למרות שהוא פרש כבר לפני כחמישה חודשים במסיבת עיתונאים מיוחדת עם הרבה אמוציות, לקח לטל בן חיים הרבה זמן לפני שהסכים לשבת ולדבר על הקריירה שלו בראיון מסכם. היו לי איתו על כך הרבה שיחות במרוצת החודשים האחרונים - הוא רצה בכל פעם עוד קצת זמן, לעכל, לחשוב, עד שהחליט שמבחינתו זה העיתוי הנכון.
בלם העבר הגיע לראיון המיוחד הזה מאוד מוכן, יודע בדיוק על מה הוא רוצה לדבר, לומר. בניגוד ללא מעט ראיונות שנעשו, לא הייתי צריך לדובב אותו. נראה שבהרבה נושאים הוא רק חיכה ‘להתפוצץ’, לתת את כל מה שהוא עבר, דבר שהיה עצור אצלו תקופה ארוכה מאוד.
חלק א' בראיון עם בן חיים
הראיון מבחינתו הוא גם מעין תרפיה, כאשר עבר לשלב הבא בקריירה החדשה שלו. בהמשך עוד תגלו שלמרות הקריירה המרשימה שעבר בקבוצות הבכירות באנגליה – צ'לסי ומנצ'סטר סיטי – עדיין יושב לו מן ‘קוף’ על הגב, כשהוא חש שיכול היה להגיע הרבה יותר רחוק ממה שהשיג. למרות שהרבה מאוד שחקנים היו מתחלפים עמו בקריירה של 283 הופעות באירופה, תשעה מועדונים שונים ועם 96 הופעות במדי נבחרת ישראל.
הראיון נערך בביתו של בלם העבר, בקיבוץ פלמחים אליו הוא עבר בחודשים האחרונים עם משפחתו: שלושת הבנים, אורי, איתן ואיתמר, אליהם הצטרפה לאחרונה התינוקת אסתר, שנותנת קצת איזון לאישה מיכל, שהתמודדה עד כה עם בעל לשלושה גברברים קטנים.
בבית יש גם משטח דשא בו בן חיים מעביר אימונים אישיים לדור העתיד שהוא מגדל יחד עם סוכנות השחקנים שהוא פתח ממש לאחרונה. כמובן שהראיון לא נערך בלי שהגיע האבא עמנואל, שצמוד לקריירה של בנו מההתחלה, בכל צעד שעשה. הקשר ביניהם הוא בלתי רגיל, אפילו במונחים של אבא ובן.
לטל היה חשוב מאוד ש”מנו" ישמע את מה שיש לו להגיד, כי הוא זה שליווה אותו בכל התחנות ומכיר את כל הדברים לא פחות מבנו. מאחר שמדובר בראיון סיכום קריירה עם הרבה מאוד דברים, גם האישה מיכל, אמנם קצת יותר מרחוק, יושבת ושומעת את הדברים שנאמרו.
בגלל הראיון המקיף והנרחב מאוד, בו מדבר בלם העבר על הכל, החלטנו לחלק אותו לשלושה חלקים. בחלק הראשון שמובא לפניכם, בן חיים מדבר על כל סיפור צ'לסי שזה חלק עדיין פתוח מבחינתו. הוא עדיין כעוס מאוד על אברהם גרנט, יושב ומדבר בצורה פתוחה כפי שלא שמעתם אותו מעולם. מנקודת המבט שלו על מה קרה בצ'לסי, מדוע אחרי ששיחק בהרכב בתקופת ז’וזה מוריניו הוא נגרע מה-11 ברגע שהגיע גרנט, וגם: המעבר שנמנע לטוטנהאם, המעורבות של ג'ון טרי ומה עובר עליו בלילות?
טל, חמישה חודשים מאז הפרישה הרשמית שלך, אתה סוף סוף מעכל את זה. מדוע עד היום העדפת שלא לדבר בהרחבה?
”מעכל בשלבים, עדיין יש ימים שאני מתגעגע למגרש, לחדר ההלבשה, לאימונים וכל המסביב. אבל לאט לאט אני מעכל מתקדם לשלב הבא. עושה דברים אחרים, ברור שאני עדיין עושה דברים שקשורים לכדורגל, זו אהבה שתלווה אותי כל החיים. התחלתי לשחק בוותיקים, אנחנו לאט לאט מעכלים ומתקדמים לפרק הזמן הבא. רציתי קצת לעכל את הדברים, לקחת לי זמן עם המשפחה, עכשיו אני שלם יותר עם המהלכים ואני לקראת השלב הבא”.
