רק לפני קצת יותר מחודש ציינו 20 שנה לאחת מתבוסות הגדולות שידעה נבחרת ישראל בהיסטוריה. ב-13 בפברואר 2002, גרמניה אירחה את הנבחרת בקייזרסלאוטרן למשחק קשה, בו הכחולים-לבנים הובילו 0:1 במחצית, אבל הוא הסתיים בתבוסה גדולה של 7:1 ליריבה החזקה אותה הנבחרת תפגוש שוב הערב ב-22:45. אז זו הייתה תבוסה שזעזעה את נבחרת ישראל ורגע לפני המשחק הערב, אנחנו נזכרים בה שוב.
עוד קודם לכן, בתחילת שנות האלפיים הכדורגל הישראלי היה במיטבו והייתה תחושה שאפשר לעשות את זה ולהגיע לטורניר גדול. ריצ'רד נילסן ז"ל, האיש שהוביל את דנמרק לזכייה היסטורית באליפות אירופה ב-1992 עם ניצחון על גרמניה במשחק הגמר, הגיע לאמן את נבחרת ישראל והיה קרוב להעפיל למונדיאל ביחד איתה, אלא שברגע האחרון, כמו תמיד, החלום התנפץ. היה זה אנדי הרצוג, חלוץ נבחרת אוסטריה בזמנו, שכבש במשחק האחרון במוקדמות שער דרמטי בתוספת הזמן שקבע 1:1 והרס את החלום.
אם רק היינו מצליחים להחזיק מעמד, רק עוד קצת, הכל היה נראה אחרת. הנבחרת הגדולה של אייל ברקוביץ', חיים רביבו, אבי נמני וטל בנין כבר ידעה שזה אבוד, שהדור שלהם לא יצליח להיות שם. והכל התפרק, ברגע שהכדור פגש את הרשת אי שם בדקה ה-92 באצטדיון רמת גן. אנדי הרצוג עלה לפלייאוף העלייה למונדיאל 2002 על חשבוננו, והותיר צלקת בנבחרת ישראל שניסתה לאסוף את עצמה כאשר המשיכה לסדרת משחקי ידידות. אחד מהם היה נגד גרמניה, לה הנבחרת הישראלית הפסידה 7:1 כאמור.
זו הייתה תבוסה שבעקבותיה בנבחרת ישראל החליטו להיפרד מריצ'רד נילסן ז"ל, דווקא מאותו המאמן שזכה למחמאות על העבודה שלו קודם לכן, מי שהיה סמל למקצוענות, שידע כל מילה בהמנון של מדינת ישראל "התקווה" וזה שגם נטע תקווה באוהדי כדורגל רבים במדינה. התבוסה הזו הייתה הרגע בו הנבחרת שלו באמת התפרקה, ואולי אפילו הכדורגל הישראלי כולו.
"במחצית הראשונה הובלנו 0:1 על גרמניה, והוכחנו שאם אנחנו מסודרים ומרוכזים אז הכל אפשרי, אפילו אם עומדת מולנו נבחרת שהיא הרבה מעל הרמה שלנו", סיפר עידן טל שסידר את שער היתרון בגרמניה. "כשירדנו למחצית חשבנו שאנחנו במצב טוב ושאולי נצליח לסיים בתיקו, אבל בסוף חטפנו תבוסה שלא רצינו לראות. לא היינו מספיק מרוכזים במחצית השנייה וברמות האלה אתה לא יכול לשחק ככה מול המערכת המשומנת שעומדת מולך".
מי שבישל לו את השער היה אילן בכר. "הפתענו מאוד את הגרמנים במחצית הראשונה", נזכר בכר. "במחצית השנייה הם יצאו בטירוף ושם ראו את גרמניה האמיתית, כי הם עבדו כמו מכונה והלך לנו פחות טוב. הם היו נבחרת אדירה, עם מירוסלב קלוזה שהפך למלך השערים שלה בכל הזמנים. נבחרת וואו. לי היה קו קטלני בזמנו, עם חיים רביבו ויוסי בניון באגף, והובלנו 1:0 ממהלך שעשיתי עם עידן טל, אבל בסוף הכל התהפך עלינו וזה חלק מהעניין בכדורגל. גם כיום, קח את ברצלונה או ריאל מדריד, לא פעם קורה שקבוצה מסוימת מובילה עליהן 0:1 במחצית ובסוף זה מסתיים בניצחון של 4:1 או 5:1. זה קורה".
