אחת מהקריירות המפוארות, וגם המפוספסות, שידע הכדורגל הישראלי בדור הנוכחי, הגיעה היום (רביעי) באופן רשמי לסיומה, כשמאור בוזגלו הודיע סופית על פרישה ממשחק פעיל במסיבת עיתונאים מיוחדת. המסע”ת הועברה בשידור חי כאן אצלנו באתר.
עוד לפני שהתחיל לדבר, בוזגלו התקשה לעצור את הדמעות: “הייתי צריך להכין כמה שליפים, כי אם אתחיל ספונטני זה יהיה ארוך מהרגיל. כמה ימים אני כותב, מוחק, כותב ומוחק, עד שהגעתי למשהו שאשמח לשתף אתכם”, פתח בדבריו. “אני יושב כאן מולכם וכל הסיטואציה נראית לי מוזרה והזויה. לא שיערתי שבגילי אאלץ לקיים מסע”ת שכזו. כשהייתי בן 13 אבא לקח אותי לליון ובין המרחבים האין סופיים של משטחי הדשא, הניח בפניי את העתיד. ואני, ילד בכיתה ח’, הרגשתי זאת בכל עצם בגופי. אבא חזר ואני נשארתי שם לבד, ילד קטן שנאחז בעתיד גדול”.
צפו במסע"ת הפרישה של מאור בוזגלו
“למרות שנשארתי לבד, ידעתי שהגעתי הביתה, כי משנולדתי כדורגל זה כל מה שאני מכיר”, המשיך בוזגלו הנרגש. “הכדור היה עוד איבר בגופי, חלק בלתי נפרד ממני, חלק שהצליחו לתלוש ממני. לא אחפש אשמים ואצביע על אדם או מועדון ספציפי. רוצה רק להגיד תודה. ההחלטה קורעת את הלב שלי לגזרים. כדורגל זו אהבת נעוריי, הדבר שבשבילו קמתי בבוקר ואיתו הלכתי לישון. למדתי כל כך הרבה וקיבלתי כל כך הרבה ערכים. בכל מקום ששיחקתי נתתי עד טיפת הדם האחרונה שלי וכל צלקת, ויש לי הרבה כאלו, מספרת את הסיפור והמאבק הגדול שלי”.
עוד הוסיף: “היה לי רצון רצון בלתי מתפשר לנצח. לא פחדתי מכלום, גם לא לאבד רגל. עברתי מסע מאתגר והגשמתי חלומות. זכיתי בתארים, שיחקתי מול הגדולים ביותר, לבשתי את חולצת הנבחרת בגאווה. הקהל נתן לי זכות להרקיד אותו. עברתי מבחנים שאדם ושחקן לא יכול לעבור. הספידו אותי לא מעט אבל תמיד חזרתי חזק ונחוש יותר. לא הייתי כדורגלן סטנדרטי, שפטו אותי יותר בגלל הקעקועים, התסרוקות, הקמפיינים, הריאלטי ובגלל אבא שלי”.
“יש לי המון תוכניות, הכדורגל ימשיך להיות חלק מחיי ועד כמה שזה כואב, זה הזמן לומר תודה. בראש ובראשונה לאבא, שהוא חומת המגן שלי. אני לא עיוור ולא חירש, תמיד ראיתי מה כתבו ואמרו, אבל אבא לא נתן לשום רעש רקע להפריע. הקריירה שלי קודם כל בזכותך אב ואני אוהב אותך. זה רגע מורכב בשבילו ולא פשוט. עד לפני המסע”ת חשבתי שהוא לא יגיע, כי דיברנו בבוקר והוא אמר שהוא לא חושב שנכון שהוא יגיע. אבא שלי התעייף קצת וגם כשאני לא בכדורגל התשוקה ירדה לו ואפשר להבין את זה. הוא בכדורגל עוד מלפני שנולדתי ומכיר כל פינה ‘מסריחה’ שלו. לפעמים צריך להגיד לדעת מספיק, והוא ידע לעשות את זה. יש לו את רוב נקודות הזכות בקריירה שלי”.
“תודה לאמא שלי שתמכה תתמיד ולמירן אשתי האהובה שהצליחה לספוג את כל הטלטלות שלא כל אחת יכולה לשאת. ויתרת על חלומות למעני וזה הזמן שלי לוותר בשבילך. תודה למשפחה, למאמנים, לשחקנים ולקהל שמלווה עד היום. תודה שזכיתי להיות שחקן כדורגל”.