לקח לך זמן לעשות את הראיון הזה, אולי התחרטת על הפרישה?
”לא התחרטתי. הייתי שלם עם המהלך של הפרישה. אחרי שאמא שלי נפטרה היה לי קשה לדבר ולהיפתח ורציתי קצת לעכל את הדברים. אני עדיין בתקופה שאני מנסה לעשות זאת, אבל עם המהלך של הקריירה אני שלם ויש עדיין את הרצון לשחק בוותיקים ולנצח וזה מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי, הרצון לנצח בכל תחום. אגב, גם כשאני משחק בוותיקים אני מתעצבן ועם אותם אמוציות כמו בליגת העל ובאנגליה. אבל לאט לאט אני מפנים ומתקדם הלאה”.
כשאתה מסתכל על הקריירה האירופית שלך ובכלל על הקריירה כולה, אתה מרוצה או שאתה חושב שיכולת יותר?
”קודם כל אני באמת אסיר תודה למשפחה ולהורים שליוו אותי מגיל צעיר, לאשתי. אני מבסוט מהקריירה, אני שמח על הקבוצות שהגעתי אליהן ומהליגה ששיחקתי בה. אבל עדיין יש איזו צריבה קטנה. אני חושב שיכולתי להישאר ברמות הגבוהות למשך יותר שנים. התחלתי לשחק בצ’לסי ופתאום בא מאמן ישראלי, אחרי שאני משחק עם מוריניו, ולפתע אני לא משחק. זה משהו שקשה לי איתו עדיין, למרות שעברו הרבה שנים".
“אמרתי לגרנט ‘תשחרר אותי, יש לי הצעה מטוטנהאם’, הוא סירב”
אצל מוריניו שיחקת והגיע גרנט במקומו ומושיב אותך בחוץ, אתה מקבל את זה?
”אולי באמת הגיע הזמן לעשות סדר בדברים אחרי הרבה שנים שאני לא דיברתי על הנושא הזה. אברהם אמר שיש לו בלם נבחרת אנגליה, בלם נבחרת ברזיל ובלם מפורטוגל ואני ישראלי, אז למה שהוא ייתן לי לשחק? אבל גם גרנט הוא ישראלי שבא לאמן בצ’לסי ואני עם מוריניו שיחקתי למרות שאני בלם ישראלי אחרי שלוש עונות מצוינות בבולטון. כבר אחרי שנה וחצי מוריניו רצה אותי ודיברנו ואני שיחקתי אצלו את כל המשחקים בהרכב, בזמן שאלכס הברזילאי היה בספסל”.
בן חיים המשיך: “עכשיו מאמן קובע מי משחק ואני צריך לקבל את זה ולא קיבלתי את זה כל כך. עד כאן הכול בסדר. אני מגיע בינואר לאברהם אומר לו ‘יש לך את אלכס, ג’ון טרי ו-וויליאם קרבאליו, יש לי הצעה מטוטנהאם, הצעה טובה יותר מפה, אני יכול להרוויח יותר כסף אז תשחרר אותי, אתה לא צריך אותי, יש לך בלמים טובים יותר, אז תשחרר אותי תן לי ללכת’. הוא אומר לי משפט שאני לא אשכח בחיים. הוא אמר 'אתה נכס למועדון ואני לא משחרר אותך. אתה יכול לשחק מגן ימני, מגן שמאלי, בלם. אתה נכס למועדון'. עניתי לו ‘מה נכס? אני לא משחק. לפעמים אתה אפילו גם לא שם אותי בספסל. תן לי ללכת’. הוא אומר לי שלא. טוטנהאם רצו אותי מאוד, זה היה או אני או ג'ונתן וודגייט שבא מריאל מדריד, והם רוצים אותי. אני מבקש מאברהם לשחרר אותי, והוא אומר לי לא, אחרי זה עוד פעם".
ומה קורה אז?
”אחרי יומיים, לפני סוף מועד ההעברות, אני אומר לו שוב ‘אברהם תן לי ללכת, אתה לא נותן לי לשחק בכלל. זה לא מסתדר בינינו, עזוב, למה שנריב ושיהיה לא נעים ואת כל החיכוכים האלה. תשחרר אותי'. ואז עוד פעם הוא אומר לי ‘לא, אתה נכס למועדון’, וסוגר את הסיפור".
בכך זה מסתיים?
