לא מעט מאמנים זרים הגיעו לקריית שלום מאז תחילת העשור הקודם. חלקם הובילו להישגים וחגגו בזירה המקומית ללא תחרות, אחרים היו אפיזודה חולפת ולא ברורה ויחידי סגולה, דוגמת ולדימיר איביץ’ או פאולו סוזה, הפכו ליקירי האוהדים.
בסקאלה הזו, לא ברור היכן ניתן למקם את מלאדן קרסטאיץ’, זה בוודאי עוד מוקדם מדי לדעת, אבל בעיניי ובשונה מקודמיו, המאמן הסרבי הצליח להשפיע על סגנון הקבוצה בצורה מהירה בזמן יחסית קצר. נכון, זו לא מכבי ת”א הדורסנית וגם הכדורגל לא מלהיב, אך ניכר שהבחור החדש שהגיע לקריית שלום בא לעבוד, ללמוד וללמד. על כך יעיד אולי יותר מכל דבר אחר ההלם באצטדיון סמי עופר.
מכבי ת”א פתחה בסערה מול מכבי חיפה אך איבוד עשתונות ברבע השעה האחרונה הובילה למהפך והפסד על חשבונה. זה בוודאי לא המשחק אותו ייקח הסרבי ‘לקלטת’, אבל דווקא ממנו ניתן ללמוד לא מעט. 20 הדקות האחרונות בסמי עופר היו איומות מצד הצהובים שלא שלטו באמצע, איבדו כדורים בצורה שבלונית וגם החילופים שלו, שבאו במטרה לשמור על התוצאה, רק דחפו את היריבה קדימה.
אז קרסטאיץ’ ניתח את הטעויות, ולמד את שחקניו, והצליח ליישם. נקפוץ למשחק שהגיע לאחר מכן מול הפועל באר שבע. שוב, לא במשחק גדול, אך מכבי ת”א הצליחה לעלות ליתרון בבלומפילד. בניגוד למשחק בחיפה, אז החליט בצעד חריג לבצע חילוף במשבצת הגנתית כשהעלה את אנדרה ז’ראלדש דווקא במקום מתן בלטקסה, הפעם הסרבי הבין שעליו לחזק את מרכז השדה. דן ביטון עלה כדי להחזיק בכדור, אבי ריקן (שלא היה כשיר מול הירוקים) נשלח לדקות האחרונות ונלחם על כל כדור כאילו חייו תלויים בו, והמטרה הושגה. ב”ש לא הצליחה להתקרב לשער של דניאל פרץ בדקות האחרונות כשהשחקנים הצהובים מצבעים לחץ גבוה בלתי פוסק.
ניכר שקרסטאיץ’ אוהב שחקנים שעובדים קשה ורצים. כך למשל מעביר סדרת חינוך את סטיפה פריצה וברנדלי קוואס ונותן דווקא לשחקנים דוגמת אילון אלמוג, עדן שמיר, אבי ריקן ומתן חוזז, שלא ממש נספרו בתחילת העונה, לשחק. ביחס לזמן הקצר, ניתן לזהות כמה דברים אצל המאמן החדש: פתיחת משחק בלחץ גבוה וניסיון למצוא את הרשת (שני שערים ברבע שעה מול מכבי פ”ת ומכבי חיפה) ויותר הצטרפות של שחקני האמצע קדימה (כך חווה עדן שמיר פריחה מחודשת תחתיו) ובעיקר כושר משחק.
כאמור, היכולת לא בשיאה, אך המאמן, שהפך למושג ללעג ברשתות החברתיות בגלל השימוש שלו במתורגמן וטענות על כך ששחקנים “לא מבינים אותו”, ראוי לקבל יותר קרדיט וזמן על מנת להטביע חותם. במשחקים שכבר עברו (חמישה ניצחונות מתוך שבעה בכל המסגרות) רואים מכבי ת”א רעננה יותר ועובדת יותר.
גם מול הפועל ירושלים זה היה בדרך לאכזבה גדולה, אך המאמן פעם נוספת שלח למגרש את השחקנים הנכונים וקיבל תמורה. ריקן סיכם היטב: “יש קבוצה מאומנת, באו לפה אנשים שרוצים לעבוד”. אז השחקנים מחוברים אליו, למרות הקושי המסוים בשפה, האם זה יספיק לאורך זמן? ימים יגידו, אך בינתיים, ניכר שיש מאמן על הדשא שיודע בדיוק באיזו תבנית משחק להשתמש, ולא בונה רק על הבלחות.
הכתוב הוא טור דעה
