הביטוי ‘מצא בית’ הפך נפוץ מאוד בספורט, לעתים נפוץ מדי, אבל אם יש אחד שאפשר לומר עליו את צמד המילים הללו בכדורגל הישראלי, הרי שמדובר בשובל גוזלן. החלוץ שנדד בלא מעט השאלות לאורך הקריירה הגיע ביוני 2020 להפועל חדרה ועם הזמן הפך למוציא לפועל העיקרי של הקבוצה, זו שגם נותנת לו את הביטחון והמושכות.
גוזלן בן 27, אך הוא ותיק ולמוד ניסיון בכדורגל הישראלי. מי שהחל את דרכו בטבריה הצנועה והגיע משם למכבי חיפה בה סומן כהבטחה, ידע לא מעט עליות וירידות לאורך הדרך. מקרדיט אצל אריק בנאדו ורוני לוי ואף מקום ב-11 בגמר הגביע – לנדידה שלא ממש הצליחה בקבוצות כמו מכבי נתניה ומ.ס אשדוד. בחדרה מציג החלוץ את התקופה הטובה ביותר בקריירה שלו ובייחוד העונה, כשהוא כבש שבעה שערים והוסיף עוד שלושה בישולים. שערים שגם סידרו לחדרה נקודות ישירות ומיקמו אותה בעמדה מצוינת במאבק על הפלייאוף העליון.
בראיון מיוחד ל-ONE מדבר גוזלן על הכל: מהתקופה במכבי חיפה בשנים חסרות השקט שלה (“זה היה כמו מפעל של שחקנים מתחלפים”), הנדידות (“זה פגע בי”), המצב של רוני לוי (“לא מוערך, אני בהלם מזה”), העתיד, החלום, החתונה שבאופק, החברות עם אלירן עטר, הנגיחות שהפכו לנשק הכי חזק שלו, וגם: ההופעה בדוקו של ניימאר ובקליפ של משה פרץ, גיסו.
איך אתה בימים אלו?
”שמח, אלו ימים חשובים לפני הפלייאוף. יש לנו הזדמנות לעשות את זה אחרי כל מה שעברנו העונה”.
נעצרתם בנוף הגליל אחרי ארבעה ניצחונות ליגה, באילו תחושות יצאתם מהמשחק?
”שמע, אנחנו חדרה, בואו נשים את הדברים בפרופורציות. ניצחנו ארבעה משחקים ברציפות ואז היה לנו תיקו בחוץ מול קבוצה שנלחמת על החיים שלה, ועוד עם הסגל הקצר שלנו. השחקנים סחוטים, הרבה סוחבים פציעות וגם אני, בדרך כלל במקרים כאלו הייתי נח, אבל למען המטרה מקריבים מה שצריך. עזבו אותנו שחקנים חשובים כמו שכולם יודעים. מה שאנחנו עושים זה מדהים”.
לא רק שאתה לא נח, חדרה ממש החייתה אותך.
”כן, זה התחיל בשנה שעברה, אחרי שנתיים פחות טובות ומהרגע שקורצקי הגיע, הוא נתן לי לשחק והחזרתי לו, בעונה שעברה היו לי שישה שערים ובישול והעונה יש לי שבעה שערים ושלושה בישולים ויש עוד עד הפלייאוף ואחרי, ואני מקווה לכבוש כמה שיותר. מרגיש שחזרתי”.
איך נראה החיבור הזה עם קורצקי?
”זה שילוב של שני הדברים יחד. גם הוא שהאמין בי, ואתה צריך מי שיאמין בך, וגם אני שהתבגרתי קצת. לחדרה הגעתי עם הגב לקיר וגם עם בגרות אחרי הקריירה שעברתי, זה הכל ביחד”.
המאמן שהשפיע עליך יותר מכולם?
”קורצקי נתן לי הכי הרבה שקט. אם יש משהו שחלוץ צריך זה שקט. הייתי בקבוצות עם תחרות, אתה יכול לפתוח משחק אחד ויכול להיות שהיית טוב, אבל לא כבשת, ויש חלוץ על הספסל שמחכה להזדמנות. אתה מגיע למצב שאתה מרגיש שאם אתה לא מבקיע, אתה לא פותח ולא משחק, אין תחושה יותר קשה מזה. פה אני יודע שגם אם לא נתתי משחק גדול, עשיתי את שלי עם שער ובישול ויש שקט. מנחם נתן לי את זה וזה הכי חשוב”.
