עשר שנים וחצי חלפו מאז תומר חמד, אחד הלגיונרים הבולטים במילניום הנוכחי, ארז את המזוודות ויצא ביחד עם אשתו שונית למסע נדודים ברחבי אירופה. ברזומה שלו ניתן למצוא קדנציות מוצלחות במיורקה, אלמריה, ברייטון, ק.פ.ר וצ'רלטון אתלטיק, עד שלפני שנה וחצי לערך, הוא החליט לשנות כיוון ועבר לשחק בווליגנטון פיניקס הניו זילנדית. מאז, ולאחר עונה מוצלחת, הוא הספיק גם להעתיק את מושבו לסידני וונדרס מהליגה אוסטרלית, בה הוא משחק כיום, במטרה להיאבק על תואר האליפות.
כשהוא מתקרב לגיל 35 ולאחר קריירה עשירה כאמור, שעוד רחוקה מלהסתיים, חמד ממשיך במסע. ולא, המרחק מאור הזרקורים של הליגות הגדולות באירופה לא מרתיע אותו וחמד כמו חמד, מסמן מטרות. בראיון מיוחד ונרחב ל-ONE, הוא מדבר על הכול: ההחלטה לעבור יבשת, איך הוא רואה את המשך הקריירה שלו, החיבור המיוחד עם אשתו, חזרה לארץ ובמיוחד למכבי חיפה, הסוד להצלחה לאחר הדרך הקשה שעבר ונבחרת ישראל.
חמד: “רוצה לזכות באליפות ובתואר מלך השערים באוסטרליה”
תומר, אתה סוגר כבר כמעט עשור בחו"ל. שיצאת אז למיורקה, חשבת שתישאר תקופה כה ארוכה?
“בוא נגיד שזה מה ששאפתי אליו. כשיצאתי לחו"ל, להרבה אנשים זה היה נראה מהר כזה וגדול מדי עליי. כי באמת, זה קרה אחרי חצי עונה מטורפת עם מכבי חיפה שזכינו באליפות וסיימתי כמלך השערים. חצי עונה לא שיחקתי בכלל, אז היציאה לליגה הספרדית הייתה נראית להרבה אנשים גדולה עליי. אבל אני בתוך תוכי האמנתי ושאפתי שזו תהיה רק ההתחלה ושאשאר בחו"ל כמה שיותר שנים ואם אפשר כל הקריירה. אני שמח שאני עומד במה שהצבתי לעצמי”.
תומר חמד כובש מול האקסית בליגה האוסטרלית
איך אתה מסכם את העשור הזה?
”בוא נגיד שאת כל החלומות שחלמתי הגשמתי. כל ילד שאוהב כדורגל ומשחק בשכונה עם הכדור כשהוא עדיין צעיר, חולם להגיע לליגה הספרדית, האנגלית ונבחרת ישראל. בסוף אחוז קטן מאוד זוכה לזה ואני ברוך השם הצלחתי להגשים את זה. הייתה לי את הזכות להיות חלק מהליגות האלה וגם לעשות דברים יפים. אני יכול רק להגיד תודה לאל על מה שעשיתי בקריירה וגם עכשיו כשאני לא בליגה שרמתה כמו האנגלית או הספרדית, אני מציב לעצמי אתגרים חדשים. לבוא לליגה חדשה שאף אחד לא היה בה לפני ולהראות שלא סתם הגעתי מהרמות הגבוהות, שאני השחקן מהטובים בליגה".
איך זה לעבור מהרמות הללו לליגה האוסטרלית?
”תראה, אחרי עשר שנים באירופה, בדיוק סיימתי את החוזה בברייטון. הגיעה הקורונה לעולם וישבנו בלונדון אני ושונית אשתי, כמו תמיד חושבים ביחד על הצעד הבא. כולם מודעים לסיטואציה שהייתה באירופה: המדינות היו בסגרים, הכדורגל הופסק והיה חוסר וודאות. גם אני באופן אישי אחרי כל ההישגים, חשבתי על האתגר הבא. לא תכננו וקיווינו שכל אירופה כמעט תהיה מושבתת”.
“קיבלנו טלפון ממקום שלא חשבנו עליו, מניו זילנד. משהו חדש ושונה שאף אחד לא חווה. הרגשנו שלנקודת הזמן הזאת זה אולי הדבר הכי טוב בשבילי ובשביל המשפחה. לצאת לשנה אחת. האמנתי בעצמי וביכולת שלי וידעתי שאעשה עונה טובה בליגה האוסטרלית ובסופו של דבר זו תהיה שנה של לברוח מהמצב באירופה".