מי שעמד בשער באותו המשחק ונאלץ להוציא את שבעת הכדורים מהרשת שלו היה דודו אוואט. "באותו המשחק נציגים של ראסינג סנטאנדר באו לראות אותי", שיחזר אוואט. "אני זוכר כל שער שספגתי מהגרמנים במחצית השנייה. זה צרם לי מאוד. אמנם גם במחצית הראשונה בקושי עברנו את החצי, אבל הצלחנו לרדת עם יתרון והרגשנו בסדר עם זה. אם היו לוקחים רק את מה שקרה במחצית הראשונה, אז אולי הייתי חותם בריאל מדריד ולא בראסינג סנטאנדר. כל הכוכבים של גרמניה שיחקו נגדנו ונתנו בליץ על השער שלי, אבל במחצית השנייה זו הייתה מפלה".
מה הוביל לתבוסה הזאת? לדבריו של שוער הנבחרת לשעבר: "ההתקפה של גרמניה נתנה משחק מהסרטים, בעוד שאצלנו הרבה שחקנים ברחו מהמשחק, לפי צורת המשחק שלהם. אני זוכר שנילסן ז"ל רב עם כמה שחקנים במחצית, אמר להם 'לא יכול להיות שאתם נראים ככה', אבל במחצית השנייה כבר באמת לא שיחקנו. הייתי חסר אונים. אומנם לא הייתי אשם בשערים, אבל הרגשתי מושפל. אחרי משחק כזה, לא חשבתי שאחתום כבר בסנטאנדר, אבל בסוף הם אמרו לי 'ראינו את המשחק שלך, ראינו שאתה לא אשם, התלהבנו מהמחצית הראשונה ובגלל זה אנחנו רוצים להחתים אותך'. גם בתקשורת לא באו אליי בטענות אחרי המשחק למרות התוצאה, אבל זו באמת הייתה השפלה".
עובד קראוס, ששימש סוכנו של המאמן נילסן ז"ל והיה זה שהביא אותו לארץ, סיפר כי זה היה משחק שנחרט בזיכרונו של האיש על הקווים: "לימים הוא פגש את מיכאל סקיבה, עוזר מאמן נבחרת גרמניה, והם דיברו על המפגש הזה. עד כדי כך זה היה משחק משמעותי עבורם. נילסן אמר לו 'חבל שהפסדנו לכם באותו המשחק. הובלנו עליכם 0:1 וזה היה פספוס', אז סקיבה ענה לו 'אדוני, זה הנקמה על גמר היורו ב-1992. ניצחת אותנו? אז גם אנחנו ניצחנו אותך'".
הגרמנים עשו הכל כדי שמשחק הידידות הזה יתקיים. ישראל (ללה) שצ'וצ'ינסקי, מנהלה המיתולוגי של נבחרת ישראל, טען כי "המשחק היה צריך להתקיים בישראל אבל בגלל בעיות ביטחוניות העבירו אותו לגרמניה, שהייתה בשיאו של החורף והיה קפוא. היינו מוקפים בצבא ומשטרה, מבודדים לחלוטין באיזה בית מלון על הר והמגרש היה מוצף מים בגלל שהגשם לא פסק. חשבנו שהמשחק כבר לא יתקיים והוא באמת עמד בסימן שאלה, אבל הגרמנים עשו הכל כדי שנשחק ואפילו הביאו הליקופטרים שירחפו מעל המגרש כדי להעיף את המים מהדשא הספוג ולייבש אותו. השחקנים היו רטובים ובמחצית כל חדר ההלבשה היה בוץ. כשחזרנו לשחק, רק רצינו שזה ייגמר. זה לא היה נעים. יחסי הכוחות היו ברורים, אבל היינו בהלם ממה שקרה אחרי פתיחת המחצית השנייה. נילסן נפגע מהתבוסה. כל הצוות לא הצליח להרים את הראש".
נילסן ז"ל היה דמות אהובה, אבל לעיתים הוא התקשה להבין את הישראלים. המשחק הזה היה רגע קשה עבורו, ממש נקודת שבר. "לפני המשחק יו"ר ההתאחדות לכדורגל גברי לוי ז"ל היה מאוד מרוצה ממנו. הוא דיבר עם נילסן ואמר לו שהוא רוצה שיגיש לו תוכנית לניהול ולפיתוח הכדורגל הישראלי בנבחרות הצעירות לשלוש שנים קדימה, ואז הגיע ההפסד הזה עם ה-7:1 לגרמניה. אחרי המשחק דיברתי עם נילסן בלילה והוא אמר שהוא מרגיש שלא מרוצים ממנו ושלא נעים לו ממה שקורה", אמר קראוס.
