אצטדיון טדי אמור היה להוות הערב (שני) במה חגיגית למפגש טעון בין שתי אימפריות ענק של הכדורגל הישראלי, שבעבר הלא רחוק היו מספקות לכולנו משחקי עונה מרתקים עם אצטדיונים גדושים באוהדים.
אולם לצערי, הערב בטדי ראינו את היציע המזרחי סגור וחצי אצטדיון ריק כאשר הבית”רים הגיעו למשחק סופר קריטי מבחינתם כשהם ממוקמים בתחתית ליגת העל, עם אינספור בעיות על כר הדשא ובעיקר מחוצה לו וחוסר הוודאות לגבי העתיד. סימן השאלה והבעיה הגדולה ביותר היא לגבי הגעתו של רוכש פוטנציאלי שאמור להציל את המצב מבחינת בעלות על הקבוצה לקראת העתיד הקרוב, אולם במקביל, יש בעיה לא פחות גדולה והיא הבעיה המקצועית החמורה שבה נמצאת הקבוצה.
האדומים מתל אביב מנגד הגיעו לטדי במומנטום נהדר עם עונה די מוצלחת עד לשלב הזה של הליגה, כאשר יש להם סיכוי טוב להיאבק על כרטיס למפעלים האירופיים ונמצאים במקום השלישי והמפתיע, לפני מכבי תל אביב. משחק גדול לא התפתח הערב בין שתי היריבות המרות. בית”ר פתחה בהרכב ללא זרים, חסרת ביטחון, לא מאורגנת ולא מסודרת מבחינה טקטית ובלי אוריינטציה התקפית.
מולה עמדה הפועל ת”א שלא מבריקה מבחינת היכולת, אבל מאוד מאורגנת וטקטית ונראה שנכון לכרגע קובי רפואה מוציא מהסגל את המקסימום עם בסיס חזק שכולל את בן ביטון, דן איינבינדר ועידן ורד ומסביבם זרים ושחקנים צעירים. עם איזון נכון, הם דוהרים קדימה ועומדים בציפיות בגדול עם הפנים לקראת פלייאוף עליון מעניין ומאתגר מבחינתם.
על כר הדשא העליונות של האדומים באה לידי ביטוי בשער נגיחה מהיר של אושר דוידה הנמרץ והמסוכן במחצית הראשונה, ושער נוסף בתחילת המחצית השנייה של פארליי רוסה לאחר טעות של איתמר ניצן. שערים קלים שהכריעו את המשחק די בקלות.
עם כל הכבוד לניצחון של הפועל תל אביב, הסיפור האמיתי במשחק בטדי הוא כמובן בית”ר ירושלים. ההופעות המאכזבות מפתיחת העונה של הקבוצה מהבירה, שהולכת ומתדרדרת ממשחק למשחק עם שילוב של חוסר ודאות וחוסר שקט מחוץ לכר הדשא, מכניסים את המועדון לסחרור חסר תקדים שחייב להיעצר על ידי האנשים שמובילים את בית”ר כדי שהמועדון היקר הזה לא יתפרק וימצא את עצמו בליגה הלאומית.
כולי תקווה שבסוף העונה הצהובים-שחורים יישארו בליגת העל. זה רצון אישי שלי, אבל בלי פעולות נכונות וחכמות המציאות תגבר גם על הרגש.
