מכבי חיפה לא למדה את הלקח. אחרי הניצחון ההרואי שלה בטרנר על הפועל באר שבע, האלופה הוליכה את הטבלה בארבע נקודות והרגישה בשיא שלה, אבל לאחר מכן באו שני משחקי נפל נגד הפועל ירושלים ומכבי נתניה, במהלכם הקבוצה של ברק בכר הציגה רמה מנטלית בגובה ים המלח, ובעצם גנבה שתי נקודות.
הערב (שני) אחרי ה-0:6 הגדול על מ.ס אשדוד, לירוקים היה סיכוי גדול להגדיל את ההפרש בפסגה לחמש נקודות, אבל כשאתה מגיע למשחק מהסוג הזה כשהיריבה לא נחשבת בעיני השחקנים שלך, והרמה המנטלית, האישית והקבוצתית מתחת לגובה ים המלח, אז לא פלא שבסופו של דבר אתה מפסיד, ובצדק.
שחקני חיפה לא הביאו מהבית כלום. לא את הרעב, לא את התשוקה ולא את הרצון, הם חשבו שהכל יבוא בקלות. הם אמרו לעצמם ‘מי אלה ק”ש, אנחנו נותנים הצגות בליגה וכל התקשורת מדברת עלינו כאילו אנחנו ריאל מדריד’. אבל כשאתה מגיע למגרש ולא משחק לפי העקרונות שהביאו אותך עד הלום, אז גם קבוצות בינוניות בישראל, שבדרך כלל שייכות לפלייאוף התחתון, מנצחות אותך, מבזות אותך ומעמידו אותך במקום.
בכדורגל שמות לא מדברים, יש טקטיקה, וטקטיקה מצמצמת פערי איכות. ייאמר לזכות סלבודאן דראפיץ’ שהוא לא בא עם אוטובוסים, סמי טריילרים ועגלה, הוא בא לשחק כדורגל, להניע מאחורה ללא פחד מהלחץ של חיפה, שבדרך כלל מתבצע בצורה מצוינת. החבורה של דראפיץ’ שיחקה על כדורים ארוכים שהביכו את עופרי ארד ובעיקר את בוגדאן פלאניץ’, במשחקו הגרוע במדים הירוקים.
העונה הבלם נמצא בירידה עצומה ביכולת, הוא לא אותו בלם אימתני מאשתקד. יש לו אשמה ישירה בשני השערים שספגה האלופה. בגול הראשון הסרבי פשוט הוריד את הכדור לאיתמר שבירו שכבש, ובגול השני הוא וג’וש כהן לקו בתקשורת ביניהם ובמקום שהשוער ילקט את הכדור בקלות, חיפה מצאה את עצמה בפיגור. בלי היכולת הרגילה של הבאנקר שלה בהגנה, חיפה לא תזכה באליפות. אם הסרבי לא יחזור לעצמו, ומהר, אז גם הפועל תל אביב יכולה לעשות בעיות קשות לבכר ושחקניו. הבלם הגבוה ניסה להציל את המולדת בסיום, אבל זה היה לעג לרש עבור חיפה שהוא נשלח לנסות להשוות.
אבל צריך להיות כנים ולא להפיל את התיק רק על פלאניץ’. לא היה במכבי חיפה שחקן אחד ביכולת הרגילה שלו היום. דולב חזיזה היה צל של עצמו. הקיצוני היה מבוהל, בפאניקה והפגין חוסר ביטחון שלא אפשר לו לעבור שחקן. כל ההרמות שלו לא עברו חצי גוף של שחקני היריבה ואין ספק שזה היה אחד ממשחקיו הגרועים בירוק. גם מאוויס צ’יבוטה שנכנס כמחליף לא הביא כלום והוא בינתיים אכזבה ענקית. במשחק ראשון היינו סלחניים, אבל הפעם הוא ממש לא הורגש על הדשא. לא לזה קיוו בחיפה.
ומה עם נטע לביא? כולם דיברו בשבחו ואמרו שהוא “הרכש” הטוב בינואר, אבל הוא לא היה במשחק ובקושי נגע בכדור. אי אפשר להפיל הכל בקישור על עלי מוחמד וחוסה רודריגס, שעם כל הכבוד לשניהם, לא הם יושיעו את חיפה. עומר אצילי תמיד עושה את ההבדל אבל הוא לא יכול לכבוש רביעייה בכל משחק. הגול לא היה מהעולם הזה, אבל התלות בו חייבת להיות פחותה.
ובסוף יש כמובן את בכר. זה היה משחק בו דיבר הצד המנטלי. יכול שהמאמן עבד על זה, אבל זה לא בא לידי ביטוי. כשהראש לא עובד, הגוף והרגליים לא מתפקדים. ומהצד השני על הקווים נחזור שוב לדראפיץ’. הבוס לכלך עליו ולא כל אחד היה יכול לתפקד בסיטואציה שכזו, אבל הוא הכין את את קבוצתו בצורה נהדרת ועם יותר איכות בהתקפה, זה היה נגמר 1:4 לק”ש, ובצדק.
המרוויחה מהמשחק של היום זו כמובן מכבי תל אביב. הפער שלה מהפסגה עומד על שמונה נקודות, זה לא הפרש גדול ואם חיפה תדשדש ותתבטל והשחקנים שלה יתעייפו, אז לא לעולם חוסן והצהובים תמיד בתמונה. וזה עוד לפני שאני מזכיר את הפועל ב”ש שנמצאת במרחק של שתי נקודות בלבד. חשבון נפש גדול לבכר ולצוות שלו, שרשמו את המשחק הכי גרוע מאז הגיע המאמן לכרמל.
