בירם כיאל הוא ללא ספק מי שמסמל יותר מכל את נקודת המפנה של בני סכנין, שהפכה מקבוצה שבדרך כלל נאבקת על חייה בליגת העל ועולה לכותרות בעיקר אחרי שהחליפה מספר מאמנים במהלך העונה, לחברה בצמרת הגבוהה של הכדורגל הישראלי.
מחר (שבת, 19:50) הקשר הוותיק ינסה לסחוב את הקבוצה שלו להישג גדול, כשהיא תגיע מהמקום השלישי למפגש הבית (באצטדיון בנתניה) מול האקסית, מכבי חיפה, שנמצאת מקום אחד מעליהם בטבלה.
ערב המפגש, כיאל נפתח, באופן די נדיר, ובראיון נרחב ל-ONE פשוט מדבר על הכל: ההצלחות והאכזבות בקריירה המדהימה שרשם באי הבריטי, ההשוואה בין רוני לוי לברק בכר, ההחלטות של וילי רוטנשטיינר בנבחרת ישראל, העתיד לבוא ברגע שיתלה את הנעליים, הגזענות במדינה ומה שעובר על חברו מונס דאבור, מאז אותו פוסט זכור במהלך מבצע ’שומר חומות’.
כיאל: איתי מכבי חיפה הייתה לוקחת דאבל
הקאמבק שלא קרה
אני רוצה להחזיר אותך למשחק הראשון העונה מול מכבי חיפה במחזור השני. יעקב שחר מעניק לך חולצה ממוסגרת עם המספר 23 ואומר לך ‘כאשר תפרוש אתה מוזמן לשבת לידי ביציע הכבוד’. עם יד על הלב, לא חשבת שאולי תשמע משחר משהו שונה, אולי שתחזור ותסיים את הקריירה במועדון בו גדלת?
”באותו רגע לא התעמקתי במה שיעקב שחר אמר. המון אנשים שלחו לי לאחר המשחק שהפריע להם מה ששחר אמר, אבל מבחינתי אני מתרכז במה שאני עושה. תמיד אמרתי שמכבי חיפה זה מועדון שנתן לי המון ושם השגתי המון בקריירה שלי. אני חושב שהייתי שגריר מצוין של חיפה ושל המגזר הערבי בחו"ל. מה שיעקב שחר חושב או מה שחושבים הצוות המקצועי, האם הייתי ללבוש שוב את החולצה הירוקה, זה לא משהו שעולה לי בראש. עצם העובדה שהאוהדים ומכבי חיפה פרגנו וכיבדו אותי, אני אומר תודה רבה. שחר יודע מה תרמתי למכבי חיפה כאשר יחד איתי שחקנים כמו ליאור רפאלוב ואחרים הביאו את המועדון לליגת האלופות. אני בטוח שבתוך תוכו שחר יודע מה תרמתי”.
רצית מאד לחזור למכבי חיפה ולא היססת לשלוח מסרים גם באמצעות ראיון ב-ONE. הם מהסיבות שלהם החליטו שלא להחזיר אותך ובדיעבד נראה שצדקו שם, כי חגגו אליפות גם בלי העזרה שלך.
“כל פעם אני נשאל מה עם מכבי חיפה. אומר את זה פעם אחת ולתמיד – עזבתי את מכבי חיפה ושיחקתי באי הבריטי, השגתי את כל מה ששחקן רוצה להשיג, עברתי ימים טובים ופחות טובים. המחשבה לחזור לארץ הייתה שאעשה זאת במכבי חיפה. דיברנו בסוף העונה האחרונה שלי בברייטון, רציתי לחזור אבל לא הסתדרנו, לא מבחינת השנים ולא מבחינת השכר, וכל זה קרה עוד לפני שברק בכר מונה למאמן. באותה תקופה חיכיתי להצעה שונה ובמקביל שמעתי הצעות נוספות. בסוף בכר חתם והחליט שהוא רוצה קשר אחורי אחר. זו זכותו ואני מכבד. זה שמכבי חיפה לקחו אליפות בלעדיי הרי שברור שאם לא היו לוקחים זה היה כישלון. חיפה עשתה עונה גדולה. אני בטוח שיכולתי לעזור להם ואיתי חיפה הייתה לוקחת דאבל”.