דיברת על התקופה הפחות שקטה. איך הייתה הפרידה ממרמנטיני?
”זה היה מפתיע. אנחנו הבנו שהוא נשאר, אבל הוא קיבל הצעה מהפועל באר שבע. חלילה, אף אחד לא מתבאס או נפגע. אם הוא רוצה להתקדם וללכת לקבוצה טובה כמו ב”ש, כולם מפרגנים לו. זה פגע בנו קצת, אבל זו חדרה ושחקנים מתקדמים. בשביל האינטרס שלי ושל הקבוצה התבאסתי, הוא שחקן טוב שכבש ובישל, לי השנה הוא בישל שערים. ברור שהוא עזר לנו והיה עוזר במאבקים על הפלייאוף, אבל אם הוא מתקדם לקבוצה כמו ב”ש אז אנחנו שמחים בשבילו”.
קורצקי היה מאוכזב, היו גם כאלו שאמרו שהוא שוקל את עתידו.
”אלו דברים שאני לא באמת יודע מה קרה שם. היה יום כזה בסוף החלון שכולם לא הבינו דברים, כמו למה לא הביאו עוד שחקן וכאלה, אבל כבר באותה שבת ניצחנו את הפועל חיפה בדקה ה-94, שזה היה מתוק. בנוף הגליל שיחקנו במגרש קשה וחזרנו מפיגור שזה לא קל, גם החלוץ השני נפצע (סטיבן אלפרד, י.ב) ויצא באמצע. זו קבוצה עם הרבה אופי, גברים שאוהבים את המשחק. לא בורחים מאחריות כי הכי קל זה להתרסק, אבל דווקא כשקשה אנחנו מתעלים על עצמנו העונה וזה משמח”.
קיבלת באמת חבר חדש להתקפה, איך התרשמת מאלפרד?
”בהתחלה הוא עשה רושם של שחקן חבל על הזמן, הוא נראה שחקן מצוין אבל אז נפצע. הוא חזר לאחר מכן וגם הבקיע ובישל, אבל פעם נוספת הוא נפצע ולא יצא לנו לשחק יותר מדי יחד”.
עברת לא מעט קבוצות, נתקלת בסגל סחוט וקצר כזה?
”שמע, זה לא שאני מת לנוח ולא נח, זה גם אינטרס שלי לשחק, זה מספרים. אני לא חושב שאני גומר את עצמי, אבל כן הסגל קצר מאוד. שחקנים צעירים מהנוער על הספסל והם משחקים בפעם הראשונה בליגת העל. אני לא נתקלתי בסגל כזה קצר, אבל זה עוד יותר מרים לנו ולצוות על ההצלחה”.
היו דיבורים על הפלייאוף שאולי לא תרצו להשיג אותו, מה יש לך להגיד?
”המטרה שלנו בתחילת העונה הייתה לא להיות במאבקים ולהיות כמה שיותר רחוקים מהתחתית, זו חדרה וכל מה שמעבר זה בונוס. יש הרבה קבוצות טובות וקודם כל המטרה של חדרה היא לבוא מלמטה. הסתדרו הדברים ואנחנו בפלייאוף וברור שזה מה שאנחנו רוצים, זה מעלה את המניות של כל שחקן ושל הצוות והמועדון. כל עוד יש לנו את ההזדמנות הזו ננסה עד לשנייה האחרונה. אני מאמין שניתן את הכל ואם נמשיך ככה נהיה שם, זה יהיה קשה”.
רוב השערים שלך הם נגיחות. אתה לא הכי גבוה, אבל אחד הנוגחים הטובים בליגה. איך אתה מסביר את זה?
”למה אחד הנוגחים ולא הנוגח הכי טוב? (צוחק). הבקעתי העונה ארבעה שערים עם הראש, היה לי גם בישול בנגיחה. כיף לשמוע את הפרגונים. מתוך 45 השערים שלי בליגה, יש לי מעל 20 רק בראש, שזה נתון מטורף, יותר מחצי. כשהגעתי לחדרה היו לי שמונה שערים בליגה ובגביע בהתחלה, אבל לא בנגיחה. אבא שלי שאל אותי מה קורה עם זה, אמרתי שאני רגוע וזה יבוא, אמרתי שעוד יש לי את הגולים האלו במחסנית ואני שמח שזה הגיע עכשיו”.
