הוא עלה לארץ בגיל צעיר מאתיופיה, וגדל במועדון הנוער של צפרירים חולון. כבר בגיל 18 הוא רשם את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה שהייתה אז בליגה הלאומית, וכך הפך זיו כבדה לכדורגלן האתיופי הראשון שמשחק בליגה הבכירה בארץ. כבדה שיחק גם בנבחרת הנוער, וכן רשם הופעה אחת בנבחרת הצעירה. לאורך השנים הוא עבר במספר קבוצות נוספות בארץ, כאשר הבולטת בהן היא הפועל תל אביב, בה שיחק בעונת משחק השרוכים, וכן בעונת הדאבל בשנת 2000.
כבדה כאמור, מחלוצי הכדורגלנים האתיופיים בארץ, העביר לילדים שלו את האהבה לספורט, כאשר הודיה, הבת הגדולה, משחקת כדורסל באליצור חולון, וכבר בגיל 16 רשמה הופעות בקבוצה הבוגרת.
הראיון המלא עם משפחת כבדה הוא חלק מהפרק החמישי של ZONE מגזין הנוער לצעירים, בשיתוף התאחדות הספורט לבתי ספר, שישודר היום (שלישי) בערוץ ONE.
מרגשים: המשפחה האתיופית שעושה היסטוריה
"אני גאה שהייתי פורץ דרך, יכולתי להיות הרבה יותר, זה בטוח. אני מרגיש את זה עד היום, אין לאנשים מושג מה עברתי בדרך, וזה טיפה מרגש אותי. המורשת ממשיכה, וזה הכי כיף לי בעולם" מספר זיו כבדה. בשנת 1997, שיחק זיו בהרכב של נבחרת הנוער באליפות אירופה באיסלנד, שבסופה קיבל הצעה מאנדרלכט. לצערו של כבדה המעבר לא קרה, והוא נשאר בארץ.
"זה לא היה פשוט ההתאקלמות פה. היה מאוד קשה, אבל בסופו של דבר זה חישל אותי באופן אישי. למזלי, הספורט נגע בי, זה הוביל אותי למה שאני היום" סיפר זיו, שהיום מאמן ילדים, על החוויה שלו בתור כדורגלן צעיר ממוצא אתיופי.
הודיה כבדה, בתו של זיו, ירשה את האהבה שלו לספורט, אבל בחרה דווקא בספורט המקביל, הכדורסל. היא התחילה בחוג בקאנטרי בחולון כשהייתה ילדה קטנה, ומאז הספיקה כבר להגיע לקבוצה הבוגרת של אליצור חולון – כשהיא רק בת 16.
"ההתאהבות שלי בכדור התחילה בטעות לגמרי” מספרת הודיה כבדה, “אני גדלתי בקאנטרי בחולון, והגעתי עם חברים לשם, ובמקום להגיע לריקוד, שהלכתי לשם ביום יום, הלכתי לאולם ונשארתי שם. אני הגעתי לאליצור חולון בכיתה ו', מהגיל הזה כיוונו אותנו שאנחנו נגיע רחוק, ותמיד חלמתי להיות שם, תמיד רציתי לחוות את זה, ובאמת אני מאוד נהנית".
זיו האב סיפר עליה: "עם הזמן, עם השנים, ראיתי שזו האהבה שלה, והיא לקחה את זה למקומות טובים. היא מקצוענית בצורה מחרידה אפילו אני הייתי אומר. אני גאה בדרך שהיא עושה, אני אף פעם לא מפריע, אלא תמיד לצידה בכל דבר".
משפחת כבדה היא כאמור משפחה מיוחדת שמאוד מחוברת לספורט. בנוסף להודיה הכדורסלנית, ישנו גם אביעד הבן הקטן, שמתאמן בכדורגל. השגרה בבית היא שגרה של ספורט, ונראה שמעבר לחיבור העמוק הזה של הספורט, יש בין בני משפחת כבדה אהבה ותמיכה שהיא מעל הכל.
"החיים בבית של ספורטאים זה מאוד מאתגר, שגרת הספורט אצלנו מאוד חזקה, אנחנו אוכלים ביחד, אנחנו מתארגנים ביחד לאימונים, אנחנו עוזרים אחד לשני. אני חושבת שהקשר חייב להיות טוב במשפחה, לא קשור באולם, או בספורט שעושים, שתהיה אהבה בין כולם ותקשורת". הודיה מספרת בחיוך.
זיו, לא נשאר אדיש לאמרותיה של הודיה, ומגיב עם דמעות בעיניים: "אני חושב שהחיבור בין אב לבת, באופן כללי כהורים, אנחנו צריכים באמת להקנות להם דרך שהם יהיו קודם כל בני אדם, והדרך הזו תוביל אותם לספורט ולמצוינות".