לא התאכזבת שהעדיפו מישהו אחר על פנייך?
”במקום שאני נמצא כרגע שום דבר לא מאכזב אותי. עברנו הרבה דברים אני והמשפחה שלי. עברתי דברים פחות טובים ודברים טובים, כמו להיות שחקן העונה בברייטון. שום דבר לא מאכזב אותי ושום דבר אני לא לוקח אישית. עצם המחשבה הייתה לחזור למכבי חיפה, כל אחד בחר את הצד שלו. היום טוב לי וכיף לי לחזור לארץ ולעשות את הטוב ביותר”.
רגע לפני החזרה שלך לארץ, ומבלי לפגוע בסכנין, לא היה קשה להשלים עם זה שאתה עוזב את הטופ ומגיע לדוחא? מעבר קיצוני.
”היו לי מלא אופציות אבל הגענו למסקנה, אשתי ואני, שזה הזמן לחזור לארץ והמסגרת המשפחתית הייתה חשובה לנו. נגענו בטופ וידענו בתוך תוכנו שזהו זה. אני לקראת הישורת האחרונה וזה הזמן לחזור הביתה, ליהנות. היו לי הצעות מלא מעט מקומות. אם זה היה תחילת הקריירה יכול להיות שהייתי חושב אחרת ומחפש אתגר אחר, אבל הגשמתי את כל מה שרציתי והגיע הזמן לחשוב על המשפחה ועל הילדים ולחזור לארץ“.
לא חששת לסיים כמו כוכבים גדולים, אייל ברקוביץ' ויוסי בניון למשל, שחזרו לארץ ואולי באיזה מקום עשו טעות?
”אף פעם לא פחדתי לעשות צעדים, גם כאשר הלכתי לברייטון שהייתה בתחתית הצ’מפיונשיפ. אני זוכר שאבא שלי אמר לי ‘אתה עוזב את סלטיק בשביל ברייטון?’ ומאז התקדמנו לצמרת ועלינו לפרמייר ליג. בכל החלטה שלקחתי ידעתי שיש סיכונים ולא חששתי. המעבר שלי לסכנין היה עם לא מעט חששות, כי לא ידעתי לאן אני מגיע והיום אני מבין שהגעתי למקום שכיף לי וזה הכי חשוב מבחינתי”.
מה עושה לך המפגש מול מכבי חיפה?
“לפגוש את הקהל הירוק מבחינתי זה טירוף. השירים ששרו לי בקריית אליעזר זה משהו שאני והמשפחה לוקחים איתנו כל הקריירה. תהיה אווירה משוגעת ומבחינתי זה לא עוד מפגש. זה מפגש שמחזיר אותי המון שנים אחורה. יש שם אנשים שגדלתי לצידם”.
במפגש הקודם כעסתם על כך שחיפה לא החזירה לכם כדור כאשר היית שרוע על הדשא והיו לכם טענות נגד השיפוט. אתה חושב שהקבוצות הגדולות זוכות לפריבילגיה אצל השופטים?
”אני הייתי שם ואני חושב שכן. במשחק האחרון מול מכבי חיפה מי ששכב על דשא זה הייתי אני, ולא בשביל הצגה. לא האמנתי שחיפה לא תחזיר לנו את הכדור. זו החלטה שלהם ושמענו שהם לא מחזירים כדורים כאשר שחקנים שרועים על הדשא. אני לא חושב שזה היה ספורטיבי מצידה של מכבי חיפה, כי הוצאנו את הכדור וציפינו שיחזירו לנו את הכדור. היה משחק של 97 דקות והם היו יכולים לנצח בלי אותו אקט, הם כבר עשו זאת בשנה שעברה. אנחנו הוצאנו את הכדור כדי שאזכה לטיפול. מבחינה ספורטיבית, בכל מקום בעולם מקובל שמחזירים את הכדור, באנגליה זה לא היה קורה. במשחק עכשיו כולם יראו שלא נבוא להתבטל. אמרתי שלמכבי חיפה סגל מצוין אבל לנו יש את המטרות שלנו ונשאף לנצח. כמובן שהאוהדים בירוק לא יאהבו לשמוע את זה, אבל זו המטרה שלנו”.