יחד עם זאת, אתה חושב שהסגנון ההגנתי יותר של חדרה מקשה עליך?
”צריך להסתכל על חדרה, אני מעורב ב-50 אחוז בשערים ובישולים. לא הבקענו הרבה כקבוצה, כך שכל שער בחדרה יש לו ערך מוסף וגדול יותר מאשר בקבוצות אחרות. אם נסתכל על הגדולות זה מתחלק, יש קבוצות התקפיות שמנצחות בהפרש של 2-3 שערים. אצלנו אלה תמיד גולים קשים ויותר קשה להגיע למצבים כי אנחנו קבוצה הגנתית יותר ובעיקר עכשיו כשמרמנטיני לא פה. יש יותר ערך לגולים כי כל שער מביא נקודות, אלו לא שערים של גארבג’ טיים. כבשתי צמד נגד סכנין וניצחנו, מול נתניה הבקעתי, מול אשדוד היה לי שער ניצחון בדקה ה-80, עכשיו מול נוף הגליל גם שער שהוביל לתיקו. לכל גול יש ערך ומבינים את זה. לחלוץ קשה יותר להבקיע בקבוצות שבהן לא כובשים הרבה, אבל לא מתלוננים. עושים את המקסימום”.
“בודדים השחקנים בגילי שיש להם כמות גולים כמו שלי בליגת העל”
בתחילת השנה הביאו את מוחמד גדיר, ובאופן כללי בכל המקומות שהיית בהם הביאו עוד שחקן התקפה. איך זה מרגיש כחלוץ?
”בכל קבוצה מביאים עוד חלוץ. אולי בהתחלה של הקריירה שלי הייתי קצת נופל לתחרות כי אין מה לעשות, כל מאמן כמה שלא יאהב אותך - הוא רוצה כמה שיותר שחקנים בסגל, לא נפגעים מזה. תחרות זה תמיד טוב ותמיד מרים אותך. בשנה שעברה שיחקתי עם מרשל אודה, השנה גדיר נפצע ויכול היה לעזור לנו הרבה, אני מאחל לו החלמה מהירה. תמיד טוב שיש תחרות זה מוציא יותר”.
אתה באופן אישי בתקופה הכי טובה בקריירה?
”היו לי עוד תקופות טובות. אני חייב לציין משהו. מדברים איתי כאילו רק עכשיו חזרתי לשחק כדורגל. בודדים השחקנים בגילי שיש להם כמות גולים כמו שלי בליגת העל, אני עם 45 שערים רק בליגה. זה מספר יפה שאין להרבה. אני לא מדבר על אלירן עטר ואיתי שכטר, אין להרבה מספרים כאלה. כשהייתי בן 19 הבקעתי בהפועל ת”א וברעננה עשרה שערי ליגה. כבשתי גם בנבחרות צעירות והכל. הגעתי לחדרה אחרי שנתיים פחות טובות”.
אתה חושב שלא קיבלת מספיק קרדיט בקבוצות הגדולות?
”במכבי חיפה הייתי ילד ואחר כך עברתי להשאלות. חיפה זה מועדון שקרוב ללב שלי ואני שמח על מה שהם עושים שם. תמיד ידעתי שזה עניין של זמן עד שהמועדון יחזור לקחת אליפויות. בכל קבוצה שהייתי, חוץ מנתניה שבה הייתי חצי שנה, ומ.ס אשדוד, בכל קבוצה עשיתי את שלי. בעירוני קריית שמונה הבקעתי 15 שערים. תמיד היו לי 7-8 גולים בעונה שזה לא רע, אבל צריך את ההתפוצצות הזו ואני מקווה שהשנה זה יקרה, מקווה לעוד שערים ובישולים ולעזור לקבוצה”.
יש לך עוד את החלום הזה לחזור לבמות הגדולות?
”אין שחקן שזה לא החלום שלו. אני בגיל המתאים ויש לי עונה טובה, הכל יכול להיות. אני חושב על העונה הזו ולא קדימה. בדרך כלל כשאני חושב קדימה אני שוכח את ההווה, אז אני מתרכז ממשחק למשחק ומה שצריך לקרות יקרה ואי אפשר לדעת”.
מה החרטה הכי גדולה שלך מהעבר?
