בימים הקרובים יו"ר איגוד השייט שי בובר יסגור שנה בתפקידו. זו הייתה שנה מרתקת ומטלטלת בשייט הישראלי, עם מאבקים אדירים בין גולשי הרוח על הכרטיס למשחקים האולימפיים וכמעט זכייה במדליה אולימפית עם יואב כהן בטוקיו 2020, עם בניית צוותים מקצועיים חדשים וצירוף מאמנים בעלי עבר מפואר לנבחרות ישראל, עם מלחמה על הבאת ציוד חדש לארץ וגם טיפול בגולשת הרוח הבכירה קטי ספיצ'קוב שהודיעה לאיגוד לאחרונה כי היא עוברת להתגורר בצרפת.
שי, בן ה-46, יליד קיבוץ שדות ים, הוא בהכשרתו הוא מהנדס חשמל וגם איש ניהול מנוסה. הוא מכהן בתפקיד המנהל העסקי של קיבוץ שדות ים, כך שהוא חבר בדירקטוריונים של החברות שהקיבוץ מחזיק, כמו החברה הציבורית אבן קיסר, תאגיד בננות החוף וחברת התיירות כיף ים.
ויש לו כמובן גם זיקה לספורט מהבית. הוא בנו של שמשון בובר ז"ל ממייסדי ענף השייט הישראלי, שניהל את אגף הספורט במרכז הפועל, כיהן כיו"ר ההתאחדות לספורט בישראל והיה גם חבר בהנהלת הוועד האולימפי. כשהיה צעיר הפליג בדגם ה-420 אבל לא היה בין הבולטים לטענתו. כאשר בתו החלה לגלוש, הוא התקרב מחדש לשייט. תחילה היה חבר הנהלה לקנדציה אחת ואז פנה אליו היו"ר גילי אמיר והציע לו שיחליף אותו. אחרי שנבחר לכהן כיו"ר, בשבוע הבא הוא יסגור שנה בתפקידו וכעת הוא מדבר על הסוגיות הבוערות בראיון מיוחד ל-ONE.
"השנה הזו מרגישה לי כמו פרק זמן משמעותי", אמר שי בובר. "נכנסתי לתפקיד כאשר ההכנות לאולימפיאדת טוקיו היו בעיצומן, כי היא נדחתה בשנה. המוטו שלנו בשבעת החודשים הראשונים היה לא לעשות שינויים משמעותיים כי חשבנו שזה לא נכון לגעת בשום דבר מקצועי רגע לפני המשחקים האולימפיים. ידענו שזה רק יכול להזיק, לכן ציפינו מהצד ולא התערבנו".
אבל רצית להתערב בהחלטות מסוימות באותה התקופה?
"יכול להיות שאם היה נעשה שינוי מסוים במקומות מסוימים היינו אולי עושים הישג יותר טוב, אבל ההישגים בטוקיו היו יפים בסך הכל. אומנם ציפינו למדליה, אבל עשינו שלושה גמרים וגם זה מכובד ויפה".
בעצם הבחירה בך לתפקיד יו"ר האיגוד המשכת את המורשת של אביך ז"ל. ראית את עצמך הופך ליו"ר, בתור הבן של שמשון, אגדת השייט וזה שבנה את היסודות של הענף בארץ?
"סגרתי מעגל, ללא ספק. נכנסתי לפורומים שבהם ישב אבי ואני במידה מסוימת ממשיך את דרכו. הוא היה איש של חזון. כשרצה להקים מרכז ימי, הוא הקים. היום הכל שונה ממה שהיה בתקופתו. המועדון הוקם ב-1955 עם הגעתו של אבי לשדות ים והוא היה מקום עם ערכים חינוכיים, במשך הדורות עבר אבולוציה ומשנת 1972 יש למועדון הזה נציגות בכל אולימפיאדה. זה מה שהוא השאיר אחריו. אחרי שנפטר ב-2010 ישבנו עם ד"ר שמשון שושני, רן גרליך וגילי אמיר שהיה הפרויקטור והרוח החיה בהקמת בית שמשון, מקום שמנציח את אבי ומשרת את מועדון השייט שהקים בקיבוץ, ואז גם נכנסתי לעניינים יותר".
היית גם שייט בעצמך ב-420.
"כשהיינו ילדים, כולם כמעט היו בשייט. כולם הגיעו לים וזה היה חובה. לא הייתי ברמות הגבוהות, אבל כנער, להוביל סירה בים זה משהו שמחשל אותך לחיים".