"מבחינה מקצועית, משפחתית וכלכלית זו הייתה ההצעה הכי טובה. רציתי ללכת, לקחת את האתגר השונה ואחרי שנה אחת לחשוב מה הלאה. עשיתי עונה טובה, נהנינו מהחוויה ובסוף העונה עם וולינגטון הייתי צריך לחשוב על הצעד הבא. קיבלתי את ההצעה מהמועדון הכי טוב (סידני), עם שדרוג כלכלי. גם בארץ רצו שאחזור והיו שוב כמה הצעות מאירופה, שם יש לי שם טוב בספרד ובאנגליה. בסופו של דבר כאמור בחרתי בסידני: קבוצה חדשה, שאיפות נוספות, להטביע חותם ולזכות באליפות ובתואר מלך השערים. ידעתי שעשיתי עונה טובה אשתקד ואני יכול אפילו לעשות עונה טובה יותר".
אבל זה לא קשה מנטלית לעבור מאירופה? לרמות טיפה פחות נוצצות?
”תראה, בסוף צריך לזכור שחוויתי את זה עשר שנים. זה לא שבאתי מישראל והייתה לי בחירה בין אירופה לאוסטרליה (מועדונו בניו זילנד משחק בליגה האוסטרלית) ובחרתי באוסטרליה. חוויתי, הרגשתי, זכיתי לחוויות מדהימות והצלחה מקצועית. באותה נקודת זמן אחרי ברייטון, היו לי הצעות מספרד, אנגליה ושאר אירופה”.
“אבל לא כאלה שראיתי בהם אתגר חדש או שונה. להישאר עוד עונה בצ'מפיונשיפ או קבוצה מספרד בלי שאיפות מיוחדות, זה היה בשבילי אולי לא הרגשה של מיצוי כי הכדורגל שם הוא תמיד חוויה, אבל זה לא שאלו היו הצעות מהפרמיירליג. אפילו הסתכלתי על ליגות באירופה שלא הייתי בהן, ליגות שיתנו לי אתגר חדש. זה היה נראה כאילו באירופה הכול עומד, שלא בטוח שהכדורגל ימשיך באותה המתכונת. באוסטרליה קיבלתי את האתגר".
חמד: “שמענו שאוסטרליה וניו זילנד הכי בטוחות בעולם, אמרנו שאולי זה מלמעלה”
אחרי שהמשפחה כ"כ הקריבה בשבילך רצית לעשות את המעבר גם עבורם?
”זו הייתה רק התחלת הקורונה והיה מעין הלם. הרגשנו ששום דבר לא בטוח. אתה שומע בחדשות שאוסטרליה וניו זילנד אלו המדינות הכי בטוחות. אמרנו לעצמנו שאולי זה מלמעלה. הנה, אתה הולך לשם עכשיו, לוקח את המשפחה ובורח מהכול. מבחינה מקצועית, כל הקריירה שלי נלחמתי ברמות הכי גבוהות ובקבוצות הכי קשות. הייתי נלחם בשיניים על כל מצב”.
“האתגר הזה הוא שונה, לבוא לליגה חדשה שאתה אמור לבוא ממקום של כוכב עם ציפיות בשמיים ולהוביל לתארים. אתה רוצה להראות גם להם שלא סתם היית עשר שנים באירופה. אם הייתי מוותר על זה, יכול להיות שהייתי אומר לעצמי למה ויתרתי על זה. קיבלתי המון פידבקים שגרמו לי להבין שעשיתי את הבחירה הנכונה והדבר הכי טוב שיכולתי לעשות. אני פה השנה בקבוצה שפחות מאליפות עבורה זו אכזבה. ראו בי כמי שיכול להוביל את הקבוצה לתואר הזה".
איך הליגה האוסטרלית?
”באופן כללי זו ליגה מאוד אגרסיבית ואתלטית. הרבה שחקנים פה רצים בלי הפסקה, נלחמים. אני לא אשווה בין הליגה פה לליגות הגדולות כי זה לא בר השוואה. אבל לעומת הליגה הישראלית, הליגה פה יותר קשוחה מבחינה פיזית, אבל מבחינת היכולות, בארץ שלנו יש כישרונות אפילו יותר טובים. תמיד יש את התחושה בישראל שיש לנו את הכישרון ואין את מוסר העבודה. הליגה פה פחות טקטית אולי ביחס לישראל לדוגמה. מעבר לנקודות האלה, לא יודע אם יש יותר מדי מה להשוות. זו לא ליגה ברמת הגדולות באירופה, אבל בסדר גודל של דרג 2”.