“זה יישמע קלישאתי, אבל אני לא מתחרט על כלום. היו דברים שעשיתי ובאותו רגע אמרתי לעצמי ‘אולי אתחרט על זה בעתיד’, אבל החלטתי שאני עושה באותו רגע מה שנכון לקריירה שלי. לפעמים זה יצא פחות טוב, אבל אמרתי לעצמי ‘שובל, אל תחשוב על זה ואל תתחרט’. החיים מובילים אותך לאיפה שאתה צריך להיות”.
אבל יש פספוס, בטח בתור שחקן צעיר.
”כן, אם הייתי יותר בוגר ומבין את הכדורגל כמו שאני מבין אותו עכשיו זה היה אחרת. להביא את הכדורגל שלי בצורה יותר בוגרת כמובן שזה היה עוזר. לפני שנתיים התחיל השינוי ואני שמח שהבנתי את זה לא מאוחר מדי, אני בגיל טוב”.
“במכבי חיפה זה הרגיש כמו מפעל של שחקנים מתחלפים”
בוא נדבר על הפועל ת”א. התחלת טוב, מה לא עבד שם?
”הייתי במכבי חיפה חריג גיל, בגיל 18 וחצי עליתי לבוגרים והבקעתי שישה שערים בליגה מינואר עם אריק בנאדו ועוד גול אחד בבתים של אירופה, שזה מדהים לשחקן צעיר שעוד יכול לשחקן בנוער. לא שהייתי איזה פיגורה, אבל בשנה שלאחר מכן הייתי בטוח שאני שחקן שמן הסתם יהיה בסגל בגלל המספרים. אבל אז עברו לאצטדיון סמי עופר, בא מאמן חדש, סרבי (אלכסנדר סטנוייביץ’, י.ב) ושלחו אותי להשאלה, הייתי מופתע מאוד”.
גוזלן המשיך: “סטנוייביץ’ דיבר איתי ואמר לי ‘מכל הצעירים אני מאוד מאמין בך ובכל סיטואציה אחרת הייתי משאיר אותך, אבל יש סגל ממש גדול’, ובאמת הביאו באותה שנה שחקנים שכולם היו כוכבים, שמות. היה בהתקפה את מו אידריסיו, היה סגל רחב. הרבה קבוצות רצו אותי, אייל ברקוביץ’ דיבר איתי, הוא אהב אותי עוד מהנוער, הוא היה מנהל מקצועי בהפועל ת”א בזמנו והאמין בי. הגעתי לשם והיו לנו יחסים טובים, הוא הביא אותי ושמר עליי. הבקעתי שלושה שערים עד ינואר באותה שנה, שזה לא היה גרוע ביחס לקבוצה, אני חושב שיחד עם גילי ורמוט הבקעתי הכי הרבה בקבוצה.
“אבל אז ברקוביץ’ עזב. היה לי פחד כי הוא הביא אותי, זה חשש שלי ואולי היה רק בדמיון, אבל היה חשש שאם הוא עוזב אולי אני לא אשחק יותר כי גם הייתי מושאל ופחדתי. בסופו של דבר עזבתי להפועל רעננה של חיים סילבס, שם הבקעתי שבעה שערים עד לסוף השנה. שתבין, הייתה התקפה עם טוני וואקמה שהיה מפלצתי וכבר אז היה חוויה לשחק איתו. היה גם את אוונס קנגווה שנמכר לטורקיה בהרבה כסף. הבקעתי עשרה שערים בגיל 19 וחצי באותה שנה. אם היום שחקן מבקיע 10 שערים בגיל 19, אתה יודע איפה הוא יהיה. פשוט הייתי שייך למכבי חיפה”.
היית במכבי חיפה בשנים לא שקטות שלה.
”בשנים שלי היינו הילדים מהנוער אז אלינו לא באו עם התלונות, גם לא שיחקנו יותר מדי. תמיד מביאים בתחילת שנה תותחים, שבסוף מתברר שלא הלך להם. מביאים שחקנים ב-300-400 אלף דולר, אז שחקן כזה לא יישב על הספסל. הייתה תקופה של לחץ ותחלופה, זה הרגיש כמו מפעל של שחקנים שמתחלפים. ואז הגיע ינואר וזה שלא פגע מחליפים אותו באחד יותר יקר ממנו. בסוף אתה אפילו לא בתור. זו לא קבוצה שרצה ואתה משתלב כמו חיפה של עכשיו או מכבי ת”א בשנים שלה. כשהקבוצה רצה הכל טוב, אבל כשיש הפסדים ומאמנים ושחקנים מתחלפים – זה קשה, בטח בתור שחקן צעיר. גם ברצלונה הגדולה, בשנים הגדולות שלה, כל שחקן שעלה מהנוער הרגשת כאילו זו מכונה שמייצרת מסי חדש, כל אחד הצליח להשתלב”.
