שחקן העבר והמנהל המקצועי של הפועל באר שבע, אליניב ברדה, דיבר היום (רביעי) בראיון לרגל יום הולדתו ה-40 על העבר, ההווה והעתיד, כשהתייחס בין היתר לדמויות שהעריץ בספורט, לרגע המשמח בקריירה, איפה היה ללא הכדורגל, השער הכי מרגש שלו ואפילו נתן טיפ לכדורגלנים הצעירים.
אליניב, אם נחזיר אותך קצת לילדות בבאר שבע, במקום שבו הכל התחיל, מה אתה זוכר ממנה?
"אני זוכר אותה כילדות רגילה ושמחה. הייתי ילד שהיה חוזר מבית הספר, זורק את התיק מהר בבית, לוקח כדור ויורד לשחק למטה עד הערב, עד שההורים היו קוראים לי מלמעלה לחזור".
איך התחילה האהבה לכדורגל?
"האמת? מרגיש לי כאילו נולדתי עם כדור. ההורים סיפרו לי שכשהייתי ממש ילד קטן, היינו הולכים לים, הייתי רואה מישהו עם כדור, רץ אליו מיד, לוקח לו את הכדור ומתחיל לשחק, אז כנראה שזה תמיד היה שם".
בראייה לאחור – אליניב בן ה-15, האמין שתהיה כזו קריירה לאליניב בן ה-40?
"כן. תמיד האמנתי. תמיד חשבתי, תמיד רציתי ושאפתי הכי גבוה שאפשר. לשמחתי, עכשיו כשאני כבר זקן, הצלחתי להשיג דברים יפים מאוד"
מי היו המודלים לחיקוי שלך כשהיית צעיר?
"אלכסנדרו דל פיירו מיובנטוס, הוא היה האליל שלי. בישראל? אלי אוחנה ואורן סגרון כשעליתי לבוגרים".
האם יש מאמן/שחקן שאתה יכול להגיד עליו שהוא כיוון אותך בילדות והוא אחד מהגורמים המרכזיים להפיכתך לשחקן כדורגל?
"היו לי הרבה מאוד מאמנים שכיוונו אותי. ניסים סספורטס לקח אותי לבית הספר לכדורגל. דורון ממן, שאימן אותי בנוער ודחף אותי חזק מאוד לכיוון הכדורגל. אני זוכר גם את סמי קרוצ'י, אייל לחמן, מוטי איוניר, אפרים צבי. גילי לנדאו, שהעלה אותי לבוגרים. לופא קדוש ז"ל שנתן לי את הבמה ועזר לי לעלות עם הקבוצה ליגה. מכל אחד ואחד שאימן או הדריך אותי במהלך הקריירה למדתי והשכלתי. הרבה מאד מאמנים טובים ואני ממש מצטער אם אני מפספס מישהו".
ספר לנו על אירוע משמעותי שהפסדת בגלל הכדורגל.
"הפסדתי המון אירועים משמעותיים בגלל הכדורגל, כי הכדורגל תמיד היה אצלי במקום הראשון. אם זה להפסיד טקסים, חגים וכל מיני דברים כאלה, אז מבחינתי הכדורגל תמיד היה מעל הכול".
אילו אתגרים עומדים בפני שחקנים ואנשי מקצוע מהתחום בשילוב של המקצוע עם חיי המשפחה?
"בגיל 24 התחתנתי ואחרי שנה וחצי יצאתי לבלגיה. השילוב של חיי המשפחה והכדורגל הוא לא פשוט, אבל הצלחתי למצוא את האיזון. אדווה, האישה שלצידי, עזרה לי ונתנה לי את כל התמיכה והעזרה. היא הלכה איתי לכל מקום, מבאר שבע עד חיפה, בארץ ובחו"ל. בלעדיה לא הייתי מצליח לעמוד באף אתגר".
מה מרגיע אותך אחרי יום קשה?
"לחזור הביתה לילדים ולמשפחה".
אם לא היית כדורגלן – באיזה מקצוע היית?
"אני מאמין שאולי הייתי שף. אני מאוד אוהב את המטבח".
מה הרגע הכי משמח בקריירה שלך?