“יש פה אצטדיונים ותנאים מאוד טובים. לכל קבוצה יש אצטדיון מרשים ובא קהל. אני מאוד מרוצה מהחוויה עצמה. לא עקבתי ולא ראיתי משחקים כאן לפני זה, אבל מאוד נהניתי ממה שראיתי כשבאתי לפה. יש פה שחקנים מוכרים כמו סטארידג' וסוסאטה (שהיה בעברו באתלטיק בילבאו). היום הרבה אנשים יכולים לעקוב אחר הליגה בערוץ שלכם ויש לא מעט כישרונות גם מפה שזוכים למעקב ושואלים אותי עליהם".
חמד: “מעבר מסידני? בסוף השנה הכל פתוח מבחינתי”
אתה יכול לחזור לליגות הבכירות באירופה? או שהשלמת עם זה שסיימת עם הרמות הללו?
”אני יודע שמפה, לליגה הספרדית הראשונה או לפרמיירליג יהיה קשה להגיע. אני יכול להגיד שכשאתה משחק פה ומבקיע, באופן טבעי מתקשרים ובודקים. השארתי שם טוב באנגליה ובספרד. אז אני יכול להגיד שגם כיום, מגיעות אליי אופציות כמו הצ'מפיונשיפ או קבוצות מהליגה הספרדית השנייה שרוצות להעפיל לליגה הבכירה”.
“אני רוצה לסיים את העונה הזאת, לקחתי על עצמי אתגר לתת הכול לסידני וונדרס ולהביא את האליפות ועד סוף העונה הזאת לפחות אהיה פה. בוא נגיד, שבסוף העונה הכול פתוח מבחינתנו. לכן חתמתי לשנה אחת. אנחנו בסיטואציה שכל שנה אנחנו לוקחים אותה לגופה וחושבים מה הכי נכון לעשות".
למה אין לנו היום שחקנים בליגה הבכירה באנגליה ובספרד?
”קשה לי להגיד למה. בעשור האחרון מאז שאני יצאתי התחילו לשלם יותר בארץ. פעם שחקנים יצאו לחו"ל גם בגלל הקטע הכלכלי, אבל היום מצליחים גם לפתות אותם ולהשאיר אותם באמצעות שדרוג חוזה בארץ. יש את הנוחות של להישאר בארץ, להיות כוכב ולקבל יותר כסף. אולי שחקנים פוחדים לקחת את האתגר הזה והוא נראה להם גדול מדי. אולי עדיף להם להיות בטוחים במעמד שלהם. כשאני יצאתי לספרד לקחתי הצעה כלכלית נמוכה יותר אפילו ממה שהציעו לי בארץ. ידעתי שזו הזדמנות של פעם בחיים ואני לא הולך בגלל הכסף. שאם אהיה טוב, אשאר שם ואשודרג כלכלית".
"אני לא אומר ששחקנים לא עובדים קשה ולא משקיעים, יש הרבה רציניים ומקצוענים שרוצים להגיע הכי רחוק. אבל יש לי הרגשה שהיום, וגם מדברים על זה בכל העולם, כל הקטע של הטכנולוגיה, האייפונים והרשתות החברתיות, מאוד מושכים תשומת לב וזמן מהיום של הרבה חבר'ה צעירים בעיקר. במקום שהם ישקיעו בעוד אימון אישי, דרך להשתפר או מאמץ סביב ההצלחה, נראה שזה קצת מסיח את דעתם. אם פעם לקבל שורה קטנה בעיתון אחרי שכבשנו במדי הקבוצה הבוגרת היה החלום הכי גדול והרגשת שמישהו שמע עליך, היום עם הרשתות החברתיות זה מאוד מבלבל".