לדברי מי שליוו אותו בנבחרת, ריצ'רד נילסן ז"ל הרגיש שבהתאחדות לכדורגל לא היו מרוצים מהתוצאה ושמתחילים לנסות להתערב בהחלטות המקצועיות. "אחרי ה-7:1 הוא שאל את גברי לוי ז"ל מה קורה עם ההסכם שהם דיברו עליו והתוכנית לפיתוח הענף", ציין קראוס, "אבל גברי אמר לו פתאום שצריך לחכות ושזה לא הטיימינג הנכון. ואז הנבחרת הפסידה גם 3:1 לדנמרק במשחק ידידות נוסף, נילסן ז"ל חזר בלי מצב רוח ואמר לי 'לא נראה לי שאמשיך. האנרגיות של השחקנים לא כמו שהיו קודם לכן בעבודה איתי'. הוא נפגש עם גברי, ושם גברי התחיל לדבר איתו על משחק ההגנה, אמר לו שהנבחרת לא משחקת כדורגל אטרקטיבי וניסה להתערב. ריצ'רד אמר לו באותו הרגע 'עד כאן גברי, בוא ניפרד'".
קצין העיתונות של הנבחרת באותם ימים, שאול אייזנברג, שיתף: "נילסן ז"ל עשה קמפיין מצוין לפני משחק הידידות הזה ולא עלינו למונדיאל רק בגלל הגול שספגנו בדקה ה-92. אחרי המשחק הייתי עד לשיחה מביכה שלו עם גברי לוי, שאמר לו 'יש לך 24 שחקנים בסגל, אתה תקבע את ה-22 ותאשר לי שאתה מסכים שאנחנו נקבע מי השניים הנוספים'. באותו הרגע ריצ'רד נילסן ז"ל יצא מהחדר וביקש ממני לזמן למחרת מסיבת עיתונאים כדי להודיע על התפטרותו. נילסן היה אדם מדהים, הוא הצליח לשנות כמה דברים, אבל בשנה-שנתיים אי אפשר לשנות את הכל, בטח שלא את התרבות בכדורגל הישראלי. אף פעם אין פה סבלנות".
אייזנברג אף העיד כי "בתום המחצית האפסנאי של הנבחרת נשאר בחדר ההלבשה לסדר כמה דברים, כך שהוא יצא למגרש כמה דקות אחרי פתיחת המחצית השנייה, הגיע לספסל ואמר 'בלאט, יש טעות בלוח. 3:1 לגרמניה'. זה היה מוזר. לפני משחק הידידות הזה היו כל מיני לחצים על נילסן ז"ל. שחקני הפועל תל אביב ביקשו שלא נשתף אותם יותר מידי כי היה להם משחק חשוב נגד פארמה אחרי המשחק, אבל ההגנה הייתה הגנה שהורכבה בעיקר משחקני הפועל תל אביב".
אחד משחקני הנבחרת ששיחקו באותם ימים בהפועל תל אביב, אילן בכר, ציין: "יצאתי מהמשחק אחרי שספגנו כבר ארבעה-חמישה שערים, ואחרי שהם הכניסו יותר כלים התקפיים והקצב היה גבוה, לכן הלך לנו פחות טוב במחצית השנייה. ב-2014 אגב ירדה לי אבן מהלב, כי אמרתי לעצמי 'אוקיי, גם ברזיל הפסידה 7:1 לגרמניה ואנחנו לא יחידים'. זה סגר לי מעגל. גרמניה בתקופתנו הייתה נבחרת אדירה".
למרות זאת, דודו אוואט העיד כי הייתה מתיחות מסוימת בין המאמן לשחקנים: "זו הייתה תקופה קשה לאמן בה את נבחרת ישראל. נילסן ז"ל הגיע אחרי שהיו הרבה סיפורים סביב הנבחרת. פעם אחת, בעשר בלילה הוא עשה לנו ביקורת בחדרים, אז אחד השחקנים פתח את הדלת בזעם, אמר לו 'מה אתה בודק אותי? מה אני ילד קטן?' וטרק לו בפנים. נילסן ז"ל הרגיש מושפל. היו לו כוונות טובות, הוא רצה להביא משהו אחר שלא היה כאן בכדורגל הישראלי, אבל אצלנו תמיד מזלזלים באישיות מקצועית מנוסה".
