אחרי המדליה הקבוצתית בה זכתה נבחרת הג'ודו באולימפיאדת טוקיו, הנשים חזרו להתחרות דיי מהר בסבב העולמי, בעוד נבחרת הגברים לקחה לה את הזמן - ועכשיו גם הם חוזרים לפתוח קמפיין אולימפי חדש, כשהתחנה הסופית היא פאריס 2024. כל הג'ודאים הבכירים בנבחרת של אורן סמדג'ה יוצאים מחר (ראשון) לשני מחנות אימונים אינטנסיביים, בגאורגיה ובאוזבקיסטן, בדרך לתחרויות הראשונות שלהם מאז חזרו מיפן, כאשר על הפרק ייערכו בשלושת החודשים הקרובים גראנד סלאם פאריס וגראנד סלאם תל אביב.
סמדג'ה, היחיד שזכה במדליה אולימפית כספורטאי וכמאמן, חוזר לקמפיין חדש וגם הפעם הוא עושה זאת עם עיניים נוצצות. מאמן נבחרת הגברים בג'ודו יודע שהקמפיין הקרוב יהיה מאתגר במיוחד, כי עבור רבים מהג'ודאים שלו זה יהיה ככל הנראה הקמפיין האחרון, ולכן הוא יוצא הפעם עם 15 ג'ודאים, שארבעה מהם הם צעירים שיובילו את הנבחרת בעתיד.
אחרי שהספורטאים שלו לא זכו במדליות אישיות בטוקיו והאכזבה הייתה רבה, הוא גאה בהישג הקבוצתי עם נבחרת הנשים ולא מתכוון להנמיך את הציפיות מחניכיו. להפך, הוא שואף יותר ויותר גבוה. רגע לפני פתיחת הקמפיין החדש בדרך לאולימפיאדה השישית שלו בקריירה, אורן סמדג'ה בן ה-51 מדבר על הכל בראיון ל-ONE: המסקנות מאולימפיאדת טוקיו, דור הזהב של הנבחרת, הרצון לשלב את הדור הבא, התקווה לראות את אורי ששון ממשיך, היחסים עם יעל ארד, החלום להצליח בלוס אנג'לס עבור משה פונטי, ועד מתי הוא יאמן את הנבחרת?
"אנחנו מתחילים לרוץ", הכריז סמדג'ה ומיד הציב מטרות: "הדבר שאני הכי רוצה זה לייצר מורשת ושיהיה פה דור חדש שיוביל את הנבחרת בעתיד, כדי שלא יהיו פה 12 שנה בלי מדליות, כמו שהיה בזמנו מהמדליה שלי בברצלונה 1992 עד המדליה של אריק זאבי באתונה 2004. אסור שזה יקרה. אני רוצה שבכל שנה, בכל תחרות, בכל משחקים אולימפיים, יהיו לנו ספורטאים שיעמדו על הפודיום. זה האתגר הכי גדול שלי. לכן, בקמפיין הזה נתחיל לבנות את דור העתיד, שיהיה צמוד לבכירים ויידרש לעמוד באותן הציפיות. רק מדליות, לא פחות מזה. מתן קוקולייב הצעיר, שהגיע ב-60 ק"ג לחצי גמר אליפות אירופה ולקרב על מדליה, יודע את זה. כולם יודעים את זה. ואנחנו לא ננמיך ציפיות".
אורן, בוא נחזור רגע למה שקרה באולימפיאדת טוקיו. מה עבר עליך שם?
"אולימפיאדה זו חוויה של פעם בחיים, והיא מטלטלת. זו רכבת הרים שמעלה אותך למעלה, מפילה אותך למטה, ואני חושב שהחוכמה הגדולה היא לא לתת לרגשות להשתלט עליך. ההצלחה הגדולה ביותר שלנו, מעבר למדליה הקבוצתית, היא בעצם זה שקמנו מבחינה מנטאלית מהמקום הנמוך שהיינו בו. לראות אותנו לצד צרפת ויפן על הפודיום הקבוצתי זה בהחלט משהו שעבר לי בראש ואני שמח שהוא קרה. אם זה לא היה קורה, יכול להיות שהייתי צריך לקבל החלטות".
אילו החלטות?
"החלטות עם עצמי".
אני לא ראיתי אותך מעולם מתחבק עם שני הרשקו על הרצפה בכזה פרץ של רגשות. אם נשווה את זה לכדורגל, כי האמוציות היו כמו במשחק כדורגל, אז זה הרגיש כמו גול ניצחון בדקה ה-90 אחרי רצף של הפסדים?