חמד הוסיף: "ילד שעולה לאימון בקבוצה הבוגרת ומעלה פוסט לאינסטגרם, ישר מקבל המון הודעות ותגובות. הוא מרגיש שהוא סוג של כוכב, שהוא עשה את זה והוא מפורסם. שהוא כאילו כבר עשה משהו גדול. פעם היית צריך לחלום בגדול, לשאוף ולהילחם רק כדי להרגיש מישהו מיוחד. היום זה קצת מבלבל ומטעה. זה לא שאין לנו שחקנים טובים: מנור סולומון, מונס דאבור, שון וייסמן. הם כן מצליחים בליגות שלהם, אבל אין שחקנים בליגות הראשונות באנגליה ובספרד כי זה נקודתי לתקופה. בתקופה שאני יצאתי, שכטר יצא לגרמניה, רפאלוב לבלגיה, זהבי לאיטליה. הייתה יציאה רצינית לחו"ל ובשנים האחרונות לא רואים את זה. אני מקווה שבקרוב כן נראה את זה קורה".
התייחסת לחזרה לארץ, כמה זה היה באמת רלוונטי בקיץ הזה?
”אני לא אכנס לשמות הקבוצות, אבל אני יכול להגיד שדיברו איתי מספר קבוצות. כמעט כל קיץ אני מקבל את הפניות מהארץ והפעם הייתי מוכן להקשיב. הרבה פעמים הייתי אומר שאני מכבד את הפנייה אבל זו לא אופציה, אלא שהפעם כן רציתי להקשיב. זה היה משהו שכן נתנו את האופציה אם זה באמת מתאים לנו”.
תומר חמד ואשתו מודיעים על הריון רביעי
“הפעם זה היה יותר קרוב מבדרך כלל, היינו פתוחים ואפילו ניהלנו סוג של מו"מ. אבל בסופו של דבר, הרגשנו שההצעה שקיבלנו מפה זה משהו שאי אפשר לסרב לו בשלב הזה של הקריירה. סיימנו הכול בצורה יפה מול הקבוצות שדיברנו איתן מהארץ. זה תמיד כיף לקבל הערכה מהמדינה שלך ואני בטוח שגם בסוף השנה שאהיה חופשי, שוב יחזרו השיחות. מכבי חיפה? אני לא יכול לפרט על הקבוצות, אבל אגיד שגם מכבי חיפה הייתה אחת הקבוצות שבדקה את הסיטואציה. לאיזו רמה זה הגיע אח"כ אני לא יכול לפרט”.
חמד: “ברור שארצה לסגור מעגל ולחזור למכבי חיפה”
מכבי חיפה תזכה לעדיפות?
”כן. באופן טבעי, אם אחזור לארץ העדיפות שלי היא למכבי חיפה. בתור אחד שגדל שם ויצא משם לחו"ל. הייתי אוהד של הקבוצה מגיל קטן וחלמתי לשחק שם יום אחד. זכיתי באליפות ויצאתי לחו"ל, אז ברור שאתה רוצה לסגור מעגל ולחזור למועדון נעוריך. כמובן שזו האופציה הראשונה שלי".
אתה עוקב אחרי ליגת העל?
”אני לא אגיד שאני רואה משחקים או שאני רואה תקצירים, אבל בוא נגיד שאני עוקב באינטרנט ברמה של תוצאות מדי פעם או כותרות כאלה ואחרות. אני לא יודע להגיד היום בדיוק איפה ממוקמת כל קבוצה. אני יודע שמכבי חיפה ראשונה וב"ש שנייה, אבל לא מעבר. לפי המשחק האחרון בין חיפה לב"ש, נראה לי שחיפה הפייבוריטית לזכות באליפות".
איך אתה רואה את הסיטואציה במכבי חיפה? הם לא זכו באליפות מאז שעזבת ועד העונה שעברה.
”הגיע הזמן שלהם. הייתה את תקופת ב"ש, תקופת מכבי ת"א. מאז שעזבתי, חיפה לא הייתה במקום שהיא הייתה צריכה להיות בו. היום יש את הסגל המאוזן ביותר עם המאמן המתאים ואני שמח עבורם כי זה מגיע להם. זה נראה שבאמת בשנתיים האחרונות הם הקבוצה הכי טובה בארץ, למרות שב"ש נותנת השנה פייט רציני. השילוב של חיפה מבחינת הזרים, הצעירים והשחקנים המנוסים עובד טוב. לראות את כל האוהדים חוגגים כל שבוע, אני חושב שזה מגיע להם אחרי תקופה ארוכה".
אם כבר ישראל, בוא נדבר על עניין הנבחרת לאורך השנים.
