אנדולו אפס, אלופת היורוליג המכהנת, תגיע הערב (חמישי) ב-21:05 להיכל מנורה מבטחים כאשר היא נמצאת בעיצומו של מסע הקאמבק שלה. כמו שקרה בעונה שעברה, אם כי מנסיבות שונות, העונה של ארגין עתאמן וחניכיו נפתחה בצליעה, שלאחריה הגיעה התאוששות מופתית. את העונה הקודמת אנדולו סיימה כאלופת אירופה, את אותה עונה היא פתחה ללא בראיינט דאנסטון ושיין לארקין, בסיבוב השני של העונה הסדירה שביל ההרס אותו הותירה האלופה שבדרך היה עצום, וכל התחזיות המוקדמות של אותה העונה, הן באשר למשחק הגמר (ברצלונה – אנדולו) והן באשר לזהות האלופה התבררו כנכונות.
הקבוצה הטורקית מודל 2021/22 דומה מאוד לזו שעלתה "על הכביש" בשנה שעברה, וזו של השנה שעברה דומה מאוד לזו שלפניה, למעט שינויים ספציפיים שגם אליהם נגיע דרך ריאל מדריד. התחושה של צוות האימון בראשותו של עתאמן היה בטוח כי עצם ביטולה של עונת 19/20 מנעה מקבוצתו תואר נוסף. יתרה מכך, בעונה שעברה היו כבר שיחות על הקבוצה הטורקית בכל הנוגע לשושלות כשהיא זכתה להשוואות של השושלות הגדולות מכולן בכדורסל האירופי בכל הנוגע לדומיננטיות, וכשהשיח הגיע גם למחוזות של סגנון הכדורסל היפה ההשוואה התייחסה למכבי תל אביב של שנות ה-2000. ההבדל היה שהשושלת הצהובה זכתה בתארים, בעוד שאנדולו אפס הניפה את הגביע הראשון שלה בשנה שעברה, כשאין ספק שלעולם לא נדע מה היה קורה אם עונת 19/20 הייתה מסתיימת כמתוכנן.
לפני שיגיע זמנו של ניתוח הסגל, אי אפשר שלא לדבר על הטורקים או בעצם כל קבוצה אחרת באירופה מבלי להתייחס לעבודה המדהימה שעושה ריאל מדריד בכל מה שקשור לשינויים הקטנים בסגל הקבוצה משנה לשנה. התנהלותה תמיד הייתה מן המעלה הראשונה, כמובן שכאשר התקציב הוא כמעט בלתי נגמר החיים הופכים קלים הרבה יותר, לכן הניתוח של אנדולו אפס דרך ריאל מדריד הוא יותר ממתבקש. בניית סגל היא עבודת אומנות, לייצר המשכיות זו כבר סוגיה עילית, להצליח להישאר בטופ כאשר הרומנטיקה של הספורט לא מעיבה על שיקול הדעת ועל קבלת ההחלטות גם כשהתקציב אינו מוגבל, כאן כבר מדובר על ההגדרה המילונית של ריאל מדריד בשנים האחרונות.
הבלאנקוס תמיד ידעו לבצע חילופים, לרענן את הסגל, כדי שהקבוצה תישאר תחרותית וחשוב יותר בטופ של הכדורסל האירופאי. צסק"א מוסקבה גם ידעה לעבוד בצורה דומה, רק שלאחרונה נראה כי השינויים שמבוצעים שם מתרחשים אולי שנה אחת מוקדם מדי. הנקודה התחתונה היא שקבוצות צריכות לדעת להבחין בין הכרת תודה לשחקנים שהביאו אותן לגדולה, לבין להשאירם גם כשברור שהם לא כמו בעבר ולפעמים כבר מעבר לשיא.
חזרה לטורקים, נראה שבקריטריון של הרכבת הסגל עם תקציב חלומי ויצירת המשכיות הכחולים אדומים יכולים לסמן "וי", גם מבחינת תחרותיות והישארות בטופ. הבעיה מתעוררת עם מספר שחקנים שכבר נחשבים למבוגרים, דאנסטון בירידה, כריס סינגלטון הוא לא השחקן של השנה שעברה, ובעצם לכלל שחקני הסגל התווספה שנה לקילומטראז' ביניהם קרונוסלאב סימון שבגיל 36 מהווה נדבך מאוד חשוב בסגל של הקבוצה הטורקית.
מושג הביג-3 עלה בהקשר של קבוצות ה-NBA לרוב, אצל אנדולו נראה כי המושג הזה תופס פעמיים, תחילה לביג-3 של הקו האחורי, שיין לארקין, ואסיליה מיצ’יץ' ורודריג בובואה. השלושה מרכיבים קו אחורי איכותי במיוחד וחשוב מכל מאוזן, שיכול לעשות נזק במספר דרכים בשני צידי המגרש, וכשהם מסונכרנים יחדיו, אנדולו פשוט רוקדת על המגרש.
מאידך יש את הביג-3 האחרים, אלו שכמו היין השתבחו עם השנים, והם דאנסטון, "קרונו" וטיבור פלייס שבלא מעט מקרים מהווה את האקס פקטור בתור שחקן של 2.17 עם יד רכה שיכול לקלוע גם מחצי מרחק, וגם מעבר לקשת. אם כך היכן הבעיה שמונעת מאנדולו להצליח באופן דומיננטי השנה? מעבר לעובדה ש-"אבא זמן" נראה והגיע לחלק משחקני הסגל, נראה שמעל לכל עתאמן איבד את הלב והעוגן של הקבוצה, סרטאץ' שאנלי.
מסתבר שעד כה המהלך הכי חזק שברצלונה ביצעה במהלך הקיץ האחרון, היה החתמתו של שנאלי, הגבוה שהיה לאחד השחקנים המשלימים הכי מושלמים שניתן למצוא. ובדיוק כשם שלקווינסי אייסי הייתה השפעה "מדבקת" על מכבי תל אביב, כך נראית גם השפעתו של שאנלי על אנדולו וכעת על ברצלונה. במקומו של שאנלי הקבוצה החתימה את פיליפ פטרושב הצעיר, הסנטר כמובן נחשב לכישרון ובחלק מהמשחקים גם פרע שטרות, רק שבהתחשב בנעליים אותן הוא צריך למלא נראה שאלופת אירופה שמה אולי יותר מדי על כתפיו של הסנטר הצעיר, ולאור העובדה שדאנסטון כבר לא כמו בימים עברו מסתבר שהבעיה הכי גדולה של אלופת אירופה המכהנת הייתה הקו הקדמי.
בינתיים האיזון שב על כנו, לפחות לפרקים, עתאמן וקבוצתו המשיכו את כיוון ההצערה והמחשבה העתידית עם הבאתו של אלוף ה-NBA הטרי ואקס הצהובים אלייז'ה בראיינט. הסגל של אלופת אירופה המכהנת מוכשר, ואפילו מאוד, מוכשר יותר מזה של הצהובים כחולים. האדומים כחולים מטורקיה אמנם עדיין לא משחקים כמכונה משומנת היטב ועושה הרשום שמסע ההגנה שלהם על התואר הופך קשה יותר ויותר, כי בואו נודה על האמת, כולם רוצים חתיכה מהאלופה, ועדין מדובר באלופה כזו שלא מוותרת, כזו שיודעת להכאיב בלא מעט דרכים, ואולי חשוב מכל - מדובר בקבוצה של ממש, על כל המשתמע מכך.
