שנה, שנתיים, שלוש? מילא. אבל כבר כמעט עשור שלם שמכבי תל אביב מתקשה להעמיד קבוצה ראויה וחזקה ביורוליג. טוב נו אם באירופה לא, אז לפחות בליגה? גם מאוד שנוי במחלוקת. אמנם לצהובים 4 אליפויות רצופות, אבל הקבוצה הפכה לפגיעה הרבה יותר ושלושת ההפסדים בדרבי היו כבר שיא שלילי מביך ויוצא דופן למועדון עם פערים תקציביים כאלה גדולים על פני שאר הליגה.
אפשר לא לפגוע עם השחקנים עונה אחת, שתי עונות, אבל במשך תקופה כל כך ארוכה? זה כבר מעיד שיש כאן בעיה עמוקה. בעיה שהיא לא שחקן כזה או אחר, מאמן כזה או אחר, אלא משהו שמתחיל למעלה בהנהלה של ‘הדור החדש’ שלקחה את המושכות בראשות דני פדרמן ושמה את כל יהבה על אדם אחד – ניקולה וויצ’יץ’, לטוב ולרע.
הקרואטי היה כוכב אדיר על הפרקט, יחד איתו הצהובים הניפו שתי אליפויות אירופה ובין לבין גם שייטו בזירה המקומית עם חמש אליפויות וארבעה גביעי מדינה. אולם את כל הנחת שניקולה לנתן לאוהדים הצהובים כשחקן הוא כנראה לוקח כמנהל המקצועי. שחקנים מתחלפים, מאמנים באים והולכים, כשאפילו יאניס ספרופולוס, שהיה סלע במשך שנים, איבד את משרתו, אך רק ניקולה נשאר.
זה התחיל כנראה עם מזל של מתחילים, כבר בעונתו הראשונה בתפקיד מכבי הניפה גביע היסטורי ומאז? כלום ושום דבר. איבוד כוח ההרתעה בזירה המקומית וביזיון אחר ביזיון במפעל הבכיר של אירופה. הדחה אחת בסוויפ מול פנרבחצ’ה (2014/15) ועונה אחת שבה כבר הבטיחו את מקומם בפלייאוף, אך היא נמחקה כלא הייתה בשל נגיף הקורונה. עדיין, זה רחוק מלהיות מספיק במועדון כה מפואר שבמינימום של המינימום שואף תמיד להיות בשמינייה הראשונה.
להנהלה חלק משמעותי ביותר, אך גם היא ממש נחבאת אל הכלים ושולחת לתקשורת את שני המכביסיטים, שעליהם האשמה הכי פחותה – שמעון מזרחי ועמי ביטון. אם בהנהלה לא מתכוונים לקחת אחריות בתקופה הקרובה אז לפחות שיעשו שם חישוב מסלול מחדש בכל הנוגע למי שמתווה את הדרך, קרי לוויצ’יץ’, כי ככה אי אפשר להמשיך וניקולה קיבל מספיק הזדמנויות, אך פעם אחר פעם כשל מלהוכיח את עצמו. ניקולה, זו לא בושה להגיד – ‘לא הצלחתי’, גם גדולים ממך כשלו, אבל כל כך הרבה שינויים נעשו ורק לא בעמדה הזו? תמוה.
הכתוב הוא טור דעה.