בכל ארבע שנים נבחר יו"ר חדש לאיגוד השייט, אבל אתה בקדנציה אחת תהיה פעמיים במשחקים האולימפיים. היית באולימפיאדת טוקיו וטעמת מהאירוע הזה, ובקרוב תהיה בגם בפאריס. זה יתרון?
"אני לא מסתכל על זה כיתרון. לא היה לי צורך מיוחד להיבחר לפני אולימפיאדת טוקיו. אם האיגוד היה מעביר החלטה שדוחים את הבחירות בשנה כמו שעשו בוועד האולימפי, הייתי מקבל את זה. בגלל שהתקנון חייב לקיים בחירות כל ארבע שנים, זה מה שנעשה ולא דחינו את הבחירות, מה גם שהיו"ר היוצא גילי אמיר רצה לסיים את הקנדציה אחרי שמונה שנים כי זה נותן ריענון למערכת".
כן, אבל עצם זה שהיית בטוקיו, זה בטח עזר לך להבין מה אתה רוצה לראות בפאריס מהשייט הישראלי?
"האמת שהתחלנו לחשוב על הדברים עוד לפני שנגמרו המשחקים האולימפיים. מה שעמד לנו מול העיניים זה להביא את הספורטאים הכי גדולים שלנו לעמדות המפתח, כי אנחנו מאמינים שבסוף יש לנו בסיס טוב בפירמידה והילדים הצעירים בגלישה ובשייט מסתכלים ורואים שגל פרידמן, שחר צוברי, גידי קליגר, ערן סלע ושחף אמיר מאמנים באיגוד, לצד אלי צוקרמן המנהל המקצועי. כשאנחנו מביאים שמות כאלה לאימון, אנחנו יוצרים עניין, כולם הולכים אחריהם. אנחנו משתמשים במי שעברו דבר אחד או שניים בענף הזה, יש להם ניסיון בהתמודדות עם מצבי קיצון, יש להם תובנות לגבי איך הדברים צריכים להתנהל - ולכן אנחנו מאמינים שעשינו בחירה נכונה וחובת ההוכחה היא עליהם".
ואיך אתם מתרשמים מהעבודה שלהם עד כה?
"הם יודעים איך לדבר עם ספורטאים אולימפיים, יודעים איך לאמן ואנחנו מתרשמים לטובה מהעבודה שלהם בזמן הקצר שבו הם נמצאים בתפקידם. העסק עובד יפה. צריך לזכור שיש דגמים חדשים בגלישת רוח ושהתחרות ב-470 הפכה להיות מעורבת, מה גם העולם לא עוצר וכל הזמן מתקדם, והרי אנחנו לא לבד במשחק הזה, אז נדע איך זה באמת מתקדם רק בהמשך. רצינו להחתים אותם הכי מהר שאפשר, לשים אנשים איכותיים ומובילים בעמדות האימון ולייצר ודאות, אז המנכ"לית סמדר פינטוב ואני דיברנו איתם, סגרנו את תנאי החוזה שלהם, העברנו את המקל למנהל המקצועי ולוועדה המקצועית שיבחנו אותם וימליצו להנהלה מה לעשות, ובסוף ההנהלה אישרה והתחלנו לעבוד. ברגע שאתה מייצר ודאות לספורטאים ולמערכת - זה הכי חשוב, כי תמיד אחרי המשחקים האולימפיים יש איזו התפרקות מסוימת וכולם מתפזרים למנוחה".
אפרופו מנוחה, מה עם קטי ספיצ'קוב? מתי היא תחזור לאימונים?
"קטי ספורטאית גדולה והיא עשתה הישגים בלתי רגילים, כי היא סגנית אלופת אירופה ופעמיים סגנית אלופת עולם. לאחרונה קטי הודיעה לנו שמרכז החיים שלה הוא בצרפת והיא הולכת להתאמן בחו"ל עם קבוצת גולשות רוח. בשיחות שהיו לי איתה כבר אחרי טוקיו, אמרתי לה שאיגוד השייט קיבל החלטה אסטרטגית שהוא עובד בנבחרות ושלא נממן מאמן ים או סירת מנוע למי שיחליט לעבוד מחוץ לפעילות של הנבחרת. הנבחרת עובדת תחת מאמן ים אחד. מאמן נבחרת הנשים שלנו שחר צוברי נמצא איתה בקשר ואנחנו מכינים מסמך מסודר של זכויות וחובות לכל ספורטאי או ספורטאית בסגל הזהב ברמה של קטי. זה שהיא רוצה להתאמן לבד במקום אחר זה לגיטימי, אבל קיבלנו החלטה שאנחנו עובדים בצורה מסוימת וככה זה יהיה".
