“יותר מאשר יוסי מזרחי צריך את בית”ר, בית”ר צריכה את יוסי מזרחי”, זה המשפט שהיה שגור בפיהם של אנשי המועדון הירושלמי בשבוע האחרון וזה מה שהוביל את היו”ר, אלי אוחנה, לבחור במאמן שלדעתו הוא המתאים ביותר לקבוצה, שנמצאת באחד מהמשברים הגדולים שלה בשני העשורים האחרונים.
היום אפשר לספר כי יוסי מזרחי לא רק היה המועמד המוביל של אלי אוחנה לתפקיד המאמן של הקבוצה, הוא היה המועמד היחיד לעמדה הכי החשובה בבית וגן. להיות מאמן בית”ר זה לא רק לבוא ולהעביר אימון, לחבר את השחקנים, לעשות אסיפות וידאו, לבחור הרכב ולנהל משחקים. בירושלים מאמן הקבוצה זה הרבה יותר מזה: הלחץ, המתח, התקשורת, הבעלים, האוהדים, הכל על הכתפיים של מי שמגיע לאמן בבית”ר. זו המשרה הכי לחוצה בכדורגל הישראלי. יספרו לכם על זה גיא לוזון, ניר קלינגר, רן בן שמעון, שרון מימר, דראפיץ’ וברדה, רוני לוי והאחרון שלא שרד בירושלים, ארווין קומאן.
בבית וגן, להיות מאמן בית״ר זה התפקיד הכי קשה. ההצלחות תמיד יהיו של השחקנים, האליפויות של הבעלים, את הקרדיט על הצבע ואטרקטיביות לוקחים האוהדים. והמאמן? הוא תמיד נמצא בפרונט בכדי לספוג אחרי הפסדים, לספק הסברים כשהשחקנים שלו לא פוגעים, לתרץ את הכישלון בבחירת זרים ולהתנצל כשחדר ההלבשה שלו מפורק.
תמיד בירושלים המאמן ישלם את המחיר כשהדברים לא מסתדרים, אבל כשהכל הולך כמו שצריך המאמן יהיה רק חלק מהחגיגה. “להיות מאמן בית״ר זה לא דבר פשוט, האחריות מאוד גדולה ויש ציפייה תמיד להצלחות. מועדון עם כל כך הרבה אוהדים ותקשורת שיושבת לך על הווריד זה לא קל, המאמן תמיד אשם. גם אם הדשא בבית וגן לא יהיה מספיק ירוק, המאמן אשם”, מסבירים בבית”ר.
יוסי מזרחי יודע בדיוק איפה הוא נמצא. לא סתם הוא אמר לשחקנים שלו באסיפת הקבוצה: “ההצלחות יהיו שלכם והכישלון יהיה שלי, אבל זו משוואה מקובלת אצלי רק אם תראו לי שאתם לא עושים לעצמכם הנחות”. זה יוסי מזרחי, הוא מכיר את נפשו של השחקן הישראלי, מכיר את כל ה’שטיקים’, מזהה מי מבלף, אבל גם יודע לתת לשחקן ביטחון כשלא הולך. מכוון, מדריך, מעריך שחקנים שעובדים ומשקיעים, אלה שבאים לעבוד. הוא עבר הכל כמאמן, היה למעלה והיה למטה, הניסיון שלו זה מה שבית״ר צריכה במצבה ולכן הוא היה מלכתחילה הבחירה האולטימטיבית של אלי אוחנה.
מזרחי מגיע לבית”ר בפעם החמישית כמאמן. בעונת המשחקים 1994/95 מזרחי הגיע לאמן את בית”ר כשהחליף את אמציה לבקוביץ’ ז״ל, אז הוא הצליח לטפס מהמקום האחרון עד לחלק העליון של הטבלה. ב 2001/2002 הוא התחיל את העונה כמאמן בית״ר ופוטר במהלכה על ידי הבעלים דאז מאיר פניג’ל. ב 2006/2007 החליף את אוסבלדו ארדילס ולקח אליפות (ארקדי גאידמק היה הבעלים), בעונה שעברה החליף את דראפיץ’ וברדה והעונה נבחר להיות זה שיציל את בית”ר ירושלים מקריסה מקצועית אחרי העזיבה של קומאן.
המטרה של יוסי מזרחי היא להשאיר את בית״ר בליגה. הוא כבר ערך שיחות אישיות עם מספר שחקנים, הוא מתכוון לשחק רק עם אלה שיפגינו כבוד למקום העבודה שלהם. מרקו יאנקוביץ’, לדוגמה, זה שחקן שימזרחי מאוד מחזיק ממנו מקצועית, אבל המונטנגרי ישחק רק אם יגלה אחריות ונכונות להישמע להוראות. את ההצגות של ריצ’מונד בואצ׳י ואדווין ג׳אסי אחרי חילופים עם בעיטות בבקבוקים ועצבים על הספסל יוסי מזרחי לא יסבול, הוא פשוט ישלח אותם ליציע.
אלי אוחנה ומזרחי זה בית״ר. בעונה הזו שהקבוצה גוססת זה בדיוק מה שצריך כדי לנסות ולהשאיר את המועדון הזה עם דופק. עכשיו צריך להביא את השחקנים בקבוצה לאותה אכפתיות שיש לאוחנה ומזרחי מהמועדון הזה כדי שבית״ר תשרוד מאבקים נגד הירידה. עם אוראל דגני, מקס גרצ׳קין, רועי הרמן, תמיר עדי, לירן רוטמן וירדן שועה עוד יש תקווה, את איתמר ניצן, אופיר קריאף ואביאל זרגרי לא צריך ללמד מה זו בית״ר. נותר לחנך את קמסו מארה, בואצ׳י, האסלביינק, ג׳אסי ויאנקוביץ’ כדי שהם יבינו שהם לא באו לירושלים בכדי להעביר את הזמן. אצל יוסי מזרחי הם יצטרכו לעבור דרך מפרכת כדי שהוא יאמין שהם מבינים את מצבה של הקבוצה ומתאימים למאבקים שמצפים לה.
מזרחי מגיע לבית״ר בתקופה שהיא הכי זקוקה לו. הניסיון, החיבור למועדון, הידע ומאבקי התחתית המוכרים לו מהעבר הפכו אותו למתאים ביותר לבית״ר אחרי הכישלון שהותיר אחריו ארווין קומאן. מזרחי התלבט האם לקחת את התפקיד, אבל אחרי יממה אחת בלבד החליט שאם רוצים אותו כל כך הוא לא יכול להגיד לאלי אוחנה “אני לא רוצה” בסיטואציה הנוכחית.
יוסי ידע שאם יגיד “לא” לאוחנה ובית״ר תרד ליגה, הוא ירגיש בינו לבין עצמו שאולי יש לו חלק בזה מבלי שבכלל היה מעורב, או שאולי דווקא בגלל שלא היה מעורב, לכן הוא לקח את התפקיד. כבית״רי, כמי שמאמין שבית״ר ירושלים חשובה יותר ממנו, יוסי מזרחי חוזר לאמן את הקבוצה בכדי לנסות ולהשאיר אותה רלוונטית גם בעונה הבאה בליגת העל.
