סיפור מהאגדות, פשוט למחוא כפיים. חמישה חודשים אחורה – רפאל נדאל בן ה-35 יוצא מבית החולים עם קביים ובספק גדול אם בכלל יצליח לחזור ולשחק טניס ברמות הכי גבוהות. היום (ראשון) באליפות אוסטרליה השור ממיורקה, כנגד כל הסיכויים אפשר לומר, גבר על דניל מדבדב הקשוח עם קאמבק פשוט מ-ט-ו-ר-ף, זכה בגראנד סלאם הראשון של 2022 ועל הדרך רשם ציון דרך ‘קטן’. הספרדי חגג בענק עם הגביע ה-21 בקריירה והשאיר מאחור את שני יריביו הגדולים, נובאק ג’וקוביץ’ ורוג’ר פדרר. המהפך הושלם, ובסטייל.
זה קרה הפעם, ממש כמו בסרט מהאגדות, דווקא במקום הכי פחות צפוי, הכי רחוק מהחימר האדום שהוא כל כך אוהב יש לומר. אם נשים בצד רגע את הגיל ומצבו הפיזי (אחרי קריירה שוחקת שכזו), נדאל באופן מסורתי פותח את השנה בקצב איטי יותר ולא במקרה זכייתו האחרונה במלבורן הייתה אי שם ב-2009. מאז הוא כשל פעם אחר פעם וראה את נובאק משתלט בענק על התחרות הנוצצת. פרשנים מסוימים קראו לו כבר לפרוש, אך בפעם המי יודע כמה נדאל הצנוע, הלוחם והכל כך מוכשר השתיק את כולם ולקח את כס המלכות, על הדרך השור ממיורקה גם הפך ל’אגדת 21’, כפי שנקרא שירו של שלמה ארצי מ-1990.
אם הזכרנו קודם את מצבו הפיזי, אז כפועל יוצא גם מבחינת הסיכויים לזכות הוא הגיע כאנדרדוג מובהק. שבועיים וחצי אחורה נובאק, דניל מדבדב ואלכסנדר זברב היו עם סיכויים גבוהים יותר להניף את הגביע. עם צאת ההגרלה ולפני גירושו המסוקר והיוצא דופן של הסרבי, רפא עוד היה צריך להתמודד עם דרך בלהות. ברבע הגמר לפגוש את זברב ובחצי הגמר את המדורג ראשון בעולם. מה קרה? כולם יודעים, ובסוף רפא פגש בחצי הגמר את הכוכב האיטלקי, מתאו ברטיני, שלא הצליח לגבור על ‘לברון ג’יימס של הטניס’ כפי שהאיטלקי הגדיר את רפא. לגמר, כצפוי יש לומר, הגיע מדבדב, אך שוב, כמו ב-2019 בארה”ב, רפא השאיר את הרוסי ללא תשובות אחרי שכבר היה בבור עצום של 2:0, אבל חזר כמו שרק הוא יודע.
מהפך? כמובן. יש כאן גם נוק-אאוט ליריבו הגדול משווייץ, שבינתיים נעדר מהמגרשים וספק אם יצליח לחזור (אבל כבר למדנו לא להספיד נכון?!). ב-2005 כשרפא הניף את המייג’ור הראשון שלו בקריירה, בצרפת כמובן, פדרר סגר את אותה שנה עם שישה משלו. בסוף 2007 לשווייצרי היו לא פחות מתשעה מייג’ורים יותר מאשר לנדאל, ב-2018 הפער עמד על שלושה לרוג’ר וכך אט אט הספרדי החל לנגוס בהפרש, בזהירות, אבל בנחישות שכל כך מאפיינת אותו.
אולם היום, ולראשונה אי פעם, נדאל השלים את הקאמבק ההיסטורי וחלף על פני האגדה השווייצרית בדרך לפסגה הנוצצת והכל כך יוקרתית של עולם הטניס, כס המלכות צריך לומר, כי ספק גדול אם בעשורים הקרובים שחקן כלשהו יצליח להתקרב לדומיננטיות המוחלטת שהשלושה מציגים פה מאז שנות האלפיים. אפשר להגדיר את החגיגה כאן באוסטרליה אפילו כזכיית בונוס, גביע שאף אחד לא ציפה לו וכנראה גם לא רפא עצמו. אה והגראנד סלאם הבא הוא כידוע הרולאן גארוס, מגרש המשחקים הפרטי של רפא, שיקווה להחזיר את התואר הכל כך מוכר אחרי הנפילה מול נובאק בשנה שעברה.