הבן שלך משחק במכבי חיפה.
“המועדון הזה זה המועדון הגדול בארץ. לא תמצא מקום כזה בארץ ואני נמצא במגרש האימונים הטוב ביותר, ואם את הילדים שלי לא אקח למקום הטוב ביותר בארץ, אז לאן אקח? חשוב לי שהילדים שלי יצליחו ושיהיה להם טוב”.
אתם אומנם מקום שלישי, אבל לא מופרך לומר שהמאבק על התואר הוא בין מכבי חיפה להפועל באר שבע, איך אתה רואה את המרוץ הזה?
”ב"ש עשתה שינוי, בעיקר בחלק האחורי. נבנה משהו חזק שם עם סגל שש בו הרבה ניסיון. יש שם קבוצה חזקה, מול מכבי חיפה עם סגל מצוין משלה. כמובן שיכולתי להיות חלק מב"ש שרצתה אותי ודיברו עם אשתי והסוכן שלי, דודו דהאן, ונפגשנו מול אלונה ברקת והייתה פגישה מאוד טובה. בסופו של דבר זה לא הסתדר והעדפתי להמשיך את הפרויקט בסכנין, מה עוד שההנהלה וסכנין עשו הכל כדי שאשאר”.
בעל הבית
שיחקת ברמות הכי גבוהות. יכול לקרות ששם שחקן גדול ככל שיהיה יכריע בסוגיות כמו עתידו של המאמן או חזרתו להרכב של איהאב גנאים למשל?
“אם ההמלצות שלי היו הולכות למקום שלילי אז הראשון שהיה מקבל את כל האש זה אני. אבל ברגע שזה הולך למקום טוב, אז אין לי בעיה להשפיע. שרון מימר עושה עבודה מצוינת ודואג לכל דבר. הוא נמצא בקשר טוב עם השחקנים, יש שם חיבור טוב. העבודה שלי היא לחבר את כולם אבל אני יודע לעשות הפרדות ולעולם לא אכנס לשיטות והרכבים. זה לא סוד שבתקשורת דיברו על עתידו של שרון מימר, שידע לעשות הפרדה. בסכנין שאלו את דעתי ואמרתי שצריך לתת המשכיות, כי מדובר במאמן טוב שיודע לחבר את השחקנים. כמובן שבשלב מסוים כאשר איבדנו את הדרך בהפסדים לק"ש ונתניה, אמרתי שאנחנו השחקנים אשמים ולא המאמן. זה לא היה עניין של כדורגל, אלא עניין של גישה. מאז נתניה אני מרגיש בשלות ועובדה שמול מכבי ת"א בעשרה שחקנים ראינו את השינוי”.
עשית עונות גדולות מעבר לים אבל התחושה הכללית שלא זכית להערכה כמו ליגיונרים אחרים. למה?
”אין גולים, אין בישולים. עבודה שחורה. תפקיד 50:50. להיות כל כך הרבה זמן, חמש שנים בסלטיק וחמש שנים בברייטון, זה אומר המון. לא אשכח את המילים של רוני לוי כאשר לפני סלטיק אמר לי ‘כמאמן כשאני רואה שייכות למועדון, זה מה שקונה אותי ועושה את ההבדל’. היה לי כיף וזכיתי באנגליה ובסקוטלנד להמון הערכה, הייתי קפטן בסלטיק. תמיד שאפתי ליותר גם כדי לקבל חשיפה, אבל מה שזכיתי אני אומר תודה. היום אני רואה ליגות פחות טובות שם שחקנים ישראלים משחקים ומשדרים אותם. תמיד אמרתי שלא מספיק ראו אותי בארץ. היום רואים את הליגה האוסטרית שהיא פחות טובה מהסקוטית ופחות מעניינת. הרגשתי לא טוב עם זה שאני בטופ של הכדורגל והקהל בארץ לא רואה אותי. זה לא היה כיף כי המון רצו לראות, אבל לא יכולתי לשנות שום דבר”.