במכבי חיפה של היום היית יכול להצליח?
”קודם כל מה שדין דוד עושה שם זה מדהים, כל מה שהוא עושה זה לא מפתיע אותי כי הוא שחקן מצוין וגולר שעובד קשה. עכשיו בתור חלוץ, אני בטוח שגם לי היו מספרים של שערים, עם השחקנים שיש לך מסביב וכל המעטפת, איך אפשר שלא? חיפה כל כך התקפית וכיפית שכל חלוץ שיהיה שם ייתן מספרים, אבל דין הוא כוכב על”.
נחזור שוב אחורה. פתחת בהרכב בגמר גביע המדינה וניצחתם את מכבי ת”א, זה הרגע הכי מרגש שלך בקריירה?
”וואו, זה היה רגע גדול. רוני לוי הגיע לקבוצה והיו שחקנים אדירים בהתקפה, על ארבעה מקומות בהתקפה היו הרבה שחקנים: גליינור פלט, אלירן עטר, איתי שכטר, יוסי בניון, לודוביק אוברניאק, חן עזרא, אלון תורג’מן, שובל גוזלן, שחר הירש, איסמעיל ריאן. היה מטורף. התחלנו את העונה ככה עם כל העומס. זה היה סגל רחב והשאירו את כולם. בעונה הזו שיחקתי פחות, אלירן נפצע ופלט נפצע בחצי הגמר. רוני לוי בא אליי, אני לא אשכח את זה, הוא דמות, אמר לי חמישה משחקים לסוף ‘בחרתי אותך, אני הולך איתך עד סוף העונה, תשחק את המשחקים האלה עד הסוף כולל הגמר, אני איתך’. וכך היה, עליתי בגמר והייתה לי גם החמצה גדולה.
“שלושה ימים לפני, הפסדנו 6:0 למכבי ת”א בליגה. זה היה מדהים לקחת את התואר, זה היה הרגע הכי גדול שלי. לא שיחקתי בעונה הזו ופתאום אני מוצא את עצמי בגמר. הייתה מלחמה, ניצחנו בגלל הטירוף של הקהל והרגשנו שאי אפשר לאכזב אותם אחרי השנים הקשות. הקהל של חיפה גם קיבל רוב ירוק בטדי, אווירה מטורפת, הבאנו גביע שהיה האחרון ב-20 שנה האחרונות ואני חלק ממנו. פתחתי גם ברבע הגמר, זה היה מרגש”.
אגב, בסיום אותו משחק נודע לכם שיוסי בניון עובר למכבי ת”א, או שעוד לפני?
”האמת היא שאני לא זוכר, בסוף המשחק הוא התראיין או משהו כזה, אבל לי לא זכור שדיבר איתנו על זה. יכול להיות שהוא דיבר עם הבכירים יותר, לא איתנו הילדים. בשבילי לשחק עם בניון היה מדהים, עוד היו לי קלטות שלו”.
דיברת על רוני לוי, מה דעתך על העונה שלו בב”ש והקרע עם הקהל?
”לא מעריכים אותו, אני בהלם ממה שקורה שם. לא היה לי איזה קשר לבאר שבע אף פעם, אבל אחרי שנים שפחות עבד להם, קשה לבוא ולהחליף 15 שחקנים ולייצר קבוצה דומיננטית, זה אחד ל… כשיוצא חיבור כזה. הם היו כל העונה במקום הראשון, הם גם עדיין לא רחוקים מהמקום הראשון והם עוד בתמונה, עזוב שמכבי חיפה נראית ככה אבל בכדורגל דברים מתהפכים. הקהל בטח שמשפיע, בטח כשזה קהל גדול, לטוב ולרע. כשטוב אז הקהל איתך ואתה עוד יותר טוב, אבל כשלא הולך הקהל מוריד אותך וברור שזה משפיע”.