"ברור. זה היה גול בדקה ה-90 בבעיטת וולה לחיבורים, בעיניים עצומות אחרי שהיינו עם הגב לשער. ככה זה הרגיש לי. ידענו שבטורניר הקבוצתי אנחנו באזור רבע הגמר ושיהיה קשה. עם האיטלקים יכולנו להתמודד, מול הצרפתים הופתעתי מזה שהיינו במרחק נגיעה מניצחון, נגד הברזילאים ידענו שהכל אפשרי, ונגד הרוסים כולם התעלו על עצמם. אני שמח שגם ההחלטה הקשה שלקחתי לתת לג'ודאים עם משקל נמוך יותר להתמודד עם היריבים החזקים היה מוצלח. כשרואים ילדה בת 18 וג'ודאי בן 30 על הפודיום זה מעיד על העומק שיש לנו בנבחרות".
כן, אבל בשורה התחתונה לא הצלחתם להשיג מדליות בתחרות האישית. מה קרה לכם שם?
"לא עמדנו בציפיות וזה בסדר גמור. ציפינו ליותר. בנינו נבחרת שהיא מפלצת. כמאמן, אני מסתכל על כל הקדנציה הזאת ולהגיע לטוקיו עם שישה ספורטאים שחמישה מהם בטופ 8 בעולם זה גם סוג של הישג מבחינתי. עם הזמן, הציפיות גדלו מאיתנו וגם אנחנו תמיד שואפים לעמוד על דוכן המנצחים, וכמה שיותר גבוה, אבל לא תמיד הדברים מתחברים. אם אני צריך לשים את האצבע על מה שלא עבד, אפשר לומר שמגפת הקורונה פגעה בנו. נתקלנו בהרבה בעיות ועצם זה שלא היינו במחנות אימון ולא התאמנו עם יריבים ברמה גבוהה זה פגע בנו. הרי היינו באזור המדליות והמטרות שלנו לא השתנו. לכן עכשיו אנחנו טסים לגאורגיה ולאוזבקיסטן, כדי לפתוח את הקמפיין החדש במחנות אימון, ונעשה הרבה כאלה לקראת פאריס".
בקמפיין האולימפי הקרוב יהיו לך יחסית הרבה ספורטאים בוגרים ומנוסים בסגל. כולם יישארו?
"כולם נשארו בנבחרת, כולל אורי ששון. יש לי רצון לשתף את אורי ששון כבר בגראנד סלאם תל אביב בחודש פברואר הקרוב ואני מקווה שהוא ייענה לאתגר, אבל אם הוא ירגיש שהוא לא בכושר כמובן שלא אתעקש לגבי זה. אני לא יודע לגבי ההמשך והאם הוא יגיע לפאריס, כי זה תלוי ברצונות שלו ובהחלטה שלו, אבל אני מאוד רוצה שהוא יישאר כי יש לו עוד מה לתרום בעיניי. ונכון, יהיו לנו ספורטאים שבפאריס הם יהיו מבוגרים יותר ורובם רצים לעוד קדנציה, כך שהפעם זה יהיה המבחן האמיתי אולי האחרון שלהם, אבל הם יודעים טוב מאוד איך לעבוד, לכן היחס והגישה שלי יהיו שונים כלפיהם כי מדובר בספורטאים שכבר עברו דברים ויש להם הרבה ניסיון. במקביל, אנחנו בונים סגל צעיר שילווה אותנו לאורך כל הדרך".
יו"ר האיגוד, משה פונטי, אמר 'גם אם לא היינו זוכים במדליה הקבוצתית, המאמנים שלי היו ממשיכים לקדנציה נוספת אחרי טוקיו'. מה יש לך לומר על זה?
"לשמחתי, פונטי ואני גדלנו באותו המועדון, בהפועל באר שבע, תחת אותו המאמן, שזה אבא שלי. עברנו דרך ארוכה ביחד, אבל אני לא נמצא בתפקיד בגלל ההיכרות שלי איתו, אלא בזכות התוצאות שאני משיג. מאולימפיאדה לאולימפיאדה אני משתדרג כמאמן. בלונדון נלחמנו רק להכניס ספורטאים למשחקים, בריו הבאנו מדליות ובטוקיו כבר באנו עם כמות גדולה ורחבה של ספורטאים חזקים במטרה לעשות מדליות נוספות. בפאריס נרצה לשדרג את זה עוד יותר, כי ברור לכולם שהמטרות שלנו יהיו מדליות ואפילו מדליות זהב. אני מאמן של אלוף עולם, של אלוף אירופה ושל ספורטאים שזוכים בכל מדליה והישג - וזה מדבר בעד עצמו. אם אני ארגיש שאקום בבוקר ואין לי פרפרים בבטן, אז אני לבד אגיד תודה ואלך".
עד מתי תאמן את נבחרת ישראל?
