בפתיחת מסיבת העיתונאים בה הוא הכריז על פרישתו מכדורגל אמש (רביעי), מאור בוזגלו הוצף בדמעות וישב מול המצלמות עם מועקה גדולה בחזה. ככל שהזמן עבר, משהו השתחרר בו והוא אפילו הרשה לעצמו לחייך. מי שצפה בו מהצד, ראה אדם פגוע שכאילו הוריד אבן מהלב. בגיל 34, מאור בוזגלו סגר את הפרק של הכדורגל בחייו ונדמה שהוא כבר לא ישוב אליו.
רגע לפני שכולם התפזרו והמשיכו הלאה, מאור נפרד מכולם ועל הדרך קיבל חיבוק גם מאבא יעקב, זה שליווה אותו בתחנות חייו בקריירה הארוכה והמרשימה שלו, במשחקים הגדולים וכמובן גם ברגעים הקשים. "תמיד דמיינתי לעצמי במחשבות איך ייראה יום הפרישה הזה, ותמיד אמרתי לעצמי שאני רוצה לכבד את כל האנשים שהיו סביבי לאורך השנים. אני מקווה שעשיתי את זה", אמר מאור לאביו, שהיה מוצף ברגשות. גם עבור אבא יעקב נסגר חתיכת פרק בחיים.
בשעות שאחרי, מאור כבר לא היה צריך לעכל שום דבר. הוא נראה נינוח ורגוע. כעת, בראיון ל-ONE, אחד מהכדורגלנים הכי בולטים ומוצלחים בדור האחרון מסכם את הקריירה שהייתה, מדבר על הרגעים הגדולים שחווה, הדיכאון ששקע בו בעקבות היחס שקיבל מהפועל תל אביב בשנה וחצי האחרונות, שיתף מה הרגיש בעקבות הדחיות שקיבל בשנה האחרונה מהקבוצות המובילות בארץ, הודה שיש לו רצון שלו להתרחק מהכדורגל, והתייחס גם לשיחה שקיים עם קארים בנזמה לפני ההודעה על הפרישה ולשלב הבא בחיים בתור די.ג'יי. ותתפלאו, לא מן הנמנע שבקרוב הוא ימלא יציעים בזכות המוזיקה. ראיון מיוחד עם כדורגלן מיוחד.
צפו במסע"ת הפרישה של מאור בוזגלו
"זה נגמר", אמר מאור בוזגלו ולקח נשימה. "אני כבר שנה וחצי בלופ כזה של 'הנה זה נגמר'. ההחלטה שלקחתי לגבי הפרישה התבשלה אצלי כבר הרבה זמן. זה הרגיש לי כמו דרגנוע. אתה רואה את הקריירה רצה לך בראש, פרק אחרי פרק ושלב אחרי שלב, עד שזה נגמר. בחצי השנה הראשונה, עוד כשהייתי פצוע במשך ארבעה חודשים וחיפשתי את עצמי, פניתי לכל מיני קבוצות והצעתי את עצמי אפילו בחינם כי רציתי להיפרד בצורה מכובדת מהכדורגל, אבל בכל פעם קיבלתי תירוצים חדשים ואז כבר הבנתי לאן זה הולך".
הרגשת לא רצוי בשנים האחרונות? קבוצות לא רצו אותך?
"אפשר להבין גם את הצד שלהן, כי חמישה חודשים לא שיחקתי ובכדורגל זו תקופה שהיא גדולה מאוד והזמן לא עוצר, כך שלאט לאט זה הגיע לשמונה חודשים ותשעה חודשים ועשרה חודשים שאני בחוץ, שזה פער שקשה להדביק אותו. מבחינתי, השתדלתי וניסיתי למצות את כל האפשרויות, אבל כבר לא היו לי יותר מידי אפשרויות והבנתי שזה הסוף".
יעקב בוזגלו מגיב למסע"ת הפרישה של מאור
הגעת למצב שאתה יושב לבד בבית ושואל את עצמך - מה קורה פה ולמה לא רוצים אותי יותר?