“קודם כל, באופן טבעי, הייתי חלק מהנבחרת כמעט לאורך כל התקופה שלי באירופה. לפעמים שיחקתי יותר או פחות, לפעמים הרגשתי שמגיע לי יותר לשחק. בשורה התחתונה, אם מסתכלים על המספרים ביחס לדקות, עשיתי את העבודה שלי, עזרתי והבקעתי שערים. אני חושב שהיו הרבה פעמים שהייתי צריך להילחם ולהוכיח כל פעם מחדש שהמקום שלי בהרכב. הרגשתי ששחקנים אחרים מקבלים את זה יותר בקלות ממני, אבל זה לא מנע ממני לעבוד יותר קשה ולבסס את המקום שלי”.
חמד המשיך: “ידעתי שההחלטה לבוא לאוסטרליה, עשויה לפגוע בי גם בנבחרת. כי באותה נקודה אי אפשר היה לצאת ולחזור לפה, מבחינת בידודים. ידעתי שהנבחרת לא תהיה אופציה כרגע. זה היה לי קשה, כי אני אוהב את הנבחרת ותמיד מגיע ונותן הכול. עכשיו, אם הסיטואציה תשתפר ויהיה אפשר בהקדם לצאת מפה ולהגיע למשחקי נבחרת, אין ספק שכן אצפה לזימון. כשאני שיחקתי בספרד או באנגליה, ראינו שיש שחקנים שמשחקים בליגות אחרות, ברמת הליגה האוסטרלית, שמגיעים לנבחרת ומצליחים. אם אמשיך להצליח פה, אשמח להגיע. אני יכול להגיד שבנבחרת בדקו את האפשרות שאגיע מאז שעברתי לפה”.
העובדה שתמיד היית צריך לעבוד קשה בנבחרת, זה משהו שגם מתקשר לזה שהרגשת חוסר הערכה בפרקים מוקדמים יותר בקריירה שלך. זה השתנה?
”תראה, בהתחלה כשיצאתי לחו"ל ושיחקתי בספרד, הרגשתי שיצאתי כ"כ מהר וזה היווה סימן שאלה להרבה אנשים. לא הייתי מעורבב תקשורתית ולא הבנתי למה לא מדברים עליי, כשחקן בליגה הספרדית שעושה דברים מדהימים בתור ישראלי. שלא זכיתי להערכה. היום אני במקום אחר, אין מקום שאני לא מגיע אליו ולא מקבל פרגון והערכה. לאורך השנים הכירו אותי והבינו מה אני עושה. איך אני מצליח להחזיק את עצמי כ"כ הרבה שנים. אחרי שנה שנתיים מאז שעברתי לאירופה, הבנתי שאם אתה לא בונה את השם שלך בליגה הישראלית כקונצנזוס או כסוג של סופרסטאר, לפני שאתה יוצא לחו"ל, אז קשה לאנשים להסתכל עליך ככה כשאתה יוצא”.
“בסופו של דבר, השחקנים מקבלים את רוב הפוקוס שלהם בליגה הישראלית: שהם מטביעים חותם וזוכים באליפות, בתואר מלכות השערים. אז הם יוצאים לחו"ל ועוקבים אחריהם. אני יצאתי כסימן שאלה אז הרבה אנשים פחות שמעו עליי. כשאתה נשאר ברמות האלה באירופה שנה אחר שנה ומוכיח שאתה שייך לשם, אחרי כמה שנים הבנתי עד כמה מעריכים ומפרגנים לי. הרבה ילדים והורים רואים בי כמודל לחיקוי לילד שלהם. היום אני לא מרגיש חוסר הערכה לרגע. כל מה שעשיתי מדבר בפני עצמו".
מאוד השתלבתם בחו"ל כשמשפחה. עובר לך בראש להישאר בחו"ל גם אחרי שתפרוש?
”לאורך כל הקריירה, מהיום הראשון שיצאנו, זה היה ברור שנחזור לארץ בסוף הקריירה. לא ידענו לכמה שנים נצא, איפה נהיה, אבל בסוף גם אני וגם אשתי גדלנו בישראל, זה הבית של המשפחות שלנו והילדים שלנו. ישראל אחרי הקריירה זה המקום בו אנחנו רואים את עצמנו חוזרים לגור בו. אני לא רואה סיבה שנישאר בחו"ל אלא אם כן יהיה משהו שקשור לקריירה שלי או של שונית אם תגיע הצעה טובה בשבילה”.