מעברי הקבוצות האלו פגעו בך?
”כן, ההשאלות האלו פוגעות. אתה פותח שנה עם קבוצה ואז הולך באמצע עונה אחרי שלא שיחקת, אתה לא מסי או רונאלדו, זו בעיה. עד שאתה מתאקלם זה קשה. הבקעתי שבעה שערי ליגה עד סוף העונה ועירוני ק”ש ניצלה את האופציה ורכשה אותי. גם בעונה שאחרי שמרתי על המספרים”.
אתה מרגיש שהפציעות עצרו אותך בקריירה?
”אני עובר פציעות ולא חסין, יש שחקנים שיותר ופחות. אצלי הפציעות יותר מעצבנות כי אלו נקעים, והיה לי גיד שנקרע במפשעה שהשבית אותי לחצי שנה ובתקופה שהייתי באשדוד על הפנים ובנוסף גם סיימתי את העונה. נכנסתי לדיכאון כי הייתי מושאל ובלי חוזה וחשבתי שלא ייקחו אותי. אחרי זה באה חדרה, ובנוסף גם הייתי מהחולים הראשונים של הקורונה”.
אתה מרגיש שהכל הלך לך יותר קשה?
”זה לא עניין של קשה. עברתי הרבה קבוצות, הקריירה טסה לי, אולי כולם מרגישים את זה. עברתי קבוצות והיו לי הרבה חוויות. נראה לי שחדרה זה המועדון היחיד שאני אסיים שנתיים מלאות בלי השאלות ובלי לעזוב”.
ואחרי כל הנדידות, בחדרה מצאת יציבות.
”כשאתה מגיע לקבוצה חדשה אתה לא יודע אף פעם מה יהיה, אם מביאים עוד ואם בונים עליך, אבל פה בחדרה השנה אתה מרגיש שינואר עובר לידך, אתה לא חושש. הייתי במקום הזה כשאתה בקבוצה חדשה ואם לא נתת מספרים ויש דיבורים וזה משפיע בינואר, אבל פתאום כשאתה מתבסס בקבוצה זה עובר לידך ובינואר חושב על ‘תביאו שחקנים לידי’ ולא פוחד שתצטרך לעזוב, אין לך את המחשבות האלה”.
כמה אתה מקבל מהמועדון את השקט הזה?
”מדברים על הרבה מקומות בתור ‘הגעת לבית’, אבל חדרה זה משהו שצריך להיות בו כדי להבין. מועדון צנוע עם תקציב צנוע. אנשים שאי אפשר לתאר, מאיציק טפירו (מנהל הקבוצה, י.ב) שעושה הכול שם במועדון, עד אלי דגני (המנכ”ל) ואורן גולן (היועץ המקצועי) וכל הצוות. היינו בסיטואציה טובה כל השחקנים והיה את הנושא של הקיצוץ, לפי זה שלא התלוננו אתה מבין איך אנחנו מעריכים את המועדון. בקבוצות אחרות זה לא היה עובר ככה, אבל בגלל ההערכה שלנו למועדון זה עבר חלק”.
איך היה הרגע שבו ביקשו מכם לקצץ?
“עשו איתנו שיחה והבנו את המצב, שמע זה לא שבאו ואמרו לנו לקצץ את השכר, זה בונוס עתידי, אז כולם נרתמו וזה בסדר. אם אפשר לעזור בעניין הזה אז למה לא. המועדון נותן לשחקן כל כך הרבה, ואם יש מצב כזה שצריך ואפשר לעזור, אפשר להירתם וזה יפה”.
יש לך חוזה לעוד עונה, אתה ראה את עצמך ממשיך?
”אני לא חושב רחוק, כרגע רק על המשחק הבא. בסוף נדבר כי אם אחשוב מעכשיו אני אשכח מהדרך. מעניין אותי המשחק הבא ומה שיושב לי בראש זה שחייבים את הנקודות, זה מה שמעניין”.
במקביל לכל זה, גוזלן גם חושב הלאה בקריירה ולאחרונה ביחד עם חברו הקרוב, אלירן עטר, השניים רכשו וילת נופש במושבת כנרת שבה אפשר להתארח. בין לבין, הוא גם מתכונן לחתונה עם זוגתו ביותר מחמש השנים האחרונות, מיה גולדמן. אגב, את הטבעת הוא שלף במהלך הופעה של משה פרץ, הנשוי לאחותו ירדן.