"תראה, כבר קרה לי לאורך הקריירה שהייתי בחוץ במשך שנה וחצי בגלל פציעה מסוימת והיו לי הפוגות שהייתי חייב להתמודד איתן, אבל כל הזמן הייתי עסוק בעשייה ובשיקום מהפציעות האלה, והראש שלי לא היה טרוד במחשבות שליליות. אבל כשכל הסיפור עם הפועל תל אביב יצא ובעצם זרקו אותי בגלל שאני פצוע, כשאני צריך להשתקם לבד ואין לי שום אדרנלין או מוטיבציה כי הבנתי שאין לי למה להתכונן בגלל שאין לי מטרה מול העיניים או קבוצה שרוצה אותי, אז פתאום המחשבות הציפו אותי. הייתה לי חצי שנה קשה, נכנסתי לדיכאון, עליתי במשקל - עד שאמרתי לעצמי 'מאור, אתה לא יכול להישאר ככה. גם בפציעות הכי קשות לא ויתרת לעצמך'. הסתכלתי על עצמי במראה וקיבלתי החלטה 'זהו, יאללה, תקום וזהו'. פשוט אמרתי 'זהו, נגמר. נגמרה הקריירה'. חזרתי למשטר קפדני, חזרתי להתאמן וחזרתי למשקל שלי. חזרתי לעצמי, אבל עדיין לא הייתה קבוצה שרצתה אותי. אז בסוף הרגשתי שזה נגמר".
למה הכי תתגעגע?
"חד משמעית לקהל. אני הכי אתגעגע לטירוף והאדרנלין שהקהל יוצר. היום לכל מקום שאני הולך, בכל רחוב במדינה, אני מקבל אהבה מדהימה וזה משהו שאי אפשר להסביר במילים. לאחרונה ברחתי לעולם המוזיקה, ויש מצב שעשיתי את זה כי זה פשוט מילא לי את החסר והחלל הזה שנשאר לי".
אם אתה אומר שאתה רוצה להתקדם בתחום המוזיקה, אז יש מצב שבקרוב נראה אותך שוב מפוצץ אצטדיונים אבל בתור די.ג'יי?
"לא יודע אם אני אצטדיונים, אבל אני אתחיל בהופעות. אגב, עשיתי כמה הופעות עם מסכה על הפנים כי רציתי שיעריכו אותי כאמן ולא בגלל שאני מאור בוזגלו שעושה הסבת מקצוע. יש תהליך שאני עובר, אני כבר שנה וחצי בזה, וכמו בכל דבר חדש שאני נכנס אליו - נכנסתי לזה בכל הכוח. אני שמח שמצאתי משהו חדש שמלהיב אותי ואני עמוק בתוך זה".
אם נלך אחורה בתחנות הקריירה שלך, אז היו לך אליפויות, פציעות, נבחרת, גיחות לאירופה והרבה רגעים גדולים, אבל מהו הרגע הכי משמעותי שהיה לך בקריירה?
"יש הרבה רגעים שאני אקח איתי לעד, אם זה הגול בסן סירו או הגול נגד סאות'המפטון, וכמובן גם את האליפות הראשונה בהפועל באר שבע שהייתה היסטורית. אלה הרגעים שהייתי בהם הכי מאושר".
5 צפייה בגלריה
מאור בוזגלו וקארים בנזמה. "הייתי מגיע לטופ האירופי אם הייתי יכול להישאר בצרפת"
(רדאד ג'בארה, רויטרס)
ומי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"בתור ילד הערכים שקיבלתי בליון בגיל 13 היו דבר מאוד משמעותי מבחינתי. כשהייתי שם, אז הייתי באותו החדר עם קארים בנזמה, שזה מן הסתם השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו מעולם. אומנם בזמנו הכרתי אותו בתור ילד, אבל אין ספק שהוא הגיע רחוק ועשה קריירה מדהימה. האמת שדיברנו לפני שבוע וחצי, הוא התעניין מה קורה עם המשפחה שלי וזכר הכל מאותם הימים שלנו ביחד, שזה די הפתיע אותי, אבל בגלל שהיינו ביחד במשך שנתיים בחדר אז אולי זה די מובן מאליו מבחינתו. היינו ממש ילדים ואתה זוכר הכל בגיל הזה. היה מרגש לדבר איתו, צחקנו ואמרתי לו 'תשמע, חוץ מהאנגלית שלך שהשתפרה מאוד, לא השתנית בכלום'. תמיד הוא אהב לתת גולים, תמיד היה בחור שקט ומופנם, וזה כיף לראות אותו בטופ העולמי".