בנוגע לרגע הגדול בקריירה שלו, אמר בוזגלו: “הקריירה שלי מרגישה לי כמו סרט נע. היו הרבה רגעים יפים אבל שחקן חווה יותר רגעים מאכזבים, שצריך ללכת איתם לישון. הרגע המאושר מכולם זה הגול בסאות’המפטון. זה היה הר געש שהתפוצץ. מה שהכי חיזק ולימד אותי היו הפציעות. היו דברים שלא יכולתי לעשות כשהייתי מגובס, כמו להרים את הילד שבוכה וצריך לדעת להתמודד”.
בוזגלו גם התייחס להשתלשלות האירועים בשנה וחצי האחרונות, שהובילה להחלטה לפרוש: “יש דברים שנמצאים בהליך משפטי אז אני לא יכול לדבר על זה. היו הרבה אלמנטים שהתחברו. מהרצון להיות בדשא ולהגיע לקבוצה כדי להמשיך את העשייה על הדשא. אם אני לוקח שנה מהיום, כשעוד הייתי חמישה חודשים בלי כדורגל בשיקום לבד, עשיתי הכל כדי לנסות למצוא קבוצה, ללא הצלחה ומהרבה סיבות”.
לאיזו קבוצה הוא הכי מחובר: “כל קובצה שהייתי בה זו הייתה זכות גדולה. לכל קבוצה יש קסם בשבילי וכבכל קבוצה קיבלתי חום ואהבה. עד היום אני מקבל את זה ברחוב גם. זה לא מובן מאליו, זכיתי. ברגע שההישגים המקצועיים מגיעים בקבוצה מסוימת, ואני מדבר על הפועל ב”ש, וכל הפאזל מתחבר, אז הכל הרבה יותר נוח וקל. אבל גם במכבי ת”א, מכבי חיפה והפועל פ”ת היו רגעים יפים. השארתי חותם בזכות האדם שאני. אני לא מסתכל על הצד המקצועי, היו טובים ממני, אבל יש לי הרבה מה להתגאות, בדרך, בהתמודדויות האין סופיות, ובמשברים. לעשות קריירה כזו למרות חמש שנים וחצי בשיקום, זה לא מובן מאליו”.
לאחר מכן, בוזגלו נשאל על ההליך המשפטי מול הפועל תל אביב ובחר להציף את בעיית התשלומים בכדורגל הישראלי, כשפנה בין היתר גם לניר אלון, יו”ר ארגון השחקנים, לאחר שזה בירך אותו: “במקום להתרכז בי, אני רוצה שארגון השחקנים יגן על השחקנים. אני מרגיש שליחות כי לשחקנים אין אבא ואמא. אתם ארגון בלי שחקנים וחייבים לחזק את זה. גם אם להקים ארגון חדש. דברים כאלה לא יכולים לקרות. אנחנו חותמים על מפיות חסרות חשיבות. למה שחקנים לא קמים ואמרים בואו נתאחד. ניסיתי לעשות משהו לפני שלוש שנים והשיחה דלפה ולקחו את זה כאילו הלכתי נגד הקבוצות. חייבים לעושת מעשה זה לא יכול להימשך”.
“באיזשהו אופן הקבוצות למדו בסוג של התנהלות מסוימת שאי אפשר להילחם בהן, עם סוללות של עורכי דין ורואי חשבון”, המשיך בוזגלו. “לשחקן לא תמיד יש את הכוח והאפשרויות כלכליות והנפשיות להילחם. אפשר לתת כיוון לכל העניין של ארגון, גוף שכששחקן חותם על הסכם וקבוצה החליטה מכל מני סיבות לא לשלם, יוכל לעזור לו. המקרה שלי הכי מיוחד בהיסטוריה בעולם. לא קיים דבר ששחקן נפצע ומבטלים לו הסכם. צריך שיהיה גוף שבמידה ולא משלמים, השחקן הולך אליו. אין בקרה ורואים את זה הלכה למעשה. לא בושה לראות איך מתנהלים בעולם. יש גופים, כמו בספרד, שאם לא משלמים אז ארגון השחקנים מוציא לשחקן צ’ק. יש התחייבויות והקריירה קצרה. אני רוצה להגיד תודה לבורא עולם ולמשפחה, כי זה לא מובן שעברתי את מה שעברתי ושרדתי. כל שחקן אחר שהיה עובר את זה לא היה שורד”.