"הוא ידע שהם רוצים אותי והם בשיחות עם וודגייט ואז יום לפני סיום החלון הוא רואה את וודגייט מוצג ב’סקיי ספורטס’ עם החולצה של טוטנהאם ואחרי כמה שעות הוא אומר לי ‘אני מביא עוד בלם אתה יכול ללכת’. יום לפני סיום המועד הוא אומר לי את זה: ‘אני מחתים את ברניסלב איבנוביץ’ שהוא מגן ימני אבל יכול לשחק גם בלם, אתה יכול ללכת’”.
מה אתה אומר לו?
”מה שאמרתי לו נשאיר בינינו, אבל בעקבות המהלך הזה באה הכתבה ב’סאן’ שאמרתי שלא יצא שום דבר טוב מזה שהוא מאמן”.
ואז קנסו אותך ב-80 אלף פאונד.
”אחרי זה ג’ון טרי דאג להוריד לי את הקנס על זה. אלו רגעים של שחקן ישראלי שמגיע לצ’לסי ומשחק בקבוצה כזו, זה דברים שלא קורים כל יום, וגם לא פעם ב-10 ו-20 שנה במדינת ישראל. להגיע לקבוצה בסדר גודל כזה ולשחק, ובא מאמן ישראלי וקוטע לך את החלום… כששאלתי בזמנו את אברהם על כך, הוא אמר לי, לטענתו, שהוא ראה שהבלמים של הנבחרות ששיחקו אז בצ'לסי - טרי וקרבאליו – היו ברמה גבוהה. אז למה הוא לא שחרר אותי?”.
יצא לך לדבר איתו על זה?
"לא. יצא לנו להיפגש, אברהם עדיין ביום קצת יותר מבוגר ממני, והוא הושיט יד אז הושטתי לו יד גם, אבל עדיין לא יצא לי לשפוך. זה עדיין דברים שמלווים אותי. אני רואה את הליגה האנגלית וכשאתה שם אז לא תמיד נופלים לך האסימונים. עצרתי וחשבתי לעצמי: ‘הגעתי לקבוצות כמו צ’לסי ומנצ’סטר סיטי’. לא חשבתי על זה במהלך הקריירה. הייתי מפוקס כל כולי באיך להצליח ולשרוד במקצוע הזה שהוא לא קל, ופתאום כשאתה פורש אתה מתחיל לחשוב וכל האסימונים נופלים”.
אתה רואה משחקים של צ’לסי מהתקופה ההיא?
”עוד לא יצא לי”.
אתה חושב שהקריירה שלך הייתה נראית אחרת אם היית עובר לטוטנהאם?
”בעיקרון קשה לדעת מה היה קורה, וזה לא נכון לחשוב מה היה קורה אם. אבל הייתי בשיא הקריירה וזה בהחלט כמו צריבה בלב. כל פעם שאני אראה צ’לסי וידברו איתי על זה הנושא ישר יקפוץ. זה פצע פתוח שלא מגליד וכל פעם שמדברים איתי הוא נפתח מחדש. אני רואה צ’לסי מדי פעם ועובר לי בראש ‘יכולתי להיות פה יותר’, הייתי בתקופה מאוד טובה. אחרי שלוש שנים בבולטון הגעתי מוכן ובשל מכל הבחינות.
הייתי גם בגיל המתאים והייתה לי שם את הפלטפורמה להיות שחקן הרבה יותר טוב. גם המתקנים, גם השחקנים הכי טובים בעולם, בכל אימון אתה משתפר, אתה לומד עם מוריניו שבתקופה ההיא הוא היה המאמן הטוב בעולם. אז באמת הייתה לי את כל הפלטפורמה להתקדם, להשתפר ולהיות הגרסה הכי טובה שאני יכול להיות של עצמי, ובאיזשהו מקום זה נקטע”.
טל, אני בטוח שאברהם גרנט רצה להצליח. אז למה שלא ייתן לך לשחק אם הוא חושב שאתה תעזור לו?
”שמע, תוצאות היו טובות, אבל גם כשאני שיחקתי התוצאות היו טובות. עברו 13 שנים מאז ואני עדיין זוכר את התוצאות והמשחקים. שיחקנו נגד מנצ’סטר יונייטד, הפסדנו 2:0, פתחתי בהרכב יחד עם ג’ון טרי ואלכס היה בריא, גם קרבאליו היה בריא, ושניהם היו על הספסל ואני פותח. נשארנו בעשרה שחקנים ושלושה ימים אחרי היה לנו משחק, יצאנו לגביע וניצחנו 0:4 ואני שיחקתי עם טרי והיה לנו משחק מצוין יחד. משחק אחרי זה 0:0 עם פולהאם, אני גם פותח עם אלכס כי טרי נפצע. אז שני משחקים אחרונים אני משחק ולא קיבלנו גול ומשחק אחרי זה נגד ולנסיה בחוץ הוא הוציא אותי. מאז עד ינואר חודשיים כמעט לא שיחקתי בכלל”.