אתם עושים משהו גדול בסכנין השנה מבחינה מקצועית, אבל נופלים בדברים אחרים, בהתנהלות מסביב כמו שקרה בדוחא מול בית"ר ירושלים. איך אפשר לשפר את ההתנהלות הזאת?
“מול בית"ר הקהל היה בטירוף. כל שחקן רוצה לשחק באווירה כזאת. ניצחנו ובסוף מה ששומעים זה את הדברים מסביב כאשר המשטרה יוצרת פקקי ענק למשחק, עוד מחוץ לעיר. אנשים מגיעים ופשוט סובלים. אתה מגיע לדוחא ויש בלגן שלם ובסוף אומרים שאנשים נכנסו עם אישור ובלי אישור. לא ניתן רק את הנהלת סכנין להאשים. גם למשטרה, למנהלת ולנו יש אחריות למה שקורה. אנחנו עובדים קשה ההנהלה ואני כדי לשפר את המצב, כי זו חוויה לשחק בדוחא ולנצח את מכבי ת"א ובית"ר, אבל בגלל אנשים חסרי אחריות אנחנו נענשים. זה לא מוסיף לאווירה וזה פוגע בנו ובמועדון.
חייבים ליצור תכנית עם האוהדים איך לוקחים את המועדון למקומות טובים יותר. מוחמד אבו יונס אחד האנשים הכי חשובים. אבו יונס אוהד של המועדון, כל שנה מפסיד כסף ובא מאהבה ואני מקווה שאיתו ביחד נשנה דפוסי התנהלות. האוהדים השרופים של סכנין הם לא רק מסכנין ובאים מכל מקום ואני חושב שביחד נוכל לשפר. ברגע שיש הצלחה כולם רוצים להיות שותפים. סכנין היא מקום שעושה משהו שונה לכדורגל הישראלי. אנשים מזדהים עם סכנין ועם מה שקורה במועדון בגלל הסימפתיה שיש לעברנו. יש דברים טובים לצד דברים פחות טובים”.
היו לא מעט שקראו לסגור את דוחא.
”אני מקווה שדוחא ייסגר רק כאשר יהיה לסכנין אצטדיון ראוי וחדש. דוחא זה הבית של סכנין, שצריכה אצטדיון חדש במקום ראוי יותר. לסגור עכשיו את דוחא זה חוסר כבוד למקום ולעיר. אם נעשה ונחשוב אחרת אפשר לברך. תחשוב שאתה בבית שלך ואומרים לך צא מהבית. זה הרי לא מקובל ולא מכובד. כולם ראו מה שקרה לשוער שלנו, גד עמוס, בבלומפילד, הוא הרגיש מאוים. ברור שכאשר מדובר בסכנין הכותרות גדולות יותר. ראינו גם בחיפה מה קורה. יש קומץ בכל קבוצה וצריכים לדעת ליהנות מהטוב”.
“כשקיבלתי את הזימון לסגל הרחב, צחקתי”
נעבור לנבחרת ישראל. איך זה שאחרי שהתאוששת מהפציעה וילי רוטנשטיינר לא מצא מקום להחזיר אותך לסגל? מה שהביא אותך להודיע על פרישה מהמדים הלאומיים.
”חיכיתי לזימון אבל ברגע שקיבלתי זימון לסגל הרחב, כמי שכבר עשה משהו בנבחרת, צחקתי מזה ולא טרחתי להסתכל על ההודעות. אפילו לא עשיתי בדיקות. באיזה שהוא מקום נפגעתי, אם אתה לא רוצה לזמן אז אל תזמן הכל בסדר, אבל להזמין אותי לסגל הרחב? וילי היה צריך לחשוב אחרת. אם אני לא בסגל זו זכותו. הרגשתי שמגיע לי אבל בראש רציתי לסיים את הקמפיין ולהודיע שאני פושט את המדים.
זה בא יותר מבחינה מנטלית כי כולם היום רואים שאני בשיא הכושר. החלטתי לעזוב כי הילדים רוצים אותי בבית והגיע הזמן להגיד תודה. יש לי קשר טוב עם וילי והכל בסדר. הקמפיין עם אנדי הרצוג בגביע האומות היה התקופה הכי טובה שלי בנבחרת. לא הצלחתי להשפיע לאורך שנים על הנבחרת, בעיקר בגלל שעברתי לא מעט פציעות. נתתי את כל כולי אבל מנטלית אני מרגיש שזהו זה”.