זה אפשרי מבחינתך שהיא תתאמן בחו"ל ותמשיך להתחרות תחת דגל ישראל?
"היא יכולה להתחרות תחת דגל ישראל ואין בעיה שהיא תתאמן במקום אחר, למרות שהיינו רוצים שהיא תתאמן בנבחרת. צריך לזכור שגם בענפים אחרים, כמו שחייה, יש ספורטאים שמתאמנים בחו"ל ומייצגים את ישראל, אבל קבענו כללים ברורים כאשר יש לנו נבחרת אחת עם מאמן נבחרת שהכין תוכנית מקצועית מסודרת. שחר צוברי סימן תחרויות חובה בארץ ובחו"ל והיא תצטרך להגיע אליהן. כדי שתמשיך לקבל תמיכה כזאת או אחרת היא תצטרך לעמוד בדרישות המקצועית של המאמן. כרגע אנחנו מבינים שהיא עושה את זה ושחר צוברי מנהל את הקשר השוטף איתה, כאשר גם יתר אנשי המקצוע בתמונה. כמובן שאם היא תרצה לחזור להתאמן בישראל, הדלת שלנו תמיד פתוחה בפניה ואנחנו מאחלים לה הצלחה".
כמה היה קשה להחתים מאמנים חדשים עם שמות גדולים כמו גל פרידמן, שחר צוברי וגידי קליגר?
"תתפלא, זה לא קשה. סיכמנו על זה די מהר. הם מאוד רצו לבוא. הסברנו להם את היכולות שלנו, בנינו משהו שהוא מקובל על כל הצדדים והם חתמו לשלוש שנים".
ראית את קליגר זוכה במדליה בטוקיו עם צוות ספרדי. כמה כאב לך לראות מאמן ישראלי מצליח עם צוות זר?
"למה זה צריך לכאוב? להפך, כולנו פירגנו לו. הוא במילא חי בחו"ל כי הוא נשוי לשייטת צרפתייה, כך שהוא עבד שם, ונהננו לראות שברמה המקצועית הוא גם הלך והתפתח. שמחתי בשבילו".
הזכייה שלו במדליה עם נבחרת ספרד זה מה שדירבן אותך להביא אותו?
"רצינו להביא אותו לעבוד בישראל עוד לפני אולימפיאדת טוקיו. נוצרה הזדמנות אחרי המשחקים האולימפיים, הוא היה מוכן לעשות את המעבר הזה ואני שמח שהבאנו מאמן בסדר גודל כזה. אומנם לצערנו יש לנו כרגע רק צוות אחד פעיל ב-470 מעורב עם ניתאי חסון וסער תמיר, כי יש לנו עוד צוות בהקפאה בגלל שגיל כהן פצועה ותחזור בחודש מאי לעבוד עם נועם חומרי, אבל לגידי יש הרבה רעיונות והוא לקח ספורטאים צעירים שיהיו יריבי אימון מהנוער, הוא מקדם אותם ובונה את דור העתיד. נקווה שיהיו לנו שני שני צוותים ישראלים חזקים באליפות העולם שתהיה בארץ".
השנה תגיע לישראל אליפות העולם בדגם ה-470. תרצו להביא לארץ עוד תחרויות בינלאומיות?
"אנחנו מכוונים לזה שיהיה לפחות אירוע בינלאומי אחד בישראל בשייט בכל שנה. פנינו לנינו שמואלי, שופט וקברניט בינלאומי שמארגן תוכניות בעולם והוא בעל קשרים ענפים בשייט העולמי, ובנינו איתו מודל במטרה לנסות להביא בכל שנה אירוע בינלאומי לארץ. אנחנו נארח את אליפות העולם ב-470 מיקס בשדות ים ב-2022, הגשנו בקשה לארח ב-2023 את אליפות העולם לנוער באילת בגלישת רוח ב-IQ פויל, ואנחנו מכוונים לנסות לארח ב-2024 עוד שתי אליפויות עולם, אחת ב-IQ פויל בתל אביב והשנייה בקייט פויל בשדות ים. האירועים האלה יוצרים חשיפה לענף שלנו. למרות שזה ענף שקשה לעקוב אחריו, בטח בהשוואה לג'ודו או להתעמלות, זה עדיין ענף עם הרבה אקשן. כשהוא יגיע לחופים שלנו, זה יקרב את כולם עוד קצת לשייט".