“טרי אמר לי ‘אמרתי לאברהם שאני ואתה זה השילוב הכי טוב לצ’לסי’”
מה ג’ון טרי היה אומר לך?
”טרי אמר לי דברים שהוא אמר לאברהם: 'שמע אני אמרתי לאברהם שמבחינתי אני ואתה זה השילוב הכי טוב לצ’לסי, ואני לא אומר את זה בגלל שאני אוהב אותך. אני אומר את זה בגלל שאני באמת חושב שאני ואתה זה שילוב הכי טוב’. הוא אמר לי שהוא אמר את זה גם לאברהם, אבל גרנט אמר לי ‘אל תאמין לכל מה שאומרים לך’. וכשאמרתי את זה לטרי הוא בא לאברהם. הוא אומר לי בוא נעמיד פנים, אנחנו עולים במדרגות שנינו יחד לכיוון החדר של אברהם וברגע שהוא בא לדפוק בדלת, תפסתי לו את היד ואמרתי לו ‘שמע אני לא רוצה להעמיד אותך במצב לא נעים. אני מאמין לך’.
בדיעבד אני מצטער שלא עשיתי את זה. זה הרגע שאני הכי מצטער עליו בקריירה. כי אולי הדברים היו קצת שונים, אם פתאום אני וטרי נכנסים לשיחה אצל אברהם ופותחים את כל הנושא הזה, יכול להיות שזה היה קצת מעקר לאברהם את הפחדים שאני ישראלי ויש לו את הגיבוי של הקפטן שלו זה גם דברים שעוברים לי לא מעט בחלומות”.
אתה חושב שזה שהיית ישראלי היה לך למכשול אצל אברהם?
"אם אני מנסה לחשוב מהצד של אברהם, אז אולי זו הייתה הסיבה. אבל שיחקתי אצל מוריניו לפני”.
שיחקת תחתיו גם בנבחרת.
”נכון, הייתי שחקן משמעותי אצלו. דיברנו המון, היה כבוד הדדי גדול וכשהוא הגיע לצ’לסי זה השתנה. אבל אני חוזר שוב, גם אם הוא המאמן והחליט לא לתת לי לשחק מכל סיבה שהיא גם בגלל שאני ישראלי, אז בסדר אני מקבל את זה, אבל תן לי ללכת כשיש קבוצה אחרת שרוצה אותי. את זה אני לא מבין עד היום”.
אתה חושב יום אחד ללכת לפתוח איתו את זה?
”אני עדיין חושב על זה. בסופו של דבר עברו הרבה שנים, אבל זה משהו שבוער בי ויושב לי באיזשהו מקום. אני מאמין שיום אחד נשב וננקה את הדבר הזה”.
פגשת פעם את הבעלים רומן אברמוביץ’?
"הוא היה בא אחרי ניצחונות. לפעמים יורד לחדר ההלבשה, לוחץ ידיים לשחקנים".
לא חשבת להתקשר אליו אז בקטע עם אברהם?
”חשבתי על כל כך הרבה דברים אחרים שאתה אפילו לא רוצה לדעת מה עבר לי בראש. כל כך הרבה מחשבות, סיוטים. הייתי קם באמצע הלילה והייתי הולך לראות את הילד שלי שרק נולד ואני בוכה לידו בשקט בלילה. רגעים ותקופה קשה מאוד בקריירה שלי. להגיע למועדון בסדר גודל כזה ולהתחיל לשחק ופתאום אתה לא משחק בכלל, רגעים לא קלים. היו רגעים לא קלים במהלך הקריירה אבל החוכמה היא תמיד להתגבר. אני חושב שבמהלך הקריירה הפגנתי חוסן מנטלי מאוד חזק כשאחרים היו נשברים וחוזרים לארץ. זה דבר שאני לוקח איתי לחיים”.
בחלק ב' של הריאיון, בן חיים מדבר בין היתר על מוריניו, הפגישה המחודשת עם גרנט, מה קרה בבלגיה עם גיא לוזון וכל הסיפור על מה שהיה עם ג'ורדי קרויף שרצה להוציא אותו ממכבי תל אביב.
