו סכום גדול פי שניים. אתה רואה שהוא גם פתח את הדלתות לישראלים: אני, תאי ולך תדע אם לא יהיו פה עוד שגרירים".
לאן אתה רואה את עצמך הולך מפה? אתה מסיים חוזה בקיץ.
"קודם כל, אני מסתכל על המשחקים הקרובים ואיך לעשות עונה מוצלחת. החלום? להגיע לאחת מחמשת הליגות הגדולות. אני מאוד מאמין בזה שזה יכול לקרות. יש לי הזדמנות טובה".