“בלי סיבה מיוחדת, לא נישאר בחו"ל. אנחנו מאוד מתגעגעים, כמעט שנתיים שלא ראינו אף אחד. לא יכולנו לבוא ולבקר ולא יכולים לבקר אותנו עדיין. גם מהסיבה הזאת שאנחנו יודעים שנחזור לארץ בשלב כזה או אחר, אני נותן לעצמי את האופציה לחשוב מבחינת הכדורגל מתי מתאימה לי החזרה. אם לחתום בקבוצה בארץ ולסיים בה את הקריירה, או לחזור רק אחרי שפרשתי. שתגיע הנקודה, אני אדע להחליט. אני לא אגיד "אין מצב" על לחזור לשחק פה. אני פתוח לחזרה לפה, לספרד, לאנגליה או להישאר פה”.
חמד: “אני מרגיש שאני יכול לשחק עוד הרבה שנים”
אתה כבר חושב על הימים שאחרי? אם להישאר בתחום?
”באופן תאורטי, אני חושב על זה הרבה, אבל זה לא משהו שאני מקווה שיקרה בקרוב. השאיפה היא לשחק כמה שיותר שנים ואני מרגיש שאני יכול לשחק עוד הרבה. אני לא יודע להגיד מספר, אבל אני חושב שהיום אתה רואה שחקנים משחקים ברמות הגבוהות של אירופה עד גילאים 38-40. זלאטן, רונאלדו, שמוכיחים שמעבר ליכולת ולמקצוענות שלהם הם גם נותנים איזשהו רף של גיל. שאפשר להגיע גם בגיל כזה לרמות הגבוהות. היום, הרבה קבוצות מחפשות דווקא שחקנים ותיקים ומנוסים. אם פעם חיפשו הרבה צעירים, היום יש את התחושה שמחפשים דווקא את המנוסים, הוותיקים, אלו שחוו יותר. זו כבר לא טעות להחתים ותיקים אלא פלוס, כל עוד השחקן עושה את העבודה".
"באופן טבעי, אני מאמין שאשאר בתחום הכדורגל גם אחרי שלא אהיה שחקן פעיל. אני עוד לא גיבשתי תוכנית, אבל השאיפה בסוף היא להביא מכל הניסיון שלי, הקריירה, מה שחוויתי והסיפור שלי. בתור ילד שגדל בישראל, שעבד קשה, שמסביבו היו שמות גדולים וכוכבים גדולים, הצלחתי לאט לסלול את עצמי ודרכי לאחת ההצלחות הגדולות שהיו בארץ. אז בסופו של דבר ארצה להביא את זה ולעזור לחבר'ה הצעירים: לתת להם את האמונה, הניסיון והבסיס הנכון גם להגיע לשם. לתת להם להבין שזה לא בשמיים. שמותר לחלום ובגדול ואפשר להגשים את זה. שזה לא משהו בלתי ניתן להשיג”.
“גם היום אני מקבל הודעות ופידבקים מילדים שאומרים לי שאני המודל שלהם, שהוכחתי להם שאפשר להצליח גם בתור ישראלי וזה מציאותי. בסוף, יש הרבה דוגמאות של ישראלים שהצליחו בחו"ל, אבל הרבה אנשים מתחברים לסיפור שלי כי עשיתי את זה מלמטה, בעבודה קשה, כנגד כל הסיכויים. איפשהו בין כל אלו, יש לי מחשבה שאני לא סגור עליה, אולי להתחיל לבנות קריירה של מאמן בשלב מסוים. אבל בזה אני לא בטוח עדיין".
יש לך מטרה לשחק עד גיל 39-40?
”מבחינתי, כל עוד אני ברמת כושר וחדות שאני מצפה מעצמי, אין סיבה שאעצור את עצמי. אני לא מציב לעצמי רף של גיל אבל רוצה להרגיש שאני עושה את העבודה על המגרש ונראה טוב".
מבחינת האישיות, אתה בן אדם שרחוק מאור הזרקורים. איך החיים לצד שונית שהיא מוחצנת יותר, שינו אותך?
”לשונית יש אופי מדהים, מה שמאפיין אותה הוא שהיא תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה בכל סיטואציה. לי, באופן אישי, זה עזר המון במהלך הקריירה. שספורטאי עובר משברים ורגעים קשים, חשוב שיהיה לך את הבן אדם המתאים לצידך לצלוח את זה ולא להישבר. אנחנו ביחד עוד מלפני שהפכתי להיות שחקן מפורסם או גדול, מתקופת הנוער במכבי חיפה”.