מה טיב היחסים שלך עם אלירן עטר? ספר לי על העסק שלכם.
”אלירן חבר קרוב מאוד. בכדורגל אני סבבה עם כולם, עברתי קבוצות ואני דמות טובה בחדר ההלבשה, בוא נגיד שאני מהמצחיקים, אבל אלירן הוא חבר. מדובר בווילת נופש שקנינו שאפשר להתארח בה במושבת כנרת, איפה שההורים שלי גרים, זה אחד המושבים היפים בארץ על הכנרת. שיגעתי את אלירן על זה. הוא חבר טוב וגם דרך משה פרץ גיסי שהוא חבר טוב שלו אז היה חיבור. אמרתי לו שחייבים ללכת על זה, הוא זרם איתי וזה סבבה, יש מישהו שם שמנהל את הדברים”.
הרבה כדורגלנים פונים לדברים נוספים, אחרים פותחים גלידריות או עסקים נוספים לאחרונה, זה מתוך מחשבה לדאוג ליום שאחרי הקריירה?
”ברור, אנחנו לא בריאל מדריד או ברצלונה שאתה עושה כסף שמספיק לך שנים קדימה. לא שאני חלילה מזלזל בכסף שעושים פה, אבל אתה לא נהיה מיליונר מכדורגל בישראל. יש לך יתרון על אנשים בגילך כשאתה מרוויח יותר אמנם, אבל חייב לדאוג הלאה”.
אתה גם מתחתן ביוני, התחלת להתרגש?
”כן, בעזרת השם. האמת שבגלל הלחץ של הפלייאוף ברח לי מהראש כל ההכנות לחתונה (צוחק), יש לי עוד מלא דברים לסגור. אני אומר למיה ‘תני לנו לראות מה קורה בפלייאוף ואז נסיים את הדברים’”.
נסיים עם כמה שאלות קצרות… קבוצה אהובה בחו”ל?
”ריאל מדריד, אבל האמת שאני צבוע כי כל קבוצה שבה נמצא כריסטיאנו רונאלדו אני אוהד אותה. הייתי עם ריאל ועכשיו אני איתו במנצ’סטר יונייטד וכואב לי על מה שקורה שם, אני גם אוהד את פורטוגל”.
אתה רואה את עצמך בדוקו של ניימאר. מצחיק.
”וואי, זה היה גדול, מצחיק מאוד. נפגשנו בחופשה בווגאס, ועכשיו כולם חושבים בתמונה שאנחנו חלק מהחברים שלו, כאילו אנחנו חלק מהפמליה שלו”.
עירוני טבריה, קבוצה שקרובה לליבך, בדרך ללאומית. אתה עוקב אחריה?
”בטח, מה זה עוקב. בימי שישי אני רץ מהאימון לטלוויזיה לצפות כשיש שידור. אבא שלי מעדכן אותי. גדלתי שם, בכדורגל אמנם הייתי פחות שם, רק שנה-שנתיים, לא הייתי בבתי ספר לכדורגל או משהו כזה, התחלתי ב-11 על 11 במגרש גדול שנה-שנתיים בטבריה ואז עזבתי. יש להם תקציב גדול, הבנתי שהרוכש הוא טברייני לשעבר ששם הרבה מאוד כסף שם”.
שיר אהוב של משה פרץ?
”סימני הזמן”.
נראה אותך בעוד קליפ שלו בעתיד? (השתתף בקליפ ‘וגם אם העולם יתהפך’).
”אני זורם, אם הוא מתקשר ויש אווירה וחברים למה לא. אני לא איזה שחקן מרכזי, אבל אם יש משהו מגניב אז בכיף”.
מה החלום הגדול?
”משפחה בעזרת השם, שלא ייגמר. מפחיד לדבר על אחרי הכדורגל, להעריך מה שיש ושיישאר ככה”.
החבר הכי טוב בכדורגל, חוץ מעטר?
“שגיב יחזקאל”.
אם לא היית כדורגלן?
”דייג, או משהו בטבריה עם המשפחה”.
נבחרת?
”חלום”.
איפה תסיים חדרה?
”בעזרת השם בפלייאוף העליון”.
התרחקה מהתחתית: מיורקה ניצחה את בילבאו
