חלון העברות דרמטי ופורה הסתיים וקבוצות ליגת העל סגרו באופן סופי את הסגל עמו ירוצו עד לסוף העונה. לצד השינויים שנעשו במכבי חיפה, לה בכל מקרה הסגל החזק בליגה, ראוי להתעכב על שני מועדונים עיקריים – בית”ר ירושלים, שמקווה לשרוד את עונת הבלהות ללא ירידת ליגה, והפועל באר שבע, עם הסגל המעובה שחולמת לרוץ עם הירוקים מהכרמל עד הסוף וגם לעבור ראשונה את קו הסיום.
הקבוצה מהבירה שחררה שלושה זרים וצירפה את דן עזריה מהלאומית, אך את החיזוק הכי חשוב שלה לחלון של ינואר היא ביצעה עם הבאתו של יוסי אבוקסיס לעמדת המאמן. כוכב העבר של הירושלמים הוא בדיוק האיש הנכון בזמן הנכון. אבוקסיס מתאים מאוד לסיטואציה הנוכחית בה הכישרון והאיכות (עם עזיבת מרקו יאנקוביץ’, אדווין ג’אסי וקמסו מארה) כנראה פחות ישפיעו, אלא יותר הלב, הנשמה והמשמעת הטקטית בקרבות התחתית שעוד מחכים לצהובים-שחורים.
הפועל באר שבע, שכבר ראתה כיצד מכבי חיפה בורחת לה אחרי משחק העונה בטוטו-טרנר, קיבלה לאחר מכן עזרה מכיוון לא צפוי (הפועל ירושלים ומכבי נתניה) והצליחה למחוק את הפער כלא היה, כשרק הפרש שערים מפריד בין השתיים. לדרומיים יש סגל מעובה ודי מאוזן עם שני שחקנים איכותיים כמעט בכל עמדה, אך הכנפיים היו זקוקות לשדרוג ובמהלך של הרגע האחרון אלונה הנחיתה את גוסטבו מרמנטיני. למרות האיכויות בקבוצה קטנה, גוסטבו כמובן עדיין נמצא בגדר סימן שאלה, כל עוד לא הוכיח עצמו בקבוצה גדולה.
הברזילאי שיחק תחת מנחם קורצקי כחלוץ, אך לפרקים גם תופקד באגף ימין ועם הגיוון הזה הוא בהחלט יכול להביא לרוני לוי את האקסטרה. מרמנטיני בין הזרים היותר טובים שיש בליגת העל, ובוודאי מאלה שלא נמצאים בקבוצות הגדולות, ויחד עם הטכניקה הגבוהה, הדריבל והחדות ברחבה הוא יכול להפוך את הדרומיים לקבוצה מאוד מסוכנת, עם שלל כלים בחלק הקדמי. עדיין, הסגל של חיפה חזק ועמוק יותר, אולם החלק האחורי עם איתן טיבי הבלתי נגמר ומיגל ויטור הופך את ב”ש לקבוצה קשה מאוד, וכדי לזכות באליפות, הגנה חזקה היא פשוט בגדר חובה (ע”ע בוגדן פלאניץ’ וג’וש כהן).
מעניין יהיה לראות האם רוני לוי ישנה שיטה בעקבות הגעתו של מרמנטיני או שגם הוא יתופקד גם הוא כחלוץ. בכל אופן, מה שב”ש הייתה זקוקה לו מקדימה ואת זה הברזילאי לא יביא – מהירות. קשה שלא לתהות עד כמה בעלת הבית מאמינה באליפות. עם כל הכבוד למרמנטיני, בקרב ראש בראש היא הייתה יכולה להחתים זר מוכח מליגה אחרת, אך הפעם היא הימרה “בקטן” יותר עם הרכש מחדרה.
ומה באשר למכבי תל אביב? היא צירפה את הבלם ז’וסוואה סה, שזה מהלך מתבקש ביותר לאור עזיבתו של לואיס הרננדס. זה לא סוד שמרכז ההגנה של מחזיקת הגביע נואש למנהיג, אם צירופו של הפורטוגלי יהיה בינגו, הצהובים יקבלו דחיפה משמעותית למטרות שנשארו להם להמשך העונה – מקום באירופה, גביע וכמובן, לנסות להפתיע בענק את פ.ס.וו איינדהובן. אחרי עמדת הבלם, העמדה שמכבי הייתה נואשת לחיזוק היא באגף.
אדוארדו גררו, שאיבד כיוון העונה, הושאל ויתר שחקני האגף רחוקים מלספק את הסחורה, ובוודאי במושגים של יונתן כהן לדוגמה, עם החור הגדול שהשאיר. סטיפה פריצה הוא חלוץ טוב ואיכותי, אך במכבי העדיפו להנחית את ג’ורג’ה יובאנוביץ’, החלוץ הסרבי, ולא להביא קיצוני. העדיפות לטעמי הייתה צריכה להיות קודם כל בחיזוק האגף, אך כנראה מכבי הבינה שיש צ’אנס מצוין לרכוש חלוץ איכותי ביותר לשנים הקרובות. האם פעלה נכון או לא? את התשובות נקבל בחודשים הקרובים.
הכתוב הוא טור דעה.