לא צובט לך בלב שהוא הגיע לריאל מדריד? כי היית ביחד איתו באותו הגיל ובאותה הקבוצה, ואולי גם לך היה סיכוי להיות במועדון כזה גדול אם היית ממשיך שם ולא חוזר לארץ.
"בוא נשים את הדברים על השולחן - לא נשארתי בצרפת בגלל החוק הצרפתי שחייב אותי להיות עם המשפחה שלי כל עוד אני במדינה הזאת, או לחילופין למצוא משפחה שם שתאמץ אותי, שזה היה בלתי אפשרי וזה כבר שייך להיסטוריה. ברור לי שאם הייתי נשאר שם ומתפתח שם, אז כמו שהגעתי לטופ בארץ - גם באירופה הייתי מגיע לטופ. בכל אופן, זה משהו שכבר שייך לעבר".
מי המאמן שהכי השפיע עליך בקריירה?
"היו לי הרבה ומכל מאמן לקחתי משהו מסוים. לקחתי משהו מרוני לוי שהקשה עליי כשחקן צעיר ודרש הרבה, לקחתי משהו מאייל לחמן שרצה שאהיה קשר אחורי קשוח בהתחלה שלי בהפועל פתח תקווה, אחר כך לקחתי משהו מאלישע לוי שאמר לי 'עזוב הגנה, תחשוב רק התקפה ותביא את היכולות שלך לידי ביטוי', בהמשך הגעתי למכבי תל אביב עם רן בן שמעון ואבי נמני ושם למדתי להתמודד עם הלחץ הגדול, ובסוף זה היה גם ברק בכר שקיבל אותי בזמן הכי טוב שלי וכשהייתי הכי בשל. למדתי מכל אחד ולקחתי כל דבר מהם לאופי שלי. כל אחד מהם גם שדרג אותי מקצועית".
יש מצב שנראה גם אותך על הקווים בכדורגל כמאמן?
"אני חושב שזה משהו שאני לא ארצה לקחת בו חלק, כי זה תפקיד שיש בו הרבה מאוד דברים שפשוט לא מגיע להם שאני אגע בהם. זה לא משהו שמדליק אותי וזה לא משהו שאני רוצה".
עד כדי כך יצאת פגוע מהכדורגל שזה לא מעניין אותך לאמן או לקחת על עצמך איזה תפקיד מקצועי בכדורגל?
"לגמרי. זה לא משהו שכרגע אני רוצה לעשות. מאמן? אני לא רוצה ללכת ללמוד את זה, כדי שאפילו לא יגידו לי ביום מן הימים 'בוא תאמן' ואני בטעות אשקול את זה. מעמד המאמן בשפל מטורף, בדיוק כמו מעמד השחקן בישראל. שניהם בשפל".
כן, אבל אחיך עדיין משחק כדורגל, גם הבן שלך מתאמן בקבוצה ואפילו האחיינים שלך עדיין בענף. אז איך אתה תתנתק מזה?
"ברור שלהתנתק מזה, זה בלתי אפשרי. אי אפשר להתנתק מהכדורגל. בתקופה הקשה שלי, מה שהוציא אותי מהבית זה הילדים שלי. בתקופה האחרונה, שהייתה הכי מאתגרת עבורי, הבן שלי לא קיבל אותי כאבא באנרגיה מלאה כי הייתי פגוע וכבוי בגלל הכדורגל. הייתי מוריד אותו באימון והולך משם. לא הייתי נשאר איתו כי לא רציתי לראות משהו באימון ולהגיד לעצמי 'יא אללה, איזה מן אימונים אלה', אבל לאט לאט השתחררתי ואני כן מלווה אותו. זה הכיף שלי היום, לראות אותו משחק כדורגל ונהנה מזה. יש בזה משהו תמים ויפה, ואיפה שהוא ירצה להיות - אני אהיה שם בשבילו".
