החלטה דרמטית ולא שגרתית של ההתאחדות לכדורגל, שהחליטה לערער נגד ההחלטה של הדיין נעם ליובין לזכות את מכבי תל אביב מעונש, זכר הקריאות “דני עמוס ההומו” לעבר שוער מכבי נתניה. בהתאם להחלטת נשיא בית הדין העליון, השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב, הדיון יתקיים ביום רביעי, 2.2.22, בשעה 13:00.
בערעור של ההתאחדות, החתום על ידי תובע ההתאחדות עו”ד ניר רשף והיועץ המשפטי, עמית פינס, נכתב בין היתר: “ההחלטה הזו שגויה. לא ניתן להשלים אמירה ערכית כזו מצד בית הדין משמעתי ולא עם התופעה, הראויה לגנאי ולהוקעה, של קריאות מאורגנות ומתגרות של קהל אוהדים כלפי שחקן על רקע נטייה מינית. ההחלטה למעשה נותנת הכשר והצדקה להתעמרות מצד קהל אוהדים, באופן מאורגן, בשחקן כדורגל, תוך פגיעה בו ואגב כך בקהילה שלמה, על רקע נטייה מינית”.
כזכור, בהחלטת הדיין ליובין נכתב בין השאר: “גם תקנון המשמעת של ההתאחדות אינו מייחד סעיף או חלקו במיוחד לקריאות על רקע נטייה מינית וכך נותרנו למעשה עם השאלה האם ‘הומו’ מהווה קריאה בלתי ראויה השונה מכל קללה אחרת, קשה ממנה ואשר ראוי כי בגינה תעמוד קבוצה לדין. לאחר ששקלתי החלטתי כי לא כך הוא הדבר ואסביר בקצרה. חיים אנו בתקופה אחרת, תקופה שבה קיימת פתיחות רבה יותר של הציבור כלפי נטייתו של אדם, וטוב שכך, ואין צורך להכביר בדוגמאות. לטעמי מה שנחשב בעבר כקללה או עלבון, אינו מהווה עוד קללה או עלבון במאה ה-21 אלא לזה המשמיע את אותה קריאה ועל היותו בור וחשוך בחושבו כי הקריאה ‘הומו’ הינה עלבון”.
עוד מתוך נימוקי הערעור של ההתאחדות: “העובדה שהשחקן עצמו אינו נמנה עם הקהילה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין החומרה שבעבירה שכן הדעת נותנת כי הקריאות המבזות לא נועדו לעידודו של השחקן ולא על מנת להפגין הזדהות ותמיכה בקהילה. הקריאות כוונו כלפי השוער הספציפי דווקא על רקע הזדהותו ותמיכתו בקהילה הגאה ונועדו לבזותו ולהשפילו – וכפועל יוצא לבזות ולהשפיל את הקהילה על רקע תמיכתו”.
“הקבוצה, נזכיר, הועמדה לדין בגין התנהלות בלתי הולמת של קהל אוהדיה. ההחלטה לזכותה שקולה לאמירה ערכית ברורה, שאסור היה לה להיאמר מפי בית דין משמעתי של ההתאחדות לכדורגל (אשר חרטה על דגלה, כמו הכדורגל הבינלאומי כולו, את חינוך הציבור לספורטיביות ולאתיקה), לפיה – קריאות נאצה מאורגנות מצד קהל אוהדים על רקע נטייתו המינית של אדם, או תמיכתו והזדהותו עם קהילה המזוהה עם נטייה מינית – היא התנהגות “הולמת”.
עוד טענה ההתאחדות בערעור כי קביעת הדיין: “לא רק שעומדת בסתירה לערכי היסוד עליהן מושתתת פעילות ההתאחדות, אלא גם סותרת את פסיקתו של בית דין עליו זה העקבית והמוצדקת אשר ראתה בקריאות “שואה” התנהגות בלתי הולמת של קהל אוהדים, במחייבת ענישת הקבוצה בגינה ותופעה שיש להילחם בה מלחמה חורמה, זאת על אף היעדרו של סעיף תקנוני מפורש האוסר על קריאות שואה”.
לסיום נכתב: “ההתאחדות אינה גוף שמטרתו הבלעדית היא איגוד הקבוצות במסגרת תקנונית מחייבת והסדרת התחרויות ביניהן. תפקידה של ההתאחדות הוא בין היתר לגונן על ספורטאים, בעלי תפקיד, שופטים ואחרים לתפקד במסגרת שעל אף שאינה “סטרילית”, היא לכל הפחות נקייה מהתבטאויות מאורגנות, פוגעניות, מבזות ומשפילות על רקע מוצאו של אדם, דתו, אמונתו, מינו, נטייתו המינית ועוד. אלו הם ערכי היסוד של השיטה המשפטית בישראל. אלו הם ערכי היסוד של ההתאחדויות הבינלאומיות ואלו צריכים להיות גם ערכי היסוד של ההתאחדות”.