קבוצת הנוער של הפועל פתח תקווה קיוותה לבנות קבוצה חזקה בתחילת העונה, אלא שדברים שאינם קשורים בכדורגל פוצצו את הבלון המנופח. פתח תקווה דעכה ומצאה את עצמה במקום לא טוב בתחתית ליגה לאומית לנוער דרום. מנכ"ל הקבוצה, אבי יחיאל, ראה את העתיד לבוא ועשה סוף לקטסטרופה כשנכנס לעובי הקורה והפריד בין המקצועי לאישי. הרי ידוע כי בעבר הייתה הקבוצה לפנינה של המועדון כשגדלו בה לא מעט שחקנים שכיכבו לאחר מכן בקבוצות הגדולות והכניסו הרבה כסף לקופת המועדון.
בהפועל פ”ת החליטו לצרף בדצמבר האחרון את בן ביתם, גילי לבנדה, לאחר הזעזוע במערכת, כאשר ארז קורן ועוזרו, שניר נייברג, סיימו תפקידם. דמותו של לבנדה מצלצלת להרבה אנשים מהתקופה שבה אימן באופן זמני את בית"ר ירושלים, הקבוצה שהיום נלחמת על חייה בליגת העל. יש הזוכרים לו את משחק הבכורה על הקווים, כשניצח יחד עם בית"ר את מכבי תל אביב 0:3 במחזור הפתיחה של עונת 2017/18. היום, אחרי שנתיים בנוער של מכבי נתניה, חזר הביתה, להפועל פתח תקווה, שם גדל והתחנך במרוצת השנים.
את קריירת האימון החל בפתח תקווה, אי שם בעונת 2006 ואף שימש כעוזרו של ניר לוין בבוגרים. מאז, הוא דילג בין מכבי חיפה (נוער), הפועל ראשון לציון, בית"ר ירושלים, הפועל איכסל ועירוני קריית שמונה. "מבחינתי, זו סגירת מעגל. כשהגעתי להפועל פתח תקווה, בליבי ידעתי שאני מגיע לבית שלי. גדלתי בהפועל פתח תקווה גם כשחקן וגם כמאמן והנה אני כאן בקדנציה שלישית שלי כמאמן המועדון", מספר גילי לבנדה ל-ONE.
גיל (49), אותו כולם מכירים כגילי, נולד בהדסה, הר הצופים ירושלים, ובגיל צעיר מאוד עבר עם משפחתו לפתח תקווה. רבים מכירים אותו כפתח תקוואי במקור, אבל זה לא בדיוק הסיפור. יש אפילו קבוצת ילדים א' הקרואה על שם אביו, אברהם לבנדה. בכל זאת, דור שני במועדון. אך הקשר שלו לבית"ר ירושלים גדול מנשוא, עד היום. טרם התייחסותו למצב הקבוצה מעיר הבירה, יש לציין כי גילי הגיע לנוער של הפועל פתח תקווה אחרי שזו הפסידה חמישה משחקים ברציפות.
ארז קורן נאלץ להיפרד מהמועדון. במשחקו הראשון הפסיד ואלו הם ששת ההפסדים היחידים של הקבוצה העונה. עם הצטרפותו בדצמבר 2021, הקבוצה התייצבה, התחזקה והפכה להיות אחת מארבעת המועדונים החזקים בליגה לאומית לנוער דרום. "הגעתי בסוף דצמבר, אחרי שקבוצת הנוער נקלעה למקום לא טוב בטבלה, רגל וחצי מהקו האדום, אחרי חמישה הפסדים רצופים. הייתי צריך להתחיל הכל מחדש, לייצב הקבוצה ולהחזיר האמון בחניכים הצעירים שלא קרה דבר וממשיכים הלאה ומתחזקים".
המשחק הראשון של לבנדה על הקווים היה מול הפועל ירושלים, שם קבוצתו רשמה את הפסדה השישי ברציפות עם 5:0. מאז, הקבוצה התייצבה והתחזקה והוכיחה לעצמה, למועדון כולו ולשאר הליגה, שכדאי להתחיל לספור אותה ומהר. מאז, חמישה משחקים ברציפות ללא הפסד, כשארבעה מתוכם ניצחונות משכנעים. לבנדה מספר: "המיקום בטבלה פחות רלוונטי כרגע, למרות שמדובר בליגה תחרותית, אלא אנחנו מנסים להקנות דרך לשחקנים, שיאמינו בה ושידעו שיש כאן מעטפת שלמה שתומכת בהם ורוצה בהצלחתם. אנחנו במומנטום חיובי כרגע, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בליגה די שוויונית ופעם אתה יכול להיות למעלה ופעם למטה. בטח בליגה שיש בה ארבע יורדות העונה. אנחנו עושים את המקסימום שלנו על מנת להמשיך ולעמוד במטרות. קודם כל להסתכל על עצמנו".