אתה תמיד מדברים בלשון רבים. בשיטת הניהול שלך, אתה מתייעץ עם הרבה אנשים?
"נכון. איך שנבחרתי, הקמנו ועדה אסטרטגית ביחד עם שני יושבי הראש הקודמים, יהודה מעיין וגילי אמיר, שהם גם בתוך ההנהלה האנשים עם הניסיון הרב ביותר בענף. כשרוצים להצליח, צריך להביא את מיטב המוחות לחשיבה משותפת איך להצליח. יש אנשים שהולכים לבד ואומרים 'אני מוביל', ויש כאלה שמובילים כגוף. אני רואה בזה יתרון לשתף ולדבר, אני רואה שיש חיבור טוב ודיונים טובים, ככה גם מלבנים סוגיות ופותרים בעיות. אנחנו אפילו הולכים ביחד לפגישות במשרד הספורט כדי לפתור את מצוקת הציוד שיש לנו באיגוד ובאגודות בעקבות שינוי הדגמים, ואני חייב להודות למנכ"לית האיגוד סמדר פינטוב ולעובדות המשרד אורית שגיב ושרון קליין שעושות עבודה חשובה מאחורי הקלעים ועושות הכל כדי שהספורטאים האולימפיים יקבלו את התנאים הטובים ביותר".
איפה עומדת הסוגיה הזאת של המחסור בציוד?
"אנחנו חייבים פתרונות כמה שיותר מהר. הבהרנו את זה למשרד התרבות והספורט. אם יש לנו את אליפות עולם בשדות ים ב-470 השנה ואנחנו צריכים בשביל הצוותים הישראלים סירות לתחרות, זה אומר שאנחנו צריכים לפעול עוד היום כדי להזמין סירה מגרמניה, כי יש זמן ייצור וזמן משלוח. להבנתי הנושא בטיפול והמדינה מבינה את זה, אני מבין שיש הרבה תהליכים בממשלה ויש דברים שהם הרבה יותר חשובים על סדר היום, אבל נתאזר בסבלנות ונקווה לקבל את התמיכה הזאת".
אם לא תיפתח קרן של המדינה למימון רכישת ציוד, אתם תהיו בבעיה. כל העולם כבר עובד עם הציוד החדש ואתם עדיין לא השלמתם אותו?
"אם לא תיפתח קרן היום, אנחנו עלולים להגיע למאני טיים כאשר לצוותים שלנו אין את אותה האיכות או את אותם התנאים כמו שיש לצוותים אחרים. כשבאים לתחרות, רואים את ההבדלים. באולימפיאדת טוקיו נבחרות כמו הולנד באות עם מכולות ממוזגות, שיש בהן גם ציוד וגם משרד שאפשר לשבת ולעבוד בו בנחת במזגן, בעוד שאצלנו נאלצים לבנות אילתור של זולה עם סככה כדי שיהיה קצת צל ליד המכולה שלנו. אנחנו חייבים להתקדם. יחד עם זאת, אני חייב לומר שהקשר שלנו עם הגורמים במשרד הספורט והוועד האולימפי הוא קשר טוב ואנחנו מרגישים שמעריכים את העבודה שאנחנו עושים. השייט במקום השלישי מבחינת היקף התמיכות, אחרי הג'ודו וההתעמלות, וזה לא מובן מאליו".
בתקופה שלך האיגוד הרחיב את הפעילות גם לענפים נוספים, כמו קייט פויל ומדברים אפילו על תחרות בסירות 49er. מה עומד מאחורי זה?
"זה התחיל עוד לפני שמוניתי לתפקיד. איגוד השייט נמצא היום בשבעה דגמים אולימפיים מתוך עשרה, כשהבולטים הם גלישת רוח ושייט ב-470. יש לנו שני שייטים טובים שרוצים להתחיל להתחרות על 49er, אחד מהם קנה סירה ובא עם יוזמה, ואנחנו נעודד אותם ונתמוך בהם. לצערנו השמיכה שלנו היא קצרה, אי אפשר לתת את הכל לכולם, מה גם שמסורתית אנחנו יותר חזקים בגלישת רוח וב-470, כך שמטבע הדברים שם משוקעים רוב המשאבים".