לא בטוח שהשחקנים רצו בכלל להשתתף במשחק הזה. לפני המשחק נילסן שחרר את אייל ברקוביץ' מהסגל ויוסי אבוקסיס הודיע בסיום האימון המסכם על פציעה ולכן פרש מהסגל. בעקבות זאת, המאמן נתן לטל בן חיים לשחק.
אוואט הוסיף כי לדעתו "תמוה שהיו כאלה שצקצקו מול מאמן כזה שהביא את דנמרק לזכייה ביורו. מאז שהוא עזב אותנו עברו 20 שנה ולא התקדמנו בכלום, לא בתרבות, לא במקצועיות ולא בנהלי העבודה. המקרה שלו? זו הייתה בעצם ההוכחה הכי גדולה שבישראל לא מוכנים ללמוד מאף אחד וישר חורצים את גורלו של אדם. והנה, כיום אנחנו לא קרובים אפילו לכדורגל ולהישגים שיש במדינות בסדר גודל כמו שלנו".
מאז ועד היום, חלפו 20 שנה - והכדורגל שלנו הוא אותו הכדורגל. שחקני הנבחרת עדיין לא מצליחים להעפיל לטורניר גדול, אפילו עם אנדי הרצוג "הווינר האוסטרי" על הקווים. אבל האם בכל זאת למדנו משהו מהמשחק הזה? האם משהו השתנה? "נילסן ז"ל היה בנאדם מדהים", הדגיש אילן בכר, "אבל להרבה אנשים היה קשה להבין את השינוי שהוא ניסה להביא לישראל. אין פה סבלנות ואין רצון ללמוד".
אילן בכר הוסיף: "מאז לא התקדמנו כי יש בעיה ביסודות של הספורט, וזה רק הולך ומחמיר. כשמסתכלים בחו"ל איך מגדלים ספורטאים, אז רואים שם את היחס שמקבלים המאמנים של הילדים ואיך רואים בהם כמאמנים הכי חשובים במערכת. אצלנו, לצערי, שמים את הילדים עם מאמנים זוטרים שעושים שנה ראשונה בתחום או כאלה שנמצאים בסטאז'. לא יכול להיות שאדם שלא באמת אימן כדורגל יצטרך להיות זה שמעניק ערכים לילדים בני 7 עד 12. זה גרוע ביותר. זה ככה כבר שנים וזה עוד יימשך. כולנו נמשיך להסתמך על כישרונות כאלה ואחרים שצצים מדי פעם, במקום לגדל דור איכותי שיוכל לקחת אותנו למקומות יפים. הכדורגל הישראלי הוכח בעבר שיש לו פוטנציאל, הרי הייתי שותף למסע מדהים שהראה עד כמה אנחנו מסוגלים להגיע רחוק עם הפועל תל אביב באירופה לפני 20 שנה, אבל מה קרה מאז? כלום. נשארנו במקום".
עידן טל ציין כי "העסקנות והחובבנות שיש אצלנו נשארה כפי שהייתה. נילסן ז"ל היה מקצוען. זה התבטא בהכנות שלו, בשיחות שלו, בגישה שלו האירופאית והתרבותית. לפעמים הוא היה תקיף, אבל לרוב היה שלו ורגוע, וזה הרבה פעמים לא כל כך מסתדר עם הדרך שאנחנו מורגלים אליה. חבל שלא אימצו את הדרך שלו, כי הוא באמת לקח אותנו לכיוון הנכון. אמנם יש גם משחקים כאלה, הרי גם אם היום נעשה משחק נגד גרמניה יש מצב שנפסיד 7:1, אבל ב-15 השנים האחרונות נבחרות ממדינות בסדר גודל כמו שלנו עפו למעלה, אם זה קרואטיה או בלגיה, מדינות שכיום אי אפשר אפילו לומר אפילו שאנחנו קרובים לרמה שלהן. גישה ומקצועיות חייבים להיות לפני הכל. ההפסד הזה היה צורם כי הוא בעיקר הוביל לסיום התפקיד של נילסן וזה היה הפספוס הגדול שלנו. אולי יכולנו להיות היום במקום אחר".
ברומר: אם נתעסק בשמות לא נצא מזה