בתחילת העונה, מספר לבנדה, הייתה מטרה לעלות ליגה, אלא שרצף ההפסדים גדע את החלום, שטרם הוספד. "בהפועל פתח תקווה כיוונו גבוה העונה הזו. איפה שהוא זה התפספס. כשהגעתי היינו נקודה מהקו האדום והמטרה הייתה רגע לעצור, לנשום עמוק ולעצור את הסחף הזה. לייצב את המועדון תחילה ואז להבין לאן פנינו מועדות. היה חשוב לשנות את הגישה של השחקנים, להרים אותם. אחרי שהצלחנו להחזיר את הקבוצה לתלם, צריך להבין איך ביחד אנחנו מצליחים לעשות עוד צעד קדימה, ומי יודע, אולי להגיע למשחק הפלייאוף ומשם לעלות ליגה. כמובן שמטרת העל במועדון היא לקדם שחקנים צעירים לקבוצה הבוגרת שלנו, שמשחקת בליגה הלאומית. עופר טסלפפה ואני בשיתוף פעולה טוב ויחד עושים הכל על מנת שנראה את הנוער המוכשר שלנו משתלב בבוגרת".
כאמור, לבנדה נולד בירושלים. היה לעוזר מאמן ואף שימש כמאמן זמני לתקופה שלא ישכח. ליבו עדיין בעיר הבירה. "בית"ר ירושלים זה מקום מאוד יקר לי. זה הפיק הכי גדול שלי בקריירת האימון שלי. אני זוכר כשהייתי קטן, הייתי הולך עם אבא שלי, אברהם, זכרו לברכה, לימק"א, לראות את אלי אוחנה, יוסי מזרחי וסמי מלכה משחקים. לימים, סגרתי מעגל ועבדתי איתם. זה מועדון עם עוצמות מטורפות, עם קהל מחשמל”.
“לא סתם אומרים, מאמנים ושחקנים, שאם לא עברת בבית"ר, לא מיצית את הקריירה שלך. קשה לי לראות את בית"ר במצב הזה. הייתי מאוד קרוב לחזור לשם כעוזר מאמן בתחילת העונה, אבל בגלל הבעיות התקציביות זה לא התאפשר. אני מאוד מאמין ברוח הבית"רית ובקהל וגם באנשים. הם בהחלט יכולים להישאר בליגה, זה לא יהיה קל, אבל זה יקרה. השאלה הגדולה היא מי יבוא לקחת את המועדון הזה ולהציל אותו מההתדרדרות לתהום".
בסוף השבוע הקרוב, קבוצתו צפויה לפגוש את מועדון ספורט כפר קאסם, שנמצאת מתחת לקו האדום. "לא יהיה משחק פשוט בכלל. חווינו על בשרנו שגם קבוצות התחתית יודעות לתת פייט כשצריך ולשחק מולך כשהם מסתכלים לך בלבן של העין. הליגה מאוד שוויונית, כפי שאמרתי, ולכן הכל יכול לקרות וכל אחת יכולה לנצח. מלבד משחק אחד או שנייה באמת היינו עדיפים על היריבה, אי אפשר להגיד את זה על כלל המשחקים. אנחנו חושב שזה טוב, שכן השחקנים צריכים לבוא תמיד דרוכים ולתת את הכל על המגרש ולא להגיע בזחיחות יתר. זה מכין אותם לבוגרים. שם אין משחקים קלים. הליגה הזו מאוד מזכירה לי את הליגה הלאומית בבוגרים. אין תחתית ואין צמרת".
הבן של קרלוס צ'קאנה. איך זה לאמן אותו?
(הוא צוחק) "האמת היא שבכל מקום שאנחנו מגיעים, במיוחד באשקלון, שם שיחק, אני כל הזמן שומע את הרחשים סביבו. הוא שחקן מאוד מוערך ואהוב. כל הסיפור שלו נוגע לכולם. גם הבן שלו, קרלוס טיזיאנו צ'קאנה, הולך בדרך נכונה. יש לו עוד תהליך ארוך, אבל הוא בהחלט מוכשר ולקח כמובן כמה דברים טובי מאבא. נקווה בשבילו ובשביל כולם שיצליח לא פחות".
הפועל פ"ת נגד מכבי עירוני אשדוד