כן, אבל ראינו שגם בלייזר רדיאל יש שייטת שהגיעה למשחקים האולימפיים בגיל צעיר.
"נכון. כרגע שי קקון מתאמנת עם קבוצת אימון שהמרכז שלה הוא באיטליה כי אין לה בעצם יריבות בארץ. המטרה שלה להגיע בפאריס לעשירייה המובילה. נמשיך להשקיע בדגם הלייזר, הוא חשוב לנו. גם בקייט פויל יש לנו ספורטאים שנכנסו לסגלים האולימפיים, ועוד גולשים מוכשרים שרובם צעירים והתקדמו. נרצה לתמוך בכולם כדי להגיע עם כמה שיותר נציגים לפאריס".
ומה המטרות של איגוד השייט לאולימפיאדת פאריס?
"אלי צוקרמן הציג תוכנית שאפתנית ובעצם המטרה שלנו היא להיות בחמישה דגמים אולימפיים. אנחנו מאמינים שאפשר לממש אותה. אפשר לעשות קווטה בעוד דגמים, אבל חמישה דגמים זה בהחלט שיפור כי בעצם נוסיף עוד דגם מעבר למה שהיה בטוקיו. אנחנו חושבים שלדבר על יותר ממדליה אחת זה כבר בגדר חלום. איגוד השייט בשלושת המשחקים האולימפים האחרונים לא הצליח להביא מדליה - בלונדון, בריו ובטוקיו - ולכן מטבע הדברים השאיפה היא לזכות במדליה אולימפית אחת, אבל עוד מוקדם לדבר על מטרות כי עדיין לא כולם הופיעו באליפויות העולם. רק לקראת סוף השנה נדע איפה אנחנו עומדים ביחס למתחרים החזקים בעולם".
עברת שנה אחת בתפקיד. לכמה שנים תישאר?
"כל ארבע שנים יש בחירות וכך יהיה גם בדצמבר 2024, אחרי אולימפיאדת פאריס. כרגע אני לא עוסק בזה, אבל אני חושב שההחלטה שהעביר גילי אמיר היא החלטה נכונה. שמונה שנים זה המקסימום, לא צריך יותר".
מי שמכיר אותך טוען שאתה נהנה מספורט ישראלי בכלל, לא רק משייט. זה נכון?
"אני אוהב את כל ענפי הספורט, כן. זה זורם לנו בדם מאז שהיינו ילדים. בתור ילד נסעתי עם אבא שלי למשחקי כדורמים בגבעת חיים, לראות רוגבי בעמק יזרעאל, לצפות באליפות ישראל בהתעמלות מכשירים או בהתעמלות אומנותית בווינגייט, גם לראות תחרויות שחייה, אתלטיקה ומשחקי כדורסל. היינו חיים את הספורט הישראלי בבית. אבא שלי ויתר על הנסיעה לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כי זה היה יקר מידי, ובמקום זאת קנינו מכשיר וידיאו שעליו היה סמל האולימפיאדה. בגלל פער השעות, היינו מקליטים את התחרויות ואחר כך צופים בהן בהתלהבות. אנחנו משפחה שאוהבת את הספורט ונשארתי כזה".
אז כמה סיפוק יש לך ברמה האישית מהתפקיד?
"יש לי סיפוק בעיקר כשאני בא לתחרות ואני יושב על הסירה, כמו שהיה בשיוט המדליות של קטי ספיצ'קוב בקאדיס, כשאתה רואה גולשת רוח ישראלית שמגיעה לשיוט הזה מהמקום השלישי ובסוף זוכה במדליית כסף. זה רגע שהוא וואו. אתה יושב בים, תופס את הראש וזה פשוט רגע מדהים לראות את ההישג הזה קורה מול העיניים. אותו דבר הרגשתי כשראיתי ספורטאים צעירים מגיעים להישגים, כמו שחר רשף שזכתה לאחרונה במדליה, אבל אני הכי מתרגש לראות את ההשקעה של המועדונים בתחרויות שמתקיימות בארץ ואנחנו מאוד רוצים לעזור להם להשיג מימון לציוד חדש כדי שנוכל לגדל עוד ספורטאים מצליחים. אנחנו עובדים על זה".