בתקופה של הרצוג מספר שחקנים מהמגזר יצאו תחת הכותרת "אנחנו הבוסים". הדבר הזה יצר הרבה רעש ופילוג בסגל.
“באותו זמן גמרת אותי כאשר העלית את זה. לא משנה של מי הרעיון. לא אפיל אנשים, היו לנו מלא שיחות ואתה יודע שאני אומר את מה שאני חושב ואני חושב שהגזמת בקטע הזה והתרגום לא היה נכון. היו לי מלא הודעות וסך הכל הצטלמנו כמה שחקני נבחרת מהמגזר כמו שיש שחקנים יהודים שמצלמים ביחד. כתבנו שאנחנו הגדולים, לא כתבנו שאנחנו הבוסים. הטעות היחידה הייתה שתורגמנו לא נכון. הייתה אווירה מדהימה בנבחרת. אנחנו קיבלנו את כל האש. הכל עבר מאז אבל ברור הרי שתמונה כזאת עלתה ותעלה. התרגום לא היה בסדר כי זה נוגע לשיר בשפה הערבית”.
דבר איתי על מה שעובר מונס דאבור, שהקהל לא שוכח לו את הפוסט שהוציא וקורא לו בוז בכל פעם שהוא נוגע בכדור. אגב, דאבור התנצל?
”דאבור לא התנצל אבל אני אומר לך שבפן המקצועי דאבור מוכיח את יכולותיו. דאבור לקח משהו מהקוראן שאנחנו קוראים את זה כל יום. למה מי שקורא ולוקח פסוקים מהתנ"ך ומעלה זה בסדר ואצל דאבור לא? עברתי משהו בקריירה שלי ולצערי פה מתעסקים במשהו מעייף כי המנטליות כאן זה לחפש רק מה שלא טוב. יש כאן המון גזענות. יש במדינה קיפוח וגזענות. התקשורת מחפשת את הכותרות סביב הנושא. דאבור יוכיח לכולם למרות השריקות מה הוא שווה והעובדה שהוא נשאר, מראה עוצמה מצידו. דאבור יידע מבחינה מנטלית מה לעשות ואיזו החלטה לקבל אם ימשיכו לשרוק נגדו. כרגע הוא נותן את התשובות במגרש וראינו את זה כאשר ערן זהבי היה פצוע”.
מאמן זר או ברק בכר לנבחרת?
“מאמן זר. אני חושב שזר יתאים יותר לנבחרת. היו ישראלים והיו זרים שלא הצליחו. זר מתרחק מהתקשורת, וילי עשה עבודה טובה בקטע הזה והוציא את התקשורת מחדר ההלבשה של הנבחרת”.
בהנחה שמחליטים ללכת על מאמן ישראלי, רוני לוי או ברק בכר לנבחרת?
”רוני לוי מבחינתי הוא המאמן הישראלי הטוב ביותר בארץ. מאמן ששדרג שחקנים שהתאמנו תחתיו. אני לא מכיר את ברק בכר אבל אני זוכר את התקופה של רוני לוי שאימן אותי. הרגשתי באותה תקופה שהוא חזק עם השחקנים הצעירים. תסתכל איך הוא הצליח להוציא אותי ואת ליאור רפאלוב לאירופה ולהפוך אותנו לשחקנים טובים”.
איפה אתה רואה את עצמך כאשר תפרוש. כמנהל מקצועי או מאמן?
”אני היום בגיל 33 וכל עוד שהגוף ייתן לי, אמשיך לשחק. ברגע שלא אוכל לעשות הכל כדי לעזור לסכנין להמשיך ולהתקדם, אפסיק. ברגע שאני, אבא שלי ואשתי החלטנו לקחת את ההצעה של סכנין, החלטתי שאפרוש בסכנין. אין לי כוונה להיות מאמן, אולי מנהל מקצועי. אני אוהב ורואה כדורגל. מאמן זה לא משהו שמעניין ומאתגר אותי. עולם המאמנים שונה. אני יכול לסייע מסביב”.