כבר עם הניצחון בחצי הגמר נדאל הגיע לכמה ציוני דרך יוצא דופן – 29 גמרי גראנד סלאם, גמר שישי באליפות אוסטרליה ולא פחות מ-500 ניצחונות בקריירה על המשטח הקשה. היום כמובן זה הפך ל-501 עם החגיגה המרהיבה באוסטרליה. קשה לא לתהות מה היה קורה אילו נובאק כן היה מורשה לשחק, כי בשנים האחרונות נדאל פשוט הפך לחסר תשובות מול המדורג ראשון בעולם. אין ספק כי הוא הרוויח מאי-החיסון של הג’וקר הסרבי, אבל בשורה התחתונה כל מה שזוכרים זה את השורה הזו – נדאל:21, פדרר: 20, ג’וקוביץ’:20.
אז מה בנוגע לעתיד? קרלוס מויה, מאמנו של רפא, העניק ראיון יוצא דופן בשלהי הטורניר בו סיפר בין היתר כי השנה מלך החימר ייבחר את התחרויות שלו בקפידה, כבר לא 20 טורנירים בשנה. ההתמקדות כמובן תהיה לעבר הרולאן גארוס, שם רפא יודע שהוא פשוט חייב לזכות במייג’ור מספר 22 ואחר כך הכול כבר יהיה בונוס, כן שוב בונוס. הקריירה השוחקת נותנת את אותותיה ואם בעבר היו טורנירים מסוימים בהם רפא סבל מפציעות או שזה קרה בעיקר באימונים, כעת מויה חשף שהכאבים כבר מגיעים לרוב האימונים והמשימה להצליח הפכה לקשה הרבה יותר.
נדאל בעצמו אמר שלפני חודש וחצי הוא בכלל לא ידע האם יצליח לחזור לסבב ובטח לא בתוך זמן כל כך קצר (בתווך אגב הייתה גם הידבקות בנגיף הקורונה), ככה שלראות עוד תואר מייג’ור שלו זה ממש לא מובן מאליו, ואנחנו כחובבי טניס, בין אם אוהבים את רפא או לא, צריכים להעריך את כל הרגעים שהענקים הללו מספקים לנו, עד שהיורשים המוכשרים ימשיכו להשתלט לגמרי על העסק ועל הסבב כולו.
יתרה מכך, במשך שנים נדאל משחק עם עצם שבורה ברגלו (כן, כן כמו שזה נשמע). מויה, שהיה טניסאי (כלל לא רע) בעברו, הודה שזה דבר מאוד לא שגרתי, אך השבר רק הולך ומחמיר במשך הזמן. אז אם תוסיפו לכך את הגיל, ההתייבשות ברבע הגמר בניצחון על דניס שפובלוב, אז איבד לא פחות מ-4 ק”ג של נוזלים, תקבלו דרך מאוד יוצאת דופן לזכייה הזו. כמו שנכתב למעלה, ממש כנגד כל הסיכויים.
בראייה רחבה יותר על חילופי הדורות הזכייה הזו מסמלת בעיקר – ‘תמתינו רגע, עוד לא’ ליורשים. המהפכה בטניס העולמי עוד לא הושלמה ואפילו ללא ג’וקוביץ’, ששלט בטורניר הזה ביד רמה, הגביע נשאר אצל אחד משלושת הפנומנים. 20/18 גביעי הגראנד סלאם האחרונים הלכו לארון של נובאק/נדאל/פדרר וכנראה שעדיין עוד מוקדם להספיד אותם, וזאת למרות ההתרחשויות המסעירות עם נובאק, שככל הנראה גם ימצא לבסוף את הפתרון להתמודד ביתר הטורנירים של המשך 2022.