"אני מאוד רוצה להישאר לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 כדי לסגור מעגל עם משה פונטי, בגלל הפספוס שהיה לו כספורטאי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ברור לי שלא כל הספורטאים שלי מהנבחרת הנוכחית יישארו עד אז, אבל אני רוצה לפתח דור חדש, להגיע לשם ולעשות תיקון. המוטיבציה היא להמשיך כמה שיותר בתפקיד, אין לי כוונה לעצור".
במשך שנים גידלת דור של כוכבים בנבחרת הנוכחית. אתה אופטימי לגבי העתיד, שתייצרו עוד דור כזה של ג'ודאים שיביא הצלחות בעולם?
"יהיה קשה לייצר עוד דור כזה, דור שמדבר על מדליות זהב בכל תחרות ובאמת הולך ומשיג אותן. אני יודע עד כמה קשה להגיע למעמד הזה. כל עוד אני נמצא בתפקיד, נשאף לשם ונעשה הכל כדי שתהיה נבחרת חזקה בעתיד. יכול להיות שתהיה לנו טלטלה קטנה, אבל רצף המדליות חייב להישאר. לא ננמיך את הציפיות. כל ספורטאי צעיר שיגיע למשחקים האולימפיים יודע שאם הוא ייצא משם בלי מדליה, זו תהיה אכזבה. אם הוא רוצה להחליף מקום של בכיר, הוא צריך לשאוף לנצח בכל טורניר. ומעכשיו, מדליית זהב היא המינימום שלנו. זו הציפייה שלנו, להרים את הרמה עוד יותר".
מה המצב של שגיא מוקי לקראת פתיחת הקמפיין? יש תקופות שבהן הוא עושה ג'ודו כמו שאלוף העולם צריך לעשות ואף אחד לא יכול לנצח אותו, אבל יש תקופות שהוא נראה סחוט על המזרן וכלום לא הולך.
"אם האולימפיאדה הייתה מתקיימת בקיץ 2020, היינו רואים שגיא מוקי ופיטר פלצ'יק אחרים. שניהם היו מספר 1 בעולם, אבל הקורונה השפיעה על שגיא ופיטר בענק והייתה דעיכה. זה הספורט, אי אפשר להישאר כל הזמן למעלה. הסקנו מסקנות לגביהם, אנחנו לא ניתן לזה לקרות שוב ונהיה מוכנים לכל תרחיש".
מה תעשה שונה הפעם?
"אני רוצה לייצר מהמקפיין הזה מצב שיהיו לנו שניים-שלושה ג'ודאים חזקים בכל קטגוריית משקל, כמו שהיה ב-66 ק"ג עם טל פליקר וברוך שמאילוב, שני ספורטאים שעשו קריטריון אולימפי ונאבקו על כרטיס אחד. אני רוצה שכולם יגיעו עד לקצה ושנראה רף יותר גבוה ממה שהיה בטוקיו, אבל זה עניין של תקציב גם ואני מקווה שנצליח לעמוד בזה. אחרי אליפות אירופה מתחיל הקריטריון ויש להתחיל חזק כדי ששנה לפני אולימפיאדת פאריס כבר יידעו מי יהיו שם. באולימפיאדה הבאה הג'ודו ימשיך להיות חזק מאוד עם מועמדים למדליות אולימפיות".
לסיום, בוא נדבר על יעל ארד. בסופו של דבר אתם באים מאותו הכפר, שניכם הצלחתם ביחד בג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992 וזה קצת הזוי בעיניי שיש יו"ר לוועד האולימפי שהיא ג'ודאית לשעבר, דבר שדווקא אמור לעבוד לטובתכם, אבל משום מה אתם רבים. למה?
"אנחנו לא רבים ואנחנו לא בריב. דיברתי עם יעל ארד, הייתה העברת מסרים בנינו, אני אמרתי את מה שהייתי צריך להגיד לה והיא אמרה את מה שהיא רצתה להגיד לי, וזה בסדר".
אז אפשר להכריז על שלום בית?
"מעולם לא היינו בריב ולא כעסתי עליה. בגילי אתה לא כועס, אתה מתאכזב, אבל יעל התנצלה על מה שקרה בטוקיו וזה התקבל. אני איש של שלום, מעולם לא רבתי ומעולם לא אמרתי מילה רעה על מישהו. אני מושיט את ידי לכולם ואני חושב שאין מקום למלחמות בספורט הישראלי. אני מברך אותה ומברך את הבחירה בה, אני מאחל לה בהצלחה בתפקיד החדש, אני מקווה שתיקח את הניסיון שרכשה כספורטאית ותצליח ליישם הרבה מהלכים שהיא חלמה עליהם קודם לכן, ואני מייחל שזה יבוא גם יד ביד איתנו. לא באתי לריב עם אף אחד, באתי לעשות טוב".
