בשורה עצובה לעולם התקשורת הישראלית ולספורט הישראלי. עיתונאי הספורט הוותיק, רוני דיאון, הלך הבוקר (שלישי) לעולמו, לאחר מאבק במחלה קשה ושבועיים בלבד אחרי שחגג את יום הולדתו ה-70. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 10:30 בבית העלמין גבעת שאול שבירושלים.
דיאון, כיסה כעיתונאי ידוע מאוד בבירה את בית”ר והפועל ירושלים במהלך שנות ה-70. לאורך הקריירה עבד במספר גופי תקשורת ותמיד היה מזוהה עם הצהובים-שחורים, אותם ליווה במשך שנים באופן צמוד. בחודשים האחרונים נאבק דיאון, שנחשב לדמות ידועה ומיתולוגית שכולם הכירו בירושלים, במחלה קשה, בעקבותיה אושפז בבית החולים. הבוקר כאמור, הגיעה הבשורה המצערת על מותו.
ההתאחדות לכדורגל פרסמה הודעה רשמית בה נכתב: “ההתאחדות לכדורגל כואבת את פטירתו בטרם עת של עיתונאי הספורט הוותיק רוני דיאון, שאהב את הכדורגל הישראלי בכל רמ"ח אבריו, ליווה וסיקר אותו עשרות שנים, תמיד עם תשוקה גדולה, דאגה כנה ורצון בהצלחתו. יהי זכרו ברוך”.
גם יעקב שחר נפרד: "בצער רב שמענו הבוקר על מותו של ידידנו, עיתונאי הספורט הידוע, רוני דיאון מירושלים. אזכור את רוני כאיש מקצוע ישר ובעל זיכרון נדיר. לי אישית תחסר שיחת הטלפון השבועית בשישי אחר הצהריים. יהיה זכרך ברוך, חבר".
נשיא המדינה לשעבר, רובי ריבלין, מסר: “עצוב לי כל כך על לכתו של רוני. הוא היה לב של מסירות ואהבת כדורגל. איש ירושלים, שעבור כל אוהד היה ממש משפחה. אין רבים שעברו את הדרך המקיפה והמקצועית שעבר בעולם התקשורת הישראלית. הוא סיקר ספורט בעיניים חדות, יסודיות וגם תקיפות כשנדרש. תמונות תמונות, של אינספור חוויות משמעותיות שחלקנו, צפות מולי היום וכולן מעלות בי חיוך וגעגוע גדול. הוא תמיד יהיה יקר לי. אני שולח חיבוק חזק למשפחתו”.
יוסי מזרחי, מאמן בית”ר ירושלים, ספד: “רוני, חברי היקר, הייתי האחרון שדיבר איתך כמה דקות לפני שחיברו אותך למכונת ההנשמה והעבירו אותך לטיפול נמרץ. זאת הייתה השיחה האחרונה שלך. עד עכשיו מהדהדת בי הקריאה של האחות שתשים מסיכת חמצן כי בקושי יכולת לנשום. זאת הייתה השיחה היחידה בחיינו שלא דיברנו בה על כדורגל.
האמנת עד הרגע האחרון שיהיה בסדר. למרות המצב הקשה היית גיבור גדול ובלי הרבה תלונות נאבקת במחלה הארורה הזאת. תמיד דאגת לי. מה יהיה? הגנת עליי בחירוף נפש על כל מילה שמישהו כתב בעיתון ולא פרגן לי. היית חבר מלא נתינה ואהבה ורק טוב נדף ממך. לא היה מגיע לך להיפרד מהעולם בייסורים שעברת. 50 שנים היינו חברים. לא אשכח אותך לנצח. יהי זכרך ברוך. תחסר לי מאוד”.