בוזגלו גם דיבר על נקודת המפנה בקריירה שלו: “אין ספק שעניין הפציעות שלא היו בשליטתי ולא היה אפשר למנוע אותן, אולי אחת או שתיים. ברגע שזה מגיע בכל מני צמתים חשובים בקריירה, שה משנה הכל. ההגעה לליאז’ בתקופה שלא הכנתי את עצמי כראוי אחרי תחילת העונה, גרמה לי לקחת כמה צעדים אחורה בקריירה, ואז הגיעה פציעה קשה בקרסול. זה הוביל לשרשרת אירועים לא נעימים. אחר כך הגעתי לב”ש בהחלטה שנויה במחלוקת שאנשים לא הבינו.
הייתי חייב לקחת נשימה ולחזור אחורה כמה צעדים כדי להשתקם. הייתה לי הצעה מצרפת אבל אחרי שנה וחצי פצוע בבלגיה הרגשתי שאני לא יכול להמשיך באירופה. נעלמתי מהתודעה. לא ראו אותי ולא משנה אם הייתי בנבחרת, לא היו הצעות וביקוש. הורדתי מהאגו וזה קשה, אבל סמכתי על עצמי מקצועית, למרות שהרבה אנשים הרימו גבה על ההגעה לב”ש. זה שיקם אותי והרים אותי חזרה לטופ”.
בנוגע ליחסים עם ב”ש, סיפר: “בכל פעם שאני דורך בב”ש, אני חש באהבה שלא תלויה בדבר. הייתה פרידה כואבת, ברגע הכי קריטי לפני חתימה על הסכם הכי גדול שהיה יכול להיות לכדורגלן ישראלי, קרעתי צולבת והכל ירד לטמיון. אני לא מסתכל אחורה יותר מדי ואני אמוציונלי, אבל כשאני מסתכל על הכל, אני חיובי ומודה על הכל”.
כמובן בוזגלו נאלץ להתייחס גם ההליך המשפטי מול הפועל תל אביב, ופירט: “אני על הגבול המאוד דק מהפחד הזה שאני לא רוצה לזכור מהקריירה את ההתנהלות עם בעלי הפועל, אני מפריד ביניהם לבין קבוצה. אני פוגש מאות אוהדים שגם הם לא מבינים את ההתנהלות שלהם, אבל הם הבעלים ואנחנו בהליך משפטי. הוברר קבע שזכיתי והם מתנהלים בצורה לא מוסברת”.
ומה בנוגע לעתיד? “אני אוהב התחלות חדשות, אני רק בן 34 ועכשיו מתחיל את החיים. הקהל חסר אבל אני מקבל אותו בכמויות, אם זה ברחוב, אם זה באימון של הילדים ואם זה בכל דבר הכי קטן שאני עושה. אני חושב שזכיתי וזו פריבילגיה עצומה. צריך לדעת לשלב בין כמה עולמות, כי אם לא הייתי עושה את זה עם הסדרה והקמפיינים במהלך הקריירה, הייתי בבעיה. אני מעריך את זה עוד יותר עכשיו, כי כשביטלו לי את ההסכם הדברים האלה החזיקו אותי. שחקן לא צריך לדעת רק לבעוט בכדור. יש אנטיתזה בארץ שאסור לנו להתעסק בכלום מוץ מכדורגל. כל פס לא טוב אמרו הראש בסדרה, הראש בקמפיינים. אי אפשר להסתמך רק על כדורגל, צריך להיות מוכן לכל תרחיש”.
לסיכום אמר: “אני בעשייה אין סופית. בשנה וחצי האחרונות חזרתי לאהבה ישנה – אני יוצר מוזיקה. לקחתי את זה צעד קדימה, כמו כל דבר שאני נכנס אליו, אני מאוד טוטלי. מעניין אותי להיות די ג’יי. הזנחתי את זה כשהייתי ספורטאי וזה עולם שאני חושב שיש לי מה לתת בו. עשיתי הופעות מול 5-6 אלף איש במסיכה, זה ייחשף בקרוב. למרות זאת, לא משנה מה אעשה, אני תמיד אהיה שחקן עבר ותמיד כדורגל יהיה חלק בלתי נפרד. העשייה בכדורגל היא בתחום הפרשנות ויש לי אקדמיה ומתחמי ספורט. אקים עוד מתחמים, אני נשאר בתחום. מעניין אותי לפתח דור צעיר ואני יודע במה זה כרוך”.
