את בוקר יום חמישי הכדורסלן רון גוטמן לא ישכח כנראה הרבה מאוד זמן. גוטמן, שחקן בי סי אודסה מהליגה האוקראינית התעורר באותו בוקר כששמע רעש של פיצוץ. הוא פתח את החלון, הציץ החוצה וכשלא ראה משהו יוצא דופן ולא שמע אזעקה, חזר למיטתו. אחרי רבע שעה שלושה פיצוצים נוספים הרעידו את העיר ואז הוא הבין, המלחמה התחילה.
הטלפונים מהארץ התחילו להגיע, גוטמן הוציא מהארון שתי מזוודות, ובזמן שהוא שומע את השכנים בדירות מעליו עושים בדיוק את אותו הדבר, הוא התחיל לארוז את כל הדברים החשובים ולחשוב איך הוא נמלט לישראל כמה שיותר מהר.
גוטמן משחזר: “אחרי ששמעתי שלושה פיצוצים נוספים, ואת השכנים מעלי גוררים מזוודות, יצאתי למרפסת, כל האורות התחילו להידלק והבנתי שמתחיל משהו רציני. יצאתי החוצה וראיתי את התורות הענקיים לכספומטים ולסופרים. הייתה אווירה מתוחה, של מלחמה באוויר”.
גוטמן המשיך: “בקבוצה ביקשו מאיתנו להמשיך לאינפורמציה נוספת ולראות מה קורה. בבוקר עוד לא הייתה הודעה רשמית שהליגה נדחית אז חיכיתי, ברגע שיצאה ההודעה הבנתי שאין מה להישאר פה ולקחתי את הדברים שלי. מי שפעל מהר ויצא מהמדינה בזמן לא נתקע. אני יכול באמת להגיד שבתקופה האחרונה לא הייתה שום הרגשה שהולך לקרות משהו בסדר גודל כזה. חשבנו שאם באמת יקרה משהו זה במקומות שכבר היו עימותים בעבר כמו דונייצק ולמרות כל הדיבורים הייתי מסתובב ברחובות ורואה מסעדות מפוצצות. דיברתי עם חברים שלי מקומיים והם אמרו כל הזמן שזה סתם ולא כמו שזה נשמע בתקשורת. גם בקבוצה אמרו לנו שיכול להיות שיקרה משהו אבל אף אחד לא ציפה לסדר גודל כזה”.
גוטמן, ששיחק לפני כן בבני הרצליה והתחיל את העונה בבי סי קייב, הוא בן להורים שמחזיקים באזרחות אוקראינית מה שעזר לו לצאת מהמדינה כמה שיותר מהר. אביו, לו חברים מקומיים, דאג למכונית שאספה את גוטמן לגבול מולדובה ומשם טרמפ נוסף לרומניה וטיסה לישראל כשביום שישי בשעות הבוקר המאוחרות נחת סוף סוף בארץ.
“מרגע הפיצוצים לקח לי 24 שעות עד שעליתי על המטוס מרומניה לבן גוריון. סך הכל זה היה מסע של 28 שעות, מתוכם 14 שעות בדרך מאודסה למולדובה ואז לרומניה. יש לי חברים לקבוצה מלטביה, אמריקאים וגם אוקראינים והקבוצה מנסה לעשות הכל כדי לחלץ אותם, כרגע אי אפשר לטוס לא מאוקראינה כמובן וגם לא ממולדובה הסמוכה אז מנסים להעביר אותם את הגבול במכוניות”, סיפר.
גוטמן הוסיף: “האמת שהסיבה שעברתי את הגבול הייתה רק בזכות אבא שלי שיליד אוקראינה ודאג שהמצב יסלים ויש לו חברים שעזרו להעביר אותי את הגבול. האמת שבהתחלה הייתי צריך רק לעבור למולדובה אבל הבנתי בשגרירות שם שהשמיים נסגרים אז המשכתי לרומניה”.