"לשמחתי, היו הרבה: עליית הליגה עם באר שבע, אליפויות במכבי חיפה, גביעים בהפועל תל אביב. ליגת האלופות ואליפות בגנק. החזרה לבאר שבע, אימון הפתיחה עם 6,000 צופים. השלושער מול מכבי תל אביב בווסרמיל וכמובן שלוש האליפויות פה בבאר שבע אחרי 40 שנה. היו הרבה רגעים מדהימים".
מה הרגע הכי עצוב בקריירה שלך?
"רגע הפרישה, אותו יום קשה במגרש בלהבים, כאשר עברתי את מה שעברתי. זה מבחינתי היום הכי קשה והכי עצוב".
מה השער הכי מרגש שכבשת בקריירה?
"גם כאן, לשמחתי היו לא מעט. אני חושב שהשער מול בית"ר ירושלים באליפות של עונת 2015/16 מתברג גבוה ברשימה. היו עוד שערים משמעותיים כמו השער שכבשתי במדי גנק מול מכבי חיפה ועזר לנו להגיע לליגת האלופות, השער שכבשתי מול מכבי ת"א בבלומפילד ועזר לנו לנצח את המשחק. היו שערים מאוד מרגשים".
סיימתם בתחילת השבוע את הסיבוב הראשון, במקום הראשון, ללא הפסדים. זו הפעם הראשונה שהקבוצה רושמת 13 משחקים ללא הפסד מפתיחת העונה בליגה הבכירה. איך אתה מסכם את הסיבוב?
"מבחינת תוצאות, היה לנו סיבוב טוב מאוד עם אחוז גבוה מאוד של צבירת נקודות. מבחינת כדורגל, לקבוצה הזו יש פוטנציאל יוצא מן הכלל לשחק כדורגל עוד יותר טוב. לדעתי, במשחקים האחרונים, גם רואים שהקבוצה משחקת כדורגל יותר טוב. אני מאד לא אוהב לסכם סיבוב, כי אנחנו בסך הכל נמצאים בשליש עונה ואף קבוצה לא זוכה בשום תואר אחרי שליש עונה. זה לא קרה בשום מקום ואף פעם. אנחנו קבוצה טובה, שצריכה להתמיד בדברים הקטנים ולדקדק בפרטים, כדי להמשיך ולהצליח. כמובן שהסיבוב השני, אחרי שכל הקבוצות כבר שיחקו האחת נגד השנייה ומכירות יותר טוב, יגרום לכך שיהיה סיבוב הרבה יותר קשה. אני מאוד מקווה שנמשיך להשיג את התוצאות ובמקביל לשפר את היכולת".
מה הדברים המרכזיים שאתה חושב שיש לשפר בקבוצה לקראת המשך הדרך?
"תמיד יש מה לשפר, כמו לעבוד על שיפור אישי של השחקנים. הרבה מאוד שחקנים חדשים הגיעו, חלקם השתלבו מהר יותר, חלקם פחות ולוקח להם יותר זמן, צריך סבלנות. זה תפקידנו – לשפר אותם ברמה האישית ולשפר את הקבוצה ברמה הקבוצתית".
שמענו בעבר על שחקנים שניתן לומר "גידלת" וכיום הם בטופ העולמי – כמו טיבו קורטואה, קווין דה בריינה. אתה זוכר את תחילת הדרך שלהם? למה לדעתך הם מחשיבים אותך כאחד המנטורים שלהם?
"כשטיבו קורטואה, קווין דה בראונה, כריסטיאן בנטקה וקאלידו קוליבאלי הגיעו הם היו שחקנים צעירים בתחילת הדרך. כמו שלי עזרו מאוד בתחילת הדרך שחקנים כמו סתיו אלימלך, שמעון ביטון, אסי רחמים ואורן סגרון – כך הרגשתי צורך לכוון את השחקנים הצעירים ולעזור להם. אם הם זוכרים מזה משהו – מה טוב".
מה הטיפ שאתה יכול לתת לכדורגלן הצעיר שקורא את הכתבה הזו?
"לכדורגלן הצעיר אני אגיד תמיד להאמין בעצמו ולשאוף הכי גבוה. השמיים הם הגבול! תהיה מקצוען ותתייחס למקצוע שלך בכבוד וברצינות הגבוהה ביותר שיכולה להיות. כישרון זה לא הכול, עבודה קשה תמיד משתלמת".
מה תאחל לעצמך לשנה הקרובה?
"בריאות, בריאות ועוד פעם בריאות. כל השאר? מותרות. העיקר שנהנה".