“בנינו את ההצלחה שלי ביחד, בהרבה החלטות מכריעות היא עזרה לי לקבל את ההחלטה הנכונה שאולי בדיעבד לא הייתה נראית הכי הגיונית אבל בסוף התבררה כהחלטה הכי טובה. גם האופי שלי שהוא יותר סגור וביישן, או אפילו חסר ביטחון, השתנה הרבה בזכות זה שהיא עזרה לי להיות יותר משוחרר. להרגיש בנוח עם מי שאני ולא לנסות להתחבא ולתת לאחרים לגנוב את ההצגה. היא לא הפכה אותי להיות שחצן חלילה, אבל כן לא להמעיט בערכי ולהעריך את עצמי".
השוני ביניכם הפך את החיבור לכ"כ מוצלח?
”כן. בסוף אי אפשר להצליח ולשמור על קריירה כה ארוכה בלי בת זוג מתאימה שבנויה לזה. בלעדיה כנראה שלא הייתי מגיע לאן שהגעתי. זו הצלחה של שנינו ביחד. שחקן כדורגל, במיוחד בחו"ל, חווה רגעים לא פשוטים וצריך את האדם שירים אותו. יש לי הרבה חברים שהיה להם קשה בחו"ל וחזרו הביתה וראו את האישה לא שמחה או עושה הרגשה לא טובה. זה נתן להם את התחושה שהם צריכים לחזור לארץ. במקרה שלה, גם כשהיה לה קשה, היא לא נתנה לי להרגיש את זה לרגע ונתנה לי להרגיש את הכוח והביטחון. זה מצחיק, אבל היו רגעים הפוכים: אני זה שאמרתי לה שאולי צריך לחזור לארץ והיא אמרה לי לא לחשוב על זה בכלל. שכל עוד אפשר, נישאר בחו"ל".
איך אתה מגיב לתוכנית שלכם ביוטיוב?
”בסופו של דבר, היום אני יודע להסתכל על הדברים בצורה נכונה. בוא נגיד שלפני כמה שנים, לא סתם שונית לא חשפה יותר מדי או שיתפה אותי. היא נתנה לי להתרכז רק בכדורגל, אבל היום עם הרבה יותר ניסיון אני יודע שגם זה חלק מהחיים. שאני יכול להיחשף למצלמה ולעשות צחוקים. לעשות דברים מעבר לזה. כשהייתי יותר צעיר הייתי חושב אולי שזה לא נכון או שזה לא בשבילי. יש לי משפחה, ילדות ומה שעושה טוב להם עושה לי טוב. אני נהנה מהתוכנית וזה לא מוריד מהמקצוענות שלי לכדורגל. צריך להיות פתוח לזה. הם פה בשבילי ובגללי ואני חייב בסופו של דבר ליהנות ביחד איתם וליהנות מכל החוויה הזאת איתם ביחד".
איזה מסר תומר חמד נותן לכדורגלן צעיר בתחילת דרכו?
”מסר הכי חשוב שאני יכול לתת ולא רק בתחום הכדורגל הוא להבין שצריך לעשות הכול בשביל ההצלחה. צריך לחשוב שאם אתה רוצה להגיע לרמות הגבוהות, אתה צריך לעבוד כל יום וכל היום סביב ההצלחה. לדעת שאתה עושה הכול כדי להצליח. אף אחד לא מבטיח למישהו שהוא יצליח בסופו של דבר, אבל אם אתה רוצה למצות את הפוטנציאל שלך עד תום, אתה צריך לעבוד סביב השעון ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמך”.
“אני מבטיח לשחקנים כאלה, מניסיון אישי, שגם אם הם יהיו פחות כשרונים, הם יצליחו יותר מהכישרוניים רק בגלל זה. כי הם עובדים יותר קשה ומשקיעים יותר. מי שעובד, יביא תוצאות. מי שמסתמך על הכישרון, זה לא מספיק. צריך אמונה עצמית, שזה תלוי בך. אני יכול להביא את עצמי כדוגמה: אני הייתי כשרוני אבל לא הכישרון הכי גדול והצלחתי לעקוף כשרונים יותר רק כי הייתי זה שעבד הכי קשה והתמדתי יותר".
